1. נאשמים 1, 3, 4, 5, 6, 7, 8 (להלן יחדיו: הנאשמים) הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתבי אישום מתוקנים (להלן: כתבי האישום). זאת, במסגרת הסדרי טיעון דיוניים אשר גובשו לאחר הליך גישור לפני ס' הנשיא דאז, השופט שגיא. לשם הנוחות, ההתייחסות לנאשמים בגזר הדין תהיה גם בשמותיהם: נאשם 1 (להלן: נאשם 1/חסין), נאשם 3 (להלן: נאשם 3/ גרמאי), נאשם 4 (להלן: נאשם 4/ אטיאס), נאשם 5 (להלן: נאשם 5/ ניר), נאשם 6 (להלן: נאשם 6/ סמירנוב), נאשם 7 (להלן: נאשם 7/ גלמן), נאשם 8 (להלן: נאשם 8 /קיפניס).

המבוא לכתבי האישום נגד הנאשמים אחיד ומתאר את המסכת העבריינית באופן כללי. לפיו, עובר ליום 25.11.2022 נתגלע סכסוך בין נאשם 1 (חסין) לבין שמעון רביבו, בניו - עמית ומאיר רביבו, פטרו סרקיז, אביהו אנניה וליאב בן דוד (להלן יחד: החבורה היריבה). זאת על רקע יריבות בקשר לעסקי סמים. חסין קשר קשר עם הנאשמים ועם אלקיים (שהוא עד מדינה - ד.א) (להלן: אלקיים) ונאשם 2 שעניינו הסתיים בהסדר טיעון ודינו נגזר (להלן: נאשם 2/אבו אלרוב), לפגוע בחבורה היריבה. זאת באמצעות ירי לעברם, ירי לעבר בתיהם ובית העסק שלהם, ועל ידי הנחת מטען חבלה (להלן: התוכנית העבריינית) - כל אחד מהנאשמים כפי חלקו המתואר באישומים. בתקופה שבין דצמבר 2022 ועד פברואר 2023 (להלן: התקופה הרלוונטית) הוציאו הנאשמים לפועל את התוכנית העבריינית. לטובת ביצועה סיפק חסין בחלק מהמקרים בין היתר באמצעות נאשם 5 (ניר), אמצעים, ובכללם כלי נשק, מטען חבלה וכלי רכב, ועבור הפעולות שילם סכומים הנעים בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים למי מהנאשמים כמפורט באישומים. חלק מהפעולות לא בוצעו בשל כשלים טכניים.

על פי המבוא, ביום 30.11.2022, לאחר המפורט באישום הראשון לכתבי האישום בעניינם של נאשם 1, 3-7, ביצעה החבורה היריבה "פעולת תגמול", במסגרתה ירתה לעבר נאשמים 2 - 4 (אבו אלרוב, גרמאי ואטיאס) במטרה לפגוע בהם, וחטפה קטין המשתייך לחבורה של חסין והחזיקה בו כבן ערובה למשך מספר ימים (להלן: פעולת התגמול). פעולת התגמול נדונה בת"פ 64085-12-22 מדינת ישראל נ' אנניה ואח' (3.8.2023)) בבית משפט זה (ענ/2) - ותידון בהמשך גזר הדין.

הסדרי הטיעון והעבירות בביצוען הורשעו הנאשמים

2. במסגרת הסדרי הטיעון הוגשו שלושה כתבי אישום מתוקנים. כתב אישום מתוקן בעניינם של נאשמים 1 ו- 5, חסין וניר; כתב אישום מתוקן בעניינם של נאשמים 3, 4, 6 ו-7, גרמאי, אטיאס, סמירנוב וגלמן; וכתב האישום המתוקן בעניינו של נאשם 8, קיפניס (להלן: כתבי האישום). עניינם של כתבי האישום הוא בירי לעבר שמעון רביבו ומשפחתו והחבלה החמורה לאיילין רביבו; בירי על בית משפחת פטרו סרקיז; בירי על דירה בכוונת פגיעה בשמעון רביבו ומשפחתו; בירי על הקיוסק "פיצוץ בבגין" שבבעלות שמעון ומאיר רביבו; ובאישום מטען החבלה, שלצדו כוונת פגיעה בעמית רביבו ומשפחתו.

נאשם 1 (חסין)

3. חסין הודה בחמשת האישומים אשר יוחסו לו. בהמשך לכך הורשע בעבירות כדלקמן: חמש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק); וכן ארבע עבירות של ירי בנשק חם באזור מגורים, לפי סעיף 340א(ב)(1) סיפא לחוק; שלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק (בהסכמת הצדדים אני מורה על תיקון הכרעת הדין בהקשר זה כך שחלף 4 עבירות מורשע חסין בביצוע 3 עבירות); עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; שלוש עבירות נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; עבירות של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק;ועבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק, כולן בצוותא חדא.

הסדר הטיעון עם חסין אינו כולל ענישה מוסכמת. על פיו הוסכם כי המאשימה תעתור ל - 13 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו בהליך זה (מיום 8.2.2023), בעוד ההגנה חופשית בטיעוניה. כן הוסכם שתקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהן היה נתון חסין במקביל לניהול ההליך, אינן בבחינת תקופות מעצר אשר תנוכינה מתקופת המאסר שתיגזר עליו. עוד הוסכם כי על חסין ייגזר מאסר מותנה לפי שיקול דעת בית המשפט, וכי יפצה את נפגעי העבירה באישום הראשון והשלישי, כשהצדדים יטענו באופן חופשי לעניין גובה הפיצוי. בעת הצגת הסדר הטיעון הוסיפו הצדדים הסכמתם לפיה "ההגנה תוכל לטעון במסגרת הטיעונים לעונש כי נאשם 1 לא היה בעל הסכסוך המרכזי" (עמ' 34 ש' 8 לפרוטוקול מיום 14.12.2023).

נאשמים 3 ו- 4 (גרמאי ואטיאס)

4. גרמאי ואטיאס הודו באישום היחיד אשר יוחס להם בכתב האישום, הוא האישום הראשון בכתב האישום המשותף להם ולנאשמים 6 ו - 7. עניינושל האישוםבירי לעבר שמעון רביבו ומשפחתו והחבלה החמורה לאיילין רביבו. על יסוד הודאתם הורשעו בעבירות כדלקמן: עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא, לפי סעיף 340(ב)(1) סיפא לחוק;עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; עבירה של נשיאת נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק.

גם הסדר הטיעון עם גרמאי ואטיאס אינו כולל ענישה מוסכמת, ועל פיו הוסכם כי המאשימה תעתור ל - 7 שנות מאסר, בעוד ההגנה חופשית בטיעוניה. הוסכם שתקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהן היו נתונים במקביל לניהול ההליך אינן בבחינת תקופות מעצר אשר תנוכינה מתקופת המאסר שתיגזר עליהם. עוד הוסכם כי על גרמאי ואטיאס ייגזר מאסר מותנה לפי שיקול דעת בית המשפט וכי כל אחד מהם יפקיד פיצוי לטובת נפגעת העבירה באישום הראשון בסך 50,000 ₪.

נאשם 5 (ניר)

5. ניר הודה במיוחס לו באישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום המשותף עם חסין, שעניינם בירי על בית משפחת פטרו סרקיז; בירי על דירה בכוונת פגיעה בשמעון רביבו ומשפחתו; ובאישום שעניינו מטען החבלה.

על יסוד הודאתו הורשע בעבירות כדלקמן: 3 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; וכן 2 עבירות של נשיאה והובלה של נשק, לפי סעיף 144(א) רישא ו- 144(ב) רישא לחוק העונשין; ירי בנשק חם באזור מגורים, לפי סעיף 340א(ב)(1) סיפא לחוק; סיוע לירי בנשק חם באזור מגורים, לפי סעיף 340א(ב)(1) סיפא יחד עם סעיף 31 לחוק; החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; 2 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק - כולן בצוותא חדא.

הסדר הטיעון עם ניר אינו כולל ענישה מוסכמת. על פיו הוסכם כי המאשימה תעתור ל - 7 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו, בעוד ההגנה חופשית בטיעוניה. כן הוסכם שתקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהן היה נתון ניר במקביל לניהול ההליך אינן בבחינת תקופות מעצר אשר תנוכינה מתקופת המאסר שתיגזר עליו. עוד הוסכם כי על ניר ייגזר מאסר מותנה לפי שיקול דעת בית המשפט, וכי יפצה את נפגעי העבירה, והצדדים יטענו באופן חופשי לעניין גובהו.

נאשם 6 (סמירנוב)

6. סמירנוב הודה באישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום המשותף עם נאשמים 3, 4 ו - 7, שעניינם בירי על בית משפחת פטרו סרקיז; בירי על דירה בכוונת פגיעה בשמעון רביבו ומשפחתו; ובירי על הקיוסק "פיצוץ בבגין" שבבעלות שמעון ומאיר רביבו. בהמשך להודאתו הורשע בעבירות כדלקמן: שלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; נשיאת והובלת נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(א) רישא ו- 144(ב) רישא לחוק; שלוש עבירות של ירי מנשק חם בצוותא חדא באזור מגורים, לפי סעיף 340א(ב)(1) סיפא לחוק; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; ועבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק.

הסדר הטיעון עם סמירנוב אינו כולל ענישה מוסכמת, ועל פיו הוסכם כי המאשימה תעתור ל- 8 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו, בעוד ההגנה חופשית בטיעוניה. הוסכם שתקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהן היה נתון במקביל לניהול ההליך אינן בבחינת תקופות מעצר אשר תנוכינה מתקופת המאסר שתיגזר. עוד הוסכם כי על סמירנוב ייגזר מאסר מותנה לפי שיקול דעת בית המשפט וכי יפצה את נפגעי העבירה בסכום לשיקול דעת בית המשפט. בעת הצגת הסדר הטיעון הבהירו הצדדים כי מוסכם שביחס לירי על הדירה תוכל ההגנה לטעון שעל פי דברי קיפניס, הבית אמור היה להיות ריק, "והתביעה לא תתנגד כי כך אמר קיפניס" (עמ' 29 ש' 20-21 לפרוטוקול מיום 3.12.2023). בשל טעות סופר נכתבו הדברים מפי ב"כ נאשמים 3-4 והמאשימה הגם שמדובר בב"כ נאשמים 6-7, ואני מורה על תיקון הפרוטוקול בהקשר זה.

נאשם 7 (גלמן)

7. גלמן הודה באישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום המשותף עם נאשמים 3, 4 ו - 6, שעניינם בירי על בית משפחת פטרו סרקיז; ובירי על דירה בכוונת פגיעה בשמעון רביבו ומשפחתו. בהמשך להודאתו הורשע בעבירות כדלקמן: שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; שתי עבירות של נשיאת והובלת נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(א) רישא ו- 144(ב) רישא לחוק; עבירה של סיוע לירי מנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא, לפי סעיף 340א(ב)(1) סיפא יחד עם סעיף 31 לחוק; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; עבירה של סיוע להיזק בזדון, לפי סעיף 452 יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא, לפי סעיף 340א(ב)(1) סיפא לחוק.

הסדר הטיעון עם גלמן אינו כולל ענישה מוסכמת, ועל פיו הוסכם שהמאשימה תעתור ל - 8 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו, בעוד ההגנה חופשית בטיעוניה. הוסכם שתקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהן היה נתון במקביל לניהול ההליך אינן בבחינת תקופות מעצר אשר תנוכינה מתקופת המאסר שתיגזר. עוד הוסכם כי על גלמן ייגזר מאסר מותנה לפי שיקול דעת בית המשפט, וכי יפצה את נפגעי העבירה בסכום לשיקול דעת בית המשפט. בעת הצגת הסדר הטיעון בבית המשפט הבהירו הצדדים כי מוסכם שביחס לירי על הדירה, תוכל ההגנה לטעון שעל פי דברי קיפניס, הבית אמור היה להיות ריק, "והתביעה לא תתנגד כי כך אמר קיפניס" (עמ' 29 ש' 20-21 לפרוטוקול מיום 3.12.2023).

נאשם 8 (קיפניס)

8. קיפניס הודה במיוחס לו בכתב האישום נגדו הכולל אישומים בגין הירי על בית משפחת פטרו סרקיז; הירי על דירה בכוונת פגיעה בשמעון רביבו ומשפחתו; הירי על קיוסק "פיצוץ בבגין" שבבעלות שמעון ומאיר רביבו; ובאישום מטען החבלה. בהמשך להודאתו הורשע בעבירות כדלקמן: ארבע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 449(א)(1) לחוק; ארבע עבירות של נשיאה והובלת נשק ללא רשות על-פי דין בצוותא חדא, לפי סעיף 144(א) רישא ו- 144(ב) לחוק; שלוש עבירות של ירי בנשק חם לאזור מגורים בצוותא חדא, לפי סעיף 340א(ב)(1) סיפא לחוק; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; רשלנות בחומר נפץ, לפי סעיף 338(א)(5) לחוק; היזק בזדון בצוותא חדא, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; החזקת נשק בלא רשות על פי דין בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק.

הסדר הטיעון עם קיפניס אינו כולל ענישה מוסכמת. על פי המפורט בו, המאשימה תעתור בעניינו ל- 9 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו, למאסר על תנאי בעבירות בהן הורשע ולפיצוי לנפגעי העבירה, וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. בעת הצגת הסדר הטיעון בבית המשפט ציינה ב"כ המאשימה כי "מדובר בנאשם צעיר, ללא עבר פלילי, וכן כי מדובר בנאשם שלמן הרגע הראשון שיתף פעולה עם רשויות החקירה, ונכון יהיה בעת הזו להבדיל אותו באופן משמעותי מיתר הנאשמים" (עמ' 20 ש' 19-21 לפרוטוקול מיום 22.11.2023)

9. עניינו של נאשם 2 (אבו אלרוב) הסתיים בהסדר טיעון כאמור, ודינו נגזר לאחר הליך גישור במסגרתו גובשה הסכמה עונשית. אבו אלרוב הורשע בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא לפי סעיף 329(א)(2) יחד עם סעיף 31 לחוק, ירי מנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא לפי סעיף 340(ב)(1) לחוק ונשיאת נשק בצוותא חדא לפי סעיף 144(ב) לחוק. זאת בקשר לאישום הנוגע לירי לעבר שמעון רביבו ומשפחתו והחבלה החמורה לאיילין רביבו. בגזר הדין מיום 22.11.2023 אומץ העונש המוסכם בהסדר הטיעון, ועל אבו אלרוב הוטלו 50 חודשי מאסר, מאסר על תנאי למשך 9 חודשים, שלא יעבור במשך שלוש שנים את אחת העבירות בהן הורשע או עבירת נשק או עבירת אלימות כלפי הגוף, ופיצוי בסך 2,000 ₪ לנפגעת העבירה באישום הראשון.

עובדות כתבי האישום המתוקנים

10. להלן יפורטו פרטי האישומים תוך ציון הבדלים רלוונטיים בין כתבי האישום. מובן שביחס לכל נאשם, יבחן המיוחס לו בכתב האישום המתוקן בעניינו.

ירי לעבר שמעון רביבו ומשפחתו והחבלה החמורה לאיילין רביבו: נאשמים 1,3 ו-4 - חסין, גרמאי ואטיאס בהתאמה (אישום ראשון בכתב האישום המתוקן נגד נאשמים 3,4,6 ו-7, ואישום ראשון בכתב האישום המתוקן נגד נאשם 1):

11. על פי המפורט באישום, במסגרת התוכנית העבריינית, עובר ליום 25.11.2022, קשרו חסין, גרמאי, אטיאס ואבו אלרוב קשר לגרום לחבלה חמורה בשמעון רביבו, וביום 25.11.2022, הצטיידו בצוותא בשני אקדחים, שלפחות אחד מהם בעל קנה בקוטר 9 מ"מ, ובו מחסנית המכילה לפחות 5 כדורים (לפי כתב האישום נגד גרמאי ואטיאס זהו האקדח היחיד בו הצטיידו). בשעה 17:50 לערך נסעו אבו אלרוב, גרמאי ואטיאס ברכב לביתה של אמו של שמעון רביבו, לשם היה צפוי להגיע עם משפחתו לארוחת שבת (להלן: הבית). חסין נסע לבית ברכב נפרד, ובסמוך לשם פגש בשלושה. מיד לאחר מכן ובמשך 45 דקות ביצעו הארבעה יחד סיורים ותצפיות בסביבת הבית על מנת לתזמן את הירי בשמעון רביבו. בשעה 18:37 התמקמו אבו אלרוב, גרמאי ואטיאס בחניה בסמוך לבית, ומספר דקות לאחר מכן הגיעו למקום שמעון רביבו, רעייתו איילין (להלן: איילין) ושני ילדיה, יצאו מהרכב וצעדו לכיוון הבית.

חסין הבחין בשמעון רביבו והורה לגרמאי, אטיאס ואבו אלרוב לצאת מהרכב, לירות בו, ולגרום לו לחבלה חמורה ולהטיל בו מום או נכות. אבו אלרוב נותר ברכב ושימש כנהג מילוט. גרמאי ואטיאס יצאו מהרכב, התקרבו לשמעון רביבו ומשפחתו וירו בצוותא, ועל דעתם של חסין ואבו אלרוב, מספר יריות במטרה לפגוע בשמעון רביבו, כשהם צופים כאפשרות קרובה לוודאי שיפגעו גם בני משפחתו. מהירי נפגעה איילין ונותרה שותתת דם על המדרכה, כתוצאה מהירי נגרמו לה, בין היתר, פצעי ירי באגן ובירך ושברים בעמוד השדרה, בו נותר קליע. איילין הובהלה לבית החולים, אושפזה במחלקת טיפול נמרץ ונותחה.

ירי על בית משפחת פטרו סרקיז: נאשמים 1,5,6,7 ו- 8 - חסין, ניר, סמירנוב, גלמן וקיפניס בהתאמה (אישום שני בכתב האישום נגד נאשמים 1 ו-5, ובכתב האישום נגד נאשמים 3,4,6 ו-7, ואישום ראשון בכתב האישום נגד נאשם 8).

12. לצורך קידום התכנית העבריינית ועובר ליום 13.12.2022, קשרו חסין, ניר, סמירנוב, גלמן, קיפניס ואלקיים קשר לירי על בית משפחת פטרו סרקיז (להלן: הבית). הוריו של פטרו סרקיז התגוררו בבית עד תחילת חודש דצמבר 2022 ועזבו אותו, בין היתר, בעקבות אירועים אלימים הקשורים בבנם. במסגרת הקשר ולשם קידומו, עובר ליום 13.12.2022, העביר חסין לאלקיים ולסמירנוב כתובת של דירה מבצעית ממנה יצאו גלמן, קיפניס ואלקיים לביצוע הירי. עוד העביר חסין לאלקיים שתי כתובות לביצוע ירי לעברן, אחת מהן היא בית משפחת סרקיז ושנייה שמושא הפגיעה בקשר אליה אינו ידוע.

ביום 13.12.2022 סמוך לשעה 17:00 הגיעו סמירנוב, גלמן, קיפניס ואלקיים לדירה המבצעית. חסין העביר לאלקיים בשיחת טלפון את הוראות ביצוע הירי לשתי הכתובות. סמירנוב ואלקיים ביקשו מחסין שיעביר להם תשלום עבור הפעילות מראש וכן אקדח ותחמושת. בתגובה מסר להם חסין את פרטי הקשר של ניר, וכי ניר ימסור להם כסף, נשק ותחמושת. בסמוך לכך, שלח חסין לסמירנוב כתובת ברמת גן, והורה להם להביא משם קטנוע בבעלותו אשר ישמש אותם בביצוע הירי (להלן: הקטנוע). בנוסף, מסר לסמירנוב שבתא המטען של הקטנוע תיק עם תחמושת. סמירנוב ואלקיים נסעו לרמת גן, איתרו את הקטנוע והעבירו את התיק אשר הכיל רימון הלם, מחסנית וקליעים לדירה המבצעית. סמוך לאחר מכן הגיע ניר לדירה המבצעית והעביר לסמירנוב ולאלקיים 10,000 ₪ ואקדח. אלקיים העביר את האקדח לקיפניס אשר בדק את תקינותו וטען אותו בתחמושת.

בשעה 21:00 לערך יצאו גלמן וקיפניס מהדירה המבצעית על גבי הקטנוע לביצוע הירי על הבית, כשהם נושאים בצוותא חדא אקדח. גלמן נהג בקטנוע. בהגיעם לבית, הצביע גלמן על המיקום המדויק בו יש לבצע את הירי, קיפניס ירד מהקטנוע והלך לכיוון הבית כשהוא נושא ברשותו את האקדח. כשהגיע בסמוך אליו שלף את האקדח וירה שש יריות לעבר הבית, על דעתם של חסין, ניר, סמירנוב ואלקיים ובצוותא חדא. כתוצאה מהירי חדרו קליעים אל תוך המבואה של הבניין ופגעו בקירות הפנימיים של המבואה, לרבות ניפוץ דלת הכניסה, והסבו נזק רב למבנה (נזק לקירות פנימיים ונזק רב למבנה אינו מצוין בכתב האישום נגד נאשם 8, קיפניס).

על פי כתב האישום נגד נאשמים 1 ו-5 וכתב האישום נגד נאשמים 3,4,6 ו-7, לאחר הירי, נמלט קיפניס לקטנוע שם המתין גלמן, והשניים המשיכו לכתובת הנוספת לביצוע ירי. בדרך, לאחר שהבחינו בניידת משטרה שנסעה לכיוונם, נטשו את הקטנוע כשאקדח בתוכו וברחו. בהמשך דיווחו לסמירנוב ואלקיים על הצורך לחלצם וכי הפעולה לא צלחה. אלקיים הגיע וחילצם לדירה המבצעית (עובדות אלה אינן מתוארות בכתב האישום בעניינו של קיפניס ולא מיוחסות לו).

ירי על דירה בכוונה לפגוע בשמעון רביבו ומשפחתו: נאשמים 1,5,6,7,8 - חסין, ניר,סמירנוב, גלמן וקיפניס בהתאמה (אישום שלישי בכתב האישום נגד נאשמים 1 ו-5 ובכתב האישום נגד נאשמים 3,4,6,7, ואישום שני בכתב האישום נגד נאשם 8).

13. מספר ימים לאחר יום ה -25.12.2022, בעקבות ניסיון הפגיעה בשמעון רביבו ופעולת התגמול של חטיפת הקטין על ידי החבורה היריבה, הורה חסין לאלקיים להגביר את תדירות ועוצמת הפעילות נגד החבורה היריבה. עובר ליום 25.11.2022 קשרו חסין, ניר, סמירנוב, גלמן, קיפניס ואלקיים קשר לפגוע פעם נוספת בירי בשמעון רביבו ובמשפחתו. בהוראת חסין שכר אלקיים רכב ורכש שני טלפונים מבצעיים לשימוש בפעילות. ביום 25.12.2022 בשעה 19:00 לערך, הגיעו אלקיים, סמירנוב, גלמן וקיפניס לדירת מפגש מבצעית. שם, בשיחה טלפונית, העביר חסין לאלקיים ולסמירנוב הוראות וכתובות לביצוע שתי פעולות: זריקת רימון מתחת לרכב באור יהודה וירי על משפחת רביבו המתגוררת באור יהודה (להלן: הבית). בהמשך, הגיע ניר עם אחר לדירה המבצעית, ושניהם העבירו לסמירנוב ולאלקיים 20,000 ₪ וקטנוע שבתוכו תיק צד שהכיל אקדח, תחמושת ורימון הלם. כתב האישום נגד חסין וניר מתאר כי בשלב זה גלמן וקיפניס גנבו לוחיות רישוי והרכיבו אותם, בסיוע אלקיים וסמירנוב על רכב לשם טשטוש פרטי הזיהוי של הרכב (עובדה זו לא מצוינת בכתבי האישום נגד סמירנוב, גלמן ובכתב האישום נגד קיפניס ולא תיוחס להם).

בשעה 21:00 לערך, יצאו גלמן וקיפניס מהדירה המבצעית ונסעו ברכב לכיוון ביתו של רביבו, כשהם נושאים עמם את האקדח והתחמושת. באותה העת שהו בבית איילין והילדים. בהגיעם לבית, בשעה 23:33 לערך, ירד קיפניס מהרכב והלך לכיוונו כשהוא נושא את האקדח. מחמת שגגה נכנס לבניין סמוך, עלה במעלית לקומה השישית ועל דעת נאשמים חסין, ניר, סמירנוב, גלמן ואלקיים, ירה ארבע יריות לעבר דירה בה שהו זוג הורים ושלושת ילדיהם. כתוצאה מהירי פגעו הקליעים בדלת הבית, חדרו לתוכו ופגעו בסלון, בקירות ובחלון הבית. לאחר הירי, נמלט קיפניס חזרה לרכב וגלמן הסיע אותם לדירה המבצעית, שם חילק סמירנוב תשלום עבור הירי בינו לבין גלמן, קיפניס ואלקיים.

