תפ (ירושלים) 73272-05-23 – מדינת ישראל ע"י נ' רחמים רובין
|
ת"פ (ירושלים) 73272-05-23 - מדינת ישראל ע"י נ' רחמים רובין ואח'מחוזי עבודה ירושלים ת"פ (ירושלים) 73272-05-23 מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד מאשה שניאור נ ג ד 1. רחמים רובין 2. נאדר משעל ע"י ב"כ עו"ד קאזם כיוואן בית הדין האזורי לעבודה ירושלים [14.01.2026] כבוד השופט דניאל גולדברג גזר דין
1. ביום 2.11.2025 הורשע הנאשם 2 (להלן: "הנאשם"), על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אלה:
א. אי גידור משטחי עבודה ומדרכות מעבר - עבירה על תקנה 9(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988 *שתי עבירות. (עבירה שבוצעה בשתי הביקורות 01/03/2021 ו-10/03/2021). ב. חיזוקים אלכסוניים אינם מותקנים בד בבד עם התקדמות התקנת הפיגום - עבירה על תקנה 43 (ב) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988. *עבירה אחת. ג. רצפת פיגום משמת כסמך לחלק כלשהו של פיגום אחר - עבירה על תקנה 26(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988. *עבירה אחת. ד. הקושרות לתומכות מתכת יהיו מצינורות מתכת בלבד - עבירה על תקנה 93(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988. *שתי עבירות. (עבירה שבוצעה בשתי הביקורות 01/03/2021 ו-10/03/2021). ה. פין השענה עשוי מוט מברזל עגול, בלתי מפותל בקוטר של 12 מילימטרים לפחות ולא יבלוט מעבר להיקף התומכת יותר מ-5 סנטימטרים מכל צד - עבירה על תקנה 91(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988. *עבירה אחת. ו. התקנה של דרכי גישה בטחות וכן משטחי עבודה ומקומות אחרים שבהם מצויים מכשולים או עצמים בולטים שבהם עלול להיתקל אדם - עבירה על תקנה 12 ו - 15 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988. *עבירה אחת. |
|
|
ז. העובדה בגובה אינו מאובטח במשך כל זמן העבודה בציוד מגן אישי כראוי - תקנה 8(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז - 1997. *שתי עבירות (בהתאם למספר העובדים). 2. הרשעת הנאשם נוגעת לעבירות שבוצעו במסגרת עבודות בנייה באתר בנייה במבוא צלמונה 3, ירושלים, מסוג תמ"א 38 (להלן: "העבודות") על ידי הנאשם 1, כאשר הנאשם 2 שימש מנהל עבודה באתר. 3. עוד ביום 19.3.2025 הורשע הנאשם 1, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון סגור, בעבירות אלה: א. עבירה אחת על תקנה 185 א', לתקנות הבטיחות בעבודה ( עבודות בניה ), תשמ"ח - 1988, (להלן תקנות עבודות בניה). ב. 2. שתי עבירות על תקנה 163 א', לתקנות עבודות בניה ותקנות 2 (א) ו-2(ב) וכן תקנה 4 (ד) לתקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), תש"ן - 1990. ג. שתי עבירות על תקנה 163 א', לתקנות עבודות בניה ותקנה 11 לתקנות החשמל (מתקן חשמלי ארעי באתר בניה במתח שאינו עולה על מתח נמוך), תשס"ג - 2002. ד. שתי עבירות על תקנה 8 (א) (1), תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) תשס"ז - 2007. 4. בית הדין הטיל על הנאשם 1 קנס בסך 59,040 ₪ ופרס את תשלום הקנס ל-60 תשלומים.
