מונחת לפניי בקשת הנאשם לביטול כתב האישום לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), בשל שיהוי בהגשת כתב האישום ואי עמידה בסד הזמנים הקבוע בסעיף 57א(א) לחסד"פ המקימים טענת הגנה מן הצדק.

א.  רקע וההליך עד כה

1.  בתאריך 10.12.2023 הוגש כתב האישום כנגד המבקש (להלן: "נאשם 3") ונאשמות 2-1 - שהינן חברות פרטיות בבעלותו ובניהולו של נאשם 3, המייחס להם 18 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגבי מסמך כאמור בסעיף 38 לפי סעיפים 117(ב)(5), 117(ב)(8) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). בנוסף, יוחסה לנאשמים עבירה אחת של הכנה, ניהול או הרשאה לאחרים להכין או לנהל, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות כוזבות אחרות באופן שכללו בספריהם חשבוניות כוזבות אשר אותן קיזזו כתשומות לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק.

2.  על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 21.2.2017-17.11.2015 (להלן: "התקופה הרלוונטית לכתב האישום"), ניכו הנאשמים מס תשומות בסך 38,493,953 ₪ באמצעות 274 חשבוניות מס כוזבות בסך כולל של 263,942,253 ₪.

3.  בתאריך 3.3.2025 מסרה ב"כ נאשם 3 כפירה מפורטת בעובדות כתב האישום ובתאריך 2.5.2025 הגישה בקשה לביטול כתב האישום (להלן: "הבקשה"), על בסיס טענת הגנה מן הצדק לפיה הגשת כתב האישום נעשתה בשיהוי.

4.  בתאריך 11.5.2025 הוגשה תגובת המאשימה לבקשה שביקשה לדחות את הבקשה (להלן: "התגובה").

5.  בתאריך 26.5.2025 התקיים דיון בבקשה. ב"כ נאשם 3 הפנתה ל"נוהל להגבלת משך זמן חקירת חשודים" של רשות המיסים (להלן: "נוהל הגבלת זמן חקירה") שצורף כנספח ב' לתגובה, וטענה כי אין בנוהל זה הוראה שמאפשרת להאריך את משך החקירה של חשוד בגין עבירה חמורה יותר שנחקר לגביה חשוד אחר באותה הפרשה (בניגוד לנוהל המקביל בהנחיית פרקליט המדינה). ב"כ נאשם 3 הוסיפה כי בתגובה נטען שחומרי החקירה התקבלו במשרדי התביעה בחודש דצמבר 2018, למרות שהנאשם קיבל מכתב יידוע כבר ביום 2.5.2018. עוד נטען כי קוזזו ממשך הזמן שעמד לרשויות התביעה להגיש כתב אישום משך השלמת חקירה וזמן בו התקיים הליך השימוע במצטבר, למרות שמדובר בתקופות חופפות בחלקן. כמו כן, נטען כי בתגובה צויין שניתנו אורכות למשך זמן החקירה המקסימלי מבלי שצויין מתי ניתנו ועל ידי מי. לבסוף, נטען על ידי ב"כ נאשם 3 כי לשיטתה הייתה חריגה מהזמנים הקבועים בהנחיות שנקבעו מכוח סעיף 57א(א) לחסד"פ וכי לא ניתנה ארכה על ידי היועץ המשפטי לממשלה כנדרש.

6.  ב"כ המאשימה טענה כי העבירה החמורה ביותר שנחקרה במסגרת הפרשה (הלבנת הון) היא הקובעת בעניין הגבלת משך החקירה, ומשכך התקופות הרלבנטיות לעניינו הן 4 שנים למשך החקירה ו-24 חודשים למשך טיפול התביעה בתיק.

7.  בתום הדיון הוריתי למאשימה להגיש לתיק בית המשפט את התאריכים בהם בוצעו השלמות החקירה בתיק, דרך החישוב של מועדי עצירת הטיפול בתיק בשל השלמות חקירה שבוצעו בחפיפה להליכי שימוע, מועדי מתן האורכות ושם הגורם שהורה עליהן ופירוט המועד בו ניתנה הסכמת ב"כ הנאשמים הקודמים להארכת עצירת תקופת הטיפול בתיק למשך שישה חודשים נוספים.

8.  בתאריך 4.6.2025 הוגשה הודעה מטעם ב"כ המאשימה במסגרתה פורטו הנתונים שהוריתי כי יוגשו לתיק בית המשפט (להלן: "ההודעה") ובתאריך 6.7.2025 הוגשה תגובת ב"כ נאשם 3 להודעה ("להלן התגובה להודעה").