ירי על הקיוסק "פיצוץ בבגין" שבבעלות שמעון ומאיר רביבו: נאשמים 1,6,8: חסין, סמירנוב וקיפניס בהתאמה (אישום רביעי בכתב האישום נגד נאשמים 1 ו-5 ובכתב האישום נגד נאשמים 3,4,6,7, ואישום שלישי בכתב האישום נגד נאשם 8).

14. לשם קידום התכנית העבריינית, עובר ליום 17.1.2023, קשרו חסין, סמירנוב וקיפניס קשר לפגוע באמצעות ירי על הקיוסק "פיצוץ בבגין" שבבעלות שמעון ומאיר רביבו (להלן: הקיוסק).חסין הנחה את קיפניס להביא לדירה המבצעית לוחית רישוי של קטנוע לצורך טשטוש פרטי הקטנוע שישמש לביצוע הירי. סמוך לשעה 17:00 הגיעו סמירנוב וקיפניס לדירה המבצעית. סמוך לשעה 21:20, בהנחיית חסין, נסע קיפניס מהדירה המבצעית לקיוסק בקטנוע, עם אחר, כשהם נושאים אקדח ומחסנית שמסר להם חסין או אחר מטעמו. כשהגיעו לקיוסק, ותוך כדי נסיעה, ירה קיפניס לעבר הקיוסק מספר יריות, על דעת חסין, בידיעתו של סמירנוב (ראו גם: עמ' 64 ש' 31-33 לפרוטוקול הטיעון לעונש מיום 27.1.2025) ובצוותא חדא, והם נמלטו (על פי כתב האישום נגד נאשמים 3,4 ו-6 וכתב האישום נגד נאשם 8 באותה עת היה הקיוסק סגור וריק מאדם - עניין זה לא מוזכר בכתב האישום נגד נאשם 1). כתוצאה מהירי, פגעו הקליעים בחזית הקיוסק, נגרם נזק רב לחזית, לחלונות ולשמשת הקיוסק שניזוקו ונהרסו (כתבי האישום נגד חסין וקיפניס מתארים כי סמירנוב היה זה שנסע עם קיפניס מהדירה המבצעית לקיוסק, אולם עובדה זו לא מיוחסת לסמירנוב בכתב האישום נגדו).

אישום מטען החבלה, כוונת פגיעה בעמית רביבו ומשפחתו: נאשמים 1,5,8: חסין, ניר וקיפניס (אישום חמישי בכתב האישום נגד נאשמים 1 ו-5 ואישום רביעי בכתב האישום נגד נאשם 8).

15. עובר ליום 4.2.2023 קשרו חסין, ניר וקיפניס קשר לגרום לחבלה חמורה לעמית רביבו ומשפחתו באמצעות פיצוץ מטען צינור שהכיל 105 גרם חומר נפץ ו- 120 מסמרים ששימשו כרסיסים בבניין מגוריו (להלן: המטען). ביום 4.2.2023 הורה חסין לקיפניס לאסוף את המטען מכתובת שמסר לו, ולהוביל אותו לבניין מגוריו של רביבו (להלן: הבניין) שם יפעיל אותו. חסין מסר לקיפניס את קוד הכניסה לבניין, הנחה אותו כיצד להפעיל את המטען מרחוק באמצעות טלפון סלולרי וכיצד להשמיד את הטלפון הסלולרי לאחר מכן. סוכם כי בתמורה ישלם חסין לקיפניס סך של 10,000 ₪.

עובר לשעה 23:45, הגיע ניר לרכבו אשר חנה בשכונת מגורים מאוכלסת, הוציא מהרכב את המטען ובהנחיית חסין העביר אותו למקום מסתור ברחוב, לצורך איסופו על ידי קיפניס. בשעה 03:35 הגיעו קיפניס ואחר למקום, ועל דעת חסין וניר אסף את המטען ונשא אותו עמו בנסיעה מיבנה עד לבניין מגוריו של רביבו בבאר יעקב, במטרה להפעילו שם. בשעה 04:47, נכנס קיפניס לבניין באמצעות קוד הכניסה אותו מסר לו חסין. קיפניס עלה במעלית לקומה חמישית ובחלוף מספר דקות עזב את הבניין כשהוא נושא עמו את המטען. על פי כתב האישום נגדו, עזב את הבניין לאחר שהבחין שבלובי המדרגות בקומה נמצאים אנשים. סמוך לאחר מכן הניח קיפניס את המטען שהיה עדיין מחובר לאמצעי הפעלה, ברחוב, בלב שכונת מגורים ובסמוך למתחם בו מוסדות חינוך, ונטש אותו.

עיקר תסקירי שירות המבחן

16. נאשם 3 (גרמאי): בתסקיר מיום 30.10.24 פורטו נסיבות חייו של גראמי. צוין כי גרמאי נטל אחריות חלקית לביצוע העבירות, תיאר את חלקו כשולי, ומסר שנכח במקום האירוע אך לא ביצע את הירי. הביע צער על הפגיעה באיילין ולטענתו, נגרר חברתית מבלי לשקול את חומרת המעשים והשלכותיהם. התרשמות שירות המבחן מהבנה מצומצמת של חומרת המעשים, ניתוק רגשי וקושי לגלות אשמה ואחריות לפגיעה במתלוננים. בנוסף, כי גרמאי הוא בעל מאפייני חשיבה והתנהגות ילדותיים ובלתי בשלים ונטייה לאימפולסיביות והיגררות חברתית, אשר לצד רצונו בעשיית רווח כספי קל, הביאו אותו לביצוע העבירות. לצד זאת צוין כי המעצר הממושך מהווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבול. שירות המבחן עמד על גורמי הסיכון והסיכוי בעניינו של גראמי והעריך כי קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות התנהגות אלימה מצדו, שהיא ברף חומרה בינוני-גבוה. בנסיבות, נמנע מהמלצה שיקומית, והמליץ כי גילו הצעיר ונכונותו הראשונית להשתלב בטיפול שליטה בכעסים במסגרת המאסר ישקלו בעת קביעת משך המאסר, לצד ההשלכות הבעייתיות של ריצוי מאסר ממושך בגילו.

17. נאשם 4 (אטיאס): בתסקיר מיום 30.10.24 פורטו נסיבות חייו של אטיאס ובכלל זאת העובדה שנולד עיוור בעינו הימנית. צוין כי אטיאס הביע צער על מעשיו והפגיעה באיילין, ולדבריו הוא נוטל אחריות למעשים ומבין את חומרתם. על פי התסקיר, ועל אף דבריו, בהתייחסותו ניכר קושי בחיבור רגשי לחומרת המעשים, והוא נטה להשליך התנהגותו על כך שרצה לרצות את חסין ואבו אלרוב, חש שהופעל עליו לחץ, התקשה להתייחס באופן ביקורתי ומעמיק להתנהלותו, והתמקד במחיריו האישיים. הערכת שירות המבחן היא כי על רקע רצונו של אטיאס להשתייך חברתית חבר לחברה שולית מגיל צעיר והחל בפעילות פלילית, וכמפורט ברישום הפלילי בעניינו לחובתו 3 הרשעות קודמות (שתיים מבית משפט לנוער) בין היתר בעבירות רכוש וסמים.

על פי שירות המבחן, ברקע ביצוע העבירות הנדונות על ידו רצונו לרצות ולהשתייך חברתית, לצד דפוסים עברייניים שהשתרשו, ונטייתו להתנהגות אימפולסיבית. שירות המבחן נתן דעתו לגורמי הסיכון והסיכוי, ובין היתר שקל גם את גילו הצעיר של אטיאס והפנמתו את חומרת המעשים. הערכת שירות המבחן כי קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות התנהגות אלימה מצדו, ברף חומרה גבוה. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בנסיבות. המלצתו היא כי תוטל על אטיאס ענישה מוחשית בדרך של מאסר בפועל, שתחדד עבורו את גבולות החוק.

18. נאשם 5 (ניר):בעניינו של ניר הוגשו שלושה תסקירים, מיום 20.3.24 (להלן: התסקיר הראשון) מיום 25.12.24 (להלן: התסקיר השני) ומיום 22.2.25 (להלן: התסקיר המשלים). בתסקירים פורטו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות (חלקן פורטו גם על ידי הוריו במהלך עדותם לעונש), ולא אפרטם מטעמי צנעת הפרט. בתסקירים צוין כי במסגרת המעצר שולב ניר כאסיר חוליה האחראית על ניקיון וחלוקת האוכל באגף, ודווח שב"ס הוא כי תפקודו באגף תקין, כי שולב בהליך טיפולי ראשוני בקבוצת "כישורי חיים", נמצא בקשר מעקבי עם עו"ס האגף בבית המעצר ומביע מוטיבציה להשתלב בטיפול ייעודי בתחום האלימות. על פי התסקיר ניר התקשה ליטול אחריות על מעשיו ולהביע אמפטיה כלפי נפגעי העבירות. לדבריו, עקב מצוקה כלכלית קיבל סיוע מחסין אשר גם נתן לו קורת גג, חש כלפיו מחויבות ונענה לבקשתו להעברת התיק כהכרת תודה, ומבלי שהפעיל שיקול דעת מעמיק או היה ער לגורמי הסיכון. עוד מסר כי לא היה חלק מתכנון העבירות, לא קיבל תמורה, לא השתייך לארגון עברייני, ולא היה מודע לסכסוכיו של חסין. כמו כן, שלל שימוש בנשק חם ושימוש בדפוסים אלימים וטען שאינו יודע על שימוש בנשק. לצד האמור, ביטא תחושת חרטה והביע מוטיבציה להשתלב בהליך טיפולי.

להערכת שירות המבחן, לצד אורח חיים תפקודי שניהל ניר, התמודד עם קשיים הנוגעים לחשיפת חולשה או קשיים בפני משפחתו, מה שהוביל אותו לחבור לחברה שולית לשם תחושת שייכות, כוח ושליטה תוך התעלמות ממצבי סיכון. ההתרשמות היא מדפוסי ריצוי, ומחיפוש אחר ריגושים תוך קושי בהפעלת שיקול דעת ביקורתי ושמירה על גבולות. צוין כי יש במעצר כי להרתיע את ניר, ולדבריו, ניתק את קשריו השוליים והוא מביע שאיפות נורמטיביות. לאחר בחינת גורמי הסיכוי והסיכון הוערכה מידת סיכון בינונית להישנות ביצוע עבירות על ידו בכלל, ועבירות אלימות בפרט, כשרמת חומרתה צפויה גם היא להיות ברף הבינוני. המלצת שירות המבחן היא לעונש של מאסר בפועל ומאסר על תנאי לצורך הרתעתו, לצד המשך שילובו בהליכים שיקומיים במסגרת שב"ס. בתסקיר משלים שב וציין שירות המבחן את קשייו של ניר בקבלת אחריות ובביטוי אמפטיה, קושי בהכרה בדפוסיו האלימים וקושי בהפעלת לשיקול דעת והצבת גבול. שירות המבחן אף הבהיר כי במסגרת המלצתו העונשית והערכת הסיכון בחן את תפקודו של ניר בבית המעצר, לרבות מידע שהתקבל מגורמי הטיפול בשב"ס.

19. נאשם 6 (סמירנוב): בעניינו של סמירנוב הוגשו שני תסקירים, מיום 15.10.2024 (התסקיר הראשון) ומיום 23.2.2025 (להלן: התסקיר המשלים). בתסקירים פורטו נסיבות חייו וההיסטוריה העבריינית, לצד ניסיון שערך לדבריו להתרחק מחברה עבריינית למשך תקופה. צוין כי סמירנוב נטל אחריות חלקית למעשיו כך שבעוד שלקח אחריות מלאה על חלקו בגיוס שותפים לביצוע העבירות ועל חלקו בנשיאה והובלת נשק, שלל מעורבות באירועי הירי והפגיעה באחר הלכה למעשה, וצמצם חלקו, נוכח תפיסתו כי לא נכח פיזית בעת ביצוע הירי. לדבריו, מטרת שותפיו הייתה לאיים, והוא הופתע מהמעשים המיוחסים לו. בתסקיר המשלים הבהיר שירות המבחן כי התייחס בעניינו של סמירנוב רק לעבירות המיוחסות לו (במסגרת אישומים 2, 3 ו- 4). צוין כי סמירנוב מסר כי הפנים את השלכות מעשיו ואת הפגיעה שנגרמה, הביע חרטה ובושה ורצון להוסיף ולהשתלב בהליכי טיפול. להתרשמות שירות המבחן העבירות בוצעו על ידי סמירנוב על רקע צרכי שייכות ותחושת גבריות הנובעת מהפעלת כוח, חזרתו לקשר עם קבוצה עוברת חוק, והקושי שלו בהצבת גבולות פנימיים. צוין כי בעת מעצרו הצליח לראשונה להכיר במחיר המשפחתי והאישי של מעשיו לאור המרחק מילדיו. לאחר שקילת גורמי הסיכון והסיכוי בעניינו, ההערכה היא כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות דומה מצדו. הומלץ על ענישה מרתיעה ומיציבת גבול, וכי יישקל שילובו בטיפול רגשי ייעודי בתחום האלימות והשליטה בכעסים במסגרת שב"ס. בתסקיר המשלים חזר שירות המבחן חזר על המלצתו, תוך שמסר התייחסות עדכנית ביחס לתפקודו של סמירנוב במעצר. אף הובהר כי תיק המב"ד נגדו, שנסגר, לא נלקח בחשבון בעת הערכת הסיכון בתסקיר הראשון.

20. נאשם 7 (גלמן): בעניינו של גלמן התקבלו שני תסקירים, מיום 31.10.2024 (להלן: התסקיר הראשון) ומיום 23.2.2025 (להלן: התסקיר המשלים). בתסקירים פורטו נסיבות חייו. צוין כי גלמן שלל מעורבות בביצוע העבירות וכוונת פגיעה, ולדבריו, על רקע היכרות מוקדמת עם קיפניס הסיע אותו פעם אחת ברכב ולא באופנוע. ההתרשמות היא מעמדה קורבנית וממוקדת במחירים האישיים שמשלם. לאחר בחינת גורמי הסיכון והסיכוי העריך שירות המבחן סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה מצדו, ברף חומרה גבוה, והמלצתו היא לענישה קונקרטית ומוחשית של מאסר בפועל.

בתסקיר המשלים התייחס שירות המבחן להוראת חיקוק שיוחסה לגלמן בשגגה במסגרת התסקיר הראשון. לאחר שיחה נוספת עם גלמן, ההתרשמות היא שלא חל שינוי בעמדותיו, עמדתו קורבנית, והוא מתקשה להביע אמפתיה וממוקד במחיריו האישיים. צוין כי גלמן משולב באגף עצורים מתקדם, משמש תומך עצורי השגחה ומקיים קשר שבועי עם עובדת סוציאלית של האגף תוך שיתוף פעולה מלא וכי הוא מתפקד לשביעות רצון גורמי הטיפול, שומר על ניקיון מסמים ונמצא במעקב פסיכיאטרי. שירות המבחן חזר על המלצתו בתסקיר הראשון והוסיף כי מומלץ שבמסגרת השמת גלמן במתקן כליאה יילקחו בחשבון צרכיו הטיפוליים.

21. נאשם 8 (קיפניס): בעניינו של קיפניס התקבלו שני תסקירים מיום 2.7.2024 (להלן: התסקיר הראשון) ומיום 4.11.2024 (להלן: התסקיר המשלים). בתסקירים פורטו נסיבות חייו ובכלל זאת דבריו בדבר התמודדותו עם פוסט טראומה ובעיית התמכרות לסמים ואלכוהול. צוין כי תחילה שלל קיפניס נזקקות טיפולית בתחום ההתמכרויות, אך בתסקיר המשלים דווח כי במסגרת מעצרו, החל מיום 12.10.2023, הוא שוהה במחלקה לטיפול בהתמכרויות ומשתתף במספר קבוצות. עולה שקיפניס מצליח לשמור על חוקים וגבולות באופן מותאם לשלב הטיפולי ועורך מאמצים להתקדם בטיפול, וכי במסגרת הטיפול קיבל תפקיד של אחראי תרבות ותפקידים נוספים, אותם מבצע באופן אחראי ויצירתי. הערכה היא כי הוא זקוק להמשך טיפול ועבודה על דפוסיו.

התרשמות שירות המבחן היא כי חוויות מורכבות שחווה קיפניס בילדותו הביאו לקשיים רגשיים, לרבות פגיעה בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות האישית ולאימוץ נורמות וערכים עוברי חוק, נוקשות חשיבתית וקושי במתן אמון. לאחר בחינת גורמי הסיכון והסיכוי ההערכה היא כי קיים סיכון להישנות עבירות דומות.

בתסקיר הראשון צוין כי קיפניס נוטה לצמצם מעשיו. בתסקיר המשלים - כי ביטא חרטה ורצון לניהול אורח חיים תקין וטען שלא הייתה במעשיו כוונת פגיעה. לדבריו, ביצע את העבירות ממניעים כלכליים, על רקע חובות וחשש לשלומו ולשלום בני משפחתו, והמעשים בוצעו כשהיה תחת השפעת סמים ואלכוהול לצורך טשטוש תחושת הפחד בעת הביצוע. בתסקיר המשלים צוין שיתוף הפעולה של קיפניס בשיחה עם קצינת המבחן, לצד קושי בחשיפת רגשות ושיח קונקרטי. בנוסף, פורטה התקדמותו בטיפול ובעבודתו במעצר כמדווח על ידי גורמי שב"ס הסבורים כי הוא זקוק להמשך טיפול. בתסקיר הראשון המליץ שירות המבחן על גזירת 9 שנות מאסר (כעתירת המאשימה), לצד מאסר מותנה ופיצוי, לנוכח צמצום העבירות בו נקט וקשייו בהתבוננות פנימית. בתסקיר המשלים הומלץ על המשך שילובו של קיפניס בטיפול בו החל במטרה להפחית את מידת הסיכון בעניינו.

ראיות לעונש

22. חלק מהנאשמים העידו עדים לעונש והצדדים הגישו ראיות לעונש. כך, מטעם המאשימה הוגשו ד.א/1 - ד.א/5, ומטעם הנאשמים השונים הוגשו ענ/1 - ענ/16, והעידו רפ"ק חגי סטול (להלן: רפ"ק סטול) (מטעם קיפניס); הוריו של ניר; גב' אבוחצירה (מטעם חסין); וגב' דודיאן, עורכת חוות הדעת ענ/14 (מטעם סמירנוב). ההתייחסות לראיות ולעדויות תבוא בחלקים המתאימים בגזר הדין.

טיעוני המאשימה בתמצית

23. עתירת המאשימה (באמצעות עוה"ד פנינה לוי וענת בן זאב) היא כי העונשים להם עתרה כמפורט בהסדר הטיעון הדיוני יאומצו. לטענתה, אין מדובר בגבול ענישה עליון, אלא בעונש הנכון והמדויק עבור כל אחד מהנאשמים, המשקף גם את מדרג ההיררכי ביניהם ומשקלל את הודאתם ונסיבותיהם. עתירתה היא לקביעת אירוע עונשי בגין כל אחד מהאישומים, וככלל, שמתחם הענישה שייקבע יהיה משותף לנאשמים באותו אירוע (למעט מקום בו תבקש לקבוע מתחם שונה לאור השוני בעבירות בביצוען הורשעו). לטענתה, ההבדלים בין הנאשמים מינוריים בהתחשב בביצוע העבירות בצוותא ובכך שכל אחד מהם מהווה חוליה חשובה בביצוען.

24. בטיעוניה הפנתה לערכים המוגנים בעבירות והדגישה את חומרתן ואת הנזק הרב לצידן. בנוסף, הפנתה להחמרת הענישה על ידי המחוקק בתיקון סעיף 340א(ב) לחוק ובתיקון 140 לחוק, וכן להנחיית פרקליט המדינה 9.16 מדיניות ענישה בעבירות נשק ומטעני חבלה. בקשר לנסיבות ביצוע העבירות, הדגישה את התכנון וההיערכות המוקדמת, את חלוקת התפקידים ומידת מעורבות הנאשמים, ואת נזק שנגרם מביצוען והנזק הפוטנציאלי. לטענתה, חסין עמד בראש התוכנית העבריינית שמטרתה לפגוע באורח אנוש וקטלני בחבורה היריבה בשל סכסוך עם רביבו בו היה מעורב (והיה לטענתה "בעליו" של הסכסוך - בניגוד לנטען על ידו) והוא שכר את יתר הנאשמים לשם הוצאתה לפועל. בהקשר זה ציינה את המסוכנות במעשי הנאשמים האחרים אשר ביצעו את העבירות תמורת בצע כסף, כ"שכירי חרב" כשהסכסוך לא נגע אליהם. עוד טענה כי אם חסין אינו בעליו של הסכסוך כטענתו - הרי שלצד מעשיו מסוכנות יתרה וגדולה מזו שלצד מעשי יתר הנאשמים, כחרב להשכרה שיש לו חבורה פלילית מאורגנת.

25. לטענתה, ניר היה יד ימינו של חסין וסיפק עמו לאחרים אמצעים, ובכלל זאת נשק, מטען חבלה, רכבים, דירת מסתור ותשלום, וכי הנאשמים פעלו בהיררכיה ברורה: חסין בראש החבורה, ניר, סמירנוב ועד המדינה קיבלו הוראות ממנו ותפקידם היה להוציא את התוכנית העבריינית אל הפועל ולהורות ל"דרג הביצועי" מתי, נגד מי ואיך לבצע את המעשים.עוד הדגישה כי התכנון כלל את הסוואת העבירות וכי חסין אף ביקש להגביר את קצב ואיכות הביצוע. בטיעוניה הפנתה לעליונותו של חסין ומסוכנותו, וטענה כי החליף את אנשי חבורתו לאחר האירוע הראשון ופעולת התגמול על ידי החבורה היריבה.

26. ב"כ המאשימה הפנתה לעניינו של עד המדינה (אשר חשף לדבריה את ביצוע העבירות ועדותו שימשה בסיס לכתב האישום). בנוסף הפנתה לעניינו של אבו אלרוב אשר היה הראשון לסיים את ההליך בהסדר טיעון סגור, וציינה כי כתב אישום נגדו תוקן משמעותית והוא הורשע כמסייע ביחס לפגיעה צפויה בשמעון רביבו, ועבירת הפגיעה באיילין רביבו נמחקה בעניינו. בטיעוניה הפנתה לכך שעל אבו אלרוב נגזרו 50 חודשי מאסר בפועל, וביקשה כי נתון זה יילקח בחשבון בעת גזירת הדין לנאשמים האחרים, משמדובר במסייע שעונשו מחצית מעונשם של מבצעי העבירה העיקריים.

27. לאחר שהפנתה לנסיבות ביצוע העבירות, הדגישה את הסיכון לצידן גם לעוברי אורח תמימים והפנתה לפסיקה, עתרה לקביעת מתחמי ענישה כדלקמן: עבור האירוע הראשון, בעניין חסין גרמאי ואטיאס, בין 7 עד 11 שנות מאסר, לצד ענישה נלווית ופיצוי משמעותי לנפגעת העבירה איילין, תוך שהרחיבה טיעוניה בדבר נזקיה;עבור האירוע השני בעניין חסין, ניר, סמירנוב, גלמן וקיפניס, בין 3 עד 5 שנות מאסר; עבור האירוע השלישי בעניין חסין, ניר, סמירנוב, גלמן וקיפניס, בין 5 עד 7 שנות מאסר. בהקשר זה הדגישה את כוונת הפגיעה הקונקרטית בשמעון רביבו ומשפחתו, וטענה כי גם אם הוסכם במסגרת הסדר הטיעון שהנאשמים יוכלו לטעון שנמסר להם על ידי קיפניס שהדירה אמורה להיות ריקה, אין לכך משמעות בפן המשפטי; עבור האירוע הרביעי בעניין חסין, סמירנוב וקיפניס, בין 3 עד 5 שנות מאסר; עבור האירוע החמישי בעניין חסין, ניר, קיפניס, עתרה לקביעת מתחם ענישה עבור חסין וניר, בין 6 עד 8 שנות מאסר, ועבור קיפניס, בין 4 עד 7 שנות מאסר.

