החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

הנאשם זומן למשפטו כדין כעולה מאישור המסירה הקיים בתיק (הזמנה נמסרה בביתו של המבקש לפי אישור המסירה לאחותו)

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין, הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

במקרה שלפני המבקש לא העלה כל נימוק ממשי המצדיק את אי התייצבותו למשפט.

מדובר בזימון כדין ובאי התייצבות שאינה מוצדקת.

לעניין עיוות דין אפשרי טוען המבקש כי העונש אשר נגזר עליו חמור מאוד (6 חודשי פסילה).

עוד נטען כי העבירה התיישנה, וכי המבקש כופר בביצועה.

ביחס לטענת התיישנות, מדובר בטיעון שאינו מבוסס, נטען באופן סתמי ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ביחס למועד התיישנות העבירה.

ביחס לכפירה בביצוע העבירה, המדובר בטענה כללית שאינה מסבירה מדוע כופר המבקש ועל מה נשענת כפירתו כדי שיוכח מצב של עיוות דין.

ביחס למידת הענישה, נהיגה במהירות של 97 קמ"ש בשטח עירוני שם מותרת מהירות מכסימאלית של 50 קמ"ש מחייבת ענישה הולמת לרף הסיכון שיצר הנאשם עת נהג כך ברכב.

אין המדובר בענישה המחמירה על המבקש ובוודאי לא בענישה החורגת ממתחם העונש ההולם לנסיבות המתוארות בכתב האישום.