9.  בתאריך 28.7.2025 התקיים דיון נוסף במסגרתו הציגה המאשימה את משך הטיפול בתיק על ידי התביעה ומשך הטיפול בתיק על ידי היחידה החוקרת באמצעות ציר זמן צבעוני תוך שפירטה את השתלשלות האירועים, משך התקופות הרלוונטיות ומועדי קליטת שני תיקי החקר השונים. בנוסף, הציגה לעיני בית המשפט את ההסכמות של באי כוחם הקודמים של הנאשמים (עוה"ד ציוני ופנחס) לפיהן זמן המשא ומתן בין הצדדים במסגרת השימוע לא ייספר כחלק מתקופת טיפול התביעה בתיק. ב"כ נאשם 3 ביקשה שהות נוספת על מנת להגיב לטענות המאשימה במסגרת הדיון.

10.  בתאריך 12.8.2025 הוגשה "תגובה לטענות החדשות שהועלו מטעם המשיבה" (להלן:"התגובה מיום 12.8.2025") במסגרתה ערכה ב"כ נאשם 3 את חישובי התקופות הרלוונטיות לשיטתה, כאשר לדבריה זמן טיפול התביעה בתיק (ללא אורכות) היה אמור לעמוד על 18 חודשים, בניגוד לטענת המאשימה כי עמד על 36 חודשים.

11.  בדיון מתאריך 27.10.2025 הוריתי לצדדים להגיש עיקרי טיעון הכוללים את התאריכים הרלוונטיים. עיקרי הטיעון מטעם ב"כ נאשם 3 הוגשו ביום 9.12.2025 (להלן: "סיכומי נאשם 3")ועיקרי הטיעון מטעם ב"כ המאשימה הוגשו ביום 24.12.2025 (להלן: "סיכומי המאשימה").

ב. תמצית טיעוני הצדדים

טיעוני ב"כ נאשם 3

12.  ב"כ נאשם 3 טענה כי כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר של למעלה מ-7.5 שנים מפתיחת החקירה ביום 14.6.2016ומשכך נטען כי הגשת כתב האישום נעשתה בניגוד להוראות סעיף 57א(א) לחסד"פ ועל כן מקימה הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. כמו כן, פירטה את התקופות והמועדים בציינה כי יש לחשב את התקופות המקסימליות בהתאם לעבירה החמורה ביותר שיוחסה לנאשם בכתב האישום, בניגוד לטענת המאשימה לפיה יש לחשב את התקופות המקסימליות בהתאם לעבירה החמורה ביותר שנחקרה במסגרת הפרשה בגינה נחקר נאשם 3.

13.  עוד טענה כי על פי נהלי רשות המיסים הרלוונטיים משך זמן הטיפול המקסימלי של היחידה החוקרת בתיק הוא 36 חודשים ומשך זמן הטיפול המקסימלי בתיק על ידי התביעה הוא 18 חודשים. בנוסף נטען כי בעניין החשוד הנוסף בפרשה שנטען כי נחקר בעבירת הלבנת הון (מר יניב פרשה), כלל לא עולה מהחקירות עצמן כי נושא זה נחקר וכתב האישום שהוגש נגדו לא כולל עבירות של הלבנת הון.

14.  לדבריה הטיפול בתיק על ידי היחידה החוקרת נמשך כ-47 חודשים (על בסיס סיכום משך זמני הטיפול שנשלח אליה במייל על ידי המאשימה (ר' נספח א' לסיכומי נאשם 3)), כשהמחלוקת היא האם התקופה המותרת לטיפול כאמור היא 48 או 36 חודשים. עוד טענה כי משך טיפול התביעה בתיק, לאחר הפחתת התקופות שלא צריכות להיספר במניין הזמן, עומד על ארבע שנים ושלושה ימים, כך שגם אם התקופה המקסימלית לטיפול בתיק הינה 36 חודשים כטענת המאשימה (ולא 18 חודשים כטענתה), הרי שמשך הטיפול בתיק על ידי התביעה ארוך מהמותר.

טיעוני המאשימה

15.  ב"כ המאשימה טענה שיש לדחות על הסף את טענות ההגנה, פירטה את השתלשלות העניינים הכרונולוגית מתחילת החקירה בעניינם של הנאשמים ועד הגשת כתב האישום, לרבות ציון התאריכים הרלוונטיים לחישוב התקופות המותרות לטיפול בתיק בהתאם לסעיף 57א(א) לחסד"פ. לשיטתה, המשך הכולל של הטיפול בתיק על ידי היחידה החוקרת לאחר הפחתת התקופות שלא צריכות להיספר במניין הזמן (יותר מ-15 חודשים) עומד על 29 חודשים ו-47 ימים בלבד והמשך הכולל של טיפול התביעה בתיק, לאחר הפחתת התקופות שלא צריכות להיספר במניין הזמן (25 חודשים ו-8 ימים) עומד על 27 חודשים ו-40 ימים.

