החלטה

בקשה לחישוב פסילה בת 2 חודשים שהוטלה על המשיב ביום 15.12.08.

לטענת הנאשם לאור חלוף הזמן פסק הדין התיישן, חלף זמן רב ואף רישיונו פקע שנים רבות לפני מועד גזר הדין. עוד מפה הנאשם לתיקים אחרים בהם הוגשה בקשה דומה והתקבלה. בנוסף, טוען הנאשם כי עו"ד שייצג אותו אז, טעה ולא הפקיד תצהיר אובדן, כפי הנדרש. כן הפנה הנאשם לפסיקת בית המשפט העליון לפיה פסילת רישיון של בלתי מורשה תחל מיום גזר הדין.

דין הבקשה להידחות, על אף שלא הוגשה תגובה מעם המאשימה.

ראשית, אציין כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. בנוסף, ביום 10.3.25 הוריתי לנאשם במפורש להגיש תצהיר ו/או אסמכתאות וזאת לא עשה.

שנית, הסמכות לדון בבקשות לחישוב פסילה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט ועל הנאשם היה לפעול בהתאם.

בנוסף, כבר נקבע כי אין התיישנות לעונשי פסילה (רע"פ 6445/18 ליאור דהן (4.10.18)).

מעבר לדרוש אציין כי טענות בדבר כשל בייצוג מחייבות פניה לעורך הדין הקודם לצורך התייחסות וגם זאת לא נעשה.

באשר לרע"פ 7431/10 פלוני (21.11.10), אכן זה קובע את הנטען, אך שלא כבענייננו מדובר במי שלא הוציא רישיון מעולם; ואילו הנאשם הוציא רישוין וזה פקע ולכן חובת ההפקדה שרירה וקיימת (כפי שאף הבהיר המותב המקורי בגזר דינו.