28. את עונשו של חסין, אשר הורשע בביצוע עבירות בכל חמשת האירועים, עתרה המאשימה למקם בשליש העליון של מתחם הענישה, כך שיוטל עליו מאסר בפועל לתקופה של 13 שנים, לצד מאסר מותנה ופיצוי כספי משמעותי לנפגעי העבירה באישום הראשון והשלישי ביחס של 90% עבור נפגעת העבירה באישום הראשון ו- 10% עבור נפגעי העבירה באישום השלישי. לטענתה מדובר בעונש הולם למי שעמד בראש ההתארגנות. זאת בשים לב לריבוי העבירות וחומרתן, עונשי המינימום והנזקים שנגרמו, ולאחר מתן משקל להודאתו ולנסיבותיו האישיות, לרבות לעברו הפלילי והעדרם של שיקולי שיקום, ולשם הרתעתו. המאשימה הצביעה על כך שחסין ריצה עונש מאסר של 9 חודשי מאסר בפועל במהלך מעצרו (ת"פ 61311-07-20 גזר דין מיום 28.5.2023) וביקשה כי תקופת מאסרו לא תנוכה מהעונש שייגזר עליו.

29. בעניינם של גרמאי ואטיאס אשר הורשעו בביצוע עבירות באירוע הראשון, עתרה המאשימה לעונש מאסר למשך 7 שנים, לצד מאסר מותנה. לטענתה עונש זה מצוי בשליש התחתון של מתחם הענישה בעבירות ירי באדם, וכך ראוי בשקלול כלל הנתונים בעניינם, חלקם המעשים כ"עושי דברו" של חסין, ובשים לב לכך שהפקידו פיצוי בסך 50,000 ₪ (כל אחד) לטובת נפגעת העבירה, נסיבותיהם האישיות והמפורט בתסקירי שירות המבחן בעניינם.

30. בעניינו של ניר אשר הורשע בביצוע עבירות באירועים השני, השלישי והחמישי, עתרה לעונש מאסר למשך 7 שנים, לצד מאסר מותנה ופיצוי. לטענתה מדובר בעונש בשליש האמצעי של מתחם הענישה, והוא ההולם בנסיבות. בהקשר זה טענה כי ניר שימש כסגנו של חסין, והוא זה שהעביר הוראות וסיפק אמצעים לנאשמים האחרים כאמור. בנוסף, הפנתה לפוטנציאל הנזק הרב באירועים בהם הורשע, תוך שהדגישה את אירוע מטען החבלה. לטענתה, העונש משקלל נכונה את נסיבותיו ונתוניו של ניר, את המפורט בתסקיריו, ואת הפקדת הפיצוי בסך 50,000 ₪ מבעוד מועד. בהקשר זה ציינה הסכמתה להעביר באופן חריג פיצוי לטובת נפגעת העבירה באישום הראשון, הגם שניר לא הורשע באישום זה, ועתרה כי יחולק 90% לטובת נפגעת העבירה באישום הראשון ו -10% לנפגעי העבירה באישום השלישי. ביחס לפיצוי אף טענה הסכום שהופקד אינו ממצה, ועתרה כי יקבע פיצוי נוסף.

31. בעניינו של סמירנוב אשר הורשע בביצוע עבירות באירועים השני, השלישי והרביעי, עתרה המאשימה לעונש מאסר למשך 8 שנים, לצד מאסר מותנה ופיצוי. לטענתה, מדובר בעונש בשליש האמצעי מתחם הענישה, והוא ההולם בנסיבות. המאשימה טענה כי מיקומו של סמירנוב במדרג ההיררכי בינוני, כי קיבל הוראות מחסין וניר, גייס את המבצעים בפועל ודרכו עברו הכספים לידיהם, וכי התווה את מדיניות של הגברת הלחץ על משפחת רביבו. לטענתה, העונש המבוקש משכלל את נתוניו ונסיבותיו של סמירנוב ואת המפורט בתסקיריו. בטיעון משלים, לאחר חקירת גב' דודיאן, טענה שאין לתת משקל לחוות דעתה בשל המועד המאוחר בו נערכה, כשגב' דודיאן אף לא נחשפה למסמכים מהותיים בהם רישומו הפלילי סמירנוב, ואין בחוות הדעת די התייחסות לאורח חייו העברייני מגיל 15 בעת בחינת גורמי הסיכון בעניינו. עוד טענה כי בסופו של יום גב' דודיאן הסכימה עם מסקנת שירות המבחן בדבר הצורך בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח.

32. בעניינו של גלמן אשר הורשע בביצוע עבירות באירועים השני והשלישי עתרה לעונש מאסר למשך 8 שנים, לצד מאסר מותנה ופיצוי. לטענתה מדובר בעונש בשליש האמצעי של מתחם הענישה, והוא הראוי בנסיבות והמשכלל נכונה את כלל נתוניו ונסיבותיו של גלמן אשר שימש כשכיר חרב. המאשימה הפנתה לחלקו של גלמן באירועים, לתסקיריו והמפורט בהם אודותיו, ולכך שביצע את העבירות כ- 6 חודשים לאחר שחרורו ממאסר קודם. עוד טענה שאין לנכות מתקופת מעצרו שלושה חודשים בהם ריצה עונש מאסר (ת"פ 27184-01-21 מיום 12.6.2023).

33. בעניינו של קיפניס אשר הורשע בביצוע עבירות באירועים השני עד החמישי, עתרה לעונש מאסר למשך 9 שנים, לצד מאסר מותנה ופיצוי. לטענתה מדובר בעונש בשליש האמצעי של מתחם הענישה, והוא עונש ראוי ואף מקל בנסיבותיו של קיפניס, ששיתוף הפעולה שלו בשלב החקירה נזקף לזכותו. המאשימה הפנתה למעורבותו של קיפניס בחלק הארי של האירועים ולחלקו כדרג מבצע אשר ביצע מעשי ירי ללא היסוס ומורא, ולהנחת מטען חבלה על ידו, וטענה לנגישותו לנשק. עוד טענה כי העונש המבוקש שוקל גם את נסיבותיו ואת המפורט בתסקירים בעניינו, ובכלל זאת כי נרתם להליך שיקומי במסגרת שב"ס, משתף פעולה ומתקדם בטיפול.

34. המאשימה טענה כי בגין כך שקיפניס החליט שלא להניח את מטען החבלה בבניין כפי שתוכנן, ניתנה לו הקלה בסעיף האישום בו הואשם, ואין מקום לקבלת טיעון לפטור עקב חרטה ואף לא להקלה עונשית בהקשר זה - בשים לב לכך שבסופו של יום הניח את מטען החבלה כשהוא מחובר לאמצעי ההפעלה ליד גן ילדים. עוד טענה כי אין מקום לטענה לפיה קיפניס ראה בעצמו עד מדינה או כי יש להשוות את עונשו לעונשו של עד המדינה. בנוסף טענה כי שיתוף הפעולה של קיפניס בחקירה היה מוגבל, והוא נלקח בחשבון בעונש לו עותרת המאשימה.

טיעוני ההגנה בתמצית

35. עיקר טענותיו של ב"כ נאשם 1, חסין, עו"ד יגור, נגעו להליך הגישור בפני סגן הנשיא (כתאורו דאז) השופט שגיא, ובפרט להבנות במעמד צד אחד בגישור ולהסתמכותו עליהם. בהקשר זה הדגיש כי חסין היה האחרון מבין הנאשמים אשר הודה בביצוע העבירות, וכי לא בוצע כל תיקון בכתב האישום בעניינו על אף טענות ראייתיות שהיו בפיו, לטענתו בשל האמור. בהקשר זה מסר כי הובן שעונשו של חסין יועמד על לא יותר מ- 10.5 שנות מאסר בפועל בנוסף לעונש המאסר הנוסף שריצה חסין במהלך המעצר בתיק נוסף בעניינו, לצד הפקדת פיצוי בסך 150,000 ₪ מבעוד מועד. עוד טען כי חסין אינו "מקור כל הסכסוך" שברקע כתב האישום, ואין מדובר בארגון עברייני, וכי הסכסוך החל במעשי החבורה היריבה. בהקשר זה הפנה לחומרת כתב האישום נגד החבורה היריבה (ענ/2) ולעונש שנגזר שם, וביקש כי יישקל בעת גזירת דינו של חסין. עוד הפנה לנסיבותיו של חסין, שהוא אב לקטינה בת 4, לעדות אם בתו לעונש, ולכך שזהו המאסר המשמעותי והארוך הראשון אותו הוא צפוי לרצות על אף עברו הפלילי. עתירתו היא לקביעת מתחם ענישה אחד משמדובר באירוע מתגלגל וכי יוטל על חסין עונש של כ- 10 שנות מאסר.

חסין הביע חרטה על מעשיו, סיפר כי במהלך תקופת המעצר ערך חשבון נפש והוא אינו מקל ראש באירועים. סיפר על קשייה של ביתו הקטינה כתוצאה מהיעדרותו, וביקש התחשבות בעונש גם לנוכח הליך הגישור כנטען על ידי בא כוחו.

36. ב"כ נאשם 3, גרמאי, עו"ד וייס, הפנה לכך שגרמאי מעורב באירועי האישום הראשון בלבד וטען כי האירוע תוכנן על ידי אחרים בעוד גרמאי קיבל הוראות, ושימש כמבצע בפועל באופן ספונטני. עוד התייחס לעונשו של נאשם 2, אבו אלרוב, כמסייע, וטען כי עונשו נקבע במסגרת הסדר סגור לעונש, ובחינת נסיבות ביצוע העבירה על ידו מעלה כי לא מדובר ב"מסייע קלאסי" אלא במי שנטל חלק פעיל בביצוע העבירות והיה פעיל באירוע עצמו. מטעמים אלה עתר שלא לגזור מעונשו של אבו אלרוב את עונשו של גרמאי לחומרה.

לטענתו, גרמאי נגרר אחר אחרים עקב חולשתו, דימויו העצמי הנמוך ונסיבותיו האישיות. במסגרת זו עמד על נתוניו האישיים של גרמאי אשר פורטו בהרחבה בתסקיר. עוד הפנה לנטילת אחריות על ידי גרמאי שהיה בין הראשונים שהודו וכי הפקיד פיצוי בסך 50,000 ₪ עוד בחודש ינואר 2024, כביטוי לנטילת אחריות, אמפתיה וחרטה. בנוסף, ביקש התחשבות בתפקודו של גרמאי במעצר ובכלל זאת השתתפותו בקבוצות טיפוליות ופעילויות במסגרת שב"ס וטען להיותו אסיר תומך, וכי גרמאי עושה כל שניתן כדי לשקם עצמו במגבלות תנאי המעצר. בסיכום דבריו עתר להתחשב בגילו הצעיר, בהיעדר עבר פלילי, בחרטה ונטילת האחריות ובהפקדת הפיצוי והחיסכון בזמן השיפוטי, כמו גם בכך שמשפחתו ניצבת לצדו ומהווה גורם תומך, ולהטיל עליו עונש ברף הנמוך של המתחם, קרוב לעונשו של אבו אלרוב. זאת בשים לב לטיב במעשים ולא לסעיף העבירה בה הורשע כל אחד מהם, משמדובר לטענתו במעשים ללא שוני מהותי.

גרמאי הציע צער על מעשיו וביקש הזדמנות לשקם את חייו.

37. ב"כ נאשם 4, אטיאס, עו"ד בן שעיה, הפנה לנסיבותיו האישיות של אטיאס, בחור צעיר בן 20, ללא עבר פלילי מלבד הרשעה של בית משפט לנוער, לכך שהודה וחסך זמן שיפוטי ומצטער על מעשיו. בנוסף לכך שהפקיד פיצוי משמעותי מבעוד מועד לטובת הנפגעים בעזרת משפחתו שתומכת בו ומגויסת למענו וחרף קושי כלכלי משפחתי. עוד עמד על נסיבותיו האישיות, נכותה של אחותו ומוגבלותו הרפואית בעינו (ענ/3, ענ/4) אשר הסבה לו קשיים לאורך השנים, לרבות קשיים חברתיים, והשפיעה על דימויו העצמי ולטענתו הובילה אותו לחבור לחברה שולית עד לביצוע העבירות. ב"כ של אטיאס הפנה גם לתפקודו של אטיאס במעצר ובכלל זאת הפסקת השימוש בקנביס חרף רישיון בו הוא אוחז, והשתלבותו בקבוצות טיפוליות ובכל אפשרויות השיקום שהוצעו לו תוך שיתוף פעולה. לטענתו, לנוכח נסיבותיו הפרטניות של אטיאס ורצונו להירתם לטיפול מתקיים בעניינו צפי לשינוי ולשיקום.

ב"כ של אטיאס הדגיש כי אטיאס השתתף בביצוע העבירות באישום הראשון בלבד, ולאחריו בחר לסיים את המעורבות במסכם העבריינית. לטענתו, אטיאס לא היה חלק מתכנון האירוע אלא פעל בהתאם להוראותיו של חסין וקשירת הקשר יכולה להתגבש גם "שנייה לפני האירוע". תוך שהפנה לסעיף 6 בכתב אישום טען גם הוא כי נסיבות ביצוע העבירות בעניינו דומות לעניינו של אבו אלרוב. תוך הפנייה לפסיקה טען למתחם ענישה שבין 2.5 ל- 5 שנות מאסר, ובשקלול הנסיבות וביניהן גילו, מידת מעורבותו של אטיאס והרקע, הליכי הטיפול, המוטיבציה השיקומית, והקושי הכרוך בריצוי מאסר לאטיאס בהינתן נכותו ומצבו הרפואי, עתר להשית עליו 45 חודשי מאסר בפועל. בטיעוניו העלה גם הוא טענה כללית בדבר הבנות לא כתובות בעניין העונש בהליך הגישור בפני סגן הנשיא (כתוארו דאז) השופט שגיא, וכן לגזרי דין בפרשות אחרות אשר ניתנו על ידו.

אטיאס הקריא מתוך כתבו (ענ/4), הביע חרטה על מעשיו, סיפר שבתקופת המעצר ערך התבוננות פנימית, הוא מבין את הפסול במעשיו ומבקש הזדמנות להשתקם.

38. ב"כ נאשם 5, ניר, עו"ד קופרמן, הפנה לחלקו בביצוע העבירות, וטען שלא היה במעגל המתכנן אלא שימש כשליחו של חסין בהעברת מידע. עוד הפנה להודאתו וטען לנטילת האחריות על ידו שבאה לידי ביטוי גם בהפקדת פיצוי בסך 50,000 ₪ לטובת נפגעי העבירות, ובכלל זאת הנפגעת באישום הראשון, הגם שאינו מעורב בו. ביחס להתרשמות שירות המבחן מנטילת אחריות חלקית טען לקושי הנובע מכך שהעבירות מיוחסות לניר מכוח דיני השותפות, כשלא נכח בזירות האירועים, ומדובר בהתרשמות שגויה המשליכה גם על הערכת הסיכון הבינונית בעניינו. עוד ציין כי הסיכון מניר נמוך מזה שנקבע ביחס לנאשמים האחרים.

אשר לנסיבותיו האישיות של ניר טען כי מדובר בבחור צעיר, ללא עבר פלילי, שעד למעורבותו הפלילית הנדונה ניהל חיים נורמטיביים לחלוטין, סיים את לימודיו, השתלב בצה"ל לרבות שירות קבע ומילואים, עבד כמאבטח במעבר הגבולות ולמד קונדיטוריה. בנוסף, הפנה לנסיבות האישיות עליהם הרחיבו הוריו בטיעון לעונש, שלא יפורטו מטעמי צנעת הפרט, ולרקע הידרדרותו עד למעשים הפליליים, ובכלל זאת הסתבכות כלכלית והיכרותו עם חסין ובת זוגו עמם עבר להתגורר. עוד ציין כי כתב האישום בעניינו של ניר לא תוקן במסגרת הסדר הטיעון והרחיב בנוגע לתפקודו של ניר במעצר, שילובו כעציר עובד בחוליה, העומד בקשר עם עו"ס שב"ס, אשר השתלב בכל הקורסים האפשריים בסטטוס עציר וממתין לשינוי הסטטוס לאסיר כדי להרחיב את אפשרויות השיקום ולהעמיק בטיפול. בהקשר זה גם טען כי ניר ביקש לנתק קשר עם הנאשמים האחרים ועצור בבית מעצר אחר. בנוסף טען לעינוי דין בשל הימשכות ההליך. ב"כ של ניר אף טען לציפיית הנאשם לעונש בהתאם להבנות לא כתובות במסגרת הגישור.

ניר הביע צער על האירועים, לדבריו בתקופת המעצר עשה חשבון נפש וביקש התחשבות בדרך שעשה מאז מעצרו.

39. ב"כ נאשם 6, סמירנוב, עו"ד ברכה, הפנה לנסיבות ביצוע העבירות וטען כי למרות דיני השותפות יש להתחשב בנסיבות ביצוע העבירות הקונקרטיות בעניינו של כל נאשם. בטיעוניו הפנה לכך שסמירנוב איננו מעורב באישום הראשון ואישום החמישי, לכך שבאישומים בהם הורשע לא היו נפגעים, ולכך שסמירנוב לא נכח פיזית באירועים. בנוסף, הפנה לנסיבות האישום השלישי וטען כי הלך רוחו של סמירנוב הושפע מדבריו של קיפניס בקשר להיות הדירה ריקה בשעת המעשה - משכך לטענתו, נסיבות ביצוע העבירה לפי סעיף 329 לחוק הן ברף הנמוך. ב"כ של סמירנוב הפנה לסעיף 5 לעובדות האישום הרביעי, ולכך שהירי שביצע קיפניס לעבר הקיוסק הסגור התבצע "בידיעתו" של סמירנוב, אך לא "על דעתו" כפי שיוחס לחסין. לטענתו, נוסח האישום מלמד על מעורבותו של סמירנוב במעגל החיצוני של העבירה והוא אינו מעורב באופן עמוק. עוד טען כי חומרת מעשיו של סמירנוב פחותה השוואה לאחרים, כך שמדובר במעורבות בצוותא ולא בפועל, הוא איננו בעל הסכסוך, אין לו נגישות לנשק וממעשיו לא נגרם נזק לגוף או לנפש, ובניגוד לטענת המאשימה, אין מדובר במי שהתווה מדיניות. בהינתן הנסיבות ותוך הפנייה לפסיקה טען כי על מתחם הענישה להיקבע בין 30 ל- 60 חודשי מאסר.

אשר לנסיבותיו האישיות של סמירנוב, הפנה לגילו ולכך שהוא אב ל- 3 ילדים קטינים, ובת זוגו ואם שניים מילדיו מתמודדת עם מצב רפואי מורכב (ענ/5). בנוסף, הפנה לנסיבות הנוגעות לאביו ולבנו (ענ/6, ענ/7). בגין אלה טען לפגיעה בבני משפחתו מהעונש שייגזר עליו. עוד הרחיב לגבי הליכים טיפוליים בהם השתתף סמירנוב במסגרת מעצרו, 11 קבוצות טיפוליות שעבר בהצלחה, וטען כי מדובר במי שבחר בשיקום, משתף פעולה, נמצא בתחילת הדרך השיקומית ומבטא רצון ונכונות להוסיף ולהעמיק בטיפול. ב"כ של סמירנוב טען לשגיאות שמצא בתסקיר הראשון שלטענתו השפיעו על הערכת שירות המבחן, מה שהוביל לעריכת תסקיר משלים (תוך שקבל על כך ששירות המבחן לא נפגש שוב עם סמירנוב). לטענתו, התסקיר התבסס בין היתר על עובדות שלא יוחסו לסמירנוב בכתב האישום, חסרה בו התייחסות להליכים השיקומיים בשב"ס, ניתן בו משקל לתיק מב"ד שהתברר שנמחק (ענ/8), והקביעה כי חרטתו של סמירנוב מסויגת היא תולדה של טעויות בתסקיר הראשון הנוגעות לאירוע הראשון בו כלל לא היה מעורב. עתירתו היא כי יינתן משקל לנסיבותיו האישיות של סמירנוב אשר פורטו בתסקירים ולחוות הדעת הפרטית אשר הוגשה מטעמו על ידי גב' דודיאן (ענ/14), בפרט בקשר לנטילת האחריות, הבעת צער וחרטה והאפשרות לטיפול אפקטיבי.

ב"כ של סמירנוב אף הפנה לחיסכון הזמן השיפוטי לצד ההודיה וטען כי בנסיבות הכוללות יש למקם את עונשו במרכז מתחם הענישה לו עתר, כשעונש זה משקף לטענתו את נסיבות ובכללן המדרג בין הנאשמים, וכן את נסיבותיו האישיות של סמירנוב והשיקום בו החל.

סמירנוב הביע צער על ה"מעשים החמורים" בהם היה מעורב ומסר כי חש חמלה כלפי הנפגעים.

40. ב"כ נאשם 7, גלמן, עו"ד אלפסה, הפנה לנסיבות ביצוע העבירות על ידו וטען כי מדובר במי שתפקידו הביצועי היה להסיע את המבצע ומעשיו דומים למעשי מסייע. עוד הפנה לכך שגלמן הורשע בביצוע עבירות בשני אירועים בלבד, כשבאירוע השני יוחס לו סיוע לביצוע עבירות הירי וההיזק לרכוש, ולטענתו על מתחם הענישה בגינו להיקבע בין שנה וחצי ועד שנתיים וחצי. ביחס לאירוע השלישי טען כי גם גלמן סבר על יסוד דבריו של קיפניס שהדירה אליה כוון הירי תהיה ריקה, טען להבחנה בין מי שביצע את הירי למי שהסיע את המבצע גם אם הביצוע הוא ביצוע בצוותא, הפנה לפסיקה, הדגיש כי מדובר בשני האירועים בהם לא נגרמה פגיעה בגוף וטען שהגם שבגין האירוע השלישי הורשע גלמן גם בעבירה לפי סעיף 329 לחוק, בשל הנסיבות יש לקבוע מתחם כולל שנע בין 2.5 ועד 4 שנות מאסר בעניינו. עוד התייחס להודאתו של גלמן וטען שיש לתת לה משקל רב בשים לה לחסכון בעדות עד מדינה ועדות נאשם נוסף שמשפטו הופרד. בנוסף, טען לחשיבות עידוד נאשמים להודות במסגרת הסדרי טיעון ובפרט כאלה שאינם כוללים עונש מוסכם.

אשר לנסיבותיו האישיות של גלמן, הפנה לנכות ממנה הוא סובל, ולכך שלמרות זאת ניהל חיים נורמטיביים, שירת כלוחם בחטיבת הצנחנים, ואף במילואים חרף אירוע טראומטי שחווה במהלך שירותו הצבאי. עוד טען כי גלמן משמש עצור תומך והפנה למכתבו של עו"ד אלעד רט בהקשר זה (ענ/1). בנוסף, לכך שגלמן עומד בקשר עם עו"ס האגף, משתתף בפעילות חיובית וקורסים במסגרת המעצר (ענ/9, ענ/10) וביקש לתרום למדינה בזמן מלחמת חרבות ברזל (ענ/11, ענ/13). בנוסף, כי סבו של גלמן אליו היה קשור נפטר במהלך המעצר ולא אושרה השתתפותו בלוויה (ענ/12). בסיכום הדברים טען כי יש למקם את עונשו של גלמן באמצע המתחם לו עתר, כך שייגזר עליו עונש שבין 3.5 ועד 4 שנות מאסר. לטענתו, עונש כזה הוא ראוי ויותיר לגלמן אופק לחזור לחיים נורמטיביים. אשר לפיצוי, הפנה לכך שמדובר במי שלא היה מעורב באישום הראשון, בן למשפחה קשת יום, ללא יכולת כלכלית, וטען שלא הייתה לו אפשרות להעמיד פיצוי מבעוד מועד, אך אין בכך להשליך על נטילת האחריות על ידו.

גלמן הביע חרטה וצער על מעשיו, סיפר על היותו תומך עצורים ותרומתו בהקשר זה, כשיש בכך גם כדי לתרום לשיקומו.

41. ב"כ נאשם 8, קיפניס, עו"ד כהן, טען כי בעניינו של קיפניס מתקיימים טעמים חריגים המצדיקים הקלה ממשית בעונשו ביחס ליתר הנאשמים, כך שיושת עליו עונש מאסר בפועל שלא יעלה על 54 חודשים, חרף חומרת המעשים. בהקשר זה הפנה לכך שמדובר במעצר ראשון עבור בחור צעיר בן 21, שלטענתו שיתף פעולה עם רשויות החקירה באופן יוצא דופן מהרגע הראשון, בזמן שיתר הנאשמים שתקו, והוא מצוי בהפרדה והגנה מהם בשל כך. עוד הפנה לדברי ב"כ המאשימה בפרוטוקול הכרעת הדין (22.11.2023) לפיהם נכון "להבדיל אותו באופן משמעותי מיתר הנאשמים" וכי המאשימה ביקשה להפריד את משפטו של קיפניס ולהוסיפו כעד תביעה לכתב האישום נגד יתר הנאשמים.

