החלטה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

המדובר בדו''ח מספר 90528809685, בגין עבירת מהירות מיום 19.05.24.

הקראה נקבעה ליום 31.12.25 וגזר הדין ניתן במועד זה בהיעדר התייצבות הנאשם.

הבקשה איננה נתמכת אסמכתאות ותצהיר כנדרש. הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש. (רע''פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל (02.10.2003).

ב''כ המבקש טען כי לא התייצב לדיון בשל טעות טכנית, כאשר תיק זה הועבר בכתב ההעברה אל עורך הדין יונס אך ככל הנראה בשל תקלה טכנית לא נשמר ביומנו. לעניין זה נקבע אך לאחרונה בעפ''ת (חי') 23318-02-25 (כבוד השופט אריאלי) כי אין בטענת בלבול או שכחה כדי לבסס חשש לעיוות דין וכן אף לא טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו (ראו רע''פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל, 02.10.2003, פסקה 8).

יתר על כן, המדובר בטענה עובדתית שנטענה בעלמא וללא כל תימוכין, כאשר לא צורפו כל אסמכתאות המעידות על ההעברה. לא הונח בפניי כל תיעוד על התיאום בין עורכי הדין או כתב העברה ואף לא התייחסותו של עורך דין יונס לבקשה או למצער, תצהיר מטעמו.