6.2. גב' קורול העידה לגבי מסמכים רז/1 ועד רז/4 (570 ועד 573) וכן לגבי מסמכים אג/1 ועד אג/9 (580 ועד 588).

על פי עדותה מדובר באישורי הפקדות שהתקבלו ונקלטו מהמערכת של הלמן אלדובי שהיא מערכת של מל"מ ואשר הוזנו על ידי שיוך הפקדה או במסגרת קובץ אקסל. הגב' קורול העידה שמדובר בשורות בנקאיות שקולטים לתוך המערכת - וכי בדרך טכנולוגית המערכת מזהה את התאריך שהכסף הופקד בבנק ורושמת את התאריך בדו"חות. גב' קורול העידה עוד שמי שהפיק את המסמכים זה עובדת שלה, וכי היא עשתה זאת על ידי לחיצת כפתור במחשב. כן ציינה גב' קורול, כי יש מחלקה בחברה שעוסקת בהבטחת מידע שעבודתה לבצע הגנות סייבר, וכי החברה נבדקת בעניינים אלה וכי מדובר במסמכים מהמערכות של החברה, כאשר אין לאחרים גישה למערכות אלה.

7. ב"כ הנאשמים התנגד להגשת המסמכים הללו לגביהם העידו העדים ועל כן, בית הדין הורה כי ב"כ המאשימה יגיש את הבקשה נשוא החלטה זו וב"כ הנאשמים יגיב לבקשה.

8. ביום 6.8.25 הוגשה בקשת המאשימה להגשת רשומה מוסדית לפי סעיף 36 לפקודת הראיות, נשוא החלטה זו.

בבקשה נרשם, כי סעיף 36 לפקודה קובע חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה ומאפשר קבילות של רשומה מוסדית אם היא נערכה במהלך העסקים הרגיל של המוסד, בזמן אמת או בסמוך לאירועים המתוארים בה, כאשר כל המסמכים שהמאשימה ביקשה להגיש עומדים בתנאים אלה.

כן צוין בבקשה, כי חברות ביטוח נכנסות לגדר הגדרה של "מי שמספק שרות לציבור" לפי הוראות סעיף 35 לפקודה.

צוין עוד, כי הדו"חות השונים רובם ככולם מהווים נתונים גולמיים אשר חברות הביטוח מתעדות באופן סדיר, או לחלופין מסתמכות על נתונים אלו ומדובר ב"פלט" בהתאם לאמור בפקודה כאשר חברות הביטוח עורכות את הרשומות בזמן אמת. ב"כ המאשימה הפנה לענין ראתב אבו עצא^[1] שם נקבע, כי האמינות המוקנית לרשומה מוסדית עניינה בדרך קליטת הנתונים ולא באופן הצגתם לאחר מכן. לגרסת המאשימה, אופן קליטת הנתונים על ידי חברות הביטוח ממלאים אחר התנאים של סעיף 36 לפקודה כפי שהוכח בדיון, ולפיכך ניתן להחיל את החריג בדבר רשומה מוסדית על אותם נתונים וכן על העיבוד המתבסס על אותו בסיס נתונים.

המאשימה ציינה עוד כי בהתאם לספרות, על בית הדין להחיל את מידת ההיגיון והשכל הישר בבואו להחליט האם לאפשר הגשת רשומות אלו.

ב"כ המאשימה ציין עוד, כי המסמכים שהמאשימה מעוניינת למסור לבית הדין מסתמכים על נתונים שהתקבלו ממערכות של חברות הביטוח עצמן, או לחלופין מנתונים שהתקבלו משיתוף פעולה בין מערכות של חברות הביטוח ומערכות בנקאיות (כגון, הפקדות כספים לחשבונות בנק). מכאן, שזהות מקורם הפנים מוסדי של הנתונים ברורה, ואין המדובר בנתונים אשר הגיעו ממקור עלום שאינו ניתן לתיקוף.

בבקשה צוין עוד, כי בענין בן דור^[2] נקבע, כי אין חובה שתתקיים זהות בין מי שערך בפועל את הרשומה לבין העד שמעיד במשפט, כאשר בענייננו, העד מר צבי מנשה יהודה ששימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כעובד במחלקת הגבייה בחברת פסגות ואילו העובדת גב' בת אל קורול שימשה כמנהלת תפעול מעסיקים בחברת מיטב, אשר תפעלו את הקופות שמיטב רכשה מהלמן אלדובי.