16.  לגוף העניין נטען כי הראיות המבססות את כתב האישום נאספו במסגרת שני תיקי חקר שונים, אחד בעניין נאשם 3 ונאשמת 1 ואחד בעניין נאשם 3 ונאשמת 2. לדבריה, אין לבצע הפרדה מלאכותית בין התיקים כפי שנטען ע"י ב"כ נאשם 3 והמאשימה המתינה לקבלת כל התיקים של נאשם 3 במסגרת הפרשה על מנת להתחיל לטפל בתיק. עוד נטען כי במסגרת הפרשה בה נחקר נאשם 3 הוגשו 14 כתבי אישום שונים, מדובר בפרשה גדולה ומסועפת וחומר החקירה בבסיס כתב האישום שהוגש נגד נאשם 3 כולל מוצגים רבים ו-113 עדים.

17.  בנוסף, הפנתה ב"כ המאשימה לסעיף 4ב להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.1202 (4.1200) שכותרתה "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (להלן: "הנחיית היועמ"ש") לפיה העבירה שקובעת את סד הזמנים בהקשר לסעיף 57א(א) היא העבירה החמורה ביותר שחשוד כלשהו נחקר לגביה באותו תיק חקירה, כך שהתקופה המקסימלית למשך החקירה היא ארבע שנים והתקופה המקסימלית למשך טיפול התביעה בתיק הוא 24 חודשים. עוד ציינה כי התקבלו שתי ארכות למשך טיפול התביעה בתיק בסך כולל של 12 חודשים (הראשונה בתאריך 13.6.21 לפי סעיף 4(ד)(1) להנחיית היועמ"ש והשנייה בתאריך 17.1.22 לפי סעיף 4(ד)(2) להנחיית היועמ"ש) ומשכך, הזמן אשר עמד לרשות התביעה לצורך הטיפול בתיק הוא 36 חודשים.

18.  בהמשך, פורטו תקופת הליכי החיסיון בתיק ותקופת הליכי השימוע בתיק, לגביה נתנו ב"כ הנאשמים דאז את הסכמתם לפיה אין לספור כזמן טיפול תביעה את פרק הזמן מתחילת הליכי השימוע ועד להגשת כתב האישום בהתאם לסעיף 4ג(3) להנחיית היועמ"ש. בעניין זה צויין, כאמור בפרק א' לעיל, כי במהלך הדיון שהתקיים בתאריך 28.7.2025 במעמד הצדדים, עיינתי בתכתובות הפנימיות שהציגה לי ב"כ המאשימה וקבעתי כי אכן ניתנו הסכמות כאמור.

19.  לבסוף, הפנתה ב"כ המאשימה לבקשות דומות לבקשה זו, אשר הוגשו במסגרת תיקים אחרים באותה הפרשה ונדחו על ידי בית המשפט (ר' נספחים ז'-ט' בסיכומי המאשימה).

ג.  דיון והכרעה

לאחר קריאת הבקשות והתגובות המרובות ולאחר ושקילת טיעוני הצדדים ובשים לב להיקף כתב האישום מצאתי לדחות את הבקשה כפי שיפורט להלן.

המסגרת הנורמטיבית

20.  סעיף 57א(א) לחסד"פ, קובע:

"משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין; לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".

21.  סעיף 57א לחסד"פ קובע, כאמור לעיל, כי לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. הסעיף מקים מניעות ממשית מפני העמדה לדין בחלוף התקופות שנקצבו בנהלים ובהנחיות. בתפ"ח 22983-04-22 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 6.12.2022) נקבע כי האינטרס הציבורי העומד במרכז הוספת סעיף 57א לחסד"פ הוא "יצירת ודאות משפטית ביחס לטיפול גורמי אכיפת החוק וקיצור תקופות טיפול הרשויות הללו בתיקי חקירה פליליים נגד חשודים". הסעיף מטיל אפוא חובה על רשויות התביעה לפעול בשקידה רבה על מנת לסיים את הטיפול בתיקי החקירה לכל היותר בפרקי הזמן שנקבעו.

22.  בבסיס הנחיית היועמ"ש עומד העיקרון לפיו "להימשכות הליכי החקירה והתביעה יכולה להיות השלכה על ניהול התביעה וההגנה כראוי וקיום משפט הוגן. הבאת הליכים פליליים לדיון והכרעה בבית המשפט זמן רב לאחר מועד העבירה, מקשה לעתים קרובות לקיים אותם כראוי". לאור זאת, נקבע סד זמנים המאפשר לרשויות לפעול לסיום התיק, כאשר עד לפרק הזמן הקבוע הן צריכות לגבש את החלטתן הסופית בעניין תיק חקירה מסוים, קרי: האם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק.

