4. ביום 22.6.2021 נערכה ביקורת על ידי מפקחי מנהל התקינה מטעם המאשימה, בבית עסק 'אור גיא בע"מ', חברה פרטית בבעלות נאשם 2, אשר כיהן בה כדירקטור ומנכ"ל. בעת הביקורת החזיקה חברת אור גיא מצרך כבל מובל כפיף שיוצר על ידי נאשמת 1. בבדיקה של המובל הכפיף, נמצא כי קיים בו ליקוי חמור שעלול לתרום להתפשטות שריפה וכי אינו עומד בדרישות התקן הרשמי בתחום של תגובה לשריפה.

5. הנאשמת 1 ייצרה כמות של 15,300 מטר של המצרך מובל כפיף מתוכם 14,100 מ' לצורכי מכירה. לאור האמור, יוחסה לנאשמת 1 עבירה של ייצור ומכירת מצרך שאינו עומד בדרישות התקן הרשמי - עבירה לפי סעיף 9(א)(1) יחד עם סעיף 17א(א)(1) וסעיף 17א(ד) לחוק התקנים. לנאשמים 2 ו-3 יוחסה עבירה של הפרת חובת פיקוח על ידי נושאי משרה לפי סעיף 17ב יחד עם סעיף 9(א) וסעיף 17א(א)(1) לחוק התקנים.

הבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ

6. במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ עתרו המבקשים לקבל לידיהם את החומרים הבאים:

א. יומן תיק (62 ברשימת חומר החקירה).

ב. התכתבות עם מנהל תחום - מתן חוות דעת בדבר מסוכנות המוצר וכלל החומרים שעמדו בבסיס חוות הדעת של ע"ת 4

ג. תיק מעבדה מלא

ד. נוהל והנחיות מנהל התקינה במשרד הכלכלה והתעשייה ביחס לאופן הנטילה ושמירת המוצג.

ה. כל חומר הנוגע לתלונה שהובילה לפתיחת החקירה.

ו. האם בוצע בירור או ננקטו צעדי אכיפה ביחס ליצרני או יבואני רכיב מעכב בעירה במוצר.

ז. כל תכתובת או מסמך הנוגעים להחלטה להעביר את התיק למסלול של אכיפה פלילית.

7. לטענת המבקשים, בהתאם לפסיקה הנוהגת, יש לפרש את המונח "חומר חקירה" באופן רחב ולאפשר עיון בחומר בין אם הוא קשור במישרין או בעקיפין לאישום, תוך בדיקה של פוטנציאל ההגנה לנאשם. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור האפשרות הקיימת לפי חוק התקנים להליך אכיפה מנהלי ויש להשתמש בו ולא לפנות להליך הפלילי אשר משמש כמוצא אחרון בלבד. עם חקיקת חוק העבירות המנהליות, אכיפה מנהלית היא הכלל בעוד הגשת כתב אישום היא חריג המחייב הנמקה. בנוסף, על המאשימה יהיה להסביר מדוע לא הוגש כתב אישום גם כנגד היצרן של הרכיב שגרם, כעולה מחומר הראיות, לסטייה מהתקן (כלשון סעיף 9 לבקשה). אשר ל- 'תרשומות פנימיות' מדובר בחיסיון יחסי וככל שמדובר בתרשומת של מידע מהותי לחקירה הרי שיש לסווגו כחומר חקירה.

