החלטה

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 22.12.25, ונדון לקנס המקורי הקבוע בצדה של העבירה בגינה נשפט.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה וצרופותיה ובתגובת המשיבה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון - בענייננו, הזמנה לדיון נמסרה למבקש-לידי מיופה כח, כעולה מאישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט, וצורף לתגובת המאשימה. לפיכך, קיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו, וזאת נוכח אישור המסירה החתום, הכולל את תאריך הדיון בו נשפט המבקש בהיעדרו; והמבקש לא התייחס לכך כלל בבקשתו (על אף, שכאמור, אישור המסירה מצוי בתיק בית המשפט, וניתן היה לעיין בו טרם הגשת הבקשה דנן), ולא הציג ראייה או אסמכתא כלשהי שיש בה כדי להטיל ספק בדבר המסירה ולסתור את חזקת המסירה. וראו עפ"ת (מחוזי חי') 27308-03-19 משה מתוק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.03.2019); עפ"ת (מחוזי חי') 54691-09-24 מג'די חוטבא נ' פרקליטות מחוז חיפה - פלילי (נבו 10.11.2024); עפת (מחוזי חיפה) 8535-08-19 קעדאן נ' מדינת ישראל, 16.9.19.

משאלו פני הדברים, אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי לא קיבל הזמנה לדין; והמבקש לא הציג כל טעם המצדיק היעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו.

ככלל, על מנת לבטל פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם משום חשש לעיוות דין, על הנאשם להצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להוביל לשינוי תוצאות פסק הדין (ראו: רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, (‏25.3.2018); רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל, (6.9.2017); רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.2015)).