טיעוני המאשימה לעונש 5. לעניין סעיף 40יג לחוק העונשין, המאשימה אינה חולקת על היותן של העבירות בהן הורשע הנאשם 2, בגדר "אירוע" אחד, שהורכב ממספר מעשי עבירה. בהתאם לכך, המאשימה טוענת שיש לקבוע מתחם ענישה הולם אחד לכל מעשי העבירה, ובעת גזירת העונש לקחת בחשבון את מספר העבירות שביצע הנאשם 2. 6. לעניין קביעת מתחם עונש הולם לאירוע, התייחסה המאשימה למטרת דיני הבטיחות בעבודה שנועדו להגנת עובדים ועוברי אורח באתרי הבנייה, וכן למנוע השלכות כלכליות חמורות של תאונות עבודה לעובד, למעסיק ולחברה בכללותה. מדובר בתחום של עבירות שהינו בגדר "מכת מדינה" , ואין להקל בו בשל אי פגיעה פיזית בעובד מסויים. המאשימה טוענת שהעבירות כולן הינן כאלה שעשויות לגרום למוות או לחבלת גוף, ועל כן הקנס המכסימלי בגין כל אחד מהם הוא 29,200 ₪. המדינה היפנתה לפסיקה שקבעה מתחמי ענישה לעבירות בטיחות בטווחים שבין 45% -75% מהקנס המכסימלי וכן 25%-60% מהקנס המכסימלי (בגין אי מינוי מנהל עבודה, אי הצגת שלט באתר הבניה, בדיקה של חשמלאי, אי גידור, היעדר רתמות בטיחות ועוד), ועתרה לקביעת מתחם שבין 175,200 ₪ ל-204,400 ₪. 7. המאשימה טענה שריבוי העבירות הינו שיקול לחומרה ואילו היעדר עבר פלילי והודאת הנאשם 2, כמו גם נסיבות אישיות של הנאשם 2 - מצבו הרפואי של הנאשם 2 - פועלים לקולא. המאשימה עתרה לקנס ברף הנמוך של המתחם לו עתרה, בסך 175,200 ₪.
טיעוני הנאשם 2 לעונש |
|
|
8. הנאשם 2 טוען שעמדתה העונשית של המאשימה אינה ראויה, והיא בגדר רדיפה: רדיפת כסף והרשעות. לא כך מצופה מהמדינה כאשר מדובר בנאשם שלקה באירוע מוחי ובקושי זוכר את שאירע. הנאשם עבד לפרנסת משפחתו כמפרנס יחיד, מצבו הכלכלי והקוגנטיבי הם בכי רע. אין כל תכלית הרתעתית בעמידה על קנס בכלל ועל קנס כה גבוה בפרט. הנאשם חי בעוני ובדלות, ואין כל עניין ציבורי בגזירת קנס שעולה על מספר אלפים בודדים של שקלים חדשים. נטען שהנאשם הגיש תביעה לקצבת נכות כללית שטרם אושרה. 9. בתגובתה לטיעוני הנאשם 2, הבהירה המאשימה שאין היא חולקת על כך שהנאשם 2 אינו עובד עקב מצבו הרפואי, אך טוענת שלא הוצגו ראיות לטענתו בדבר היותו חסר אמצעים.