ב"כ של קיפניס טען להקלה בעונש בגין פגם בזכות ההיוועצות לקיפניס. זאת משקיפניס מסר לחוקרים שהסנגור שייצגו בשלב המעצר הודיע לו שלא ימשיך לייצגו אם לא ישמור על זכות השתיקה, אך הם לא מצאו לנכון לפנות לסנגוריה הציבורית לשם החלפת ייצוג, ויתכן שיכול היה לקבל מעמד עד מדינה לו יוצג כראוי. בנוסף, טען להבטחות להקלה בעונש אשר הובטחו לקיפניס על ידי החוקרים במהלך החקירה, כשלטענתו, חרף ההבטחות ולמרות שסיכן את עצמו אל מול יתר הנאשמים בהפללתם, לא זכה למעמד של עד מדינה ולא ניתנו לו הטבות בהקשר זה. בהקשר זה אף קבל על הדברים שמסר רפ"ק סטול בעדותו לעונש. ב"כ של קיפניס הפנה להסכם שנערך עם עד המדינה, כבן 34, בעל עבר פלילי מכביד, וטען שהיה דומיננטי פי כמה בביצוע העבירות וקיבל בגינן תמורה אך יצא פטור בלא כלום. בנוסף, הפנה לעונשו של אבו אלרוב וטען שיש לשקול גם עונש זה מכוח עיקרון אחידות הענישה, בהינתן האישום בו הורשע אבו אלרוב ועובדותיו, וגם אם העבירה בעניינו תוקנה לעבירת סיוע במסגרת הסדר טיעון.

עתירתו היא כי יקבע מתחם ענישה אחד כולל לעבירות שביצע קיפניס, כשלטענתו מדובר במסכת עבריינית אחת. עוד טען כי יש להשקיף על קיפניס כשליח אשר פועל לפי הנחיות שקיבל, ללא כוונת פגיעה, ואיש לא נפגע ממעשיו. ב"כ של קיפניס הפנה לאישום החמישי, ולסיבה בגינה בחר קיפניס לא להשאיר את מטען החבלה בבניין אלא בשטח פתוח, וטען כי קיפניס חשף את מיקום מטען החבלה בפני החוקרים והציל חיים, והרשעתו בהקשר זה היא בפעולת רשלנות בלבד. בנוסף עמד על נסיבותיו האישיות של קיפניס ועל תפקודו במעצר, ובין היתר על כך שקיפניס משולב בתעסוקה, משתף פעולה משך כשנתיים בהליכי שיקום, נקי מסמים, שומר על גבולות ומתמיד. לטענתו, מכך ניתן ללמוד על סיכויי שיקום טובים. עתירתו היא כי עונשו של קיפניס יקבע תוך חריגה לקולא ממתחם הענישה מטעמי שיקום ו/או כי ישקלו לקולא נסיבותיו האישיות, ובכלל זאת גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי (למעט עבירת סמים מבית דין צבאי) הפגיעה במשפחתו, הנזקים שנגרמו לו, תנאי הפרדה קשים המשפיעים ומקשים עליו, נטילת האחריות על ידו, חלוף הזמן, ומאמציו לחזור למוטב. לטענתו, כל אלה מטים את הכף לטובת הקלה בעונש הנדרשת בעניינו של קיפניס ביתר שאת בהתחשב בצורך לתמרץ נחקרים לשתף פעולה באמצעות תגמול.

קיפניס סיפר על ההליך במסגרת שב"ס, הביע חרטה על מעשיו וביקש התחשבות בנתוניו ובמאמציו.

קביעת מתחמי הענישה

42. כמפורט לעיל, הנאשמים הורשעו בעבירות אשר פורטו בחמישה אישומים, כל אחד כפי חלקו. אמנם מדובר בעבירות המגנות על ערכים חברתיים דומים, במעשים שטיבם דומה, והרקע לביצועם משותף. עם זאת, מעובדות האישומים עולה כי העבירות בוצעו במרבית המקרים כלפי יעדים שונים (גם אם מדובר באותה חבורה יריבה), בזמנים שונים (גם אם לא בפער משמעותי); פגעו בגורמים שונים, ובכלל זאת בדירתם של אזרחים בלתי מעורבים (גם אם בשל טעות בזיהוי הדירה באישום השלישי); אופן ביצוע העבירות אינו זהה, וגם זהות המבצעים איננה אחידה.

43. בנסיבות אלה, מקובלת עליי עמדת המאשימה לפיה יש לראות בכל אישום אירוע עונשי נפרד בהתאם ל"מבחן הקשר ההדוק" (ראו ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014) (להלן: הלכת ג'אבר). כידוע ממילא, וכפי שנקבע בהלכת ג'אבר ובע"פ 6888/17 שירזי נ' מדינת ישראל (10.12.2018) הסיווג לאירועים נועד לתכלית פונקציונלית ככלי עזר, וכך או כך, במישור המהותי, מוטל על בית המשפט הקובע מתחם ענישה לשקול את מספר המעשים וחומרתם, גם כאשר הם סווגו כאירוע עברייני אחד. אף נקבע כי מקום בו גוזר בית המשפט עונש כולל ולא עונש נפרד לכל אירוע, חשיבות מספר האירועים לגזירת העונש פחותה (ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (5.12.2018)).

44. אשר על כן, יקבעו חמישה אירועים עונשיים כדלקמן: האירוע הראשון: אירוע הירי לעבר שמעון רביבו ומשפחתו והחבלה החמורה לאיילין רביבו; האירוע השני: אירוע הירי על בית משפחת פטרו סרקיז; האירוע השלישי: אירוע הירי על דירה בכוונת פגיעה בשמעון רביבו ומשפחתו; האירוע הרביעי: אירוע הירי על הקיוסק "פיצוץ בבגין" שבבעלות שמעון ומאיר רביבו; האירוע החמישי: אישום מטען החבלה, שלצדו כוונת פגיעה בעמית רביבו ומשפחתו.

הערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת

45. העבירות בביצוען הורשעו הנאשמים פוגעות בערכים חברתיים ראשונים במעלה הנוגעים לשמירה על חיי אדם ועל שלמות גופו ונפשו, וכן להגנה על שלום הציבור ובטחונו ועל רכושו - ולא ניתן להפריז בחומרתן. יש בביצוע העבירות גם כדי לפגוע בסדר הציבורי ובזכותם של אזרחים לקיים אורח חיים תקין ולנוע במרחב הציבורי באופן שלו ובטוח, ללא חשש. ביצוען של העבירות אף מביא למרבה הצער במקרים לא מעטים לפגיעה בגורמים בלתי מעורבים ובאזרחים תמימים.

כפי שנקבע בע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן, פסקה 11 (19.01.2014): "עבירות המבוצעות בנשק טומנות בחובן פוטנציאל סיכון הרסני לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו. החשש הוא כי נשק המוחזק שלא כדין ישמש לפעילות עבריינית העלולה להביא לפגיעה ואף לקיפוח חייהם של אזרחים תמימים" (וראו גם ע"פ 7472/20 מדינת ישראל נ' מחאמיד, פסקה 24 (29.6.2021)). עוד נקבע כי "אין צורך להכביר מילים על המסוכנות הרבה של חומרי נפץ ומטעני חבלה. סכנת נפשות, פשוטו כמשמעו. שומה למגר תופעה של סחר, נשיאה והובלה של נשק. אין ניתן להתפשר, ולא לנהוג בסובלנות. רחמנות יתרה על המערער ועל אחרים שכמותו, כמוה כהתאכזרות אל הציבור הרחב. מדובר בחיי אדם"(ע"פ 3491/13 טוויק נ' מדינת ישראל, פסקה 7(15.11.2013)).

46. מגמת ההחמרה בענישה בעבירות הנדונות וחשיבותה עולה כחוט השני בפסיקת בית המשפט העליון. כך נקבע כי "הטלת עונשים חמורים ומרתיעים על עברייני נשק היא עיקר תרומתם של בתי המשפט למיגור התופעה ולהרחקת העבריין עם האקדח משגרת חייהם של אזרחי מדינה שומרי חוק" (ע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון, פסקה 10 (14.2.2021)). כן ראו ע"פ 7850/21 דסוקי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (9.6.2022), ודברי הש' אלרון בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקה 15 (5.11.2019) בנוגע לשימוש בנשק חם לשם יישוב סכסוכים:

"המקרה שלפנינו נמנה לטעמי עם אותם מקרים חריגים אשר בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור, וזאת לנוכח מדיניות הענישה המחמירה אשר יש לנקוט כלפי עבירות הכוללות שימוש בנשק חם כאמצעי ליישוב סכסוכים. השימוש בנשק חם ככלי ליישוב סכסוכים הפך לרעה חולה, וכמעשה של יום ביומו גובה חיי אדם ולעיתים אף את חייהם של חפים מפשע אשר כל חטאם היה כי התהלכו באותה עת ברחובה של עיר. בשנים האחרונות אף חלה עליה מתמדת במספר אירועי הירי המדווחים למשטרה... על רקע המציאות אותה אנו חווים למרבה הצער מדי יום, אנו עדים לקריאה ציבורית נרגשת להגברת האכיפה כלפי עבירות נשק - ולהחמרה במדיניות הענישה הנוהגת. בית משפט זה לא נותר אדיש למול השימוש הגובר בנשק חם, והדגיש לא אחת את הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה כלפי השימוש בו לשם פתרון סכסוכים".

47. בע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14.9.2022) (להלן: פסק דין פלוני) אף ציין בית המשפט העליון תוך סקירת הפסיקה, כי מתחם העונש הראוי בעבירה של נשיאת נשק חם במרחב הציבורי שלא כדין, ללא שימוש בו וללא נסיבות מיוחדות, הוא בין 30 עד 42 חודשי מאסר בפועל. זאת תוך שהבהיר שכל מקרה נבחן בנסיבותיו. גם בעת האחרונה שב והפנה בית המשפט העליון לחומרת עבירות הנשק ולמתחם הענישה בפסק הדין פלוני, והבהיר כי עבירות אלה מחייבות ענישה מחמירה, וביתר שאת מקום בו נעשה שימוש בנשק, ועל אחת כמה וכמה מקום בו מטרת הירי הייתה פגיעה קונקרטית (ע"פ 6559/23 מדינת ישראל נ' חסארמה, פסקאות 9-11(2.6.2024); ע"פ 101/24 מדינת ישראל נ' סעדי,פסקה 10 (22.1.2025)) (להלן בהתאמה: פסק דין חסארמה ופסק דין סעדי).

48. כן ראו דברי בית המשפט העליון בע"פ 7971/23 אגבאריה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (26.5.2024): "עבירות הנשק מצויות על סדר יומו של בית משפט זה דרך שגרה. עובדה זו מהווה השתקפות של תמונת האלימות והפשיעה בנשק הגואה... כבר תואר כי המצב הגיע לכדי מצב חירום לאומי. על רקע זה, ניכרת בפסיקה מגמה של הקשחת מדיניות הענישה בעבירות נשק, תוך מתן משקל מרכזי לשיקול של הרתעת הכלל".

49. גם המחוקק הביע עמדתו הברורה בדבר הצורך בהחמרת הענישה באמצעות קביעת עונשים מזעריים לעבירות נשק (כרבע מהעונש לעבירה). זאת במסגרת תיקון 140 לחוק כהוראת שעה עוד בחודש דצמבר 2021 וחידושו מעת לעת, לאחרונה חודש ביום 9.1.2015 (תיקון מס' 140 - הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה-2025) כשהתיקון היה בתוקפו במועד ביצוע העבירות בעניינינו. בנוסף, ראו גם תיקון סעיף 340א(ב) לחוק העונשין ((תיקון מס' 134) תשע"ח-2018) במסגרתו הוחמר העונש המקסימלי לצד העבירה לחמש שנות מאסר.

50. כשהקביעות הנורמטיביות שלעיל ברקע הדברים, להלן תפורט הפסיקה אותה מצאתי כמדגימה את הענישה הנוהגת. זו תיבחן בשינויים המחויבים ובשים לב לחשיבות נסיבות ביצוע העבירה ופרטיה כדוגמת סוג הנשק;מידת הנגישות אליו;השימוש שנעשה בו והמיקום בו נעשה השימוש;הנזק שנגרם ופוטנציאל הנזק הנלמד גם מהגורם או הנכס אליו כוון הנשק ואופן ביצוע הירי; מידת ואופן תכנון העבירות, האם מדובר במבצע יחיד או בביצוע בצוותא ו/או במסגרת חבורה, וכיוצא באלה.

בעת בחינת הענישה הנוהגת אף יש לזכור כי כפי שנקבע לא אחת: "אין זהות בין מתחם העונש ההולם ובין מדיניות הענישה הנוהגת והובהר כי מתחם העונש ההולם מגלם 'הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים' וכי מדיניות הענישה בעבירה הנתונה היא רק אחד מאותם שיקולים" (ע"פ 322/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (9.10.2016); וראו גם ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (5.6.2013)).

בכל הנוגע לעבירות נשק וחבלה בכוונה מחמירה:

· בעניין סעדי הורשע המשיב על יסוד הודאתו בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, ועבירות בנשק (החזקה, נשיאה והובלה). המשיב הגיע ברכבו למקום בו חנו את רכבם המתלוננים (זוג הורים וילדיהם הפעוטות), שעה בה שהו בתוך הרכב, במטרה לפגוע בהם, כשהוא נושא עמו אקדח טעון בתחמושת. כשיצאו המתלוננים מרכבם, ולפני הוצאת ילדיהם, ירה לעברם המערער 6 כדורים בעודו יושב ברכבו וממרחק של מספר מטרים ונמלט מהמקום. כתוצאה מהירי נפצעה המתלוננת כך שאחד הקליעים חדר לקרסולה ורסיסים פגעו בבית החזה שלה. היא הובהלה לבית חולים שם טופלה ונותחה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה בין 5 עד 8 שנות מאסר. בהתחשב בהודאת המערער בשלב מוקדם של ההליך ובעבר פלילי מתון הושת עליו עונש בתחתית מתחם הענישה לצד ענישה נלווית, לרבות פיצוי בסך 20,000 ₪ למתלוננת ובסך 5,000 ₪ למתלונן. בערעור, הפנה בית המשפט העליון לחומרת המעשים וההכרח בענישה מחמירה בעבירות, ומבלי למצות את הדין, הוחמר העונש ל- 7 שנות מאסר.

בפסקה 10 לפסק דין הודגשה חומרת העבירות והצורך בקביעת ענישה מחמירה בגין ביצוען, תוך הפנייה לפסק הדין פלוני.

· בע"פ 5376/18 אגאבריה נ' מדינת ישראל (25.12.2019)הורשע המערער לאחר ניהול הוכחות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ושל הובלה ונשיאת נשק. המערער הגיע לבית המתלונן וירה עליו ועל אחיו בתת מקלע. אחד מהכדורים פגע ברגלו של המתלונן והוא נדרש למספר ניתוחים. מתחם ענישה נקבע בין 6 עד 10 שנות מאסר. בהתחשב בנסיבותיו של המערער לרבות היעדר עבר פלילי הוטלו עליו 7 שנות מאסר לצד ענישה נלווית. בערעור, התערב בית המשפט בעונש בהסכמת המאשימה, והפחיתו ל- 6 שנים ו- 3 חודשי מאסר בשל תהליך שעובר המערער ונסיבותיו הכוללות.

· בע"פ 562/22 יחיא נ' מדינת ישראל (26.12.2022) הורשע המערער, לאחר הליך הוכחות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקה ונשיאת נשק, אותן ביצע לאחר תאונת דרכים של בנו עם המתלונן, ועל רקע ויכוח בינו לבין המתלונן ואחיו בעקבות התאונה. המערער יזם מפגש עם המתלונן, הגיע מצויד באקדח ובתחמושת ועצר עת רכבו כ- 20 מטרים מהמקום בו שהו המתלונן ובני משפחה נוספים. כשהתקרב המתלונן שלף המערער את האקדח וירה לעברו מספר יריות. המתלונן נפגע מאחד הקליעים ונפל אל הקרקע. כאשר התקרב בנו של המתלונן ירה המערער גם לעברו, פגע בו וברח. המתלונן ובנו נזקקו לטיפול רפואי. מתחם הענישה נקבע בין 6 ל- 10 שנות מאסר ועל המערער נגזרו 7 שנות מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים. בית המשפט העליון אשר התייחס לאירוע כספונטני, הפחית את עונשו של המערער ל- 6 שנות מאסר, בתחתית מתחם הענישה לאור הודאתו, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות וחלוף הזמן.

· בע"פ 6737/21 אבו זאיד נ' מדינת ישראל (2.6.2022) הורשע המערער, לאחר הליך הוכחות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק וירי באזור מגורים. הרקע הוא סכסוך בין המערער לאחיו, המתלונן. ביום האירוע, פגשו המערער ואשתו במתלונן והוא החל לגדף את אשתו של המערער. בשעת כעס, הצטייד המערער באקדח וכשהגיע לבית המתלונן ששהה בחצר ירה בו וצעק כי יהרוג אותו. ילדיו הקטינים של המתלונן יצאו מהבית וראו את המתלונן שרוע על הקרקע מדמם. בהמשך אחד הילדים זרק מקל לכיוון המערער. המערער בתגובה כיוון את האקדח לכיוון הילד, ירה מספר יריות באוויר וברח. למתלונן נגרמו פצעי ירי בבטן התחתונה, בירך ובשוק והוא אושפז למשך 7 ימים ונותח. מתחם הענישה נקבע בין 6 עד 9 שנות מאסר. על המערער בנסיבותיו נגזרו 8 שנות מאסר, לצד ענישה נלווית. המערער חזר בו מערעורו בעקבות המלצת בית המשפט העליון.

· בע"פ 2251/21 אבו עראר נ' מדינת ישראל (15.12.2021) המערערים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירה של קשירת קשר ועבירות נוספות כדלקמן: מערער 1 בשידול לחבלה בכוונה מחמירה ובהחזקת נשק; מערערים 2, 3, 4, 5 בחבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק והסתייעות ברכב לביצוע פשע; ומערערים 2, ו- 5 הורשעו גם בהחזקתו של הנשק. פורט כי כפעולת נקם בין חבורות יריבות תוכנן לפגוע בפלג גופו התחתון של המתלונן באמצעות ירי באקדח, ולגרום לו חבלה חמורה. את הירי ביצעו מתוך רכב, כאשר המתלונן עמד עם חברו ברחוב ראשי בשכונת מגורים. כתוצאה מהירי נפגע המתלונן ברגלו, אושפז ונזקק להמשך טיפול רפואי. צוין כי מערער 1 תיאם בין הקושרים את פעולות המעקב והאירוע בוצע באישורו ובעידודו; מערער 3 נהג ברכב מתוכו בוצע הירי; מערערים 2 ו- 5 ביצעו בפועל את הירי; נאשם 4 נכח ברכב.

בית המשפט המחוזי ערך הבחנה בין הנאשמים וקבע מתחמי ענישה נפרדים כדלקמן: למערערים 1, 2, 5 מתחם שנע בין 4 עד 8 שנות מאסר. עונשו של מערער 1 הועמד על 48 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית ובכללה פיצוי בסך 30,000 ₪. עונשו של מערער 2 הועמד על 52 חודשי מאסר וענישה נלווית ובכללה פיצוי בסך 40,000 ₪. עונשו של מערער 5 הועמד על 52 חודשי מאסר וענישה נלווית ובכללה פיצוי בסך 30,000 ₪; למערער 3 נקבע מתחם ענישה שנע בין 3.5 עד 7 שנות מאסר ונגזרו עליו 42 חודשי מאסר וענישה נלווית ובכללה פיצוי בסך 25,000 ₪; למערער 4 נקבע מתחם ענישה שנע בין 3 ל- 7 שנות מאסר ונגזרו עליו 36 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית ובכללה פיצוי בסך 20,000 ₪.

בערעור, נדחתה בקשת המערערים לחזרה מהודאה. אשר לערעור על העונש שב בית המשפט העליון וציין את חומרת עבירות הנשק והיותן מכת מדינה המצריכה מענה הולם בענישה מחמירה, לא כל שכן כשמדובר בכוונת פגיעה, תוך שהפנה לתיקון 140 לחוק המצביע על כך שמדובר "במצב חירום של ממש בעניין עבירות נשק..." (פסקה 25 לפסק הדין). ערעור המערערים נדחה, תוך שצוין כי מתחמי הענישה שנקבעו הם מתונים והעונש מקל.

· בת"פ (ת"א) 6942-11-22 מדינת ישראל נ' והבה (28.9.2023) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת נשק. הנאשם יזם עימות אלים עם המתלונן, וירה לעברו מספר יריות מטווח קצר, ושוב לאחר שהמתלונן קילל אותו גם לאחר שהתרחק. למתלונן נגרמו נזקים שהצריכו אשפוז ומספר ניתוחים. מתחם הענישה נקבע בין 5 ועד 8 שנות מאסר, ועונשו נגזר בנסיבותיו ל- 5 שנות מאסר ו- 5 חודשים לצד ענישה נלווית ובכללה פיצוי בסך 25,000 ₪.

· נתתי דעתי גם לפסיקה נוספת אליה הפנו הצדדים, ובין היתר להפניות הסנגורים לת"פ (ת"א) 58773-08-21 מדינת ישראל נ' דבאח (11.8.2022) (להלן: עניין דבאח) ולע"פ 9104/20 מדינת ישראל נ' טבצ'ניקוב (4.3.2021) (להלן: עניין טבצ'ניקוב), אך מצאתי כי אין ללמוד מהם גזירה שווה לענייננו בהינתן הנסיבות. זאתגם בשים לב לכך שבעניין דבאח דובר באירוע שהוגדר ספונטאני בניגוד לענייננו, ובעניין טבצקניקוב הוחמר העונש שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, בשים לב לכך שמדובר בגזר דין ובפסק דין שניתנו עובר לפסק הדין פלוני כשכמודגם לעיל, המגמה היא להחמרה בענישה.

בכל הנוגע לעבירות נשק שונות ובכללן ירי באזור מגורים:

· בפסק דין חסארמה התקבל ערעור המדינה בעניין שלושה משיבים שהורשעו על יסוד הודאתם בעבירות נשק (החזקה, נשיאה והובלה); בקבלת רכב גנוב ושימוש ברכב ללא רשות; וכן בשיבוש מהלכי משפט - הכל בצוותא חדא, ותוך שקשרו קשר לביצוע פשע באמצעות נשק. המשיבים הצטיידו ברובה, אקדח ותחמושת, ובאמצעי טשטוש זהות, לרבות רכב עליו הותקנו לוחיות רישוי גנובות. ביום האירוע, נסעו המשיבים ברכב הגנוב בו נהג חסארמה, לאחר שהעמיסו עליו את הציוד בו הצטיידו כמפורט לעיל; ברכב אחר נסע אדם נוסף שתוכנן כי יסייע להם, וברשותו היה טלפון מבצעי באמצעותו היה בקשר עם המשיבים. האחר והמשיבים נעצרו על ידי המשטרה שביצעה חסימה של הרכב הגנוב. מתחם הענישה נקבע בין 36 ל- 48 חודשי מאסר. על משיבים 1 ו- 2 נגזרו 36 חודשי מאסר. על משיב 3 נגזרו 40 חודשי מאסר. בית המשפט העליון החמיר בעונשם של המשיבים וקבע כי העונשים משקפים ענישה המוטלת, ברגיל, בגין החזקת הנשק, נשיאתו והובלתו ואולם במקרה זה "אין מדובר בנשיאה ובהובלה של נשק חם במרחב הציבורי, ותו לא. עסקינן בהחזקה, בהובלה ובנשיאה של נשק חם וציוד נלווה במרחב הציבורי כחלק מיציאת המשיבים לקרב, כאשר כל אחד מהם מוכן ומזומן לפתוח באש חיה לכיוון האויב הלא מזוהה". עוד הוסיף והבהיר כי "אין מדובר בסיכון כללי אלא בתכנית קונקרטית של ביצוע ירי לכיוונו של אויב שזהותו אינה ידועה למדינה, אך היתה ידועה היטב לכל אחד מהמשיבים בצאתם לקרב, ואף לפני כן". תקופת המאסר הוחמרה כך נקבע כי כל אחד מן המשיבים ירצה 54 חודשי מאסר.

· בע"פ8322/21 דחלה נ' מדינת ישראל (13.4.2022) נדחה ערעור המערער אשר הורשע לאחר הליך הוכחות בעבירות של נשיאת נשק וירי מנשק חם באזור מגורים ובשיבוש הליכי משפט. המערער ירה בשעת ערב לפחות 4 יריות לעבר בית משפחה עמה הייתה מסוכסכת משפחתו, אגב הצטיידות בנשק טעון ובאמצעים שנועדו לטשטש את זהותו. לאחר מעשה, ניסה להימלט מהמשטרה. מתחם הענישה נקבע בין 34 עד 54 חודשי מאסר. על המערער נגזרו 36 חודשי מאסר.

