החלטה

בישיבה שנערכה היום עלתה מחלוקת בנוגע לבקשת ההגנה להגיש את המסמכים אשר סומנו נ/95. לאחר תום הישיבה שבתי ושקלתי בדבר. מצאתי להכריע עתה, כדי שלא להותיר "קצוות פתוחים".

אני מחליט לקבל את המסמכים כמוצג. מדובר בארבעה עמודים שהם תדפיסים ממחשבי הבנק, ולפי הצדדים הם חלק מקבוצה של מסמכי בנק שנתפסו יחד מן הבנק וסומנו בידי היחידה החוקרת. שניים מהם הוגשו בידי התביעה כחלק ממוצגים אחרים. בחנתי את המסמכים שבנ/95 ואת הדברים שהעד מר איטח כבר מסר בנוגע לשני העמודים שהוגשו בעבר, כמו גם את נסיבות התפיסה כפי שהוצגו בדיון עצמו וכן את הרישום המקביל של תקופת ההלוואה בעמוד הראשון למוצג שהוגש בעבר, ובעמוד השני שטרם הוגש. שילוב כל אלה מעלה, כי מדובר ברשומה מוסדית כפי התנאים הנקובים בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

אני ער לכך שכאשר מר איטח העיד, לא הוצגו לו שני העמודים שטרם הוגשו כדי לקבל את הסבריו. שמורה לצדדים האפשרות לטעון להשלכות סוגיה זו על משקל הראיה, אך לא מצאתי שדי בכך כדי להקים צורך ענייני לזמן מחדש את העד איטח, רק לצורך ההגשה הפורמלית.

לכן, המוצג נ/95 מתקבל לתיק הראיות.