ביום 07.04.24 הגיש ב''כ המבקשת בקשה לדחיית מועד הדיון, לה נעתרתי בהחלטתי מיום 08.04.23 והדיון נדחה ליום 23.12.24, מועד מתן גזר הדין בהעדר הנאשמת.

סבורני כי השתלשלות התיק המעידה על מודעותה של המבקשת ובא כוחה באשר לקיומו של הדיון, מתחזקת ביתר שאת כאשר הוא נקבע לאחר בקשת דחיה יזומה מטעמם.

נקבע כי גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. ראו ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.9.2007)

לא מצאתי בין יתר נימוקי הבקשה הצדקה לביטול גזר הדין ואף לא התייחסות לשיהוי הניכר שבהגשת בקשה זו, למעלה משנה. מעיון בנט המשפט, ב''כ המבקשת, עורך הדין תמים אבו פנה אשר גם חתום על הבקשה לביטול פסק הדין, צפה בפסק הדין, דרך אתר נט המשפט, כבר ביום 25.12.24 בשעה 08:28. על המבקשת לעקוב אחר ענייניה והטיפול בהם.

למעלה מן הצורך בחנתי בשנית את מידת העונש - אכן פסילה בת 3 חודשים אינה קלה ואולם אין לה למבקשת להלין אלא על עצמה; אדם המתיר לאדם אחר לנהוג ברכבו כשהוא ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, מהווה סיכון ממשי למשתמשי הדרך. מדובר בענישה המינימלית שיש להשית לבל יעבור מסר של סלחנות כלפי עוברי החוק. יואר כי העונש שהושת על הנאשמת הוטל בהלימה לעברה התעבורתי. לזאת יוסף העדר ניקיון כפיים הנובע מאי הפקדת רישיון הנהיגה עד למועד כתיבת שורות אלה, כמתחייב.

על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשפ"ו, 14 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.