שנית, נטען לקיומה של סתירה פנימית בכתב האישום, שכן בסעיף 45 נטען, כי המבקש ניכה חלק מהסכומים, בעוד שבסעיף 46 נטען, כי ניכה את מלוא הסכום.

שלישית, נטען שאין הלימה בין המעשים המיוחסים למבקש בסעיף 48 לכתב האישום לבין סעיפי הפקודה בגינן הוא נאשם בסעיפים 49-51 לכתב האישום. משלא הוכחו העבירות המיוחסות למבקש, יש להורות על מחיקת סעיפים 49 עד 51 לכתב האישום. נטען, כי לא רק שלא הוכחה מרמה אלא ההיפך. הוכח, שמדובר במעשה תמים מצד המבקש בעקבות פיתוי מצד דוניצה. בנסיבות אלה נטען, כי לכל היותר ניתן היה להאשים את המבקש בעבירה לפי סעיף 217 לפקודה ("דוח וידיעות לא נכונים") ולא בעבירת פשע לפי סעיף 220 לפקודה משלא הוכח היסוד הנפשי הנדרש.

רביעית, נטען לסתירה נוספת בכתב האישום, שכן הסכום הנטען ככזה ששולם לדוניצה, בסך 1,313,056 ₪ עבור עבודות בפועל זהה לסכום בגינו מואשם המבקש בניכוי כוזב.

משכך המשיבה לא הוכיחה מהו הסכום שבו נופחה כל חשבונית באופן שלא מאפשר למבקש להתגונן. עוד נטען, כי ספרי החשבונות של המבקש לא נפסלו ולא ננקטו כנגדו הליכים אזרחיים.

חמישית, נטען כי הימנעות המשיבה מלהביא לעדות את מוציאי החשבוניות שומטת את הקרקע מתחת לכל כתב האישום בתיק זה, וכי התיק כולו נשען אך ורק על עדות יחידה של המבקש בלא שום דבר לחיזוקה.

עוד נטען, כי המאשימה לא הציגה ולו עדות אחת זולת הודעתו של המבקש עצמו אשר קושר את עצמו לחשבוניות כוזבות כלשהן, וכי מחדלי החקירה בתיק זה זועקים, וכי עדים רלוונטיים לא הובאו להעיד וממצאי החקירות לא מספקים ולא מגבשים את הנטען בכתב האישום. כמו- כן המבקש לא הוזהר כדין וכנדרש טרם חקירותיו.

4. לסיכום נטען, כי כתב האישום מלא סתירות פנימיות, טענות כלליות וספקולציות, עד כדי כך שהמבקש אינו יכול להתגונן מפני ההאשמות כנגדו. נטען, כי אין על המבקש להשיב לאשמה משהמשיבה לא הוכיחה ולו לכאורה את האישומים או איזה מביניהם, לא את היסודות העובדתיים ולא את היסודות המנטאליים ובנסיבות אלה עתר לקבל את הבקשה.

תשובת המשיבה

5. המשיבה טענה, כי בהתאם להלכה הפסוקה די בראיות בסיסיות ואפילו דלות על מנת לחייב את המבקש להשיב לאשמה. המשיבה, טענה כי עמדה בנטל המוטל עליה ואף מעבר לכך והגישה במסגרת פרשת התביעה ראיות משמעותיות המשמשות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש. המשיבה הפנתה למספר ראיות מרכזיות שהוגשו בקשר למבקש המבססות לכאורה את אשמתו ובהם חקירותיהם של דוניצה ושל המבקש והודאות שנמסרו במסגרת החקירות. משכך נטען, כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה במסגרת פרשת התביעה ולכן עתרה לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש עד כה ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

7. הנטל להוכחת האשמה הוא על כתפיה של המאשימה. נטל זה נבדק בסיום ההליך הדיוני, כאשר בעת הכרעת הדין על בית המשפט לבחון האם המאשימה הוכיחה את האשמה מעבר לכל ספק סביר.

8. סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי "נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם...".

9. קבלת הטענה שאין להשיב לאשמה משמעה, כי אין בראיות שהובאו על ידי המאשימה אף כדי לבסס הרשעה לכאורה, ומכאן שאין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן (ראו קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני א', מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009, ע' 1446). בשלב בו מועלית הטענה לא נבחנת עדיין מהימנות העדויות וכדי שתדחה טענת אין להשיב לאשמה די למאשימה להציג ראיות בסיסיות ואפילו קלושות בלבד.

ראו בעניין זה בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון (21.11.77):

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון ב- ע"פ 28/49, [1]. הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם".

10. בשלב זה בית המשפט אינו בוחן את המשקל הראייתי או את מהימנות העדים, אלא אך האם יש בראיות המאשימה כדי להוכיח לכאורה את המיוחס לנאשם, על מנת שינהל את הגנתו. משכך, המאשימה נדרשת להציג מערכת ראיות בסיסיות, עד כדי דלות, להוכחת העבירות הנזכרות בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא ראיות היוצרות אותה מערכת הוכחה ראשונית, המעבירה את נטל הבאת הראיות מן התביעה לנאשם.

11. בענייננו, במסגרת פרשת התביעה הוצגו חקירותיהם של דוניצה ושל המבקש מהן עולה לכאורה, כי דוניצה סיפק למבקש חשבוניות של חברות ועוסקים שונים שלא סיפקו למבקש שירותים כלשהם ומבלי שהיה למבקש כל קשר עימם. עוד עולה מחקירתו של המבקש, כי החשבוניות שסופקו לו על-ידי דוניצה נופחו והן גבוהות משווי העבודה שבוצעה, וכי כלל חשבוניות אלה בספריו.

12. די בראיות שהובאו על-ידי המשיבה, לצורך שלב זה של הדיון, כדי לסבך לכאורה את המבקש בעבירות המיוחסות לו ולבקש את הסבריו לעולה מראיות אלה.

הטענות בדבר סתירות בכתב האישום, היקף הסכומים, מחדלי חקירה והיסוד הנפשי הנדרש - מקומן להתברר במסגרת הכרעת הדין, לאחר שמיעת פרשת ההגנה.

אין בטענות אלה כדי להביא למסקנה, כי לא הוצגו ראיות לכאורה כלל.

13. נוכח כל האמור לעיל ומבלי לקבוע מסמרות לגבי התוצאה הסופית בתיק, אני סבורה שדי בתשתית הראייתית שהציגה המשיבה כדי לדרוש הסברים מהמבקש לגבי פעולות שלכאורה ביצע ומגבשות את הנטען בכתב האישום. על כן אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקש להשיב לאשמה.

14. פרשת ההגנה תשמע כפי שנקבע.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב טבת תשפ"ו, 01 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.