החלטה

1. לפני בקשה לחילוט רכוש שנתפס מידי המשיב.

2. בעניינו של המשיב ניתן גזר דין בתאריך 19.10.25, לאחר שנשמעו טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, זאת לאחר שהנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסכמות בין הצדדים.

3. בטיעוניה לעונש לא עתרה המאשימה לחילוט רכוש.

4. כעת הוגשה בקשה על ידי המאשימה לקיום דיון בנושא וזאת בנימוק כי אי עתירת המאשימה לחילוט הייתה מפאת שגגה. ב"כ המאשימה הפנתה לכך כי המאשימה הודיעה כבר בכתב האישום כי בכוונתה לעתור לחילוט רכוש זה.

5. ב"כ המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אין מסמכות בית המשפט לשנות את גזר הדין לאחר שקם מכסאו. מה עוד שהנושא לא עלה במהלך המשא ומתן בין הצדדים שהוביל להסכמה בנוגע לתיקון כתב האישום.

6. אכן, כדרך כלל אין סמכות לתיקון גזר דין לאחר שבית משפט קם מכסאו.

7. אלא, שבנוגע לבקשת חילוט נקבע בסעיף 39(ג) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט-1969 כי : "צו חילוט לפי סעיף זה יכול שיינתן בין בגזר הדין ובין על פי עתירה מטעם תובע".

8. בית המשפט העליון התייחס לכך בע"פ 1000/15 אשרף אבו אלחווה נ' מדינת ישראל (נבו 3.7.2015)‏‏ : "אכן, הסמכות להמשיך ולהחזיק בחפץ שחילוטו מבוקש קיימת גם לאחר מתן גזר הדין, והיא נגזרת מהוראתו של סעיף 39(ג) לפקודה המאפשר להגיש בקשה לצו חילוט גם לאחר מתן גזר הדין. אף על-פי כן, עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית הוא כי הסמכות המנהלית ראוי לה שתהא מופעלת באחריות ובהגינות (ראו, למשל, בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, פ"ד נב(1) 289, 345 (1998)). ככלל, מוטב לו לנושא החילוט להיות נדון בד בבד עם הטיעונים לעונש, כדי לקבל ביטוי הולם ומאוזן בגזר הדין. הגשת בקשה למתן צו חילוט לאחר מתן גזר הדין, צריך שתהיה היוצא מן הכלל."

9. אשר על כן, אקבע דיון שייערך בתאריך 4.11.25 בשעה 13:00 ובו יישמעו טיעוני ב"כ הצדדים בנוגע לבקשת החילוט.