6. לפי תסקיר מיום 11.1.2026 מדובר בנאשם כבן 25, נשוי ונעדר הרשעות קודמות. בפני שירות המבחן הציג הנאשם גרסה לפיה ביצוע העבירה נכפה עליו על ידי אחרים ולא נעשה מרצונו החופשי. מכאן הסיק שירות המבחן שהנאשם אינו נוטל אחריות ומתקשה לבחון באופן ביקורתי את התנהלותו. מטבע הדברים גרסת הנאשם בפני קצינת המבחן אינה תואמת את הודאתו בפניי ולפיכך נשאל הנאשם במעמד הדיון האם הוא מבקש לחזור בו מהודאתו, אך הוא הוא מסר כי הוא דבק בהודאה (פרוט' עמ' 6 ש' 30).

7. נוכח היעדר קבלת אחריות ואי-הבעת רצון לשינוי או טיפול לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית, אך בהינתן עברו הנקי של הנאשם והפגיעה בפרנסתו הומלץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

8. בטיעונה לעונש עמדה המאשימה על הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, ובהתבסס על פסיקה עתרה למתחם של 6 עד 18 חודשי מאסר לאישום הראשון, ו-10 עד 24 חודשי מאסר לאישום השני. בתוך מתחם הענישה עתרה המאשימה לגזור על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נלווים, וציינה כי המלצות שירות המבחן אינן הולמות את תוכן התסקיר.

9. ההגנה הדגישה כי מדובר בצעיר נעדר עבר פלילי שהודה במיוחס לו, היה נתון לראשונה בחייו במעצר ולאחר מכן זמן רב בתנאים מגבילים. בהתבסס על פסיקה עתרה ההגנה לגזור על הנאשם עונש שניתן לרצות בעבודות שירות, כפי שהמליץ שירות המבחן.

10. הנאשם הביע צער על מעשיו וביקש שבית המשפט יקל עימו.

דיון והכרעה

11. בהתאם להוראות החוק, אקבע את מתחם הענישה תוך מתן משקל לערכים החברתיים בהם פגע הנאשם, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת.

12. עבירות גניבת הרכב פוגעות בקניין הפרט וכן בשלום הציבור וביטחונו. גלומה בתופעה עבריינית נפוצה זו פגיעה נרחבת בציבור, והיא זוכה להתייחסות מחמירה בפסיקה מזה שנים רבות. על הפגיעה בערכים המוגנים ניתן ללמוד למשל מן האמור ברע"פ 7890/10 מליטאת נ' מדינת ישראל (1.11.2010): "אין צורך להכביר מלים על מפח הנפש של אדם היוצא מביתו ומגלה כי רכבו, רכוש יקר ובעל חשיבות רבה מכל בחינה, אינו עוד. לכך מצטרף הנזק הכלכלי במעגל רחב יותר, במונחי המשק. הרוצה ליהנות בזדון מעמל הזולת ולשלוח יד ברכוש שלא הוא צבר, ראוי לענישה מחמירה...".

13. במעשיו פגע הנאשם בקניינם של בעלי המכוניות וכן בשלום הציבור. הגניבה אמנם לא הושלמה, אך הדבר אינו מפחית הרבה מרמת האשם נוכח העובדה שתפיסת הנאשם בכף, קרי מקריות גרידא, היא שמנעה את השלמת הגניבה (ר' לעניין זה רע"פ 4194/12 ציאש נ' מדינת ישראל (19.8.2012): "ידוע הוא שהמטרה מאחורי האחדת העונש בין העבירה המושלמת לעבירת הניסיון היא לאיין את השפעתם של המזל המוסרי ושל המקריות במידת הענישה... אומנם כשבעבירת ניסיון עסקינן, אזי הדבר יקבל ביטוי בגזר הדין, אך עם זאת אין מקום לתגמל באופן משמעותי נאשם שלא הצליח להשלים את המעשה העברייני בשל נסיבות חיצוניות שאלמלא התרחשותן הוא היה ממשיך במעשיו".

14. בבואי להעריך את מידת הפגיעה בערכים המוגנים אציין העובדה כי הנאשם הצטייד מראש בכלי פריצה ייעודיים ומתוחכמים, קרי אין מדובר בגחמה עבריינית רגעית. בנוסף הנאשם הראה דבקות במשימה, וגם לאחר שחדל מן הפגיעה ברכב הראשון אליו פרץ בכוונה לגנוב (מסיבה שאינה נקובה בכתב האישום), המשיך לרכב סמוך במטרה להשלים את המלאכה.