הכרעה 10. בהיעדר מחלוקת על כך שהעבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד, על בית הדין לקבוע מתחם עונש הולם, בהתאם ל"עקרון המנחה" כאמור בסעיף 40ב לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (קרי: קיום יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו). לשם כך על בית הדין להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, ממידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט לחוק העונשין. על פי סעיף 40ח לחוק העונשין, מאחר שמתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, על בית הדין להתחשב בקביעת המתחם גם במצבו הכלכלי של הנאשם. 11. מטרת קביעתן של העבירות לפי פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות על פיה היא הגנה על חייהם ושלמות גופם של העובדים ועוברי אורח באתרי העבודה, ולמנוע את השלכותיהן הכלכליות המכבידות על הנפגעים ועל החברה בכללותה. 12. העונש המכסימלי שנקבע לעבירות בהן הורשע הנאשם הינו קנס בסך 14,400 ₪, אלא שבהתאם לסעיף 225 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, לגבי עבירה "שהייתה עשויה לגרום למוות או לחבלת גוף", שיעור הקנס הינו 29,200 ₪. 13. בית הדין מקבל את עמדת המאשימה כי אכן מדובר בעבירות, שלמצער, היו עשויות לגרום לחבלת גוף, והנאשם לא חלק על כך בטיעוניו לעונש. 14. טענת המאשימה בדבר מדיניות הענישה הנהוגה בטווח שבין 45%-75% מהקנס המכסימלי, מבוססת על פסק דין ע"פ 53735-06-16 חיים גרינברג - מדינת ישראל (מיום 14.09.2018). אף שישנן קביעות בפסיקה בדבר היעדר רלוונטיות לשאלת קיומה של פגיעה בפועל בעקבות ביצוע העבירה, לא ניתן להתעלם מכך שבאותו עניין עובדת צעירה נפגעה באורח קשה ביותר עקב ביצוע העבירה, ונדרשה לקטיעת גפה. המאשימה בהגינותה היפנתה גם לפסיקה שבה נקבע מתחם ענישה הולם לעבירות בטיחות בטווח שבין 25%-60%. מדובר בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי סעיפים 40ט(3) (הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה) ו-40ט(4) (הנזק שנגרם מביצוע העבירה), ודומה שמדיניות הענישה הנוהגת אכן מבחינה בין מקרים שבהם נגרם נזק ממשי לבין מקרים שבהם לא נגרם כזה. 15. יצוין שבקביעת מתחמי ענישה, יש לתת, בדרך כלל, משקל לכך שמדובר בעבירות כלכליות שביסוד קביעתן כעבירות פליליות מטרה להפוך אותן לבלתי כדאיות. משקלו של שיקול זה מוקהה מעט בשל כך שהנאשם היה מנהל עבודה שכיר. מנגד, בהתאם להוראת סעיף 40ח לחוק העונשין, כאשר בית הדין שוקל גזירת קנס, על בית הדין לשקול, בקביעת מתחם הענישה ההולם, גם את מצבו הכלכלי של הנאשם. יש ממש בטענת המאשימה, ש"המצב הכלכלי" של נאשם אינו רק פונקציה של יכולת ההשתכרות שלו, וקביעתו דורשת התייחסות גם למסת הנכסים. עם זאת, אין ספק שהיעדר יכולת ההשתכרות של הנאשם מהווה חלק משמעותי מ"מצבו הכלכלי". |
|
|
16. שקלול השיקולים דלעיל מביא את בית הדין לקבוע מתחם עונש הולם בטווח שבין 20%-50% מגובה הקנס המכסימלי, קרי בין 40,880 ₪ ל-102,200 ₪. 17. על בית הדין לשקול, בגזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם שנקבע, נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בית הדין שוקל את היעדרו של כל עבר פלילי לפי סעיף 40יא(11) לחוק העונשין כנסיבה מקלה, כמו גם את שיתוף הפעולה שלו עם רשויות אכיפת החוק (סעיף 40יא(6). המאשימה אינה חולקת על כך שמצבו הרפואי של הנאשם היא נסיבה שיש לתת לה משקל לקולא. כן שוקל בית הדין את הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו של הנאשם (סעיף 40יא1-2). 18. בית הדין מחליט לגזור על הנאשם עונש קנס בסך 48,000 ₪, אשר ישולם ב-48 תשלומים חודשיים ורצופים, שיחלו 30 ימים לאחר מתן גזר דין זה. 19. בית הדין מטיל על הנאשם התחייבות להימנע מביצוע עבירה על פקודת הבטיחות בעבודה ועל תקנות שהותקנו על פיה, למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, שאם לא כן יוטל עליו קנס בסך 29,200 ₪ בגין כל עבירה. הנאשם הצהיר על התחייבותו כאמור בדיון מיום 2.11.25 20. זכות ערעור על גזר הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 45 ימים.
ניתן היום, כ"ה טבת תשפ"ו, 14 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.
|




