3. הנאשם הופנה בהסכמה לתסקיר, בן 26, רווק, עובד כעוזר חשמלאי. בילדותו התקשה הנאשם ברכישת מיומנויות קריאה וכתיבה אך לא עבר כל אבחון והשלים 10 שנות לימוד. הנאשם שלל מעורבות שולית ושימוש בסמים, ללא עבר פלילי. הנאשם היה נתון בפיקוח מעצרים, שירות המבחן התרשם מבחור צעיר בעל מאפיינים אישיותיים בלתי מגובשים, ויכולות קוגניטיביות מצומצמות אשר על אף קשייו הצליח לנהל אורח חיים תקין, הנאשם השתלב בקבוצה של עצורי בית והתמיד להגיע למפגשי הקבוצה, בין לבין הוקלו תנאיו בהמלצת שירות המבחן. אשר ליחסו לעבירה, הנאשם התקשה למסור הסבר מפורט, לטענתו ברכב היה מצוי אקדח אולם טרם הספיק לשאול בעניין נתקלו במחסום משטרתי, הנאשם התקשה להסביר מדוע נמלט משוטרים ומדוע האקדח היה טעון. להערכת שירות המבחן גישתו לעבירה מיתממת ומטשטשת, וכי הנאשם חבר לחברה שולית כשיתכן שברקע דפוסים של ריצוי ושייכות חברתית. מאחר שהנאשם התקשה לבחון את בחירותיו העברייניות באופן בקורתי ומעמיק עלה קושי לקיים עמו שיח מעמיק, הנאשם שולל כל בעייתיות במצבו, לפיכך ההתרשמות הוא שאינו בשל לטיפול והומלץ לגזור עליו ענישה קונקרטית.

תמצית הטיעונים לעונש

4. ב"כ המאשימה, עו"ד הלה צור, עמדה על חומרת המעשים, פגיעתם בביטחון הציבור ושלומו ומגמת ההחמרה ברמת ענישה בעבירות נשק. המאשימה עתרה למתחם שנע בין 30-54 חודשי מאסר ולעונש ראוי בן 33 חודשים לצד מאסר על תנאי וקנס. נסיבות המעשים - הנאשם הוא המבצע העיקרי של נשיאת נשק טעון על גופו, הנאשם נמלט משוטרים. עוד ייזקף לחומרה כי הנאשם נסע ברכב שבו הובל נשק, ועל כן מדובר בהובלת נשק למשך זמן שאינו קצר. הודגש כי עבירות נשק הן מכת מדינה ויש צורך להחמיר בהן. עוד נטען כי תסקירו של הנאשם שלילי ועומד בסתירה לדברים שנאמרו ע"י עדי האופי.

5. ב"כ הנאשם, עו"ד אורי בן נתן ועו"ד אבו טביק, עמדו על אישיותו החלשה של הנאשם ומוגבלותו כפי שעלתה בתסקיר וסבורים שיש ליתן לכך משקל בקביעת מתחם העונש. הנאשם עבד כל ימי חייו בעבודות פיזיות, מעבידו עמד במכתבו על כך שהנאשם הוא עובד חיובי ולא הפר את תנאיו המגבילים. עוד נטען לאכיפה בררנית מאחר שכנגד נהג הרכב שהיה עצור בתיק לא הוגש כתב אישום, הגם שלשיטת ההגנה היו ראיות טובות הקושרות אותו להובלת הנשק. ב"כ הנאשם סבורים שנוכח מאפייני אישיות הנאשם, מוגבלות ממנה סובל, העובדה שהוא עובד ומתנהל באופן תקין קיים פוטנציאל לשיקומו, לפיכך מבוקש לגזור עליו עונש מאסר שאינו עולה על 12 חודשי מאסר.

6. נשמעו דברי שני עדי אופי מטעם הנאשם: חברו שסיפר על חבר טוב שמנהל אורח חיים חיובי, ואביו שהסביר כי המעשה חריג מאד לנוף חייו ונבע ככל הנראה ממורכבות החיים בשכונת מגוריהם בלוד ומכך שהתחבר לחברה שולית; הנאשם הסביר בדבריו שהשתנה, הוא אינו עבריין ולא יחזור על מעשיו.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