15. מדיניות הענישה בעבירות גניבת רכב (לרבות בעבירת הניסיון) מחמירה ככלל, וכוללת עונשי מאסר בפועל גם ברף התחתון של מתחם הענישה. להדגמה אפנה לפסקי הדין הבאים:

א. ת"פ (באר שבע) 46699-07-24 מדינת ישראל נ' תראבין: הנאשם הורשע בניסיון לגניבת רכב, התפרצות לרכב והחזקת כלי פריצה. הנאשם ניסה לגנוב רכב בכך שפירק את חובק ההגה באמצעות מברג שהיה ברשותו, קרע חוטי החשמל של המתנע וניסה לחבר בין החוטים כדי להניע את הרכב.נקבע כי מתחם העונש ההולם מתחיל מ-10 חודשי מאסר בפועל

ב. עפ"ג (י-ם) 7078-03-13 געאפרה נ' מדינת ישראל: נקבע מתחם עונש בין 10 ועד 24 חודשי מאסר בפועל לנאשם שהורשע בעבירות כניסה לישראל שלא כדין, ניסיון גניבת רכב וגניבה מרכב, בכך שניסה לגנוב רכב, לא הצליח להניע את הרכב וגנב מערכת שמע מהרכב.

ג. ת"פ (ת"א) 29402-12-15 מדינת ישראל נ' אגמיל: נקבע מתחם עונש בין 8 ועד 24 חודשי מאסר בפועל, לנאשם שהורשע בפריצה לרכב בכוונה לגנוב, חבלה במזיד ברכב וניסיון גניבת רכב, בכך שפרץ לרכב ע"י ניפוץ שמשת החלון, פירק את מנגנון ההתנעה וניסה לגנוב אותו ע"י התנעתו, אך משלא הצליח לעשות כן, נטש את הרכב.

ד. בנוסף אפנה לגזר דיני בת"פ 19059-04-24 מדינת ישראל נ' חדאד (2.12.2025) בו נקבע מתחם ענישה של 8 עד 20 חודשי מאסר לנאשם שפרץ לרכב, ניסע להניע אותו ומשנכשל עזב את המקום.

16. פסקי דין אליהם הפנתה ההגנה אינם תואמים את מדיניות הענישה הנוהגת, וגם נסיבותיהם שונות מענייננו. בת"פ 1599-04-23 אליו הופניתי דובר בנאשמים שפעלו בצורה חובבנית וללא תחכום (פסקה 10 לגזה"ד), ואילו בת"פ 15327-04-19 הורשע הנאשם בסיוע לגניבת רכב.

17. בהתבסס על האמור, אני קובע כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 9 חודשי מאסר ועד ל-20 חודשים. קבעתי מתחם ענישה כולל נוכח העובדה שמדובר ברצף עברייני אחד, ובעבירות שבוצעו בזו אחר זו בהפרש של דקות סבורות, כשלמעשה ניכר כי כוונת הנאשם הייתה לגנוב כלי רכב אחד, והוא 'דילג' לרכב השני לאחר שהתעסקותו ברכב הראשון לא צלחה.

18. נותר לגזור את דינו של הנאשם במתחם הענישה שקבעתי. לקחתי בחשבון כי מדובר בנאשם אשר הודה וחסך זמן שיפוטי, וכן שקלתי את גילו הצעיר של הנאשם ואת התקופות בהן היה נתון במעצר ובתנאים מגבילים. צירוף השיקולים מביא למסקנה שניתן לגזור את הדין ברף התחתון של המתחם.

19. אציין כי המלצת שירות המבחן לגזור עונש מאסר בעבודות שירות אינה תואמת את תוכן התסקיר עצמו (שכאמור אינו כולל המלצה טיפולית), וכן אינה תואמת את מדיניות הענישה בעבירות גניבת רכב, גם לנאשמים צעירים ונעדרי עבר פלילי. נזכור, כי "תסקיר שירות מבחן מהווה המלצה שאיננה מחייבת. אמנם בית המשפט נדרש להביא בחשבון את ההמלצה בבואו לקבל החלטה בעניין עונשו של נאשם ... אולם בית המשפט בסופו של דבר בודק מכלול שיקולים ואינטרסים רחב יותר מאלו אותם בודק שירות המבחן" (ע"פ 9036/18 פלוני נ'מדינת ישראל (נבו 27.1.2020)).

20. בשל העובדה שהנאשם נדון למאסר בפועל לראשונה בחייו, ובשים לב לפגיעה הכלכלית והתעסוקתית שכבר נגרמה לו בתקופת שהייתו בתנאים מגבילים, מצאתי שלא למצות עימו את הדין ברכיב הקנס.

סיכום

21. לאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 9 חודשי מאסר בפועל. הנאשם יתייצב לריצוי העונש בכלא הדרים ביום 18.3.26 בשעה 10:00.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת רכוש הקשורה לרכב.

ג. פיצויים בסך 750 ₪, ישולמו לכל אחד מהמתלוננים בעלי הרכבים תוך 60 יום. המאשימה תגיש תוך 7 ימים טופס פרטי נפגע.

ד. קנס בסך 3,000 ₪ או 14 ימי מאסר תמורתו, ישולם תוך 60 יום.

צו כללי למוצגים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ז שבט תשפ"ו, 03 פברואר 2026, במעמד הצדדים.