8. בדיון שהתקיים לפני ביום 17.7.2025, השיב ב"כ המאשימה לטענות וביקש לדחות את הבקשה. לטענת המאשימה, כאשר נלקח המוצר לבדיקה נערך בירור מנהלי בו הובנו ההפרות, החריגות והסיכון שנגרם מהן, אז הוחלט על הגשת כתב אישום כנגד הנאשמים. חוק העבירות המנהליות אליו מפנים המבקשים אינו רלוונטי לעבירות המיוחסות להם, אשר נובעות מחוק התקנים, מדובר בעבירות מסוג אחריות קפידה ולא חלה על המאשימה חובה לנמק מדוע הוגש כתב האישום. בנוסף - האצבע המאשימה שמפנים הנאשמים כלפי היצרן של חומר מעכב בעירה הוא נושא שבלב המחלוקת בין הצדדים, ושיש לבררו במסגרת ההליך הפלילי. על בית המשפט יהיה לקבוע מה הגורם לליקוי, כשלטענת ההגנה הגורם לליקוי הוא איכות החומר מעכב הבעירה. המפעל עבר למקום אחר ובמהלך הייצור נפלו פגמים העולים מעדויות הנאשמים עצמם והם אלה שהביאו לכשל ולא איכות חומר מעכב בעירה. הטענות לאי קיום הליכי חקירה או אכיפה כלפי יצרן החומר מעכב הבעירה אינן רלוונטיות מהטעם שאין תקן ישראלי רשמי של מעכבי בעירה ולכן חוק התקנים אינו חל עליו.

9. לטעמה של המאשימה, מדובר ביצרן שאחראי על הליכי הייצור ובקיא בהם ואשר ידע על הליקוי עוד טרם פניית המאשימה אליו. המאשימה נהנית מחזקת תקינות ההליך המנהלי, העבירות כאמור הן עבירות של אחריות קפידה והבקשה אינה אלא מסע דיג שיש לדחות אותו.

10. לגופם של דברים - באשר ליומן התיק שהתבקש ע"י הנאשמים, מדובר בחומר פנימי שלפי הפסיקה אינו מועבר לנאשמים. אין בחומר זה אלא מועדים ופעולות שנעשו וכל המידע הרלוונטי גלוי ועולה מתוך חומר החקירה עצמו שהועבר לעיון הנאשמים. בעניין הבקשה לקבל את ההתכתבות עם מנהל התחום בעניין חוות הדעת, מדובר בהתכתבות פנימית, טכנית, של פנייה למומחה המתבקש להכין חוות דעת. לעניין תיק המעבדה המלא, לא ברור מה מבקשים הנאשמים ובעניין נוהל התקינה ויחס הנטילה ושמירת המוצר, מדובר בנוהל שפורסם ברבים ונמצא באתר האינטרנט של המאשימה כך שהנאשמים מוזמנים לעיין בו. באשר לבקשה לקבלת התלונה, הנאשמים מצטטים בבקשתם מתוך התלונה כך שהיא נמצאת בידם ואין כל חומר נוסף שלא הועבר אליהם.

בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ

11. בד בבד הוגשה גם בקשת ההגנה לקבלת מסמכים בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ. לטענת הנאשמים מדובר בנתונים המצויים בשליטתה של המאשימה והכרחיים לשם ביסוס טענת הגנה כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בכוונת ההגנה להגיש בקשה לביטול כתב האישום ולצורך ביסוס טענה זו התבקשו החומרים הבאים:

12. לטענת המבקשים, ההחלטה להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים היא חריגה ומפלה אותם לרעה. בהתאם לתיקון מספר 10 לחוק התקנים, מוסמך הממונה על התקינה לנקוט באמצעי אכיפה מנהליים ביחס להפרות הוראת חוק, לרבות בדרך של עיצום כספי והתראה מנהלית. בחינת נוהל האכיפה מיום 1.6.2022, אשר מבנה את שיקול דעתו של הממונה על התקינה בשאלה מתי ינותב תיק להליך אכיפה מנהלי ומתי להליך פלילי, מלמד כי מלבד סעיף 4(2) לא התקיים כל תבחין אחר מרשימת התבחינים המפורטים בהנחיה.

