בפני

כב' השופט ד"ר עמי קובו

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

1. מפעת 1965 (1987) בע"מ

2. חיים דבי

3. ציון בדש - בעניינו

4. שמואל ולנסי

5. אייל ולנסי

6. בנימין כהן

החלטה בטענת "אין להשיב לאשמה" - לנאשם 3

לפניי טענת אין להשיב לאשמה שהעלה נאשם 3 (להלן: "הנאשם") בתום פרשת התביעה.

לטענת הנאשם לא עלה בידי המאשימה להביא ראיות להיותו מנהל פעיל בחברה, ואין בהיותו מנהל רשום או דירקטור, כדי להטיל עליו אחריות לעבירות הסביבתיות שבהן הואשם. הנאשם הפנה לכך שהעדים המרכזיים מטעם המשרד לאיכות הסביבה כלל אינם מכירים אותו. כמו-כן, טען הנאשם כי משהוברר שאין יסוד לעבירות הסביבתיות, הרי שאין מקום אף לחייבו להשיב לאשמה בעבירות לפי חוק רישוי עסקים.

המאשימה התנגדה לבקשה. לטענת המאשימה, עלה בידה להוכיח, לכל הפחות ברמה הנדרשת לטענת "אין להשיב לאשמה" כי הנאשם היה מנהל פעיל בחברה. זאת בהתבסס על דברי הנאשם עצמו בהודעתו אשר הוגשה בהסכמה כראייה, ובהתבסס על הודעות הנאשמים האחרים. כמו-כן, לגבי חלק מן העבירות די בהיותו נושא משרה בתאגיד.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

הנטל אשר מוטל על המאשימה בשלב "אין להשיב לאשמה" הינו נטל קל באופן יחסי, וזאת בניגוד לנטל אשר מוטל על המאשימה בתום ההליך. די למאשימה, בשלב זה, בכך שהביאה ראיות בסיסיות, גם אם דלות להוכחת האשמה.

לגבי חלק מן העבירות, לא ניתן בשלב זה לשלול את טענת המאשימה לפיה די בכך שהנאשם נושא משרה בחברה. בנוגע לעבירות אלה, נדמה כי המאשימה כלל אינה נדרשת להוכיח את היותו של הנאשם מנהל פעיל בחברה.

לגבי יתר העבירות, נראה כי בשלב זה יש בהודעת הנאשם, ובהודעות הנאשמים האחרים (בהנחה שהנאשמים האחרים יבחרו להעיד במשפט) כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת האשמה בכל הקשור לסוגיית היותו של הנאשם מנהל פעיל בחברה. כל זאת, בהתאם למידת ההוכחה אשר דרושה למאשימה בשלב זה של טענת אין להשיב לאשמה.

אשר על-כן, הטענה נדחית.

מזכירות בית-המשפט תמציא העתק ההחלטה לצדדים.