הנאשם הורשע על סמך הודאתו בביצוע עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל בניגוד לסעיף 12(א)(1)+(4) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשם תושב טול כרם, וכניסתו לתחומי מדינת ישראל טעונה היתר כדין. בתאריך 18.8.25 סמוך לשעה 21:18 נמצא הנאשם ברחוב דרך יפו 55 בחיפה, מבלי שהיה ברשותו היתר כדין.

ראיות לעונש:

ב"כ המאשימה הגיש גיליון הרעשות קודמות של הנאשם (טע/1) וכתב אישום, הכרעת דין וגזר דין שניתן בת"פ 55113-07-24 שם הוטל על הנאשם, בין היתר, מאסר על תנאי בן חודשיים שהוא בר הפילה בתיק דנן (טע/2).

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה לאחר שעמד על הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם ביקש לקבוע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה נע בין 3 ל- 10 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלוות לרבות עונש קנס בסך 10,000 ₪. ב"כ המאשימה הדגיש כי לאחרונה נכנס לתוקף תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, אשר הכפיל את העונש לצד העבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל ותיקון זה מצדיק את שינוי המתחם שנקבע במהלך מלחמת חרבות ברזל, אשר בטרם התיקון נקבע כנע בין חודשיים ל- 7 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה שניתנה בבתי משפט שלום שונים בארץ, אשר אימצו את המתחם לו עתרה המאשימה.

באשר לעונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, ביקש ב"כ המאשימה להעמיד את עונשו של הנאשם ברף הבינוני של המתחם, ושלא יפחת מ- 6 חודשי מאסר בפועל, לאור עברו הפלילי של הנאשם והעובדה כי את העבירה הנוכחית ביצע כשמאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד נגדו. בנוסף, ביקש ב"כ המאשימה להפעיל את מאסר על תנאי בן חודשיים במצטבר לעונש שיוטל בתיק זה, לצד מאסר על תנאי חדש וקנס בסך 10,000 ₪. ב"כ המאשימה טען כי עצם מצבו הכלכלי של הנאשם אינו יכול להוות נימוק מיוחד המצדיק סטייה מקנס המינימום שנקבע לצד העבירה.

ב"כ הנאשם טענה כי אין מקום לשנות את מתחם העונש ההולם שנקבע בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל לפני תיקון 42 והפנתה למספר פסקי דין של בתי משפט השלום שם נותר המתחם, שנקבע בטרם התיקון, על כנו. כמו כן הפנתה ב"כ הנאשם לפסקי דין של בתי משפט מחוזיים שם לא התערבו ערכאות הערעור במתחמים שנקבעו על ידי בתי משפט השלום.

ב"כ הנאשם ביקשה לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם לו עתרה, והדגישה כי לחובתו של הנאשם הרשעה בודדת אחת, הוא הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט וכי נכנס לתחומי המדינה לצורכי פרנסה בלבד.

דברי הנאשם:

הנאשם אמר כי הוא מתחרט על מעשיו וכי נכנס לצורכי פרנסה בלבד כשהוא הבן הבכור ומפרנס את הוריו.

דיון והכרעה:

אין צורך להכביר מילים בדבר הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם. זכותה של כל מדינה כמדינה ריבונית לקבוע את זהות הבאים בשעריה ולהתנות את כניסתם בתנאים. כמו כן, עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל פוגעת בתחושת ביטחון הציבור, והדברים נכונים ביתר שאת בזמן שמדינת ישראל נמצאת במלחמה מזה תקופה ארוכה. 

לאחר פרוץ המלחמה השתנתה מדיניות הענישה הנוהגת בגין ביצוע עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, אשר הייתה מקובלת קודם לכן. בתי המשפט באופן עקבי קבעו כי מתחם העונש ההולם בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית, ללא עבירות נלוות, נע בין 2 ל-7 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

ביום 13/07/2025 נכנס לתוקף תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, במסגרתו ביקש המחוקק להחמיר בעונש הקבוע לצד עבירה של שהייה בלתי חוקית, והעמיד את העונש על שנתיים במקום שנה. עוד קבע המחוקק עונש קנס מינימום של 10,000 ₪, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים לסטות מגובה הקנס שנקבע.

יש לציין כי לאחר התיקון, אין אחידות בין בתי משפט השלום בקביעת מתחמי ענישה בגין ביצוע עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. חלק מבתי המשפט קיבלו את עתירת המדינה לקבוע כי המתחם נע בין 3 ל-10 חודשי מאסר בפועל וחלק מבתי המשפט קבעו כי התיקון משפיע רק על הרף העליון של המתחם, אך לא משפיע על הרף התחתון.

יש לציין כי מאז התיקון, ניתנו מספר פסקי דין בבית המשפט המחוזי בערעורים שהוגשו.

בעפ"ג 3313-08-25 טלוזי ואח' נ' מדינת ישראל (19.8.25), נוכח העובדה כי הנאשמים נתפסו ביום כניסתו של החוק לתוקף בית המשפט המחוזי התערב בעונש הקנס בלבד, ואין התייחסות בפסק הדין באשר למהו מתחם העונש ההולם לאחר תיקון החוק.

בעפ"ג 41782-08-25 מדינת ישראל נ' פחילי ואח' (18.8.25) בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, שניתנו לפנים משורת הדין, ועל כן לא ניתן ללמוד מתיק זה על מדיניות הענישה הנוהגת.