13. מהמידע הגלוי להגנה ועולה מאתר המאשימה, בין השנים 2022-2024 היו 38 תיקים בהם הוטלו עיצומים כספיים בגין הפרת הוראות חוק התקנים, מתוכם 27 תיקים עסקו בהפרת הוראת סעיף 9(א)(1) לחוק התקנים. תיקים אלה עסקו במוצרי תינוקות, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, חומרי ניקיון ומוצרי בניין ואינסטלציה, ב-10 מתוך התיקים היו הפרות נוספות. בין השנים 2017-2025 ניתנו 17 פסקי דין בהליכים פליליים בעקבות אי עמידה בדרישות התקן, 6 מהם עסקו בעבירות ייבוא, 7 במכירת מוצרי ילדים ו-5 עסקו במוצרי חשמל. בטבלה מצורפת פירטה ההגנה את הנסיבות הרלוונטיות בכל תיק, כשלשיטתה אין ולו מקרה אחד בודד שבחומרתו דומה למקרה נשוא התיק שלפני.

14. מפסיקה שאיתרה ההגנה במאגרים המשפטיים עלה כי התקיימו הליכים פליליים בנושאים חמורים לאין שיעור מאלה המפורטים בכתב האישום - מכירת דלק שאינו עומד בתקן הרשמי, יבוא ומכירת מזון בניגוד לתקן הרשמי, שימוש ואספקת גז באופן שלא נתקיימו בהם כל תנאי הבטיחות ויבוא ושיווק ומכירה של מוצרים לילדים שלא על פי התקן. ישנו פסק דין בודד משנת 2006 כנגד חברה שהורשעה בעבירה לפי חוק התקנים בגין החזקה של מתאמים אוניברסליים שלא בהתאם לתקן; אך מדובר במספר מוצרים ולא באירוע אחד כמו במקרה שבתיק דנן. מכל אלה מבקשת ההגנה מבית המשפט לקבוע כי הרימה את הנטל הראשוני לשכנע בכך שהמאשימה פעלה באופן של אכיפה בררנית בהגשת כתב האישום כנגדה ועל כן מבקשת ההגנה את כלל החומרים כפי שציינה בבקשה.

15. המאשימה ביקשה לדחות את הבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ שכן לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת המלמדת על אכיפה בררנית כפי שנקבע בפסיקה. מעבר לכך, ההפניות והפרסומים באתר הרשות הם דוגמאות בלבד ולא כלל ההליכים שנוהלו בהתאם לחוק התקנים. מדובר בסיכום של הפסיקה בהתאם להנחיות המחייבות את הרשות כאשר לעניין קבלת הנתונים הסטטיסטים, הנאשמים לא עמדו בנטל הראשוני בהתאם למתווה שנקבע בפסיקה.

דיון והכרעה

בעניין הבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ

16. זכות העיון בחומרי חקירה נועדה לאפשר לנאשם לממש את זכותו להליך הוגן על ידי כך שייפרס בפניו חומר החקירה במלואו ותינתן לו הזדמנות מלאה ומיטבית לנהל את הגנתו. הפסיקה פירשה את המונח "חומר חקירה" באופן מרחיב, כך שהוא כולל כל חומר הקשור במישרין או בעקיפין לאישום. המבחן המשמש את בית המשפט בעניין זה הוא מבחן הרלוונטיות - האם מדובר בחומר שיש זיקה בינו לבין האישום והעובדות המפורטות בו, בין אם מדובר בחומר התומך בראיות התביעה, סותר אותן או ניטרלי. ההכרעה בעניין זה תעשה באמצעות מבחני השכל הישר וניסיון החיים, כאשר די בכך שמדובר בנגיעה עקיפה כדי שהחומר יחשב כחומר חקירה. על בית המשפט לבחון את התועלת שיש בחומר החקירה להגנת הנאשם, תוך איזון מול אינטרסים אחרים כגון הזכות לפרטיות, חסיונות וכולי. (ראו בש"פ 9287/20 שאול אלוביץ נ' מדינת ישראל (14/1/21) ; בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פסקה 4, נבו).