23.  בהתאם לסעיף 4ב להנחיית היועמ"ש: "במקרים בהם קשורים מספר חשודים באותה פרשייה, הרי שהמסכת העובדתית הנדרשת לבירור רחבה יותר ולפיכך הזמן הנדרש לבירור על-ידי רשויות התביעה מתארך אף הוא. כך גם כאשר עבירות שונות בוצעו על ידי אותו אדם. משכך, כאשר נוהלה חקירה נגד מספר חשודים באותו תיק חקירה, בעבירות שונות הקשורות באותה פרשה, או במקרים בהם נוהלה נגד אותו חשוד חקירה במספר עבירות במסגרת אותו תיק, תימנה התקופה למתן החלטת התביעה לפי פרק הזמן הקבוע ביחס לעבירה החמורה יותר באותו תיק. ניתן להקיש, בהקשרנו זה, מן הקבוע בסעיף 9(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי לעניין מניין תקופות ההתיישנות:"(5)התנהלה חקירה נגד כמה חשודים באותו תיק חקירה, בעבירות שונות הקשורות לאותה פרשה, תימנה התקופה הנוספת לגבי עבירות אלה שהן מסוג פשע או עוון, לפי העבירה החמורה מביניהן"'.

מן הכלל אל עניינו אנו;

24.  בעניין משך טיפול היחידה החוקרת בתיק - במועד תחילת החקירה היה ה"נוהל להגבלת משך זמן חקירת חשודים" של רשות המיסים הנוהל הקובע בעניינינו שתחולתו מיום 20.10.2022, אך הוא חל גם על תיקים שהחלו להיחקר טרם תחולתו וטרם הוגש לגביהם כתב אישום (ר' סיכומי המאשימה, נספח ג' סעיף 6ד). בהתאם לנוהל האמור, בעבירה מסוג פשע שדינה מאסר עד שבע שנים יש לסיים את החקירה בתוך 3 שנים ואילו לגבי עבירה מסוג פשע חמור שדינה מאסר מעל שבע שנים יש לסיים את החקירה בתוך 4 שנים. בהתאם לסעיף 4ב להנחיית היועמ"ש, מצאתי כי מסגרת הזמן לסיום החקירה היא אכן 4 שנים כטענת המאשימה זאת לאור חקירת חשודים נוספים בפרשה בעבירות הלבנת הון ומשכך, אף לפי חישוב ב"כ נאשם 3 לא התקיימה חריגה מסד הזמנים בעניין משך החקירה.

25.  בעניין משך טיפול התביעה בתיק -בהתאם לסעיפים 4ב ו-4א(2)(ג) להנחיית היועמ"ש נקבע כי משך זמן הטיפול ממועד העברת תיק החקירה לתביעה ועד לקבלת החלטת התובע על הגשת כתב אישום, כאשר מדובר בעבירות פשע שהעונש המקסימלי בגינן הוא עשר שנות מאסר או יותר, לא יעלה על 24 חודשים, כאשר קיימים "אירועים מפסיקים" או "עילות מפסיקות" העוצרים את מניין הימים לטיפול בתיק. כאמור לעיל, בנוסף לתקופה האמורה התקבלו שתי ארכות בסך כולל של 12 חודשים לפי סעיפים 4(ד)(1)-4(ד)(2) להנחיית היועמ"ש ומשכך, הזמן אשר עמד לרשותה של התביעה לצורך הטיפול בתיק עמד על 36 חודשים.

26.  לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הרבים שהתפרסו על פני מספר דיונים כמפורט בפרק א' לעיל, ומאחר שתיק החקר המאוחר בזמן עבר לתביעה בתאריך 5.12.2018 וכתב האישום הוגש בתאריך 10.12.2023 כאשר יש להוריד מתקופה זו את מניין ימי השלמות החקירה, הליכי החיסיון והליכי השימוע המפורטים בסיכומי המאשימה הרי שלא חלפו 36 חודשים בין שני המועדים ועל כן אין מקום לבטל את כתב האישום בשל פגם או פסול בכתב האישום בגין אי עמידה בסד הזמנים הקבוע בחוק ובהנחיית היועמ"ש.

27.  באשר לטענת השיהוי שנטענה ע"י ב"כ נאשם 3, הרי שמשמעות השיהוי והשלכותיו, צריכים להיבחן לאחר שמיעת הראיות בתיק זה, בשים לב לכך כי העבירות המיוחסות לנאשם 3 בוצעו בין התאריכים 21.2.2017-17.11.2015 ורק בחלוף למעלה משבע שנים מביצוען הוגש כתב האישום.

28.  אשר על כן ולאור המפורט לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום ע"י ב"כ נאשם 3.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, במעמד הצדדים.