7. עבירות הנשק הפכו זה מכבר למכת מדינה ומגלמות סכנה ממשית לשלום הציבור ולביטחונו. חומרתן היתרה של עבירות אלה אינה מתמצה אך בעבירות גופן, אלא בפוטנציאל הנזק הנובע מהן. מגמת הפסיקה בשנים האחרונות מלמדת על החמרה בענישה לצורך מיגור עבירות אלו, תוך מתן משקל לשיקולי הרתעה. מגמה זו אחידה ועקבית ביחס לכלל עברייני הנשק, אף כשהם צעירים ונעדרי עבר פלילי, והאירוע הוא בגדר חריג בנוף חייהם הנורמטיבי (ע"פ 5813/21 מוחמד ג'בארין נ' מדינת ישראל, פס' 14 (31.5.2022); בע"פ 6011/21 חאלד דסוקי נ' מדנית ישראל (25.11.2021); ע"פ 8320/21 מדינת ישראל נ' מחמד בסילה, פס' 10 (28.12.2021); ע"פ 2283/22 אל נבארי נ' מדינת ישראל (31.7.2022); ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל (26.7.2022); ע"פ 116/13 וקנין נ' מדינת ישראל, פס' 7 (31.7.2013)). מגמה זו קיבלה ביטוי גם בחקיקה, במסגרת תיקון 140 לחוק שבו נקבעו עונשי מינימום לעבירות נשק באשר הן, באופן שככלל, העונש שיושת בגין עבירות אלו, לא יפחת מרבע העונש המרבי שנקבע לעבירה.

8. הנאשם נסע עם אחר ברכב שבו הובל אקדח מסוג גלוק, כשנתקלו השניים במחסום משטרתי, הנאשם נמלט מיד מהשוטרים כשהוא נושא על גופו את האקדח טעון במחסנית מלאה. כפי שהוסכם בין הצדדים, חלקו של הנאשם מתמצה בנשיאת הנשק על גופו, לא נטען כי הנאשם הוא בעל האקדח או הכניסו לרכב, עם זאת נסיבות המקרה נותרו חמורות, הנאשם נסע עם אחר ברכב שבו הובל אקדח ומיד שהבחין בשוטרים נהג מנהג בעלים בנשק ונמלט משוטרים כשהוא נושא את האקדח, הסיבה בגינה נהג כך נותרה עלומה ולא קיבלה מענה גם בתסקירו. הנאשם לא עשה שימוש בנשק על אף היותו טעון והגם שהיה במנוסה משוטרים.

אשר לאחר שנהג ברכב ולטענת ההגנה לאכיפה בררנית, על פניו לפי עובדות כתב האישום המתוקן הובל נשק ברכב שבו נהג האחר. עם זאת לא הוגש לעיוני חומר הראיות הגולמי בתיק וחזקה על המאשימה כי החלטתה שלא להגיש כנגד האחר כתב אישום מבוססת על שיקולים ראייתיים ענייניים. הנאשם לא שיתף את גורמי הטיפול בסיבה בגינה נשא את הנשק ולא טען כי התבקש לעשות כך ע"י חברו. לא אתן לטענה זו משקל גם מהטעם שיש בהסכמות הצדדים לפיהן חלקו של הנאשם התמצה בנשיאת נשק מחוץ לרכב כדי לספק לטענות ההגנה מענה.

9. שירות המבחן התרשם שיכולותיו הקוגניטיביות של הנאשם מצומצמות בעיקר בשל קשייו ברכישת מיומנויות קריאה וכתיבה אך אין די בכך כדי לקבוע כי נתון זה עמד ברקע מעשיו, ההתרשמות היא כי הנאשם חבר לחברה שאינה טובה לו גם בשל חולשת אופיו. הנאשם לא עבר כל אבחון, אביו, מעבידו וחברו לא ציינו כי הוא סובל ממוגבלות ממשית אדרבא לטענתם מדובר באדם מתפקד שמתנהל באופן תקין. במעשיו של הנאשם גלום פוטנציאל נזק וסיכון רב, בחינת מידת הפגיעה של מעשי הנאשם בערכים המוגנים מובילה למסקנה כי היא ברף משמעותי.

מדיניות הענישה הנוהגת

10. בפסיקה ענפה הושתו על נושאי נשק עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופות לא קצרות. הפסיקה אינה מקלה עם נאשמים צעירים שזו להם הסתבכותם הראשונה עם החוק, ללמדנו כי הענישה מבכרת את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות במקרי שיקום: "המסר העונשי הנגזר ממדיניות הענישה האמורה הוא כי שומר נפשו ושלומו - ירחק מעבירות הנשק באשר הן, קלות כחמורות" [ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 10 (26.7.22) (להלן: "עניין פלוני")].

רמת הענישה בעבירות נשק מחמירה. כך בע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14.9.22), שנסיבותיו חמורות יותר מענייננו, התקבל ערעור מדינה בעניינו של תושב האזור, שנשא אקדח טעון ברכב ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר. בית המשפט (כב' השופט שטיין) קבע מתחם ענישה ראוי שנע בין 30-42 חודשי מאסר. עונשו של המשיב, ללא עבר, הוחמר, מבלי למצות את הדין, למאסר בן 28 חודשים. הצדדים הסכימו כי מדובר במקרה חמור משמעותית מזה שלפנינו.