9. ביום 15.10.2025 התקבלה תגובת הנאשמים.

בתגובה צוין כי העדים שהעידו בבית הדין לא הפיקו את המסמכים המדוברים וכי המאשימה היתה מודעת לכך עוד לפני הדיון.

כן צוין, שהמאשימה לא כללה בכתב האישום בין רשימת עדי התביעה כי היא מסתמכת על רשומה מוסדית ועל כן מדובר בשינוי חזית מהותי אשר פוגע בזכות הנאשמים להתגונן כראוי.

נטען עוד, כי אין מקום להעתר לבקשת המאשימה לכלול בחומר הראיות חומר חקירה שלא עומד בתנאי דיני הראיות.

הנאשמים הפנו בתגובתם גם לענין סופיאן סעאידה^[3] כי אין לקבל ראיה בלתי קבילה תחת החריג של רשומה מוסדית לאור עיתוי הבקשה המאוחר.

לטענת הנאשמים, מדובר בראיות שאינן עומדות בתנאי הסף של הקבילות.

כן נטען, כי המסמכים שהוגשו לא עומדים בתנאי סעיף 36 לפקודת הראיות, שכן המסמכים לא נערכו במהלך העסקים הרגיל ובזמן אמת וכן כי אין תשתית לאמינות המערכת כאשר העד מר מנשה העיד שהיו טעויות במערכת.

10. ביום 4.11.25 התקבלה תשובת המאשימה לתגובת הנאשמים.

המאשימה ציינה כי המסמכים הם חלק מחומר החקירה אשר הועבר לנאשמים עוד ב-09/22 - כ-3 שנים לפני מועד הדיון.

באשר לטענה לענין העדר אזכור של המסמכים בכתב האישום - נטען שלפי סעיף 74 לחסד"פ, יש להעביר את חומר החקירה לידי ההגנה כפי שנעשה במקרה זה, ואין חובה לציין האם המסמכים הוגשו כחריג לעדות מפי השמועה או כל חריג אחר.

המשיבה הוסיפה, כי ניתן היה להגיש את המסמכים כרשימה מוסדית שלא באמצעות עדים אלא רק לציין זאת בכתב האישום, כאשר במקרה דנן, למעלה מן הצריך, המסמכים הוגשו באמצעות עדים.

נטען עוד, כי לנאשמים היתה אפשרות לחקור את העדים והנציגים של חברות ביטוח כפי שעשו, ועל כן, הגנתם לא קופחה בדרך כלשהי ולא היתה פגיעה כלשהי בזכותם להתגונן.

באשר לעניין סופיאן סעאידה אשר הוזכר על ידי הנאשמים, נטען כי מקרה סעאידה שונה מענייננו שכן שם הטענה בדבר קבילות התעודה כרשומה מוסדית עלתה רק בשלב הערעור.

בתגובה צוין עוד, כי טענות ההגנה לגבי עמידתם או אי עמידתם של המסמכים ברף הראיות היא טענה לסיכומים וכן כי ישנו מעבר ברור בשנים האחרונות מכללי קבילות נוקשים לבחינת משקל הראיות, כאשר משקלן של הראיות ייבחן גם לאור שאר הראיות שיוצגו על ידי המאשימה, ישתלבו בהן ויוכיחו את כתב האישום.

דיון והכרעה:

11. סימן ה' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ) דן ב"אישום" כאשר ס' 85 דן בתוכן כתב האישום.

לפי אותו סעיף, כתב אישום צריר לכלול את תיאור העובדות המהוות את העבירה בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם וכן את ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם ושמות עדי התביעה. אין כל חובה בהתאם לחוק לפרט בכתב האישום את הראיות המוכיחות אותה ועל כן, איננו מקבלים את טענת הנאשמים שיש לדחות את הבקשה בשל כך שבכתב האישום לא צוין שמדובר ברשומה מוסדית.

12. סימן ה' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) דן ב"רשומה מוסדית".