· בע"פ 1509/20 מדינת ישראל נ' נבארי (2.7.2020) הוחמר בערעור עונשו של המשיב אשר הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של נשיאה והובלה של נשק וירי מנשק חם באזור מגורים. המשיב ביצע את הירי בשעת לילה, עת נהג ברכבו, כשברשותו תת מקלע מאולתר שהיה דרוך וטעון במחסנית. המשיב ירה שני כדורים באזור מגורים ועזב את המקום ברכבו. זמן קצר לאחר מכן, משהבחין בשוטרים השליך את הנשק ונעצר. מתחם הענישה נקבע בין 20 עד 50 חודשי מאסר. על המשיב נגזרו 27 חודשי מאסר. בערעור הוחמר כאמור עונשו ל- 36 חודשי מאסר ובית המשפט העליון קבע כי הרף התחתון של מתחם הענישה צריך להיות גבוה משמעותית מזה שנקבע.

· בע"פ 6753/23 נזאר נ' מדינת ישראל (1.4.2024) נדחה ערעור המערער שהורשע על יסוד הודאתו בעבירות נשק, סיוע לירי מנשק חם, ונהיגה בזמן פסילה וללא פוליסת ביטוח. את העבירות ביצע בעקבות סכסוך עם המתלונן. המערער ואדם נוסף נסעו לביתו של המתלונן בסמוך לשעה 05:00 כשהם נושאים נשק, והמערער נוהג ברכב על אף שהוא פסול מלנהוג. עם הגעתם, יצא האחר מן הרכב, וירה לעבר הבית 18 כדורים לפחות, חלקם חדרו לסלון הבית וגרמו נזק לחלון ולתקרה. לאחר הירי עלה האחר אל הרכב, והמערער, אשר נהג ברכב, החל בנסיעה עד שהבחין בניידת משטרה ממנה נמלט ונערך מרדף.מתחם הענישה נקבע בין 36 עד 54 חודשי מאסר. על המערער הוטלו 45 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

· בע"פ 6496/21 ריאן נגד מדינת ישראל(20.12.2021) (להלן: פסק דין ריאן) נדון ערעור המערערים (נאשמים 2 ו- 3 בהליך בבית המשפט המחוזי) על עונשם, לאחר שהמערער 1 הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירת חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק, ירי מנשק חם, איומים ונהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, והמערער 2 בעבירת שידול לחבלה חמורה בכוונה מחמירה.

ברקע העבירות סכסוך עם משפחה אחרת וחשדו של המערער 2 כי המשפחה האחרת גרמה נזק לרכבו. בשל כך החליט לפגוע ברכושם ולירות בהם, ושידל את המערער 1 ואת הנאשמים הנוספים בכתב האישום להיכנס לעסקיה של המשפחה האחרת, להרוס אותם, לשרוף אותם ולבצע ירי. בהמשך לכך ערכו המערערים והנאשמים הנוספים תצפית ומעקב, הצטיידו בשני אקדחים והמערער 1 ביחד עם נאשמים 2 ו- 5 הגיעו לפארק ברכבו של נאשם 4 כשהמערער 1 נוהג בו. כשהגיעו למקום הבחינו בבני המשפחה האחרת ואחד מבין השלושה ירה ירייה בודדת בצוותא חדא עם האחרים במטרה להפחידם. בהמשך לכך הבחינו בבני משפחה נוספים של המשפחה האחרת ברכב, נסעו אחריהם ונאשמים 2 ו- 5 ירו מספר יריות במטרה להטיל נכות, מום או לגרום לחבלה חמורה. שלושה קליעים פגעו בחלקו האחורי של הרכב, קליע אחד חדר לתוכו. קליע נוסף פגע ברכב אחר שלא מעורב בסכסוך ואחד הקליעים פגע גם בבעל הרכב ושפשף את מעילו. מתחם הענישה עבור המערערים והנאשמים 2 ו- 5 נקבע בין 3 עד 6 שנות מאסר, ונגזרו עליהם 4 שנות מאסר לצד ענישה נלווית. בערעור לא התערב בית המשפט העליון בעונשם של המערערים, מצא כי בדין החליט בית משפט קמא להטיל עליהם עונש זהה לזה שהוטל על נאשמים 2 ו- 5, ודחה את טענת המערער 1 לפיה יש לראות בו כנהג בלבד או כמי שנגרר אחרי אחרים.

להשלמת התמונה יצוין כי נאשם 4 הורשע בסיוע לחבלה בכוונה מחמירה בגין רכישת הרכב באמצעותו בוצעו העבירות, עליו התקין לוחית רישוי מזויפת ובגין מעורבותו בתכנון האירועים. מתחם הענישה בעניינו נקבע בין 1.5 עד 3 שנות מאסר ונגזרו עליו שתי שנות מאסר

· בת"פ (מרכז) 4734-12-22 מדינת ישראל נ' נאסר ואח' (8.8.2023) הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם כדלקמן: נאשם 1 בעבירות נשיאה והובלת נשק, ירי מנשק חם, איומים והפרת הוראה חוקית; נאשם 2, סיוע לנשיאה והובלת נשק, סיוע לירי מנשק חם, הפרת הוראה חוקית ונהיגה בקלות ראש. על רקע סכסוך כספי בין נאשם 1 לאחר שאיים עליו, נסע נאשם 1 ברכב, תוך הובלת נשק ותחמושת לבית אביו של האחר, בסיוע נאשם 2. נאשם 1 נשא את הנשק ונאשם 2 נהג ברכב וסייע בידו. בהגיעם, ירו לעבר הבית, גרמו לנזק, והמשיכו בנסיעתם עד שהגיעו לביתו של האחר. משהבחינו ברכב משטרה, נמלטו מהמקום עד שנתפסו. מתחם הענישה בעניינו של נאשם 1 נקבע בין 3.5 עד 7 שנות מאסר ונגזרו עליו 50 חודשי מאסר וענישה נלווית; מתחם הענישה בעניינו נאשם 2 נקבע בין 20 עד 45 חודשי מאסר ונגזרו עליו 23 חודשי מאסר וענישה נלווית.

· בת"פ (חי') 9910-03-22 מדינת ישראל נ' אבו חמדה (6.3.2023) הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בעבירות של החזקת, נשיאת והובלת נשק בצוותא וירי מנשק חם באזור מגורים בצוותא. זאת על רקע סכסוך של אביו של נאשם 1 עם המתלונן והחלטת נאשם 1 לירות לעבר בית המתלונן במטרה להפחידו. בשעה 3:05 נפגשו הנאשמים ונסעו ברכב כאשר נאשם 2 נוהג ונאשם 1 יושב במושב הקדמי תוך שנשאו ברכב אקדח בקוטר 9 מ"מ, שתי מחסניות תואמות ובתוכן כדורים. בהגיעם למקום עצר נאשם 2 את הרכב ונאשם 1 יצא מהרכב וירה עשרות יריות לעבר רכבו וביתו של המתלונן, בו שהו בני המשפחה. בהמשך ירה לעבר רכבה של אחות המתלונן, שלמשמע הירי יצאה מפתח הבית, צעקה וקיללה אותו. כתוצאה מהמעשים נגרם נזק לכלי הרכב וניזוקו קירות הבית. מתחם הענישה בעניינו של נאשם 1 נקבע בין 36 ועד 48 חודשי מאסר ונגזרו עליו 40 חודשי מאסר וענישה נלווית; בעניינו של נאשם 2 נקבע מתחם ענישה בין 30 ועד 40 חודשי מאסר ודינו נגזר ל- 32 חודשי מאסר וענישה נלווית.

· בעת בחינת הענישה הנוהגת נתתי דעתי לפסיקה נוספת אליה הפנו באי כוח הצדדים. הגם שמרביתה ניתנה לפני פסק הדין פלוני. לאחר שעיינתי בה לא מצאתי לגזור ממנה גזירה שווה בנסיבות ובשים לב למגמת ההחמרה בענישה בפסיקת בית המשפט העליון (ראו בין היתר ע"פ 9830/17 חמודה נ' מדינת ישראל (8.3.2018); ת"פ (חי') 15772-11-19 מדינת ישראל נ' ג'רבאן (8.11.2020); וע"פ 2033/21 זועבי נ' מדינת ישראל (30.8.2021)).

אשר לאירוע מטען החבלה:

· בע"פ 2413/17 ירין גרנובסקי נ' מדינת ישראל (16.11.2017) המערערים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירות של קשירת קשר לפשע, נשיאה והובלה של נשק וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. במסגרת קשר עברייני שכוון להנחת מטען חבלה ברכבם של אחרים, נשאו המערערים המטען חבלה ורימון יד ועקבו באמצעות רכב גנוב אחרי רכב אחר במטרה להצמיד לו את המטען. בעקבות התערבות צוות משטרתי שעקב אחריהם, נמלטו המערערים בנסיעה פרועה, התנגשו בכלי רכב אחד וסיכנו כלי רכב נוספים. במהלך הנסיעה השליכו המערערים את הנשק.מתחם הענישה נקבע בין 5 ועד 9 שנות מאסר. על המערערים נגזרו 6 שנות מאסר לצד ענישה נלווית. ערעורם נדחה.

· בת"פ (ת"א) 49632-01-18 מדינת ישראל נ' שיינברג (16.12.2018) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירות של ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ; ייצור נשק שלא כדין; החזקת נשק שלא כדין; נשיאת נשק שלא כדין, איומים ושינוי זהות של רכב. הנאשם הכין מטען חבלה מאולתר, החזיקו, נשא והוביל אותו באמצעות קטנוע עם לוחית אותה זייף, ובשעה 23:45 או בסמוך הצמיד את מטען החבלה לתחתית רכב שחנה ברחוב בתל-אביב-יפו, בכוונה לפוצץ אותו ולגרום נזק לרכב. הנאשם הפעיל את המטען אך ההפעלה כשלה. מתחם הענישה נקבע בין 34 עד 62 חודשי מאסר ועל הנאשם נגזרו 42 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

· בת"פ (י-ם) 57822-04-18 מדינת ישראל נ' פלוני (04.07.2019), הושת עונש של 50 חודשי מאסר בגין הנחת מטען חבלה מאולתר ברכב והפעלתו בשעת לילה מאוחרת, ללא כוונה לפגוע, ובמטרה להניע אדם לתשלום כספים.

נסיבות ביצוע העבירות

51. הרקע לחמשת האירועים העונשיים שנקבעו הוא סכסוך פעיל בו היה מעורב חסין מול חבורה יריבה בקשר לעסקי סמים. עובדות כתבי האישום מעלות בבירור כי הוא זה שעמד בראש ההתארגנות העבריינית, התווה את פעילותה, סיפק את האמצעים לביצועה וגייס את הנאשמים האחרים או מי מהם לשם הוצאתה לפועל, ואף שילם עבורה. הדרג המבצע אף הוחלף על ידי חסין לאחר האירוע הראשון כעולה מכתבי האישום (ולאחר ביצוע פעולת התגמול על ידי החבורה היריבה במסגרתה אף בוצע ירי כנגד נאשמים 2, 3 ו-4) בנסיבות הכוללות ובהינתן עליונותו של חסין הברורה מן העובדות, גם אם לא היה "המעורב המרכזי בסכסוך" כטענת בא-כוחו, אין בכך כדי למתן את נסיבות ביצוע העבירות על ידו. אדרבא, מזווית אחרת יש בכך כדי להוסיף על מסוכנותו והצורך בהרתעתו, בהינתן שיזם את ביצוע העבירות ועמד בראש הקבוצה העבריינית שהתארגנה ביוזמתו. אשר ליתר הנאשמים, הגם שאין כל אינדיקציה לכך שהסכסוך נגע אליהם, הם בחרו להצטרף לחסין ולשתף פעולה עמו, על החומרה והמסוכנות העולה מכך.

52. מן העובדות עולה כי התוכנית העבריינית בוצעה ברובה בצוותא חדא, כל נאשם כפי חלקו המפורט באישומים, ותוך קשירת קשר, ונאשמים השונים ביצעו תפקידים שונים במסגרתו, כדלקמן: גרמאי ואטיאס שימשו כזרוע המבצעת באירוע הראשון; ניר היה חלק מהקשר וביצע פעולות בהתאם להוראות חסין באירועים השני, השלישי והחמישי, ותפקידו כלל העברת אמצעי ביצוע (כלי רכב, נשק) ומסירת תשלום לסמירנוב ולעד המדינה. חלקו אמנם לא כלל נוכחות בזירות בשעת מעשה, אך תפקידו היה מרכזי והכרחי להוצאת התוכנית העבריינית אל הפועל (הגם שאין מקום לקבוע כי היה סגנו של חסין או יד ימינו כטענת המאשימה, כשעובדה זו לא צוינה בכתב האישום); סמירנוב היה חלק מהקשר באירועים השני, השלישי והרביעי, שימש כזרוע להעברת מידע והוראות מחסין למבצעי העבירות בפועל, ואף פעל לאיסוף וקבלת אמצעי ביצוע (כלי רכב, נשק ותחמושת) והעברתם למבצעים. הגם שלא נכח בזירות עצמן, גם תפקידו היה בעל חשיבות ממשית להוצאת התוכנית העבריינית אל הפועל. עם זאת, אינני מוצאת כי היה גורם מתווה מדיניות כטענת המאשימה.

גלמן שימש כזרוע מבצעת, קיבל הוראות פעולה מסמירנוב או מעד המדינה, ביצע פעולות הכנה, ונכח בזירות האירועים השני והשלישי גם אם לא עשה שימוש ישיר בנשק, אלא הסיע את קיפניס; קיפניס הוא זה אשר ביצע בפועל את הירי באירועים השני, השלישי והרביעי ופעל במסגרת האישום החמישי. למרות זאת, לא מצאתי לזקוף דווקא לחובתו נגישות לנשק כטענת המאשימה, כשבכל האירועים הנשק והתחמושת בהם השתמש סופקו על ידי חסין, בין היתר באמצעות מי מהנאשמים האחרים.

53. בכל אירועי כתב האישום עסקינן בשימוש בנשק חם, ולצידו פוטנציאל נזק משמעותי ואף קטלני. עם זאת, בפועל, באירועים השני עד הרביעי לא נגרם נזק לגוף אלא לרכוש בלבד, ובאירוע החמישי לא נגרם נזק כלל. גם עניין זה לא נעלם מעיני, הוא רלוונטי בעת קביעת מתחמי הענישה, ויילקח בחשבון במידה הנדרשת.

54. כחלק מהרקע נתתי דעתי גם לכך שלאחר האירוע הראשון בוצעה כאמור פעולת תגמול על ידי החבורה היריבה. בגין פעולת התגמול החמורה הועמדו לדין חברי החבורה היריבה, הודו לאחר הליך של גישור במסגרת הסדר טיעון ובו ענישה מוסכמת, והורשעו בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, וכן חטיפה לשם סחיטה, הסתרת חטוף, סחיטה באיומים, ירי מנשק חם באזור מגורים והתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, כולן בצוותא חדא, כל אחד כפי חלקו. על נאשם 1 שם נגזרו 4.5 שנות מאסר ועל יתר הנאשמים 3 שנות מאסר (זאת למעט נאשם 8 שהיה קטין בעת ביצוע העבירות)(ענ/2).

55. הגם שפעולת התגמול בעלת רלוונטיות בעת בחינת נסיבות ביצוע העבירות, לא מצאתי כי יש בה כדי להפחית מחומרת אירועי כתב האישום בעניינינו או להוות נסיבה מקלה, וודאי לא בעלת משקל ממשי, ביחס לעונשם של הנאשמים ובכללם חסין. זאת לאור חומרת העבירות שביצעו הנאשמים כאמור על רקע סכסוך פעיל, אשר סיכנו באישומים הרלוונטיים את חיי יעדי העבירות ואת חייהם של אזרחים תמימים, ומלבד נזקים שנגרמו במרבית המקרים גם פוטנציאל הנזק לצידן רב, רחב והרסני. אף לא מצאתי ליתן משקל ממשי לעונש שנגזר על חברי הקבוצה היריבה בעת קביעת מתחמי הענישה בעניינם של הנאשמים, גם אם במובן הרחב קיים קשר בין אותה פרשה לענייננו, מה גם שמדובר בעונש מוסכם בהסדר טיעון אשר גובש בהליך גישור במסגרתו נחשף בית המשפט בין היתר "לקשיים ראייתיים מגוונים" (עמוד 16 שורה 15 לגזר הדין בת"פ 64085-12-22 מדינת ישראל נ' אנניה ואח' (3.8.2023)). ועוד אבהיר, אף לא מצאתי כי בכתבי האישום אינדיקציה לכך שהחבורה היריבה היא שהתחילה את העימות האלים כטענת חלק מהסנגורים, ומן העובדות נראה כי פעולת התגמול כשמה כן היא - פעולה אשר בוצעה לאחר מעשי הנאשמים באירוע הראשון.

56. משמרבית העבירות בוצעו בצוותא חדא ותוך קשירת קשר, בחלק מן המקרים, מקום בו לאחר בחינת חלקו האינדיבידואלי של כל אחד מהנאשמים, לכל אחד מהם תפקיד לא מבוטל בהוצאת התוכנית העבריינית לפועל, נכון יהיה לקבוע מתחם ענישה אחד למספר נאשמים כעתירת המאשימה. בחלק אחר של המקרים יקבע מתחם נפרד, הכל בהתאם לנסיבות וכפי שיפורט להלן. ראו בהקשר זה ע"פ 4796/12 רפאל דודוב נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (23.12.2013)‏‏: "בסיטואציות של שותפים לדבר עבירה (מבצעים בצוותא), יהיה נאשם אחראי גם למעשיו של רעהו במנותק מהשאלה מה היתה תרומתו-שלו לביצוע העבירה. אף על פי כן, יהיו מקרים שבהם ראוי יהיה לאבחן את הנאשם הדומיננטי יותר למול זה הפסיבי יותר, והכל בכפוף לנסיבות העניין" (וראו גם ע"פ 4595/13 זיבידאת ואח' נ' מדינת ישראל, פסקאות 17-18 (6.7.2014)).

57. לבסוף אבהיר כבר עתה כי לאחר שבחנתי את הסדרי הטיעון אשר גובשו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור - מצאתי לאמצם, כך שמתחמי הענישה והעונשים הקונקרטיים לנאשמים יקבעו בשים לב למסגרת העונשית המוסכמת. זאת תוך מתן דעתי גם לעונשים המזעריים בעבירות הרלוונטיות לפי תיקון 140 לחוק.

האירוע הראשון: ירי לעבר שמעון רביבו ומשפחתו והחבלה החמורה לאיילין רביבו (חסין, גרמאי, אטיאס)

58. פרטי האירוע פורטו בהרחבה לעיל, ומהם עולה כי אין מדובר באירוע ספונטני או בירי שבוצע בלהט הרגע, אלא במעשים להם קדמה קשירת קשר בין הנאשמים ונאשם 2, אבו אלרוב, לגרום לחבלה חמורה לשמעון רביבו, תוך היערכות והתארגנות על החומרה הנלווית לכך. הנאשמים הצטיידו בצוותא באקדח 9 מ"מ ובו מחסנית המכילה לפחות 5 כדורים (על פי כתב האישום נגד חסין הוא הצטייד בשני אקדחים). גרמאי ואטיאס (ואבו אלרוב) יצאו בתיאום עם חסין לשם ביצוע הירי ביום 25.11.2022, ערב שבת, בשעה 17:50, לכתובת מגוריה של אמו של רביבו, לשם צפוי היה רביבו להגיע עם רעייתו וילדיו הקטינים לארוחת שבת (על פי תצהיר נפגעת העבירה ד.א/1 מדובר בילדיה של רעייתו), וגם חסין הגיע למקום. הנאשמים ובכללם חסין ואבו אלרוב אף ערכו סיורים ותצפית לשם תזמון הירי. הירי בוצע על ידי גרמאי ואטיאס אשר יצאו מהרכב וירו מספר יריות על פי הוראת חסין ששהה במקום, בעת ששמעון רביבו, רעייתו והקטינים צעדו לכיוון הבית לאחר שיצאו מרכבם. אבו אלרוב נותר ברכב להבטחת הימלטות מהירה מהמקום.

59. הגם שכוונת הנאשמים הייתה כאמור לגרום לחבלה חמורה, מום או נכות לשמעון רביבו בלבד ולא לאחרים (ולצידה כשלעצמה חומרה רבה וברורה), לא היה בכך כדי למנוע מהם לתכנן את הירי ולתזמנו למועד בו היה שמעון רביבו צפוי לשהות לצד רעייתו והקטינים בערב שבת, סמוך לבית אמו. אף לא היה בכך כדי לעצור את גרמאי ואטיאס מביצוע הירי כששמעון רביבו צועד עם בני משפחתו (כשפוטנציאל הנזק והסיכון לבני המשפחה הבלתי מעורבים נוספים ברור על פני הדברים), והנאשמים צפו כאפשרות קרובה לוודאי, שמהירי יפגעו גם רעייתו של שמעון רביבו והקטינים. עניין זה מהווה נסיבה ממשית ומשמעותית לחומרה (והבחינו ת"פ (ת"א) 58773-08-21 מדינת ישראל נ' דבאח (11.8.2022) אליו הפנה בא כוחו של אטיאס).

60. אפשרות הפגיעה בבני המשפחה אף התממשה הלכה למעשה כשרעייתו של שמעון רביבו, איילין, נפגעה מהירי ונותרה שותתת דם על המדרכה בעקבותיו, בעוד הנאשמים נמלטים מהמקום. בין היתר, נגרמו לאיילין פצעי ירי באגן ובירך ושברים בעמוד השדרה בו נותר קליע. איילין אושפזה בטיפול נמרץ ונותחה, ומתמודדת עד היום עם הנזקים חמורים שנגרמו לה בפן הרפואי, הנפשי והכלכלי. אלה לא יפורטו מטעמי צנעת הפרט ומפורטים בהצהרת נפגעת העבירה ובמסמכים רפואיים - ד.א/1.

61. בנסיבות המפורטות, וכשהנאשמים הורשעו בקשירת קשר לפשע וביצוע של שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (בקשר לשמעון רביבו לפי סעיף 329(א)(2) לחוק ובקשר לאיילין לפי סעיף 329(א)(1) לחוק) לצד ירי מנשק חם באזור מגורים ונשיאת נשק, הכל בצוותא חדא, ומבלי להתעלם מחלוקת התפקידים ביניהם וחלקם היחסי - הרי שמעורבותם בכל חלקי האירוע ברורה על פני הדברים. מרכזיותו של חסין ברורה בהיותו יוזם האירוע אשר ביצע פעולות לשם הוצאתו לפועל. חומרת מעשיהם ומרכזיותם של גרמאי ואטיאס ברורה גם היא, בהינתן שהם אלה אשר ביצעו את הירי בפועל (גם אם לא ידוע מי מבין שניהם ירה באקדח) כאשר אף צפו, כאפשרות קרובה לוודאי, שמהירי יפגעו גם רעייתו של שמעון רביבו והקטינים. כאמור, בנסיבות אלה, למרות גילם הצעיר של גרמאי ואטיאס בעת ביצוע העבירות, והגם שאינם יוזמי העבירות, מצאתי כי נכון לקבוע מתחם ענישה אחד לכל הנאשמים באירוע, כשמידת הפגיעה בערכים המוגנים ממעשי כל אחד מהם גבוהה וממשית.

62. בעת קביעתו, נתתי דעתי גם לעונש המוסכם אשר נגזר על נאשם 2, אבו אלרוב בגין ביצוע עבירות באירוע זה. אזכיר כי כמפורט לעיל, על אבו אלרוב נגזרו 50 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעת העבירה בסך 2,000 ₪, תוך אימוץ עונש מוסכם בהסדר טיעון אשר גובש בהליך גישור. זאת לאחר שהורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, ירי בנשק חם לאזור מגורים בצוותא ונשיאת נשק. לפי כתב האישום המתוקן נגדו, אבו אלרוב היה חלק מהקשר ומההיערכות לביצוע העבירות ופעל בצוותא חדא עם חסין, גרמאי ואטיאס. לאחר ביצוע התצפיות במקום הירי, התמקם עם גרמאי ואטיאס ברכב, וכששמעון רביבו ובני משפחתו הגיעו למקום, נותר ברכב ושימש כנהג מילוט בעוד גרמאי ואטיאס ביצעו בפועל את הירי על דעתו.