17. יחד עם זאת, הפרשנות המרחיבה לזכות העיון אינה חסרת גבולות והיא אינה כוללת ראיות בעלות רלוונטיות שולית, רחוקה או ספקולטיבית. בנוסף אין להתיר לנאשמים לערוך 'מסעות דיג' בלתי ממוקדים. באשר לתרשומות פנימיות של רשויות החקירה והתביעה, אלה אינן נחשבות 'חומר חקירה' אלא אם הן מכילות נתונים עובדתיים חדשים ומהותיים העשויים לסייע להגנת הנאשם (בש"פ 5339/20 ראובן דדון נ' מדינת ישראל (6/8/20).

18. לאחר שבחנתי את החומרים שהתבקשו על ידי ההגנה, את עמדת המאשימה ואת ההלכה הנוהגת אני מורה למאשימה להציג בפני בדיון הבא את החומרים הבאים:

א. יומן התיק.

ב. חומרי חקירה שעמדו בבסיס חוות הדעת של עד תביעה 4.

ג. תיק המעבדה המלא.

ד. תכתובות או מסמכים, ככל שישנם, הנוגעים להחלטה להעביר את התיק למסלול אכיפה פלילי.

באשר להתכתבות עם מנהל התחום - המסמך הוצג לי והבהרתי בפני הצדדים בדיון כי אין בו דבר מלבד ההפניה כאמור.

בעניין התלונה שהובילה לפתיחת החקירה - המאשימה הצהירה כי התלונה הועברה לעיון הנאשמים והיא חלק מחומרי החקירה. בנוסף, כפי שטענה המאשימה, נוהל והנחיות מנהל התקינה במשרד הכלכלה והתעשייה ביחס לאופן הנטילה ושמירת המוצג - מפורסם באתר הרשות.

בעניין הבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ

19. האמצעי הדיוני המתאים להעלאת דרישה לקבלת חומר, לרבות נתונים סטטיסטיים ומדיניות אכיפה, לצורך ביסוס טענת הגנה מן הצדק, ובפרט טענת אכיפה בררנית, הוא סעיף 108 לחסד"פ. על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה, על הנאשם להניח תשתית ראייתית ראשונית לטענת האכיפה הבררנית, כאשר הרף הנדרש לקבלת המידע נמוך מהרף הנדרש להוכחת האכיפה הבררנית עצמה או מהרף שנדרש כדי לסתור את חזקת התקינות המנהלית. עם זאת, אין מדובר בדרישה ריקה מתוכן, ואין להורות לתביעה למסור מידע ללא ראיות ראשוניות וליצור תמריץ להגשת בקשות סרק.בית המשפט לא יאפשר "מסע דיג" בלתי ממוקד וספקולטיבי במאגר חומרים, אלא אם כן הוכח צורך ממשי ורלוונטיות להגנת הנאשם. ראו בעניין זה בג"ץ 4922/19 אפרים נווה נ' מ"י (9.12.2019) , פסקאות 28-29:

" על פי חוק חופש המידע, מבקש המידע לא נדרש להניח כל תשתית ראייתית לבקשתו. אך בהליך הפלילי, לא די לנאשם להגות את מילת הקסם "אכיפה בררנית" על מנת לפתוח את פתח מערת המידע. דווקא נוכח הנפקות של קבלת טענה לאכיפה בררנית, עד כדי אפשרות לביטול כתב האישום, נדרש בית המשפט "לסנן" טענות אלה גם בשלב הגילוי, שאם לא כן, אין לדבר סוף.

ההליך דכאן עניינו גילוי מידע ומסמכים ולא הכרעה בטענת האכיפה הבררנית גופה. איננו נדרשים אפוא במסגרת פסק דין זה לקבוע מסמרות לגבי הנטל שמוטל על הנאשם בהליך הפלילי כדי לסתור את חזקת התקינות. החשוב לענייננו הוא, שהנאשם אינו יכול לפטור את עצמו מהנטל של הנחת תשתית ראשונית לצורך קבלת מידע הנוגע למדיניות האכיפה ... .

