האפשרות לשחרר סניגור מייצוגו של הנאשם, מופיעה בסעיף 17(ב)לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו: "הרשה בית המשפט לסניגור להפסיק לייצג את הנאשם מחמת שלא שיתף פעולה עם סניגורו, רשאי בית המשפט, על אף האמור בסעיף 15, לא למנות לנאשם סניגור אחר אם ראה שאין בכך להועיל". סעיף זה דן במצבים שבהם סנגורו של הנאשם אינו יכול לתרום להגנתו, בשל חוסר שיתוף פעולה עמו ואינו יכול להבטיח את התכלית העומדת בבסיס הזכות לייצוג. הטעם לקיומו של סעיף זה נעוץ בכך, כי כשם שלנאשם ישנה זכות להיות מיוצג, הרי שעומדת לו גם הזכות שלא להיות מיוצג. בתפיסה זו, יש לראות כמימוש האוטונומיה של הנאשם, לבחור כיצד הוא מבקש להתגונן במשפט המתנהל נגדו (ע"א 8077/08 אוניברסיטת חיפה נ' בן הרוש (נבו, 30.12.12). ואולם, הפסקת ייצוג מחמת סירוב לשתף פעולה עם הסנגוריה הציבורית פורשה על ידי בית המשפט העליון בצורה צרה, כמתייחסת למקרים חריגים בלבד; כפי שנקבע לא אחת, ההחלטה לאשר שחרור סניגור מייצוג, היא בבחינת המוצא האחרון מבחינתו של בית המשפט, גם כאשר הנאשם מבקש במפורש להשתחרר מייצוגו של הסניגור (רע"פ 307/72 עמיאל נד מדינת ישראל, פ"ד כח(1) 622, 631 (1974).

ומן הכלל אל הפרט;

איני סבורה, כי מקרה זה שלפניי נכנס בגדר אותם חריגים להם כיוונה הפסיקה;

במסגרת כתב האישום, הודיעה המאשימה, כי ככל שיורשע הנאשם, עמדתה העונשית היא למאסר בפועל.

במסגרת ההליך נשמעה פרשת התביעה, כמעט במלואה, במהלכה ייצגה עוה"ד אמר את הנאשם, מטעם הסניגוריה הציבורית וניהלה את חקירותיהם הנגדיות של עדי התביעה. בד בבד, והואיל והנאשם הביע חשש באזני בית המשפט, כי זכותו להליך הוגן תקופח, הובטח לו על ידי בית המשפט כי במהלך ובתום כל חקירה נגדית, יוכל הוא להוסיף - בעצמו או באמצעות באת כוחו - שאלות לעדים, וכך אכן היה. בשלב המתקדם של ההליך, נותרה עדות של עדת תביעה אחת, בטרם יש לעבור לשמיעת פרשת ההגנה.

מבקשות הנאשם בכתב ומדבריו בעל פה, וכן מבקשות הסניגוריה לשחרור מייצוג, עולה כי הנאשם אינו משתף פעולה עם עוה"ד אמר, אשר מונתה לייצגו, על רקע כי הסכמה על קו ההגנה של הנאשם. הנאשם אף ציין, כי איבד אמון בסניגורית ובדרך פועלה בהליך, אך מדבריו עולה כי למעשה מדובר במחלוקת יחסית נקודתית ביחס לחומרי חקירה שיש או אין לדרוש וזימונם של עדי הגנה.

הנאשם ציין באזני בית המשפט כי אינו משפטן ובמספר בקשות בכתב אף ביקש שהות להסדר ייצוג פרטי (מה שעדיין לא נעשה על ידו), ועובדות אלו מלמדות אותי שלנאשם נדרש ייצוג מקצועי ע"י עורך דין שיש לו הבנה, הן בדין המהותי והן בסדרי הדין והראיות, לצורך ניהול ההליך.

הנה כי כן, בשים לב לעמדתה העונשית של המאשימה, ולשלב הדיוני בו אנו מצויים, והואיל וכבר נוכח בית המשפט, במסגרת הליך זה, לתרומתה של הסניגוריה הציבורית לקידום בירור שאלת אשמתו של הנאשם כמו גם לקושי של הנאשם לנהל הגנתו לבדו, סבורני כי מוטב בעניינו ייצוג חסר או חלקי - מאשר העדר ייצוג.

עם זאת, לאור משבר האמון שנוצר בין הנאשם לעוה"ד אמר, ואף שבית המשפט התרשם מהאופן המקצועי שבו פעלה הסניגורית לניהול הגנתו של הנאשם, אני מורה כי הסניגוריה תמנה ייצוג חלופי לנאשם.

ככל שיסדיר הנאשם ייצוג פרטי, יוכל להגיש בקשה נוספת לשחרור הסניגוריה הציבורית ובית המשפט יבחן אותה.

על מנת ליתן שהות לסניגוריה להעמיד ייצוג חלופי לנאשם, ולסניגור החלופי לקבל את החומר וללמוד את התיק, בטרם יקבע מועד נוסף לשמיעת ראיות, אני קובעת דיון תזכורת, במעמד הצדדים, ליום 23.02.26 בשעה 09:00.

המזכירות תודיע ותעדכן היומן בהתאם.

ניתנה היום, י' שבט תשפ"ו, 28 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.