עונשו של אבו אלרוב רלוונטי לעניינינו, ויש להתחשב בו במידה מתאימה מכוח עיקרון אחידות הענישה (ע"פ 8345/15 אוחנה נ' מדינת ישראל (19.9.2017), ע"פ 4762/22 כנפו נ' מדינת ישראל (15.08.2023)פסקה 22). עם זאת, אינני מוצאת להתייחס אליו כנקודת מוצא לעונשם של הנאשמים לחומרה (כטענת המאשימה) או להשוות בינו לבין הנאשמים לקולא. ודוק, עונשו של אבו אלרוב הוא עונש מוסכם לאחר תיקון כתב האישום, אשר אומץ על ידי בית המשפט. משכך, מראש לא ניתן להתייחס אליו ככזה הנושא אמירה נורמטיבית בעלת משקל משמעותי. ויש לזכור שבעת בחינת עונשים מוסכמים בהסדר טיעון ועל אחת כמה וכמה כזה אשר גובש בהליך גישור, שוקל בית המשפט גם שיקולים חיצוניים לשיקולי תיקון 113 לחוק, כדוגמת חשיבות אימוצם של הסדרי טיעון לאינטרס הציבורי, צפיית הנאשם כי העונש המוסכם יאומץ וכיוצא באלה (ע"פ 2021/17 מצגר נ' מדינת ישראל (30.4.2017)).

בגזר דינו של אבו אלרוב אף פירט בית המשפט כי הסדר הטיעון הוא תולדה של הליך גישור ש"מקפל לתוכו שיקולים ראייתיים מגוונים, ונותן ביטוי גם לעובדה כי הנאשם קיבל אחריות על מעשיו בתחילת ההליך המשפטי, ואין לחובתו הרשעות קודמות. הנאשם צעיר והיה נכון לקחת אחריות כבר מהרגע הראשון" (עמוד 25 לגזר הדין מיום 22.11.2023) - ונתונים אלה או חלקם אינם מתקיימים בעניינם של הנאשמים האחרים.

הגם שקיימת משמעות לכך שעונשו של אבו אלרוב נגזר עליו כמסייע לחבלה בכוונה מחמירה כלפי שמעון רביבו (לצד העבירות הנוספות) ואף לא יוחסה לו עבירה בגין הפגיעה באיילין, ובאופן רגיל עונשו של מסייע הוא מחצית עונשו של המבצע העיקרי (סעיף 31 לחוק) - יש לזכור כי התיקון שנערך בכתב האישום בעניינו הוא תולדה של הסכמת הצדדים בהסדר הטיעון, כשחלקו בביצוע העבירות כעולה מן העובדות אינו מבוטל. בכך יש כדי להצדיק סטייה מהכלל ביחס לגזירת מחצית העונש על המסייע, ומובן שאין להתייחס לעונשו של אבו אלרוב ככזה המגלם מחצית מהעונש שראוי לגזור על הנאשמים בעניינינו, ולו ביחס לעבירת החבלה בכוונה מחמירה בעניינו של שמעון רביבו (ראו והשוו בשינויים המחויבים ע"פ 4592/15 פדידה נ' מדינת ישראל (8.2.2016) (להלן: עניין פדידה).

63. בסופו של יום, ביחס לאירוע הראשון, משנסיבות ביצועו מלמדות על פגיעה קשה בערכים המוגנים, לאור הענישה הנוהגת ומגמת ההחמרה העולה ממנה, בשים לב להסדרי הטיעון ולמתחמי הענישה להם טענו הצדדים, ותוך מתן משקל מתאים לעונש אשר נגזר על אבו אלרוב אשר מביא למיתון מתחם הענישה במידת מה, מתחם הענישה יקבע בין 6 עד 10 שנות מאסר בפועל לכלל הנאשמים.

האירוע השני: ירי על בית משפחת פטרו סרקיז (חסין, ניר, סמירנוב, גלמן וקיפניס)

64. עניינו של האירוע השני בירי ביום 13.12.2022 לעבר בית משפחתו של אחד מחברי החבורה היריבה פטרו סרקיז, אותו עזבו הוריו של פטרו סרקיז בתחילת חודש דצמבר 2022. זאת לאחר שהחבורה היריבה ביצעה את פעולת התגמול חמישה ימים לאחר ניסיון הפגיעה בשמעון רביבו והפגיעה באיילין.

65. מהנסיבות עולה כי האירוע תוכנן לפרטיו, כשאת הוראות הביצוע המפורטות העביר חסין באמצעות סמירנוב ועד המדינה שביקשו תשלום מראש עבור הפעילות וכן אקדח ותחמושת לביצוע הירי. ההוראות כללו בין היתר את כתובת הדירה המבצעית ששימשה כמקום התכנסות; כתובות מגורים שהיו מטרות הירי; כתובת ממנה אספו סמירנוב ועד המדינה קטנוע לטובת הביצוע ובתוכו תיק שהכיל רימון הלם, מחסנית וקליעים. חסין אף העביר באמצעות ניר, תשלום של 10,000 ₪ עבור הפעילות ואקדח. גם באירוע זה מרכזיותו של חסין ברורה וכך גם נגישותו לנשק. גלמן וקיפניס הם שיצאו למקום על הקטנוע לאחר שהתכנסו בדירה המבצעית תוך שהצטיידו בנשק שנטען בתחמושת. גלמן שימש כנהג והרכיב את קיפניס אשר ביצע את הירי לעבר הבית, ואף הצביע על המיקום המדויק בו יש לבצע את הירי. הפעילות העבריינית באישום זה מאופיינת בתיאום מלא בין הנאשמים. כולם ידעו מהי מטרת הפעילות ואופן הביצוע. ניר כאמור לא נכח במקום הירי אלא בדירה המבצעית, שם העביר לסמירנוב ולעד המדינה תשלום ואקדח, אך מהעובדות עולה שהירי בוצע על דעתו. סמירנוב פעל בלב המעגל העברייני ובמסגרת זאת קיבל את המידע ישירות מחסין, שימש כזרוע מקשרת בין חסין לגלמן וקיפניס, ביצע פעולות הכנה מהותיות ודרש תשלום בגין פועלו.

66. כתוצאה מהירי, קליעים חדרו למבואת הבניין ופגעו בקירות הפנימיים, נופצה דלת הכניסה לבניין ונגרם נזק רב למבנה. אמנם כתב האישום המתוקן בעניינו של קיפניס פירט נזק מתון יותר לדלת הכניסה לבניין, אך לא מצאתי לכך נפקות ממשית. זאת משטיבם של הנזקים המתוארים בכתבי האישום דומה, ומשהדגש במקרה זה הוא גם על פוטנציאל הנזק כאשר מדובר בירי מנשק חם באזור מגורים בשעת ערב.

67. מבחינת סעיפי העבירה עולה כי לא כל הנאשמים הורשעו באותם סעיפים, ובחלק מהעבירות גלמן וניר הורשעו בסיוע לביצוען. כך, חסין הורשע בקשירת הקשר ובירי בנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא; ניר הורשע בקשירת הקשר, בנשיאה והובלת הנשק בצוותא חדא, ובסיוע לירי בנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא; סמירנוב הורשע בקשירת הקשר, בנשיאה והובלת הנשק בצוותא חדא, בירי בנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא, ובהיזק לרכוש בזדון בצוותא חדא;קיפניס הורשע בקשירת הקשר, בנשיאת והובלת הנשק ובירי בנשק חם באזור מגורים, בצוותא חדא; ואילו גלמן הורשע בקשירת הקשר ובנשיאה והובלת הנשק בצוותא חדא, לצד סיוע לירי מנשק חם באזור מגורים וסיוע להיזק לרכוש בזדון בצוותא חדא.

68. השילוב בין ההבדלים שבסעיפי העבירות בהן הורשעו הנאשמים השונים, לצד תפקידיהם השונים במערך העברייני, הביאוני למסקנה כי נכון לקבוע במקרה זה מתחמי ענישה שונים לנאשמים כפי שיפורט להלן. עם זאת יובהר כי בשים לב לקשירת הקשר ולחלק המשמעותי של כל אחד מהנאשמים במערך הכולל, ההבדלים בין מתחמי הענישה לא יהיו משמעותיים וגם במקרה זה מצאתי כי הנסיבות מצדיקות סטייה מן הכלל בדבר גזירת מחצית העונש על המסייע (עניין פדידה). כך, בעניינו של גלמן עולה שהיה בקיא בפרטי האירוע, יצא והצביע על המיקום המדויק שהוגדר כמטרה לירי, ולאחר הירי והנזקים שנגרמו, אף רכב לעבר הכתובת הנוספת שהוגדרה כמטרת פגיעה. רק בשל נוכחות ניידת משטרה במסלול הנסיעה הופסקה הפעילות העבריינית בטרם עת (בנסיבות הנדונות אף אין להשוות בין עניינו של גלמן לעניינו של נאשם 4 בת"פ (חי') 45408-12-20 מדינת ישראל נ' ריאן (11.8.2021) אליו הפנה בא כוחו. להשלמת התמונה ראו פסק דין ריאן בעניינם של הנאשמים האחרים באותו עניין ובפרט פסקה 11). גם בעניינו של ניר מלמדות הנסיבות כי תפקידו היה משמעותי להוצאת התכנית העבריינית אל הפועל, כשהוא זה שהעביר לסמירנוב ולעד המדינה תשלום ואקדח בדירה המבצעית והירי בוצע על דעתו. בעת בחינת עניינו של גלמן אף נתתי משקל מתאים לעונש שנגזר על אבו אלרוב כמפורט לעיל, בשים לב לתפקידו במסגרת האישום הראשון. זאת כמובן בשינויים המחויבים ומשעונשו של אבו אלרוב נגזר במסגרת טיעון סגור.

69. בהינתן המפורט לעיל, ובכלל זאת קשירת הקשר, התכנון והערכות המוקפדת לביצוע בצוותא חדא על רקע סכסוך אלים ופעיל, חלקו הממשי של כל אחד מהנאשמים, וביצוע הירי באזור מגורים, בשעת ערב, על פוטנציאל הפגיעה שבכך - ברי כי הפגיעה בערכים המוגנים גם במקרה זה משמעותית. אשר על כן, ולאחר מתן משקל ממתן מסוים לכך שבפועל לא נגרמו נזקים בגוף ובנפש והירי לא כוון לפגוע באדם אלא שבוצע כלפי רכוש, ולשוני בעבירות בהן הורשעו הנאשמים, ובשים לב גם לענישה הנוהגת, להסדרי הטיעון ולמתחמי הענישה להם טענו הצדדים, יקבעו מתחמי הענישה הבאים: בעניינם של חסין, סמירנוב וקיפניס בין 3 ועד 5 שנות מאסר בפועל כעתירת המאשימה. בעניינם של ניר וגלמן, בין 30 ועד 54 חודשי מאסר בפועל.

האירוע השלישי: ירי על דירה בכוונת פגיעה בשמעון רביבו ומשפחתו (חסין, ניר, סמירנוב, גלמן וקיפניס)

70. בחלוף פחות משבועיים ממועד האירוע השני, הורה חסין לעד המדינה להגביר את תדירות ועוצמת הפעילות כלפי החבורה היריבה. במסגרת זאת, חסין, ניר, סמירנוב, גלמן, קיפניס ועד המדינה קשרו קשר לפגיעה נוספת בשמעון רביבו ובני משפחתו. גם באירוע זה מסר חסין הוראות מדויקות להיערכות והכנה, ומדובר בהיערכות מוקפדת במיוחד. כך, בעקבות הוראותיו, שכר עד המדינה רכב ורכש שני טלפונים סלולריים מבצעיים אשר שימשו לביצוע העבירות. חסין העביר הוראות ביצוע לעד המדינה ולסמירנוב בעת שהיו בדירה המבצעית יחד עם קיפניס וגלמן, אחת ביחס לזריקת רימון מתחת לרכב בכתובת לא ידועה, והשנייה לירי על משפחת רביבו בדירתם. לאחר מכן הגיע ניר לדירה בליווי אחר והשניים העבירו לסמירנוב ולעד המדינה סך של 20,000 ₪, קטנוע ותיק שהכיל אקדח, תחמושת ורימון הלם. גם כאן עולה באופן ברור הנגישות לנשק.

71. גלמן וקיפניס יצאו מהדירה המבצעית לעבר דירת משפחת רביבו, כשרעייתו והקטינים שהו בה. הוסכם בין הצדדים כי באי כוחם של סמירנוב וגלמן יוכלו לטעון כי קיפניס מסר להם שהבית היה אמור להיות ריק מאדם - אך גם אני, כמו המאשימה, סבורה שאין לדברים משמעות ממשית. זאת, משעל פי עובדות משכוונת הנאשמים הייתה לפגוע בשמעון רביבו ומשפחתו בירי והם הורשעו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. עולה כי קיפניס שגה בזיהוי כתובת המגורים וביצע את הירי לעבר דירה שאיננה דירת מגוריו של שמעון רביבו, בה התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם הקטינים שנקלעו לאירוע לרוע מזלם. לאחר הירי נמלט קיפניס לרכב וגלמן הסיע חזרה לדירה המבצעית, שם חילק סמירנוב את התשלום בינו לבין גלמן וקיפניס. כתוצאה מהירי חדרו קליעים את דלת הכניסה לדירה, פגעו בקירותיה הפנימיים ובחלון והסבו נזק רב לרכוש. כך, באירוע זה אף התממש הלכה למעשה פוטנציאל הנזק (במקרה זה לרכוש) אזרחים בלתי מעורבים, המוזכר לא אחת כמעיד על החומרה היתרה שלצד ביצוע העבירות. נתתי דעתי גם לנזק פוטנציאלי נוסף וחמור אשר עלול היה להיגרם לגוף ולנפש בגין הירי, ולמרבה המזל לא ארע במקרה זה, בהינתן שמדובר בירי בתוך בניין מגורים לעבר דירה קונקרטית, בשעת ערב מאוחרת (23:33) כשמרבית האנשים שוהים בביתם.

72. מבחינת סעיפי העבירה עולה כי לא כל הנאשמים הורשעו באותם סעיפים, חסין וניר הורשעו בקשירת הקשר וכן בחבלה בכוונה מחמירה, ובנשיאה והובלת נשק וירי בנשק חם באזור מגורים, בצוותא חדא; סמירנוב הורשע בקשירת הקשר, ובחבלה בכוונה מחמירה וירי בנשק חם באזור מגורים, בצוותא חדא; גלמן הורשע בקשירת הקשר, ובחבלה בכוונה מחמירה, ונשיאה והובלת הנשק וירי מנשק חם באזור מגורים, בצוותא חדא;קיפניס הורשע בקשירת הקשר, ובחבלה בכוונה מחמירה, נשיאת והובלת הנשק וירי בנשק חם באזור מגורים והיזק לרכוש בזדון, בצוותא חדא.

73. על אף האמור, לא מצאתי לערוך הבחנה בין הנאשמים בעת קביעת מתחם הענישה. זאת לאור התכנון והערכות המוקפדת בחבורה לביצוע הירי, כשהנסיבות מעידות על מעורבות רבה של כולם בהוצאת התוכנית העבריינית לפועל. ודוק, כל אחד מהווה חוליה בשרשרת לשם ביצוע התוכנית העבריינית (גם אם לא נכח בזירת הירי וגם אם סמירנוב לא הורשע בנשיאת הנשק והובלתו) וביצוע העבירות המרכזיות ובכללן קשירת קשר לפשע, ירי בנשק חם באזור מגורים וחבלה בכוונה מחמירה, יוחס לנאשמים בצוותא חדא.

74. הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה גבוהה, וביתר שאת לאור הנזק אשר נגרם לאזרחים בלתי מעורבים ופוטנציאל הנזק לגוף ולנפש מן המעשים, וגם אם קיפניס מסר לסמירנוב ולגלמן שהדירה ריקה (כשטענה זו עומדת בסתירה כאמור לסעיף העבירה בו הודו - חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא). משכך, ולאחר בחינת הענישה הנוהגת, הסדרי הטיעון ומתחמי הענישה להם טענו הצדדים, ותוך מתן משקל ממתן לכך שבסופו של יום נגרם נזק לרכוש בלבד, מתחם הענישה לכלל הנאשמים יקבע בין 3 שנים וחצי ועד 5 שנות מאסר.

אירוע רביעי: ירי על הקיוסק "פיצוץ בבגין" שבבעלות שמעון ומאיר רביבו (חסין, סמירנוב, קיפניס)

75. עניינו של אירוע זה בירי לעבר קיוסק ברחוב מנחם בגין בתל אביב בבעלות שמעון ומאיר רביבו, אליו הגיעו קיפניס ואחר ביום 17.1.2023, בשעת ערב בסמוך לשעה 21:20, רכובים על קטנוע ומצוידים באקדח ובתחמושת. תוך כדי נסיעה, ירה קיפניס מספר יריות לעבר הקיוסק.

76. בבסיס האירוע קשירת קשר בין הנאשמים. הוראות ההפעלה כללו הנחייתו של חסין את קיפניס להצטייד בלוחית רישוי לצורך טשטוש פרטי הקטנוע, ולצאת למקום האירוע תוך נשיאת נשק ומחסנית שקיבלו קיפניס והאחר מחסין או מאחר מטעמו. עובר לאירוע, נפגשו בדירה המבצעית סמירנוב, קיפניס והאחר וממנה יצאו יחדיו קיפניס והאחר ופעלו בצוותא חדא בביצוע הירי, על דעתו של חסין ובידיעתו של סמירנוב. כל אלה מלמדים על אירוע מתוכנן בקפדנות, תוך שימוש באמצעי הסוואה וגם אם הוגה הפעילות הוא חסין, הרי שקיפניס ביצע פעולות הכנה והיערכות וסמירנוב היה חלק מקשירת הקשר, נכח בדירה המבצעית בשעת ההתכנסות וביצוע הירי יוחס לכולם בצוותא חדא. הנסיבות אף מלמדות כי הקליעים פגעו בחזית הקיוסק ונגרם נזק רב לרכוש, לחזית הקיוסק, חלונות ושמשת הקיוסק נהרסו.

77. במקרה זה אין מדובר בירי שכוון לפגוע באדם, אלא כלפי רכוש, ובפועל הירי בוצע לעבר בית עסק סגור שהיה ריק מאדם. כך פורט כאמור בכתב האישום של סמירנוב וקיפניס, אך לא בכתב האישום של חסין. בכך יש כדי למתן את הפגיעה בערכים המוגנים במידת מה. לצד האמור, ולחומרה, לא ניתן להתעלם מכך שהירי בוצע ברחוב מרכזי בתל אביב, זמן לא רב לאחר השעה 21:20, שעה בה עוברי אורח שוהים מחוץ לביתם, ותוך כדי נסיעה, כשקיפניס מבצע את הירי כשהוא על קטנוע. בנסיבות אלה פוטנציאל הנזק הוא חמור משהירי עלול היה לגבות, אף מבלי להתכוון, קרבנות בגוף או בנפש, ובנס התממש רק בנזקי רכוש.

78. בחינת סעיפי העבירה מעלה כי לא כל הנאשמים הורשעו באותם סעיפים, חסין וסמירנוב הורשעו בקשירת קשר, וכן בירי מנשק חם באזור מגורים והיזק לזדון, בצוותא חדא; קיפיניס הורשע בקשירת קשר, ובנשיאה והובלת נשק וירי מנשק חם באזור מגורים, בצוותא חדא. מן הנסיבות עולה מעורבות ממשית של חסין וקיפניס בביצוע העבירות. מעורבותו של סמירנוב באירוע זה פסיבית יותר, כשלצד העבירות שיוחסו לו בצוותא וקשירת הקשר מן העובדות עולה כי לא נטל כל תפקיד אופרטיבי. בנוסף עולה כאמור כי בניגוד לחסין, הירי בוצע בידיעתו אך לא על דעתו (כפי שיוחס לחסין). בנסיבות המתוארות מצאתי לערוך הבחנה בין מתחם הענישה שייקבע בעניינו של סמירנוב למתחם הענישה בעניינם של חסין וקיפניס. כך, לאחר שקילת כלל הנסיבות, הסדרי הטיעון ומתחמי הענישה להם טענו הצדדים מתחם הענישה בעניינם של חסין וקיפניס שנע בין 3 ועד 5 שנות מאסר; ומתחם ענישה בעניינו של סמירנוב בין 30 ועד 50 חודשי מאסר.

האירוע החמישי: אישום מטען החבלה, שלצדו כוונת פגיעה בעמית רביבו ומשפחתו (חסין, ניר, קיפניס)

79. באירוע זה פעלו הנאשמים לפגוע בעמית רביבו באמצעות פיצוץ מטען חבלה בבניין בו התגורר עם רעייתו וילדיו. העובדות מלמדות על כוונת פגיעה קטלנית ביותר - באמצעות מטען צינור שהכיל לא רק 105 גרם חומר נפץ, אלא הוספו לו כ- 120 מסמרים ששימשו כרסס שנועד להעצים את עוצמת הפגיעה. מן הנסיבות אף עולה כי התוכנית העבריינית תוכננה לפרטי פרטים. כך, חסין הנחה את ניר להסתיר את מטען החבלה במקום מסתור לצורך איסופו על ידי קיפניס וכך פעל ניר; חסין מסר לקיפניס הוראות מדויקות לאיסוף מטען החבלה והובלתו לבניין שם יופעל, תוך שמסר לו את קוד הכניסה לבניין והנחה אותו במפורט לגבי אופן הפעלת המטען מרחוק, באמצעות טלפון סלולרי והשמדת הטלפון לאחר ביצוע; עוד תיאמו חסין וקיפניס את תשלום התמורה בסך של 10,000 ₪.

80. קיפניס אסף את מטען החבלה והוביל אותו לבניין ברכבו מרחק לא מבוטל, במטרה להפעילו. אמנם בהקשר זה פעל בגפו אולם פעילותו נעשתה על דעתם של חסין וניר ומתוך כוונתם לפגוע בעמית רביבו ובמשפחתו ולגרום להם חבלה חמורה. עם הגעתו של קיפניס לבניין, ביום 4.2.2023 בשעה 04:47, נכנס באמצעות קוד הכניסה שקיבל מחסין ועלה במעלית לקומה החמישית, שם הבחין בנוכחות אנשים. בנסיבות אלה יצא מהבניין, ונטש את המטען בלבה של שכונת מגורים ובסמיכות למוסדות חינוך, כשהמטען עודנו מחובר לאמצעי הפעלתו.

81. קיפניס לא הורשע בעבירת החבלה בכוונה מחמירה, אלא בקשירת הקשר, לצד החזקת הנשק, נשיאתו והובלתו, בצוותא חדא, ובעבירת רשלנות בחומר נפץ. חסין וניר הורשעו בקשירת הקשר, ובחבלה בכוונה מחמירה והחזקת נשק, נשיאתו והובלתו, בצוותא חדא.

82. באירוע זה בולט כאמור התכנון המוקפד מתוך כוונת פגיעה ממשית וקטלנית. זאת בהינתן סוג המטען, כמות חומר הנפץ וטיבו, הוראות הביצוע והמקום בו הונחה קיפניס להניחו. מדובר בפוטנציאל הרה אסון לפגיעה קטלנית לא ברביבו ובמשפחתו לבדם, אלא אף במתגוררים בשכנות אליהם. הנסיבות מלמדות על היעדר מורא מובהק מן החוק של הנאשמים כולם, וזלזול בחיי אדם, גם אם מי מהם אינו בעל הסכסוך ויוזם העבירות, וללא קשר לשאלה איזה חולייה היווה מי מהם בשרשרת ביצוע העבירות.

83. עם זאת, כשבניגוד לנאשמים האחרים קיפניס הואשם והורשע בעבירה של רשלנות בחומר נפץ ולא בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, מצאתי לקבוע מתחם ענישה שונה ומתון יותר בעניינו. ודוק, הנסיבות מלמדות על שוני לא מבוטל בינו לבין האחרים, כשעולה מהנסיבות שעל אף שמראש תכנן להניח את מטען החבלה בבניין, החליט לבדו בסופו של יום שלא לעשות כן לאור נוכחות אנשים במקום. לצד האמור, אין להתעלם גם מכך שקיפניס בחר לנטוש את מטען החבלה כשהוא מחובר לאמצעי ההפעלה בלב השכונה, סמוך למוסדות חינוך, ומפוטנציאל הנזק לצד המעשה. ועוד יש להבהיר כי איני מוצאת לתת כל משקל לטענת הסנגור לפיה קיפניס "הציל חיים" בכך שהצביע על מיקום המטען בפני המשטרה - קיים קושי בסיסי בטיעון זה - וודאי במתן משקל לקולא בגינו, מקום בו קיפניס הוא שיצר את הסכנה לחיי אחרים במעשיו מלכתחילה.

84. בנסיבות הכוללות, ובהינתן מידת הפגיעה הגבוהה בערכים המוגנים מן המעשים, ולצד זאת בהתחשב בכך שבפועל לא נגרם כל נזק, ובשים לב להסדרי הטיעון ולמתחמי הענישה להם טענו הצדדים, יקבעו מתחמי ענישה כדלקמן: בעניינם של חסין וניר בין 4 שנים וחצי ל- 7 שנות מאסר, ובעניינו של קיפניס בין 3 שנים ו-5 שנים וחצי מאסר.