... השורה התחתונה היא, שהנטל הראשוני לצורך קבלת מידע ומסמכים לשם העלאת טענה לאכיפה בררנית מוטל על הנאשם. ... . גישה זו מקובלת גם בקרב תומכיה המובהקים של הגנה מן הצדק ...

מכאן, שאין להורות לתביעה למסור מידע מכוח סעיף 108 לחסד"פ ללא ראיות ראשוניות, ושימוש בסעיף זה ייעשה רק לאחר שהנאשם פסע אל גדרה של הטענה לאכיפה בררנית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. "

20. טענת אכיפה בררנית מהווה ביטוי מרכזי של דוקטרינת ההגנה מן הצדק בהליכים פליליים. היא מתייחסת למצב שבו רשויות התביעה מחליטות להעמיד לדין אדם אחד אך נמנעות מהגשת כתב אישום נגד אחרים ללא שקיימת לכך הצדקה או הבחנה עניינית. על הטוען לאכיפה בררנית להראות כי ההבחנה בין הנאשם לאחרים מבוססת על שיקולים זרים, גישה שרירותית, מטרה פסולה וכיו"ב. נטל ההוכחה לקיומה של אכיפה בררנית מוטל על הנאשם, וזהו נטל כבד, לאור חזקת התקינות המנהלית העומדת לרשות (ע"פ 7659/15 רוני זירר הרוש נ' מ"י (20/04/2016)). התביעה נהנית משיקול דעת רחב בשאלת ההעמדה לדין, והיא רשאית להביא בגדר שיקוליה אינטרסים ציבוריים שונים, כגון מיקוד אכיפה במקרים חמורים. סדרי עדיפויות באכיפה הם שיקול לגיטימי, ולכן: "אכיפה בררנית אינה היפוך של אכיפה מלאה" (ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (10.9.12), כב' הש' פוגלמן בפסקה 29). גם אם הוכח כי התקיימה אכיפה בררנית, סעד קיצוני של ביטול כתב האישום שמור למקרים חריגים בלבד, בהם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים פחות חריפים, כגון תיקון כתב האישום או הקלה בעונש.

21. לאחר שבחנתי את הבקשה, את תגובת המאשימה ואת הפסיקה המנחה, הגעתי לכלל מסקנה שאין להיעתר לבקשה.

22. בחנתי את נוהל האכיפה אליו הפנו הנאשמים ולא מצאתי, כבר בשלב מקדמי זה של ההליך, כי כתב האישום אינו עומד בקריטריונים שנקבעו לניתוב תיק להליך אכיפה פלילית. המבקשים בעצמם טוענים כי סעיף 4(2) להנחיה רלוונטי לעניינם, לשיטת המשיבה, ובכך למעשה די שכן אין מדובר בנוהל הנוקב בתנאים מצטברים ודי בקיומו של סעיף אחד מתוכו על מנת להצדיק את האכיפה במישור זה. מעבר לכך, ובשים לב לשלב הנוכחי של ההליך וחזקת החפות העומדת לנאשמים, מן הראוי שלא יעמדו לפני נתונים באשר לשאלה האם מדובר בנאשמים אשר הם "מפר חוזר" כפי שמופיע בסעיף 4(3) להנחיה, ואין מקום גם לאפשר חשיפת נתון זה.

