בנוסף, אין בידי לקבל טענת הנאשם לפיה לא הוא שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה, אלא אחיו. עיון בתצהירם של הנאשם ושל מר טורג'מן מגלה כי המדובר בתצהירים לקוניים, אשר אינם מבססים כדבעי את היותו של הרכב בחזקתו של הנהג הנטען; ור' לעניין זה הדברים שנאמרו בעניין סאלם המוזכר לעיל:

"כאמור, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (עניין נג'אר). בעניין סמארה, טען המבקש כי אדם אחר נהג ברכבו במועד ביצוע העבירה, ולראיה צורף תצהירו של אותו אדם. נקבע, כי אין בכך די על מנת לבסס טענה של עיוות דין, שכן "תצהירו של מר יוסף סמארה, אשר ממנו עולה כי הוא ביצע את העבירה, הינו תצהיר סתמי, ואין בתוכנו כדי להעיד באילו נסיבות בוצעה העבירה, וכיצד זכור למגיש התצהיר מה היו מעשיו... כשנה טרם הגשתו של התצהיר" (וראו גם, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל (19.4.2012))."

זאת ועוד, על פי הוראות החוק, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר רק 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לנאשם (סעיף 130(ח) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982). עיון בתיק בית המשפט מלמד כי פסק הדין בענייננו הומצא לנאשם ביום 04.08.25, ומשכך הבקשה הוגשה באיחור של חודשיים וחצי לערך. ר' לעניין זה עפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22):

"עוד אוסיף כי בנסיבות אלה, כאשר המערער לא מסר עובדות כהוויתן לגבי המצאת פסק הדין, הרי שאין מקום להתערב גם בהחלטת בית משפט קמא לפיה הבקשה לביטול פסק הדין המתבססת על מועד אישור המסירה, הוגשה שלא בסד הזמנים על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, ויש לדחותה".

ויודגש, לא נעלמה מעיני טענתו של הנאשם באשר לפטירת אחיו, אך בכל הכאב והצער, אין בידי לקבל טענה זו להצדקת השיהוי. כאמור, פסק הדין הומצא לנאשם ביום 04.08.25, ומשכך על הנאשם היה להגיש את הבקשה עד ליום 04.09.25. במצב דברים זה, הרי שמועד הפטירה של אחיו (13.09.25) ממילא חל לאחר התקופה האמורה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשפ"ו, 29 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.