קביעת העונשים המתאימים לנאשמים

85. בעניינו, לגבי כלל הנאשמים, לאחר בחינת נסיבותיהם הקונקרטיות כפי שיפורט להלן, לא מתקיים טעם לחרוג לקולא או לחומרה ממתחמי הענישה שנקבעו. בעת קביעת העונשים יינתן משקל ממשי לכך שהנאשמים הודו בביצוע העבירות, תולדה של הליך גישור אינטנסיבי ומעמיק, ולכך שהודאתם הביאה לחסכון עדות נפגעי העבירה, על הקושי שבכך, ליעילות דיונית ממשית וחסכון בזמן שיפוטי הכרוך בניהול ההליך. זאת בשים לב גם למורכבות העדת עד מדינה. סיום ההליך בהסדר טיעון דיוני תוך הודאת הנאשמים אף מסייע לנפגעי העבירה, ובפרט לאיילין, לקבל פיצוי כספי לא מבוטל במועד קרוב וללא שיהוי. שקלתי גם את חלוף הזמן והתקופה הממושכת בה נתונים הנאשמים בתנאי מעצר, ואת הקושי הנלווה לכך.

86. כפי שיפורט להלן, בעת קביעת עונשם של הנאשמים שקלתי את נסיבותיהם האישיות, ובכלל זאת את גילם, אף נתתי משקל לדרך הטובה אשר עשו, ככל שעשו, במסגרת המעצר, ובחנתי את גורמי הסיכון והסיכוי בעניינם כפי שהוערכו בתסקירי שירות המבחן. כן בחנתי את הראיות לעונש, את הטיעונים שנשמעו ואת דברם האחרון של כל אחד מהנאשמים.

87. לצד האמור, שקלתי גם שיקולי הרתעה שחשיבותם נודעת בעבירות הנדונות, הנובעת גם מהמסוכנות האינהרנטית לצידן (ראו פסק דין פלוני פסקה 15, והפסיקה המצוטטת שם; כן ראו ע״פ 4246/23 מדינת ישראל נ׳ אבו שאח, פסקה 10 (13.07.2023) בדבר חשיבות ההרתעה מפני יישוב סכסוכים תוך שימוש באלימות ובכלל זאת בנשק).

88. ביחס לכלל הנאשמים (למעט גרמאי ואטיאס המואשמים באישום אחד בלבד), מצאתי לקבוע עונש כולל תוך חפיפה מתאימה בין מתחמי הענישה אשר נקבעו. זאת בשים לב גם לענישה לה עותרת המאשימה בהתאם להסדרי הטיעון, ממנה ניתן ללמוד כי זה גם האופן בו היא נהגה, ולאור הרקע המשותף לאירועי כתבי האישום ולסמיכות הזמנים ביניהם. בנוסף, בעת קביעת העונשים לנאשמים השונים שמתי לנגד עיני גם את עונשו של אבו אלרוב ונסיבות העבירות בעניינו בהבחנות הנדרשות. זאת משמדובר במעורב בפרשה והגם שהורשע בביצוע עבירות באירוע הראשון בלבד.

89. עוד נתתי דעתי לכך שביחס לחלק מן הנאשמים, ובפרט חסין, נטען להבנות לא כתובות במעמד צד אחד במהלך הגישור, לפיהן העונש ייגזר לתקופה קצרה מזו לה עותרת המאשימה. ב"כ המאשימה הביעה התנגדות נחרצת לאמור, והדגישה טענתה לפיה העונשים להם היא עותרת בהתאם להסדר הטיעון הם העונשים הראויים והמינימליים בנסיבות, לאחר שקילת השיקולים הרלוונטיים, ובכללם שיקולים הקונקרטיים ביחס לכל אחד מהנאשמים, ואין מדובר בתקרת ענישה. יש להבהיר כי פסיקת בית המשפט העליון בקשר לטענות מסוג זה ברורה, ולפיה נקבע: "בעולמם של הסדרי טיעון, כאשר המילים והמשפטים, עליהם הוסכם בהסדר, נבחרו ונוסחו בקפידה כדי לשקף במדויק את ההסכמות ההדדיות אשר נועדו להבטיח את זכויות הנאשם מצד אחד, ואת האינטרס הציבורי באכיפת הדין הפלילי, מהצד השני - יש לאכוף את ההסדר ככתבו וכלשונו" (עפ"ג 17833-09-24 מדינת ישראל נ' פלוני (13.11.2024) פסקה 26 (להלן: עניין פלוני)). משכך, לא ניתן לתת משקל לטענות בדבר "הבנות לא כתובות", ועונשם של כלל הנאשמים ייגזר תוך אימוץ מסגרת הסדר הטיעון, ובהתאם לכללי הבניית הענישה.

חסין

90. בעת קביעת עונשו של חסין שקלתי את נסיבותיו כפי שעלו בטיעון לעונש, כשלא התבקש תסקיר לעונש בעניינו. חסין הוא יליד שנת 1996, ולדברי בא כוחו נשוי. חסין הוא אב לילדה כבת ארבע ולדברי אם ביתו, גב' אבוחצירה (שאינה בת זוגו כיום), נטל חלק פעיל ומשמעותי בחיי היומיום של ביתו עובר למעצרו. גב' אבוחצירה אף תיארה קושי רגשי והתפתחותי לילדה מאז מעצרו של חסין, ואין ספק כי כל עונש אשר ייגזר עליו יקשה עליה - ועניין זה בא בין שיקולי. חסין הודה בביצוע העבירות בשלב מוקדם של ההליך (גם אם לאחר יתר הנאשמים), והודאתו נזקפת לזכותו. הודאתו הביאה לסיום ההליך הפלילי הנדון תוך חיסכון בזמן שיפוטי לא מבוטל ואף ייתרה כאמור את הצורך בעדות העדים. בדבריו לעונש מסר כי הפנים את חומרת מעשיו ומצר עליהם.

91. נתתי דעתי לעברו הפלילי של חסין, ובין היתר לכך שבגין הרשעתו משנת 2017 בביצוע עבירת הצתה ריצה עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים. בגין הרשעתו האחרונה בעבירות סמים, תקיפת בת זוג, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר נגזר עליו ביום 28.5.2023 עונש של 9 חודשי מאסר אותו ריצה במהלך מעצרו הנוכחי. עברו הפלילי של חסין במגוון עבירות, גם אם אינן עבירות זהות לעבירות בהן הורשע בענייננו, לצד העובדה שהמאסר שריצה לא הרתיע אותו מלהמשיך ולעבור על החוק תוך ביצוע עבירות חמורות, מלמד על חשיבותה של ענישה מרתיעה בעניינו, וחשיבות ענישה מחמירה ידועה כאמור גם לצורך הרתעת הרבים. אף לא הוצגה כל אינדיקציה לכך שקיים ולו בדל קצהו של סיכוי לשיקום בעניינו.

92. חלק עיקרי מטיעוני ב"כ של חסין לעונש נגע להבנה נטענת במהלך הליך הגישור ולהסתמכות. נטען כי ההבנה במסגרת הליך הגישור במעמד צד אחד הייתה כי בכפוף להפקדת סך של 150,000 ₪ כפיצוי לנפגעת העבירה באירוע הראשון, עונשו לא יעלה על 10.5 שנות מאסר, הגם שאין לכך ביטוי בהסדר הטיעון בין הצדדים. נוכח הטענות, ומבלי לקבוע כי כך נאמר לחסין או שמא מדובר בהבנתו הסובייקטיבית, משהליך הגישור לא התקיים בפני, נעשה על ידי ניסיון, לפנים משורת הדין ובהסכמת הצדדים במועד הדיון הראשון ביום 7.1.2025, מחוץ לפרוטוקול, לקדם הסכמה ביחס לעונשו. עניין זה לא הסתייע, ובסופו של יום הובהר על ידי חסין ובא כוחו כי הוא מבקש לטעון בהתאם להסדר הטיעון, קרי כי המאשימה תעתור ל - 13 שנות מאסר והוא יהיה חופשי בטיעוניו. אף לא הופקד כל פיצוי על ידו, ולא באה פנייה בהקשר זה עובר למתן גזר הדין.

בנסיבות אלה, ובהינתן פסיקת בית המשפט בעניין פלוני המצוטטת בסעיף 89 לעיל, חרף הטענות, עונשו של נאשם 1 ייגזר כפי עונשם של הנאשמים האחרים, בכפוף למסגרת הסדר הטיעון ולשיקולי הבניית הענישה שבתיקון 113 לחוק כאמור.

93. לאחר שקילת המפורט לעיל, בהינתן הסכמת הצדדים לפי הסדר הטיעון, תוך מתן משקל לחרטה שהביע חסין ונטילת האחריות שבאה לידי ביטוי בהודאתו, כשאף לא בוצע כל תיקון בכתב האישום המקורי ביחס אליו, ובשים לב גם לעברו הפלילי וטיבו, מצאתי למקם את עונשו בנסיבותיו בחלק האמצעי של מתחמי הענישה שנקבעו. משכך, ותוך חפיפה מתאימה בין מתחמי הענישה באירועים השונים כאמור, עונשו של חסין ייגזר ל- 11.5 שנות מאסר לצד מאסרים מותנים ופיצוי כספי בסך 100,000 ₪, בהתאם לחלוקת הפיצוי לה עתרה ב"כ המאשימה.

גרמאי

94. גרמאי הוא יליד שנת 2003, רווק וללא עבר פלילי. מהתסקיר בעניינו עולה כי התמודד בילדותו עם מצב כלכלי קשה, נשר מבית הספר לאחר 10 שנות לימוד לשם סיוע בפרנסה ולא גויס לצה"ל בשל מעורבות פלילית. על פי התסקיר, גרמאי נטל אחריות חלקית לביצוע העבירות ותיאר את חלקו כשולי, כך שהגם שנכח בזירת האירוע הראשון טען שלא ביצע את הירי. שירות המבחן ציין כי התקשה להעמיק ביחס להתנהגותו האלימה, השליכה על גורמים חיצוניים וטען שנגרר חברתית. ההתרשמות היא כי גרמאי הוא בעל מאפייני חשיבה והתנהגות ילדותיים ונטייה לאימפולסיביות ולהיגררות, אשר לצד רצונו ברווח כספי הביאה אותו לביצוע העבירות. שירות המבחן אף התרשם מהבנה מצומצמת של חומרת המעשים וכן מניתוק רגשי וקושי לגלות תחושת אשמה ואחריות לפגיעה. זאת תוך שצוין כי גראמי הביע צער על הפגיעה באיילין ורצונו להקדיש לה ספר תורה כשישתחרר.

95. גורמי הסיכון שנשקלו בתסקירו הם אופי וחומרת העבירות, הקושי להתייחס לסיכון בו העמיד את בני משפחתו של שמעון רביבו, נטייתו של גרמאי לאימפולסיביות ולנגררות חברתית וחיפוש אחר השתייכות לחברה שולית. זאת לצד היעדר מערכת תמיכה משפחתית משמעותית בעלת יכולת להציב גבול. גורמי הסיכוי לשיקום אשר צוינו הם גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי והצהרותיו של גרמאי כי מבין את חומרת מעשיו, כשחווית המעצר הממושך מהווה עבורו גורם מרתיע. כך גם המחויבות שגילה לסייע למשפחתו לאורך השנים. שירות המבחן מצא סיכון בינוני-גבוה להישנות התנהגות אלימה מצד גרמאי שחומרתה עשויה להיות ברף חומרת בינוני-גבוה. בנסיבות הכוללות לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית והמליץ כי בעת קביעת עונשו יובא בחשבון גילו, ההשפעות הבעייתיות של ריצוי מאסר ממושך בחברת עוברי חוק מבוגרים ממנו עליו ונכונות ראשונית שהביע גראמי להשתלב בטיפול בתחום השליטה בכעסים. כלל מאפייניו של גרמאי והמלצות שירות המבחן באים בין שיקוליי. כך גם הקושי עבורו, בגילו הצעיר, לרצות עונש מאסר לראשונה בחייו.

96. גם גרמאי הודה בביצוע העבירות בשלב מוקדם של ההליך והודאתו ולצידה חסכון בזמן שיפוטי ועדות נפגעת העבירה נזקפים לזכותו. בנוסף, נתתי דעתי לקשר של גרמאי עם הוריו ולקושי הברור עבורם בנסיבות העניין. כן נתתי משקל לטענה לפיה גרמאי משתתף בקבוצות טיפוליות במעצר, זוכה להערכה ומשמש אסיר תומך, הגם שהמסמכים לא נסרקו לתיק בית המשפט על ידי הסנגור. כשבנוסף מצאתי לתת משקל לא מבוטל להפקדת הפיצוי בסך לא מבוטל של 50,000 ₪, לטובת נפגעת העבירה מבעוד מועד, כשבכך יש כדי ללמד גם על מידה של הפנמה, חרטה ונטילת אחריות שאיננה רק מהפה החוצה, וכי הצער שהביע בדבריו לעונש הוא אותנטי, תוך שביקש הזדמנות לשקם את חייו.

97. לאחר שקילת המפורט לעיל, ובכלל זאת גילו הצעיר והעדרו של עבר פלילי, לצד המלצת שירות המבחן, ובהינתן הסכמת הצדדים לפי הסדר הטיעון, מצאתי למקם את עונשו בנסיבותיו בחלקו התחתון של מתחם הענישה. בסופו של יום, ובשים לב גם לשיקולי הרתעה, עונשו של גרמאי ייגזר ל- 6 שנים ו- 3 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה ופיצוי כספי בסך 50,000 ₪ לטובת נפגעת העבירה באישום הראשון, אשר הופקד בקופת בית המשפט.

אטיאס

98. אטיאס הוא יליד שנת 2002, רווק ולחובתו 3 הרשעות פליליות, בהן הרשעה מבית המשפט לנוער בעבירות של קשירת קשר, ריבוי עבירות רכוש, הפרעה לשוטר והחזקת סמים. הרשעתו האחרונה היא משנת 2022 בגין עבירה שביצע באותה שנה בגינה נגזרו עליו 8 חודשי מאסר. גם אטיאס הודה בביצוע העבירות בשלב מוקדם של ההליך והודאתו ולצידה חסכון בזמן שיפוטי נזקפים לזכותו. בנוסף, גם מפיו של אטיאס עלו טענות הנוגעות להבנות בהליך הגישור - בהקשר זה אפנה שוב למפורט בסעיף 89 לגזר הדין.

99. מתסקיר שירות המבחן עולה כי לאחר 10 שנות לימוד נשר אטיאס מלימודיו על מנת לסייע כלכלית למשפחתו, וכי הוא סובל מנכות בשל עיוורון מולד בעינו הימנית. בשל כך, ובגין עברו הפלילי אף לא גויס לצה"ל. לדבריו, לאור לקותו חש בדידות ונעדר קשרים חברתיים, ולשם השתייכות חברתית ולהגברת תחושת הדימוי הגברי חבר לחברה שולית. עובר לביצוע העבירות עבר להתגורר בחולון על רקע קשר חברתי עם אבו אלרוב והתגורר בשכירות עם גרמאי. בהתייחסותו לעבירות טען לקבלת אחריות מלאה לביצוען, אך שירות המבחן התרשם כי הוא מתקשה בחיבור רגשי לחומרת המעשים כשנטה להשליך את התנהגותו על רצונו לרצות את חסין ואבו אלרוב, ולחץ שהופעל עליו, והתקשה להתייחס באופן ביקורתי ומעמיק לדפוסיו. שירות המבחן ציין כי אטיאס היה ממוקד במחירים האישיים אותם הוא משלם לצד דבריו לפיהם הוא מתפלל לשלום המתלוננת ומכין את עצמו לענישה כחלק מקבלת האחריות.

100. להתרשמות שירות המבחן, על רקע רצון בהשתייכות חברתית, כשאימו התקשתה להוות עבורו גורם מציב גבול, ונוכח קושי חברתי בשל לקות הראיה ממנה סבל החל אטיאס מעורבותו בפלילים. ההתרשמות היא כי ברקע ביצוע העבירות גם רצונו לרצות אחרים, ודפוסי חשיבה עברייניים שהשתרשו בו. גורמי הסיכון שנשקלו בתסקיר הם אופי וחומרת העבירות, עברו הפלילי ודפוסי החשיבה שהשתרשו בו לצד קושי הסתגלות למסגרות, נטייה להתנהגות אימפולסיבית והיעדר מערכת תמיכה משמעותית. כגורמי הסיכוי לשיקום צוינו גילו הצעיר והבנתו את חומרת מעשיו. להערכת שירות המבחן קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות התנהגות אלימה מצד אטיאס שחומרתה עשויה להיות ברף גבוה. בנסיבות הכוללות לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית, תוך שצוינה הסתגלותו למעצר, וההמלצה היא לעונש מוחשי של מאסר בפועל. כלל מאפייניו של אטיאס והמלצות שירות המבחן באים בין שיקוליי.

101. גם בעניינו של אטיאס מצאתי לתת משקל ממשי לפיצוי שהפקיד בעזרת משפחתו לטובת נפגעת העבירה, בסך 50,000 ₪. בכך יש כדי ללמד על מידה של הפנמה, חרטה ונטילת אחריות שאיננה רק מהפה החוצה. ממכתבו של אטיאס (ענ/4) אותו הקריא במעמד הטיעון לעונש עולה צערו על העבירות שביצע, על הפגיעה במשפחתו ועל רצונו להשתתף בטיפול. גם האמור בא בין שיקוליי. נתתי משקל מסוים לדברי בא כוחו של אטיאס לפיהם אטיאס משתלב באפיקים טיפוליים במעצר. מהתסקיר בעניינו עולה כי חרף רישיון לצריכת קנאביס רפואי הוא שומר על ניקיון מסמים במעצר.

102. לאחר שקילת כל המפורט לעיל, בהינתן הסכמת הצדדים לפי הסדר הטיעון, ותוך שנתתי משקל גם לנכותו (ענ/3, ענ/16), מצאתי למקם את עונשו בנסיבותיו בחלקו התחתון של מתחם הענישה. בסופו של יום, בשים לב גם לעברו הפלילי ולחשיבות שיקולי ההרתעה, עונשו של אטיאס ייגזר ל- 6 שנים ו- 9 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה ופיצוי כספי בסך 50,000 ₪ לטובת נפגעת העבירה אשר הופקד לתיק בית המשפט.

ניר

103. ניר הוא יליד שנת 1997, רווק ונעדר עבר פלילי. מתסקירי שירות המבחן בעניינו עולה כי סיים 12 שנות לימוד והשלים שירות צבאי ולאחריו שירות מילואים, וכי הוריו הם דמויות תומכות ומיטיבות עבורו. בתסקירים פורט כי לאחר שצבר חובות כספיים עבר ניר להתגורר עם חסין ובת זוגו עד למעצרו וכן פורטו נסיבותיו המשפחתיות המיוחדות שעלו גם בדברי הוריו לעונש ולא יפורטו מטעמי צנעת הפרט. מהתסקירים עולה כי ניר מתקשה ליטול אחריות וטען כי חש מחויבות לחסין ולא הפעיל שיקול דעת. לדבריו לא היה חלק מתכנון העבירות ולא השתייך לארגון עברייני ושלל שימוש בנשק חם או דפוסים אלימים. לצד האמור, הביע חרטה ומוטיבציה להשתלב בטיפולי.

104. להערכת שירות המבחן, לצד אורח חיים תפקודי התמודד ניר עם קשיים הנוגעים לחשיפת חולשה או קושי בפני בני משפחתו ועניין זה הוביל אותו לחבור לחברה שולית לשם שייכות, כוח ושליטה, לצד דפוסי ריצוי וחיפוש אחר ריגושים. צוין כי המעצר מהווה גורם מרתיע עבור ניר, אשר ניתק קשריו השוליים ומביע שאיפות נורמטיביות. גורמי הסיכון שצוינו הם קושי בקבלת אחריות, היעדר הכרה בדפוסיו האלימים, דפוסי ריצוי ורצון בריגושים והשתייכות, תוך קושי בהפעלת שיקול דעת וקושי באמפתיה כלפי נפגע העבירה. כגורמי סיכוי נלקחו בחשבון יכולתו לקיים אורח חיים תפקודי, היעדר עבר פלילי, הכרה במחירי המעצר, מוטיבציה לחיים נורמטיביים, הבנה בצורך בניתוק מגע עם הגורמים השוליים, ביטוי נזקקות טיפולית ראשונית ושילוב בהליכי טיפול בשב"ס. שירות המבחן העריך סיכון בינוני להישנות ביצוע עבירות על ידי ניר, שחומרתן עשויה להיות ברף בינוני. ההמלצה היא לנקוט בעניינו בענישה של מאסר בפועל לצד המשך שיקומו בהליך טיפולי בשב"ס.

105. גם בעניינו של ניר מצאתי לתת משקל ממשי לפיצוי בסך 50,000 ₪ שהפקיד בעזרת משפחתו התומכת. גם בעניינו יש בכך כדי ללמד על מידה של הפנמה, חרטה ונטילת אחריות שאיננה רק מהפה החוצה. נתתי דעתי לפגיעה בבני משפחתו של ניר מהעונש שייגזר עליו, וכן לנכונותם לתמוך בו, והדברים עלו באופן ברור בעדותם לעונש.

106. שקלתי גם את הדרך שעשה ניר במעצר כמפורט בתסקירים. עולה כי ניר שולב בהליך טיפולי, נמצא בקשר מעקבי עם עו"ס בית המעצר ומביע מוטיבציה להשתלב בטיפול בתחום האלימות. בנוסף, שולב כאסיר חוליה ותפקודו הכללי תקין, והוא מביע שאיפות נורמטיביות ושיקומיות לעתיד. אמנם בתסקיר האחרון צוין היעדר הכרה של ניר בדפוסיו האלימים וקושי לבחון מעשיו לעומק, כשהובהר שגם בתסקירים הקודמים ובהערכת הסיכון, נלקח בחשבון מידע מטעם גורמי הטיפול בשב"ס - עם זאת, יש לברך על מאמציו ולקוות כי יתמיד וכי ישולב בהליכי טיפול בשב"ס במהלך המאסר, כהמלצת שירות המבחן.

107. נתתי דעתי גם לטענות שנשמעו בקשר להבנות לא כתובות בהליך הגישור, ואין לי אלא לשוב על המפורט בסעיף 89 לגזר הדין.

108. לאחר שקילת כל המפורט לעיל, ובהינתן הסכמת הצדדים לפי הסדר הטיעון, מצאתי למקם את עונשו בשליש התחתון של מתחמי הענישה שנקבעו בעניינו, אך לא בתחתיתו, ובשים לב גם לשיקולי הרתעה, עונשו של ניר ייגזר ל- 6.5 שנות מאסר, לצד מאסר מותנה ופיצוי כספי בסך 50,000 ₪. הפיצוי בסך 50,000 ₪ אשר הופקד בקופת בית המשפט יחולק 90% לנפגעת העבירה באישום הראשון (הגם שלא הואשם בגינו) ו - 10% לטובת נפגעי העבירה באישום השלישי. לא מצאתי לפסוק פיצוי נוסף כעתירת המאשימה בשים לב כי לבקשתה, לה הסכים, חלק נכבד מהפיצוי שהפקיד יועבר לנפגעת העבירה באישום הראשון

סמירנוב

109. סמירנוב הוא יליד שנת 1994, חי בזוגיות ואב לשלושה ילדים קטינים משתי מערכות יחסים. גם סמירנוב הודה בביצוע העבירות על כל המשתמע מכך, ועניין זה ייזקף לזכותו. עברו הפלילי של סמירנוב כולל 7 הרשעות קודמות במגוון עבירות, בהן עבירות של תקיפה חבלנית, תקיפה כשהעבריין מזויין, סחיטה באיומים ואיומים וכן הפרת הוראה חוקית. בגין חלק מהרשעותיו אף ריצה עונשי מאסר. הרשעתו האחרונה היא משנת 2019 בגין עבירות סמים. מדובר בעבר פלילי לא מבוטל ורלוונטי לו יינתן משקל בעת קביעת העונש (גם אם העבר הפלילי הרלוונטי רחוק יחסית בזמן, כשהעבירה האחרונה בהקשר זה בוצעה בשנת 2014).