בעפ"ג 14742-09-25 מדינת ישראל נ' נוארה (16.9.25) המשיב הורשע בעבירה של כניסה וישיבה בישראל שלא כחוק, כאשר נמצא בבית עסק בנצרת ללא היתר. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין חודשיים ל-8 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נלווים ובכללם רכיבים כספיים ומאסר על תנאי. על הנאשם הוטלו 75 ימי מאסר, הופעל מאסר על תנאי בו 4 חודשים בחופף, כך שסה"כ הוטל על המשיב לרצות 4 חודשי מאסר בצירוף ענישה נלווית. המדינה ערערה על קולת העונש, והצדדים הגיעו להסכמות לפיהן לא נעשה שינוי במתחם העונש ההולם, אך חלף 4 חודשי מאסר בפועל הוטלו על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל, כאשר תקופה זו כוללת הפעלת מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיב. בנוסף, הוחמר הקנס שהוטל על המשיב כך שבמקום קנס בסך 1,000 ₪ חלף 10 ימי מאסר הוא הועמד על 5,000 ₪ חלף 30 ימי מאסר. בנוסף, נעשה שינוי בנוגע לאופן תשלום הקנס ומאסר על תנאי הוחמר לשלושה חודשים חלף חודשיים. יצוין כי פסק דין זה ניתן בהסכמת הצדדים, כאשר בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון לשנות את מתחם העונש ההולם לעת עתה.

בעפ"ג 15300-05-25 מדינת ישראל נ' אלקרעאן (8.9.25), המשיבות הורשעו בעבירה של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק. המשיבות תושבות האזור ואינן בעלות אישור כניסה או שהייה בישראל הסתתרו בתוך נגרר שחובר לרכב ונכנסו לשטחי המדינה ללא היתר. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר ל-6 חודשי מאסר בפועל ולצדם ענישה נלווית. בית המשפט התייחס להחמרה במתחם נוכח מלחמת חרבות ברזל אך קבע כי המתחם מתייחס לגברים ולא לנשים. על המשיבות נגזרו 3 ימי מאסר בפועל וענישה נלווית. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש. מאחר וערכאת הערעור אינה ממצה את הדין ומאחר וחלפו שנה וחצי מאז ביצוע העבירות, בית המשפט המחוזי לא מצא להחמיר בעונשן של המשיבות, אלא הסתפק בהגדלת סכום הקנס וחלף מאסר הקנס. עוד צוין כי תיקון 42 לחוק מחייב ממילא בחינה מחודשת של מדיניות הענישה ומתחם העונש ההולם, ככך ששאלת השלכת האמור בהנחיה מתוחמת ממילא לתקופה של מספר חודשים, ועל כן, לא מצא בית המשפט לקבוע מסמרות לעניין זה.

בעפ"ג 58700-08-25 מדינת ישראל נ' אבו שחידם (26.08.2025)של בית המשפט המחוזי בחיפה העיר בית המשפט המחוזי, כי המתחם הנע בין חודשיים ל-7 חודשי מאסר בפועל, לא נותן משקל הולם למכלול הנתונים ובמיוחד לתיקון 42 לחוק הכניסה לישראל. במקרה זה הנאשמת הורשעה בביצוע עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל לצד עבירת התחזות ונהיגה ללא רישיון נהיגה. בית המשפט המחוזי החמיר את עונשה ל- 3 חודשי מאסר בפועל. עוד צוין בפסק הדין בהקשר לקביעת מתחם העונש ההולם כי:

"תיקון זה מהווה מה שמכונה 'נקודת מפנה' בכל הנוגע לרף הענישה והתיקון משקף מגמה פסיקתית בכל הנוגע לרף הענישה הנדרש בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל. ניתן להפנות בהקשר זה לרע"פ 49948-02-25 חמאמדה נ' מדינת ישראל (23/02/2025)אשר ניתן עוד לפני התיקון האמור בחוק ומחדד את החומרה של עבירת שהייה בלתי חוקית ועל הסיכון לביטחון ובמיוחד לאחרונה נוכח המצב הביטחוני, וזאת עוד טרם התיקון".

עוד אציין, כי בטרם תיקון החוק בעפ"ג 61758-05-24 אבו ערה נ' מדינת ישראל (16/06/2024) הביע בית המשפט המחוזי בחיפה את עמדתו כי מתחם העונש ההולם בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית, מתחיל ב-3 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה נע בין 3 חודשים ל-9 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

באשר לעונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

שקלתי לקולא את הודאתו המיידית של הנאשם בעובדות כתב האישום ונטילת האחריות על מעשיו.

עוד נתתי דעתי לטענת ב"כ הנאשם באשר למצבו הכלכלי של הנאשם, וכי נכנס לתחומי המדינה לצורכי הפרנסה

לחומרא לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי של הנאשם, אשר לחובתו הרשעה מאוגוסט 2024, שם הוטל על הנאשם בין היתר עונש מאסר על תנאי בן חודשיים שהוא בר הפעלה בתי זה.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים שלעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.  3.5 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 18.08.2025.

2.  אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן חודשיים, שהוטל על הנאשם בת"פ 55113-07-24 במצטבר לעונש שהוטל בתיק זה, כך שסך הכל על הנאשם לרצות עונש של 5.5 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 18.8.25.

3.  מאסר על תנאי בן חודשיים למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעברו בתקופת התנאי עבירה על חוק הכניסה לישראל, ויורשע בגינה.

4.  קנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

הקנס ישולם לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה.

ניתן לשלם את הקנס באחת הדרכים הבאות:

בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il 

במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

עם סיום ריצוי העונש ישוחרר הנאשם במחסום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ו, 15 אוקטובר 2025, במעמד הצדדים.