23. מעבר לכך, סבורתני כי הדוגמאות שהובאו על ידי ההגנה אינן מלמדות על כך שהאכיפה כלפי הנאשמים היא חריגה. הפסיקה המופיעה באתר המשיבה מלמדת על הליכים בנושאים מגוונים, כולל ולרבות הליכים בעקבות הפרה של חוק התקנים, כפי שהפנתה אליהם ההגנה בבקשה. מתוך 17 פסקי דין שעסקו בעניין הליכים פליליים בעבירות לפי חוק התקנים, 6 עסקו גם בעבירות של ייבוא, 7 עסקו במוצרי ילדים ו-5 עסקו במוצרי חשמל. איני מקבלת, לפחות לא בשלב הנוכחי של ההליך, את טענת המבקשים ולפיה "אין ולו מקרה אחד שקל יותר או אפילו קרוב בחומרתו לעניינינו" (עמ' 6 למטה). כך, לצורך הדוגמא, טוענים המבקשים כי בפסק דין שעסק במכירת כבלים חשמליים שאינם עומדים בדרישות התקן, דובר ב-2 מוצרים לעומת מוצר אחד בתיק הנוכחי ובעבירה של ייבוא שהיא חמורה יותר מהעבירה בנסיבות התיק דנן. ראשית, לנאשמים מיוחסת עבירה של מובל כפיף באורך של לפחות 14,100 מ', יש בוודאי משמעות לאורכו של הכבל ולמספר השימושים שיכולים להתקיים בו באופן שיכול ללמד על חומרה שלא ניתן להגדירה כ-"מצרך אחד". מעבר לכך ולעניין עבירת הייבוא, הרי שמדובר בנתון שיש בו להשפיע על מידת האחריות והעונש, אך לא לעניין האכיפה.

24. דוגמא נוספת שהובאה על ידי המבקשים היא של מכירת כבלי חשמל שאינם עומדים בדרישות התקן הרשמי והפרת צו מנהלי. בשלב ראשוני זה של ההליך ומבלי שהתקבלו לפני נתונים בדבר החומרה או הסכנה הנובעת מייצור הכבל הכפיף, איני יכולה לקבוע או אפילו לסבור, בעת הזו, כי מדובר בעבירות חמורות יותר. לטענת המאשימה, כפי שעולה מכתב האישום, המובל הכפיף לא עמד בדרישות התקן לעניין התגובה לשריפה - ליקוי חמור שיכול להוביל לשריפה. גם בעניין זה, טענות בדבר חומרה הנוגעת למספר אירועי המכירה, לעומת אירוע מכירה אחד, אינו בעל משמעות רבה שכן מדובר בכבל ארוך שיכול וינוצל לשימושים רבים. דוגמא נוספת שהציגו המבקשים נגעה לעבירה של החזקת מצרך מתאם לתקע דו פיני שאינו עומד בדרישות התקן, בטענה כי המוצר הוא ביתי ועל כן מדובר בסיכון חמור יותר. איני רואה כיצד הטענה מתיישבת שכן מכירת המובל הכפיף, המיועדת לחשמל, נועדה לשימוש ביתי ו/או תעשייתי ובשני המקרים יכולה להביא לסיכון חיי אדם. אם כך, איני מתרשמת כי כתבי האישום האחרים שהוגשו הם חמורים יותר מהמקרה שבפנינו. נתוני האכיפה מלמדים דווקא על יישום מגוון של אכיפה כלפי עבירות לפי חוק התקנים, כאשר ליקויים בענייני חשמל תופסים נתח מכובד מהפילוח שהוצג.

25. מסקנתי זהה גם בהתייחסות לפסקי הדין אליהם הפנו המבקשים מחיפוש באתרים משפטיים. איני סבורה שניתן לקבוע באופן נחרץ ומובהק כי הסכנה משיווק ומכירה של מוצרים לילדים, או מזון היא חמורה לאין שיעור ממצרך מובל כפיף, אשר מיועד לתיעול כבלי חשמל ומשמש כמעכב בעירה למניעת התפשטות שריפה. מצרך זה מותקן בבנייני מגורים, בגני ילדים, במבנים ציבוריים, וסכנה שבהתלקחות שריפה אינה מופחתת באופן משמעותי מסכנה הנובעת מדלק או מחומר מסוכן אחר.

סוף דבר:

הבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ נדחית.

בדיון הקרוב תציג בפני המשיבה את החומרים שציינתי בסעיף 18 להחלטתי, ואחר בחינתם אדרש לבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ו, 21 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.