13. ס' 35, אשר הינו סעיף ההגדרות, מגדיר רשומה מוסדית כ"מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד".

14. ס' 36 קובע כדלקמן:

"(א)רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -

(1)המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2)דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

(3)היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי -

(א)דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;

(ב)המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.

...

(ד)התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה."

15. בפסיקה נקבע, כי דו"ח מטעם חב' ביטוח או קרן פנסיה מהווה רשומה מוסדית כקבוע בסעיף 35 לפקודת הראיות^4]. כך למשל בענין חי ישעיהו נקבע:

"אשר לטענת המערער לגופה. הנספחים הם פלט מחשב של חברת ביטוח המסכמים את פירוט התנועות שנעשו בפוליסות השונות. על פניו, אין חולק כי חברת ביטוח באה בגדר "מוסד" כהגדרתו בס' 35 לפקודת הראיות. הנספחים נחזים כמקיימים אף את יתר תנאי הסעיף. בתי המשפט קבעו לא אחת, בהתייחס למסמכים הדומים לנספחים דנן ומופקים ע"י חברות הביטוח, כי הינם בגדר רשומות מוסדיות".

16. משנקבע כי דו"חות מטעם חב' ביטוח/קרן פנסיה מהווים רשומה מוסדית, עלינו לבחון האם בהליך זה המאשימה עמדה בתנאים של סעיף 36 לפקודת הראיות.

17. באשר לטענת הנאשמים כי אין זהות בין מי שהנפיק את המסמכים לבין מי שהעיד בבית הדין, הרי שבענין בן דור^[5] נקבע כי לא חייבת להיות זהות בין מי שהוציא בפועל את הפלט לבין העד שהעיד בבית המשפט.

18. כמו כן, לא ניתן לקבל את טענות הנאשמים בהתייחס לפס"ד סופיאן סעאידה, שכן אותו ענין שונה מענייננו. בענין סעאידה, טענת החריג של רשומה מוסדית נטענה לראשונה בפני בית המשפט העליון ולא התבררה בפני הערכאה המבררת, כאשר גם לא נערך בירור קונקרטי האם התמלאו התנאים לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודה. פגמים אלו לגביהם התייחס בית המשפט העליון אינם מתקיימים בענייננו.

19. לאחר ששקלתי את עדויות העדים בפנינו בהתייחס לאופן שבו נהגו חב' הראל וחב' הלמן אדובי לאסוף, לרשום להפיק ולהגן על הרשומות, כפי שפורטו בקצרה לעיל, לא שוכנעתי מטענות הנאשמים שמדובר בחומר חקירה שאינו עומד בתנאי דיני הראיות או כי בשל כך שמר מנשה העיד ש"תמיד יש טעויות אנוש" או לאור המקרה שבו נפרץ בסיס המידע של חב' שירביט אזי אין תשתית לאמינות המערכת.

בהקשר זה יצויין עוד, כי לא שוכנעתי שהמאשימה היתה צריכה להביא עדים אשר יעידו על מערכות המידע של פסגות והלמן אלדובי על מנת להוכיח שאותם מוסדות נוקטים באמצעי הגנה סבירים.

20. יתרה מכך, ניתנה הזדמנות לנאשמים לחקור את מר מנשה וגב' קורול. היות ואין מחלוקת שהמסמכים הוצגו בפני הנאשמים במסגרת חומר החקירה, לא שוכנעתי כי נפגעה הזכות של הנאשמים להתגונן כראוי.

21. בנוסף, לא שוכנעתי כי מדובר בראיות שאינן עומדות בתנאי הסף של הקבילות, כאשר בכל מקרה, הצדדים יהיו רשאים להעלות טענות בענין זה שוב במסגרת הסיכומים שיוגשו בתיק.

22. מכל המפורט לעיל, לאחר ששקלתי את עדויות העדים בהתייחס לאופן שבו נהגו חב' הראל וחב' הלמן אדובי לאסוף, לרשום להפיק ולהגן על הרשומות, כפי שפורטו בקצרה לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הגשת המסמכים כרשומות מוסדיות.

ניתנה היום, כ' חשוון תשפ"ו, (11 נובמבר 2025), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.