החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר המבקש ביום 11.09.17.

במסגרת פסק הדין הטלתי על המבקש קנס בסך 1,000 ₪, 3 חודשי פסילה בפועל ו-4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. וזאת בגין עבירה לפי סעיף 12א 1 (ד)(1) לפקודת התעבורה.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש סבר בתום לב שהדיון קבוע ליום 14.09.17 ולכן לא הופיע לדיון שהיה ביום 11.09.17.

עוד טען ב"כ המבקש - כי העונש שהוטל על המבקש חמור יתר על המידה ואי העתרות לבקשה תגרום לעיוות דין. מה עוד שרשיון הנהיגה חיוני לפרנסת המבקש.

ב"כ המשיבה הביע התנגדותו לבקשה מהטעם שהמבקש לא עמד בקריטריונים הנדרשים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

לגבי העונש ציין ב"כ המשיבה כי הפסילה שהוטלה על המבקש, היא ענישת מינימום, כפי שקבע המחוקק.

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, סבור אני כי המבקש לא העלה טעם מוצדק לאי התייצבותו לדיון. שכן טעות ביומן או בלבול במועד הדיון - אינם מהווים עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

באשר לענישה - אומנם מדובר בענישה שאינה חורגת ממתחם הענישה אך מאחר והפסילה בפועל פוגעת בחופש התנועה, וכנראה יחייב אתו במבחני נהיגה , קיים חשש לעיוות דין.

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין באופן חלקי, כך שהכרעת הדין תישאר על כנה וגזר הדין יבוטל.

קובע התיק לטיעונים לעונש ליום_______18.12.17__שעה:________09.00__.