110. מתסקירי שירות המבחן בעניינו של סמירנוב עולה קשר קרוב ומיטיב עם הוריו ובני משפחתו, ותיאורו אותם כגורמי תמיכה. עם זאת, כשבעבר התמודד עם קשיים התקשה להסתייע בהם, חבר לחברה שולית, והידרדר לביצוע עבירות. פורט כי חמש שנים עובר למעצרו עבר סמירנוב להתגורר במושב אבני חפץ, לדבריו כחלק מרצונו לנתק קשרים שוליים, הוא הצליח לשמור על תפקוד נורמטיבי לאורך זמן עד שחזר לקיים קשרים שוליים תוך הסתרתם מבני משפחתו. שירות המבחן מצא כי סמירנוב נטל אחריות חלקית למעשיו. כך נטל אחריות ביחס לגיוס השותפים לביצוע העבירות ונשיאת הנשק, אך שלל מעורבות באירועי הירי והפגיעה באחר כשטען שמטרת שותפיו הייתה רק לאיים על אחרים וצמצם חלקו. לדברי סמירנוב פעל על רקע דפוסים מושרשים הקיימים בו. צוין כי כיום הפנים סמירנוב את השלכות המעשים וחומרתם, וחש חרטה ובושה תוך שמכיר גם במחיר האישי והמשפחתי שמשלם.

111. כגורמי סיכון ציין שירות המבחן את עברו הפלילי של סמירנוב וטיבו, את היכרותו עם גורמים וקודים שוליים כשהעבירות בוצעו על ידו על רקע צורכי שייכות וגבריות, קושי בהצבת גבולות פנימיים וצמצום נטילת אחריות אישית. כגורמי סיכוי צוינו היעדר הרשעות בשנים האחרונות, הכרתו הראשונית במחיר המשפחתי של מעשיו, יכולתו לבחון את השלכות מעשיו ונכונותו להשתלב בהליך טיפולי. להערכת שירות המבחן קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות דומה על ידו והמלצתו היא לענישה מרתיעה ומיציבת גבול ברור תוך שילובו של סמירנוב בטיפול רגשי ייעודי בתחום האלימות ושליטה בכעסים.

112. מהתסקירים, ממסמכים שהוגשו (ענ/15) ומטיעוני בא כוחו עולה דרך שעושה סמירנוב במעצר. כך עולה כי הוא שוהה באגף עצורים מתקדם, בדיקות שתן שמסר הן ללא ממצאי סם, הוא איננו בהשגחה, משולב בתעסוקה במפעל בית המעצר, עומד בכללי המשמעת הנדרשים ואף זכה להערכה בגין תפקודו כעוזר הוראה. יש מקום להתחשב בכך לזכותו, וכן בכך שבמסגרת מעצרו השכיל להסתייע בגורמי הטיפול בשב"ס, השתתף בקבוצות טיפוליות (11 במספר לדברי בא כוחו) ומביע רצון להוסיף ולהשתלב בהליכי טיפול נוספים.

113. שקלתי גם את המפורט בחוות הדעת הפרטית שערכה גב' דודיאן, קרימינולוגית חברתית שיקומית ועובדת סוציאלית, אשר הוגשה מטעמו של סמירנוב (ענ/14) ואת לעדותה לעונש. גב' דודיאן סקרה את תולדות חייו של סמירנוב ומסמכים רפואיים הנוגעים לבני משפחתו. בנוסף, ציינה כי לקח אחריות על מעשיו, הכיר בחלק מההשלכות והביע חרטה כנה ואמפתיה. עוד פירטה הליכי טיפול שעבר ועמדה על חשיבות מיצוי טיפול בעניינו, כשלהערכתה שילובו בטיפול נכון יפחית באופן משמעותי מסוכנות עתידית מצדו. בסופו של יום המליצה גב' דודיאן לתת משקל מכריע לשיקולי השיקום, לשלב את סמירנוב בבית סוהר טיפולי, ולהשית עליו מאסר לתקופה מספיקה לשם קיום הליכי טיפול אך את המינימום הנדרש בלבד, כדבריה "ברף הנמוך של מתחם הענישה".

הגם שבחוות דעתה מצאה גב' דודיאן להתייחס לרקע הפלילי של סמירנוב כנתון רלוונטי, מחקירתה הנגדית נראה כי בעת עריכת חוות הדעת לא היו לנגד עיניה מלוא הנתונים בהקשר זה, ומדובר בנתונים רלוונטיים ובעלי השפעה על הערכת הסיכון בעניינו של סמירנוב (שנקבע כגבוה על ידי שירות המבחן) והערכת גורמי הסיכוי. בנסיבות אלה, הגם שיינתן משקל מסוים למסקנות חוות הדעת, בפרט ביחס לחשיבות הליכי טיפול עבור סמירנוב, והכרתו המסוימת בחומרת מעשיו ובפגיעה שגרם (המתכתבות גם עם המפורט בתסקירים), כשיש לקוות שישולב בבית סוהר המאפשר התקדמותו בהקשר זה, אינני מוצאת לאמץ המלצתה לגזור את עונשו בתחתית מתחמי הענישה לאור הנסיבות בכללותן. זאת גם לאחר שנתתי דעתי לדבריה לפיהם לא ניתן להשתלב בטיפול בתחילת ריצוי עונש מאסר ארוך.

114. לאחר שקילת כלל המפורט לעיל, ובהינתן הסכמת הצדדים לפי הסדר הטיעון, תוך שנתתי דעתי, בין היתר, לקושי לבני משפחתו של סמירנוב מהעונש שייגזר עליו, גם לאור מצבם (ענ/5), (ענ/6), (ענ/7), ולצד זאת תוך מתן משקל למסוכנותו ולעברו הפלילי מחד, ולדרך הטובה אותה הוא עושה במסגרת מעצרו (כמו גם ניסיונו לעלות על דרך הישר בעבר) - ראיתי למקם את עונשו של סמירנוב באמצע מתחמי הענישה, תוך חפיפה מסוימת ביניהם. משכך, ובשים לב גם לשיקולי הרתעה, עונשו ייגזר ל- 7 שנות מאסר, לצד מאסרים מותנים ופיצוי כספי בסך 20,000 ₪ לטובת נפגעי האישום השלישי.

גלמן

115. גלמן הוא יליד שנת 1994, רווק ובעל עבר פלילי הכולל 3 הרשעות, חלקן בעבירות אלימות ועבירות נשק ממן העניין, בגינן אף ריצה עונש מאסר. את העבירות הנדונות ביצע גלמן כ- 6 חודשים לאחר ששוחרר ממאסר קודם, ומכאן ניתן להבין כי לא היה במאסר שריצה כדי להרתיעו. גם בעניינו של גלמן הבאתי בין שיקוליי את הודאתו בכתב האישום על המשתמע מכך, ונתון זה ייזקף לזכותו. כך גם החרטה והצער שהביע על המעשים בדבריו האחרונים לעונש.

116. מתסקירי שירות המבחן עולה כי גלמן היה קרוב מאוד לסבו אשר נפטר במהלך מעצרו, ואיני מתעלמת מהקושי בכך עבורו, כשלא יכול היה להשתתף בלוויה (ענ/12). עובר למעצר עבד גלמן בשליחויות והיה משולב בבית המשפט הקהילתי.

117. גלמן השלים 12 שנות לימוד אך התמודד עם היעדר יציבות ועבר תאונה במהלכה התפוצץ מטען מאולתר ונקטעה אחת מאצבעותיו. גם עניין זה בא בין שיקולי. גלמן שירת בצה"ל כלוחם בחטיבת הצנחנים (ענ/9) לאחר שלא השלים עם פטור שקיבל. לדבריו, בעקבות שירותו הצבאי אובחן עם פוסט טראומה, ולמרות זאת המשיך לשרת במילואים. עולה כי לאחר שחרורו הוכשר כמאבטח, השתלב בעבודה ואף הקים עסק לפרנסתו. חלקים אלה באישיותו של גלמן משתקפים בעתירות שהגיש בתקופת מעצרו להתגייס לשירות מילואים במהלך מלחמת חרבות ברזל (ענ/11, ענ/13) והם באים בין שיקוליי.

118. שירות המבחן ציין כי גלמן שלל מעורבות בביצוע העבירות, תיאר היכרות מוקדמת עם קיפניס אותו הסיע פעם אחת ברכב, ושלל כוונה לפגוע במתלונן. ההתרשמות הייתה כי הוא מרוכז בחוויית המעצר ועמדתו קורבנית. בתסקיר המשלים שהתקבל, בו נבחן עניינו של גלמן לאחר ששירות המבחן שהועמד על טעותו ביחס לאישום המיוחס לו, נותרה התרשמות שירות המבחן כפי שהייתה וצוין כי הוא מתקשה לגלות אמפתיה. בנוסף פורט דיווח שהתקבל מבית המעצר לפיו גלמן משולב באגף עצורים מתקדם, נמצא בקשר עם עו"ס האגף, משתף פעולה באופן מלא ומשמש כתומך עצורי השגחה (נתון שמשתקף גם בענ/1) ונמצא במעקב פסיכיאטרי. עוד צוין רקע של התמכרות לסמים וכי גלמן שומר על ניקיון מזה כ- 4 שנים. על אף הדרך הטובה העולה מן האמור, להתרשמות שירות המבחן בתסקיר המשלים, גם בעת עריכתו קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה מצד גלמן שחומרתה גבוהה, ככל שתתרחש. שירות המבחן שב על המלצתו לענישה קונקרטית של מאסר בפועל אשר תחדד עבור גלמן את חומרת מעשיו ואת גבולות החוק. עוד הומלץ לשקול השמתו במתקן כליאה שייקח בחשבון את צרכיו הטיפוליים.

119. לאחר שקילת כל המפורט לעיל, ובשים לב להסכמת הצדדים לפי הסדר הטיעון, מצאתי למקם את עונשו של גלמן באמצע מתחמי הענישה, ותוך חפיפה מתאימה ביניהם. זאת כאשר מבלי להתעלם מהדרך אותה עושה גלמן במעצר, מתקיימים בעניינו שיקולי ההרתעה רבי משקל. על כן, עונשו ייגזר ל- 6.5 שנות מאסר, לצד מאסרים מותנים ופיצוי כספי בסך 20,000 ₪ לנפגעי העבירה באישום השלישי.

קיפניס

120. קיפניס הוא יליד שנת 2002, רווק, נעדר עבר פלילי רלוונטי (מלבד הרשעה מתחום הסמים של בית דין צבאי).

121. מתסקיריו עולה כי עובר למעצרו עבד במאפייה ובחיי הלילה. קיפניס השלים לימודים ללא בגרות, ולדבריו תקופה זו הייתה רוויית קשיים. עוד לדבריו, בגיל 13 חווה אירוע טראומטי בעקבותיו טופל על ידי פסיכיאטר עד שהפסיק את הטיפול, ולטענתו אובחן כסובל מפוסט טראומה. בגיל 14 עזב את הבית וחבר לחברה שולית. לאחר שהשתחרר מצה"ל ולאור עבירת הסמים שביצע, העמיק בחיי הלילה, בניהול הקשרים השוליים, בשימוש בסמים מסוגים שונים, צרך אלכוהול בתדירות יומיומית וצבר חובות לגורמים בשוק האפור. לדברי קיפניס ביצע את העבירות ממניעים כלכליים, על רקע חובותיו הכספיים וחשש לשלומו ולשלום משפחתו, והמעשים בוצעו כשהיה תחת השפעת סמים ואלכוהול, לצורך טשטוש תחושת הפחד בעת הביצוע. שירות המבחן התרשם מהעמקה של קיפניס ביחס לחומרת המעשים והשלכותיהם הפוטנציאליות, וכן ביחס לנטילת האחריות ולהבעת החרטה.

122. לדברי קיפניס במועד עריכת התסקיר, בשל מצבו הרגשי, הוא נוטל טיפול תרופתי. קיפניס שלל תחילה נזקקות טיפולית בתחום ההתמכרויות, אולם בתסקיר המשלים דווח כי הוא שוהה במחלקת לטיפול בהתמכרויות ומשתתף במספר קבוצות טיפוליות. לדבריו, הטיפול מסייע בידו והוא הביע רצון להוסיף להתקדם ולאחר שחרורו להשתלב בהוסטל. גורמי הטיפול דווחו כי קיפניס משתף פעולה באופן מותאם וכי קיבל תפקידים אותם מבצע באופן אחראי ויצירתי. בנוסף מועסק במפעל לשביעות רצון מעסיקיו ומוסר בדיקות שתן המעידות על ניקיון מסמים. עוד צוין כי כיום מתאמץ קיפניס לעמוד בכללי המסגרת ולעבוד על דפוסיו. להערכת שירות המבחן קיפניס זקוק להמשך טיפול לאור קשיים רגשיים, פגיעה בדימוי העצמי ואימוץ נורמות עוברות חוק. כגורמי סיכון צוינו גדילתו בצל קשיים, היעדר מערכת תמיכה, משבר בגיל צעיר, חבירה לחברה שולית והתמכרות לסמים ואלכוהול. כגורמי סיכוי - גילו הצעיר, ביטויי חרטה ותובנות, וביטוי רצון לנהל אורח חיים תקין. ההערכה היא כי קיים סיכון להישנות עבירות דומות.

123. שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית בעניינו של קיפניס, הגם שהמליץ כי קיפניס יוסיף להעמיק בהליך הטיפולי במטרה להפחית את הסיכון במצבו. הדרך הטיפולית אותה עושה קיפניס במעצרו באה בין שיקולי, אך יובהר כי אין בה כדי להוות הצדקה לחריגה ממתחמי הענישה משיקולי שיקום כעתירת בא כוחו. ודוק, כבר נקבע כי "לא בכל מקרה שבו תהליך טיפולי מתקדם בכיוון חיובי, יש להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 40ד לחוק העונשין. אחרת נמצא כי החריג מרוקן מהתוכן את הכלל..." (ע"פ 126/22 מדינת ישראל נ' פלוני (27.4.2022) פסקה 16)).

124. כפי שטען הסנגור ועולה מדברי הצדדים בפרוטוקול הצגת הסדר הטיעון, קיפניס שיתף פעולה עם החקירה והדברים שמסר אף הביאו לקידומה. הדברים עולים אף מעדותו של רפ"ק סטול. בהיבט זה יש להבחין בין עניינו לעניינם של האחרים, כשכידוע, בהתאם להוראת סעיף 40יא(6) לחוק, רשאי בית המשפט להתחשב בנסיבה זו בעת גזירת הדין. האמור בעל משמעות ביתר שאת מקום בו הוסכם בין הצדדים כי במסגרת שיתוף הפעולה קיפניס גם הצביע על מיקום המטען מושא האירוע החמישי, ומבלי להתעלם מכך שהוא זה שגרם לסיכון שבהנחתו במקום בו הונח, נראה שבזכות שיתוף הפעולה שלו נמנע נזק גדול שעלול היה להיגרם. בנסיבות אלה אף לא מצאתי להרחיב דיון בשאלה האם הובטחה לקיפניס הקלה בעונש ככל שישתף פעולה, שכן כזו תינתן לו על ידי.

125. משקל מסוים לקולא אף יינתן לקושי הלא מבוטל עבור קיפניס במסגרת מעצרו לאור שיתוף הפעולה שלו וכן הודאתו במסגרת הסדר טיעון, כשמשפטו הופרד והוא הוסף כעד תביעה נגד הנאשמים האחרים. לשיתוף הפעולה נודעת חשיבות לקולא בעת גזירת הדין גם בהתחשב במחירים האישיים שנלווים לכך, בפרט כאשר מדובר בביצוע עבירות בצוותא או בחבורה (ע"פ 1327/10 אבי לוי נ' מדינת ישראל (13.7.2010)). בנוסף, יש במתן משקל לקולא לשיתוף הפעולה להביא לעידוד ותמרוץ נחקרים לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק. ראו בהקשר זה בשינויים המחויבים ע"פ 122/14 שוורצפל נ' מדינת ישראל (7.7.2014) פסקה 22, שם נקבע כי ברמה העקרונית "כדי שמערכת התמריצים תפעל נכון" ראוי ש"מי ששיתוף פעולה ראשון ובצורה מעמיקה יותר יזכה לעונש הנמוך יותר" (וראו גם סעיף 40יא(6) לחוק).

126. שקלתי גם את טענת בא כוחו של קיפניס בקשר לפגיעה בזכות ההיוועצות. לטענתו, לאחר שמסר קיפניס לחוקרים כי בא כוחו דאז אמר לו שככל שלא ישמור על זכות השתיקה לא יוכל לייצגו, לא פעלו גורמי אכיפת החוק לסייע לו בפנייה לסנגוריה הציבורית, ויתכן שלו היה מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית היה חותם על הסכם עד מדינה. אכן, רצוי היה כי גורמי האכיפה יתנו דעתם לקושי של חשוד עצור ביחס לייצוגו המשפטי ככל שהוא מביא את הקושי לידיעתם כפי שעשה קיפניס. זאת בפרט בשים לב לגילו הצעיר והיעדרו של עבר פלילי (למעט ההרשעה בבית דין צבאי). משכך, גם לעניין זה יינתן משקל מסוים לקולא בעת קביעת עונשו (סעיף 40יא(9) לחוק). עם זאת, מכאן ועד קבלת הטענה לפיה לו היה לקיפניס ייצוג אחר הוא היה משמש כעד מדינה, המרחק רב, ואינני מוצאת ללמוד גזירה שווה, אפילו לא דומה, מהעונש שנגזר על עד המדינה. זאת גם אם לחובת עד המדינה עבר פלילי נכבד כפי שנטען בניגוד לקיפניס.

כידוע, אין להשוות עונשם של נאשמים לעונש מוסכם בעניינו עד מדינה אשר אושר על ידי הגורמים המוסמכים, ועונש מסוג זה אינו יכול להוות אמת מידה רלוונטית, אף לא לצד טענותיו של בא כוחו של קיפניס בדבר הפגיעה בזכות ההיוועצות וגם אם שיתף פעולה במהלך החקירה, בניגוד לאחרים. ועוד, אף איני מוצאת כי קיפניס הוא סוג של עד מדינה לשיטתו. האמירות אליהן הפנה בא כוחו של קיפניס בעת שחקר את רפ"ק סטול אינן כאלה המבססות טיעון מסוג זה, וממילא בהיעדר הסכמה לכך במסגרת הסדר הטיעון, אין ביכולתי לקבל טענה מסוג זה, ואף לא לבחון אותה. ודוק, גם לו הייתי נכונה לקבל את הודעותיו של קיפניס כראייה כעתירת הסנגור בעת הטיעון לעונש, מובן שלא ניתן לקבוע קביעות עובדתיות ולהבין את משמעות הדברים כנדרש על יסוד חומר חקירה חלקי, ואף לא היה מקום להעמיד לעיוני את חומר החקירה בהינתן אופי הסכמות הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, והעדר הסכמה לכך במסגרתו.

127. לאחר שקילת כל המפורט לעיל, בהינתן הסכמת הצדדים לפי הסדר הטיעון, ותוך מתן משקל ממשי להודאתו של קיפניס ראשון מבין הנאשמים ולשיתוף הפעולה שלו בחקירה, לצד הפגיעה המסוימת בזכות ההיוועצות (כשאלה מהווים טעמים מיוחדים להקלה בעונשו), בשים לב להליך הטיפולי אותו הוא עובר, ולשם חיזוק כוחותיו בהקשר זה בגילו הצעיר - מצאתי למקם את עונשו קרוב לתחתית מתחמי הענישה, תוך חפיפה מתאימה ביניהם. לאחר שקילת שיקולי ההרתעה, עונשו של קיפניס ייגזר ל- 7.4 שנות מאסר, לצד מאסרים מותנים ופיצוי כספי בסך 20,000 ₪ לנפגעי העבירה באישום השלישי.

עונשם של הנאשמים

על יסוד כלל המפורט לעיל עונשם של הנאשמים יקבע כדלקמן:

לנאשם 1 (חסין)

1. מאסר למשך 11 שנים ו-6 חודשים החל מיום מעצרו בתאריך 8.2.2023. בהתאם להסדר הטיעון, מתקופה זו לא ינוכו תקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהם היה נתון במקביל להליך זה. בכלל זאת לא תנוכה תקופת מאסרו בת"פ 61311-07-20.

2. מאסר למשך 12 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות נשק או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

3. מאסר למשך 8 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות נגד הגוף או עבירת נשק מסוג עוון.

4. מאסר למשך 5 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של היזק לרכוש בזדון.

5. פיצוי כספי בסך 100,000 ₪, בהתאם לחלוקת הפיצוי לה עתרה ב"כ המאשימה (90% לטובת נפגעת העבירה באישום הראשון ו-10% לטובת נפגעי העבירה באישום השלישי). לבקשת ההגנה לחלוקה לתשלומים ודחיה בביצועם, הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים שווים ורציפים החל מיום 1.7.2025. לא ישולם תשלום במועדו - תעמוד היתרה לפירעון מידי.

לנאשם 3 (גרמאי)

1. מאסר למשך 6 שנים ו- 3 חודשים החל מיום מעצרו בתאריך 15.2.2023. בהתאם להסדר הטיעון, מתקופה זו לא ינוכו תקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהם היה נתון במקביל להליך זה.

2. מאסר למשך 12 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות נשק או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

3. מאסר למשך 8 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות נגד הגוף או עבירת נשק מסוג עוון.

4. פיצוי כספי בסך 50,000 ₪ לטובת נפגעת העבירה באישום הראשון. הפיצוי הופקד בקופת בית המשפט עובר למועד מתן גזר הדין.

לנאשם 4 (אטיאס)

1. מאסר למשך 6 שנים ו- 9 חודשים החל מיום מעצרו בתאריך 12.2.2023. בהתאם להסדר הטיעון, מתקופה זו לא ינוכו תקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהם היה נתון במקביל להליך זה.

2. מאסר למשך 12 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת נשק או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

3. מאסר למשך 8 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות נגד הגוף או עבירת נשק מסוג עוון.

4. פיצוי כספי בסך 50,000 ₪ לטובת נפגעת העבירה באישום הראשון. הפיצוי הופקד בקופת בית המשפט עובר למועד מתן גזר הדין.

לנאשם 5 (ניר)

1. מאסר למשך 6 שנים ו-6 חודשים החל מיום מעצרו בתאריך 8.2.2023. בהתאם להסדר הטיעון, מתקופה זו לא ינוכו תקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהם היה נתון במקביל להליך זה.

2. מאסר למשך 12 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת נשק או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

3. מאסר למשך 8 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות נגד הגוף או עבירת נשק מסוג עוון.

4. פיצוי כספי בסך 50,000 ₪ לטובת נפגעי העבירות (45,000 ₪ לטובת נפגעת העבירה באישום הראשון ו- 5,000 ₪ לטובת נפגעי העבירה באישום השלישי). הפיצוי הופקד בקופת בית המשפט עובר למועד מתן גזר הדין.

לנאשם 6 (סמירנוב)

1. מאסר למשך 7 שנים החל מיום מעצרו בתאריך 15.2.2023. בהתאם להסדר הטיעון, מתקופה זו לא ינוכו תקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהם היה נתון במקביל להליך זה.

2. מאסר למשך 12 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת נשק או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

3. מאסר למשך 8 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות נגד הגוף או עבירת נשק מסוג עוון.

4. מאסר למשך 5 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של היזק לרכוש בזדון.

5. פיצוי כספי בסך 20,000 ₪ לטובת נפגעי העבירה באישום השלישי. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט ב-10 תשלומים שווים, החל מיום 1.7.2025 ובכל 1 לחודש לאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו - תעמוד היתרה לפירעון מידי.

לנאשם 7 (גלמן)

1. מאסר למשך 6 שנים ו- 6 חודשים החל מיום מעצרו בתאריך 7.2.2023. בהתאם להסדר הטיעון, מתקופה זו לא ינוכו תקופות מעצר או מאסר בהליכים אחרים בהם היה נתון במקביל להליך זה. בכלל זאת לא תנוכה תקופת מאסרו בת"פ 27184-01-21.

2. מאסר למשך 12 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו על אחת עבירת נשק או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

3. מאסר למשך 8 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות נגד הגוף או עבירת נשק מסוג עוון.

4. מאסר למשך 5 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של היזק לרכוש בזדון.

5. פיצוי כספי בסך 20,000 ₪ לטובת נפגעי העבירה באישום השלישי. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט ב-10 תשלומים שווים, החל מיום 1.7.2025 ובכל 1 לחודש לאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו - תעמוד היתרה לפירעון מידי.

לנאשם 8 (קיפניס)

1. מאסר למשך 7 שנים ו-4 חודשים החל מיום מעצרו בתאריך 5.2.2023.

2. מאסר למשך 12 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו על אחת העבירות בהן הורשע (מלבד עבירות של היזק לרכוש בזדון ורשלנות בחומר נפץ).

3. מאסר למשך 5 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות של היזק לרכוש בזדון או רשלנות בחומר נפץ.

4. פיצוי כספי בסך 20,000 ₪ לטובת נפגעי העבירה באישום השלישי. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט ב-10 תשלומים שווים, החל מיום 1.7.2025 ובכל 1 לחודש לאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו - תעמוד היתרה לפירעון מידי.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט העליון

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ה, 22 אפריל 2025, במעמד הצדדים.