החלטה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

המדובר בדו''ח מספר 14250338259, בגין עבירות נהיגה ברכב אשר יצאה לגביו הודעת איסור שימוש, מיום 22.06.25.

באשר למסירה, המדובר בדו''ח מסוג הזמנה לדין שנמסר במעמד ביצוע האכיפה ובו זומן הנאשם ליום 15.10.25.

משהתקיימה מסירה כדין, ניתן גזר הדין במועד ובהעדר התייצבות הנאשם.

המבקש טען כי לא התייצב לדיון בשל תקלה ביומנו, עת שגה בציון תאריך הדיון. לעניין זה נקבע אך לאחרונה בעפ''ת (חי') 23318-02-25 (כבוד השופט אריאלי) כי אין בטענת בלבול או שכחה כדי לבסס חשש לעיוות דין וכן אף לא טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו (ראו רע''פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל, 02.10.2003, פסקה 8).

אשר למועדי הקורס "תומכי לחימה - שירות אזרחי", בו השתתף המבקש, מהאסמכתאות המצורפות עולה כי המדובר במועדים שלאחר מועד הדיון, קרי בין התאריכים 19.10.25 לבין 19.11.25, בעוד שמועד הדיון היה ביום 15.10.25, לפני מועד תחילת הקורס.