1.         ראשית דבר:

            בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענת התיישנות.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד המבקש ניתנה הזמנה לדין לפיה ביום 24.07.23 ביצע לכאורה עבירת מהירות. המבקש

הגיש בקשה להארכת מועד להישפט במסגרת המ"ש 998-08-24 ובקשתו התקבלה.

לטענתו כעת, כתב האישום כנגדו הוגש בחלוף שנה מיום ביצוע העבירה ולכן יש לבטל את

כתב האישום מחמת התיישנות וזאת לפי סע' 149(8) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח

משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

3.         דיון והכרעה:

בענייננו, הגיש המבקש ביום 02.04.24 בקשה להארכת מועד להישפט ובקשתו התקבלה במסגרת המ"ש 998-08-24 ביום 22.08.24. לכן, הוראת החוק הרלבנטית הינה זו שבסע' 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. על פי ההוראה הנ"ל, יש לשלוח את ההזמנה למשפט בלבד בתוך שנה מיום שנתקבלה הבקשה להישפט אצל המשיבה.

דהיינו, המירוץ להתיישנות דיונית הינו החל מיום קבלת הבקשה להישפט ועד למועד משלוח ההזמנה לדין בדואר רשום (תת"ע (תעבורה חי') 5002-04-24 מדינת ישראל נ' אביעד ביטון (נבו 22.9.2024) ,תת"ע (תעבורה עכו) 5415-06-22 מדינת ישראל נ' דינה אבו רומחין-חאג' (נבו 21.6.2023) ,תת"ע (תעבורה צפת) 8915-09-23 מדינת ישראל נ' דודיאן יניב (נבו 29.4.2024).

בענייננו, הגיש המבקש כאמור לעיל את בקשתו להארכת מועד להישפט ביום 02.04.24 ולאחר שזו נתקבלה, שלחה המשיבה למבקש הזמנה לדין הנושאת את התאריך 04.09.24. אין חולק כי המבקש קיבל הזמנה זו לידיו מאחר והתייחס אליה במסגרת בקשתו הנוכחית מיום 23.01.25.

לפיכך, ובמכלול הנסיבות, עמדה המשיבה בסד הזמנים הקבוע בחוק ודינה של טענת המבקש להתיישנות להידחות.

4.         סיכומו של דבר:

            הריני לדחות את בקשת המבקש לטענת התיישנות.

כתב האישום יישאר על כנו.

            קובע להקראה ליום 5.1.26 שעה 9.00

ניתנה היום, ו' חשוון תשפ"ו, 28 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.