ע"פ 8617/23 פלוני נ' מדינת ישראל (9.7.24) על פי כתב האישום נהג המערער ברכבו, כשרישיונו נפסל, בעודו נושא שלא כדין אקדח חצי-אוטומטי ומחסנית. במהלך נסיעתו נעצר המערער על-ידי כוח בילוש של המשטרה, ובניסיון למנוע את מעצרו דחף שניים משוטרי הכוח. הורשע בעבירות של נשיאה והובלת נשק, אבזר ותחמושת, עבירות כלפי שוטרים ונהיגה ללא רישיון. נקבע מתחם ענישה נע בין 25 ל- 50 חודשי מאסר. נדון ל- 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל וענישה נלוות. הערעור נדחה;

ע"פ 5856/22 סויטאת נ' מדינת ישראל (21.3.23) הורשע הנאשם בנשיאת נשק ברכב כשהוא נושא באקדח ובו מחסנית ריקה. הנאשם נדון למאסר בן 28 חודשי מאסר, ערעורו נדחה;

בע"פ 2141/21 חניני נ' מדינת ישראל (27.5.21) נדחה ערעורו של נאשם שהצטייד באקדח אוויר שבוצעו בו שינויים שמאפשרים ירי של תחמושת. הוא נתפס בחצר קרובה לביתו בשעת לילה מאוחרת, כשהוא נושא את האקדח על גופו ובתוכו ארבעה כדורים. נדון למאסר בן 20 חודשים;

בע"פ 1658/22 נח'אש נ' מדינת ישראל (19.6.22) נדחה ערעור המערער שהורשע בעבירת נשיאה והובלה של תת מקלע "עוזי" ומחסנית למאסר בן 26 חודשים. המערער, ללא עבר פלילי, רכש לטענתו את הנשק לשם הגנה עצמית ועבר הליך טיפולי.

ההגנה הפנתה אף היא למקרי נשיאת נשק שבהם נדונו נאשמים למאסרים מתונים החל מ-13-14 חודשי מאסר. עוד הפנתה לגזר דיני בת"פ 25009-02-23 מדינת ישראל נ' אלדראג'ה, שם הוביל הנאשם ברכב אקדח גלוק ומחסנית, מדובר בצעיר ללא עבר, תסקירו טוב. נקבע מתחם הנע בין 20-40 חודשי מאסר, על הנאשם נגזר עונש מאסר בתחתית המתחם; וכן לת"פ 36111-05-22 מדינת ישראל נ' שלום נקבע מתחם החל מ-24 חודשי מאסר, נוכח תסקיר חיובי נדון לעונש מאסר בן 16 חודשים בסטייה מטעמי שיקום.

11. בהתחשב במידת הפגיעה בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנוהגת, נסיבות המעשה- נשיאת נשק טעון על גופו בכוונה להימלט משוטרים, מצאתי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 22-45 חודשי מאסר.

גזירת העונש המתאים לנאשם

12. הנאשם צעיר, נטול עבר פלילי. תסקירו לא בא בהמלצה טיפולית אך אינו שלילי כטענת המאשימה, הנאשם חרף קשיים ויכולות מצומצמות עשה מאמצים רבים במהלך חייו לנהל אורח חיים תקין, כך העידו גם עדי האופי מטעמו ועלה ממכתב מעבידו (נ/1). נראה כי הנאשם התחבר לחברה שולית והסתבך בביצוע עבירת נשק, עם זאת הציג עמדה מטשטשת והתייחסות שטחית לחומרת מעשיו, והתקשה להסביר לעומק את הרקע למעשיו ומניעיו. הנאשם שלל כל בעייתיות ושירות המבחן לא מצא אותו בשל לשילוב בהליכי טיפול. מכאן שאין מקום לבחון ולו סטייה חלקית מטעמי שיקום. עם זאת, נוכח מכלול טיעוני ההגנה מצאתי ללכת לקראתו ולמקמו בתחתית המתחם.

סוף דבר

13. אני גוזרת, אפוא, על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 22 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו 12.5.24-7.7.24.

ב. מאסר על תנאי בן 12 חודשים לבל יעבור הנאשם עבירת נשק תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

ג. קנס בסך 3,000 ₪ או 40 ימי מאסר. הקנס ישולם בשלושה תשלומים החל מיום 7.12.25.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבימ"ר "הדרים" ביום 15.12.25 בשעה 10:00. הערבויות בהליך המעצר הנלווה ישמשו להבטחת התייצבותו למעצר ויושבו לאחר תחילת המאסר למפקיד.

צו כללי למוצגים.

הנשק והתחמושת יושמדו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ה' חשוון תשפ"ו, 27 אוקטובר 2025, במעמד הצדדים.