3. הסדר הטיעון בין הצדדים כלל הסכמה לפיה הם יעתרו במשותף להטיל על הנאשם ענישה של 9 חודשי מאסר שניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת חיובית של הממונה על עבודות השירות. עוד הסכימו להפעיל מאסר על תנאי בן 7 חודשים שתלוי ועומד נגד הנאשם מהתיק קודם בו הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה - ת"פ 244-10-18 מיום 26.5.19 - כך שהמאסר על תנאי יופעל בחופף לעונש המאסר בעבודות שירות עליו הסכימו. הוסכם על הצדדים כי המאסר על תנאי הוא בר הפעלה, שכן בהתחשב בתקופת המאסר הקודמת אותה ריצה הנאשם במהלכה המאסר על תנאי לא חל, הרי שהעבירות הנוכחיות בוצעו בתוך הזמן שהמאסר על תנאי והפסילה על תנאי עמדו בתוקפם. עוד הסכימו לעתור במשותף לקנס של 20,000 ₪, פסילת רשיון נהיגה ל- 36 חודשים, הכוללת הפעלת פסילה על תנאי שהוטלה על הנאשם בתיק הקודם, ולמאסר על תנאי ופסילה על תנאי.

4. בחוות דעת שהגיש הממונה על עבודות השירות נרשם כי הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.

5. בטיעוניהם לעונש ביקשו הצדדים לכבד את הסדר הטיעון ואת ההסכמות העונשיות אליהן הגיעו. ב"כ המאשימה הגישה את תדפיסי הרישום הפלילי והתעבורתי של הנאשם, ואת גזר הדין האמור שהוטל עליו בבית המשפט לתעבורה. לטענתה, הסדר הטיעון הוא ראוי והולם, וזאת נוכח קשיים שעלו בתיק. ב"כ הנאשם הצטרף לדברים.

הנאשם בדברו האחרון אמר כי הוא מתחרט על מה שעשה, וכי הוא לא מתכוון לחזור על הטעות הזו.

דיון

6. הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים עושה חסד רב עם הנאשם.

7. עברו הפלילי של הנאשם מכביד יחסית. לחובתו 5 הרשעות פליליות קודמות:

בשנת 2002 הורשע בהסעה של תושב זר בישראל על פי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, ונדון למאסר של 3 חודשים לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, פסילת רשיון נהיגה ופסילה על תנאי וכן איסור שימוש ברכב למשך חודשיים.

בשנת 2008 הורשע בשתי עבירות של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין בישראל ונדון ל- 9 חודשי מאסר בפועל, כולל הפעלת מאסר על תנאי מתיק קודם, וכן למאסר על תנאי, קנס, פסילת רשיון נהיגה ופסילה על תנאי. באותה שנה הורשע גם בעבירת אלימות ובמספר עבירות איומים, הוא נדון ל- 3 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית, וערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה. בשנת 2011 הורשע בעבירת רכוש ונדון למאסר על תנאי וקנס. ובשנת 2020 הורשע בתקיפה, כליאת שווא ואיומים, ונדון לשנת מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

8. עברו התעבורתי של הנאשם מחזיק 19 הרשעות קודמות.

בשנת 2016 הורשע בשתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה - פסילת בית משפט, נהיגה בקלות ראש, ונהיגה בזמן שרשיון הנהיגה פקע לפני יותר מ- 12 חודשים; בגין הרשעה זו נדון הנאשם למאסר בפועל של חודשיים, מאסר על תנאי, קנס, פסילה בפועל ופסילה על תנאי.

בשנת 2019 הורשע פעם נוספת בעבירות של נהיגה בזמן פסילת בית משפט, ונהיגה כשרשיון הנהיגה פקע לפני יותר מ- 12 חודשים, והוטל עליו מאסר בפועל של 10 חודשים שכלל גם הפעלת מאסר על תנאי מהתיק הקודם, וכן מאסר על תנאי, פסילת רשיון בפועל שכלל גם הפעלת פסילה על תנאי מהתיק הקודם, ופסילת רשיון הנהיגה על תנאי. זה התיק שבגינו מבוקש כעת להפעיל בחופף את המאסר על תנאי ואת הפסילה על תנאי.

נוסף על אלה, בעבר הוא אף הורשע במספר מקרים בהם נהג ברכב חרף כך שרשיון הנהיגה לא היה בתוקף למעלה מ- 6 חודשים (2005, 2006, 2010, 2011).

9. העבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי פוגעת בבטחון המדינה ובזכותה לקבוע את זהות הבאים בשעריה, וכן יוצרת פוטנציאל סיכון ממשי לכך שהשוהה הבלתי חוקי יבצע עבירות בטחוניות ועבירות פליליות אחרות בתוך תחומי מדינת ישראל.

10. הסיכונים האינהרנטיים הנובעים מעצם שהייתם בישראל של שוהים בלתי חוקיים והסעתם בארץ ממקום למקום, מתעצמים ומקבלים משנה תוקף כל אימת שהמצב הבטחוני מידרדר ופיגועי הטרור מתעצמים. מאליו מובן שיש להבדיל בין מי שעבר את עבירת ההסעה שלא כדין לפני פרוץ המלחמה ואירועי הטרור הרצחניים של 7.10.23, לבין מי שעשה זאת לאחר מכן - בעת שמדינת ישראל נמצאת בלחימה מול ארגוני הטרור בכמה חזיתות.

11. בפסיקה ענפה במהלך השנים הודגשה חומרתן היתרה של עבירות שעניינן הסעת שוהים בלתי חוקיים, העסקתם והלנתם, זאת נוכח הסכנה הרבה הנשקפת מהם לשלום הציבור. נקבע כי הענישה הראויה למי שהסיעו שוהים בלתי חוקיים צריכה להיות מחמירה, וככלל צריכה לנטות לעבר מאסר בפועל, שכן קיימת הצדקה לעונש זה, בוודאי בצוק העיתים ועל רקע התעצמות אירועי לחימה וטרור; זאת בכפוף לבחינת הנסיבות הפרטניות המיוחדות של הנאשם ושל המקרה הספציפי והותרת שיקול הדעת לערכאות הדיוניות לגזור את הדין בהתחשב בנסיבות (רע"פ מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל (23.4.09); רע"פ 5198/01 טלעת חט'יב נ' מדינת ישראל (18.10.01); 7544/05 מורד שאולוב ואח' נ' מדינת ישראל (26.12.05); רע"פ 3674/04 מוחמד אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל (12.2.06); רע"פ 6217/05 וליד חג'אג ואח' נ' מדינת ישראל (4.9.06).

12. פסיקת בתי המשפט לאורך השנים התייחסה לחומרה הרבה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה ולמסוכנות הרבה הנובעת ממנה; שכן, לא מדובר אך בהקמת סכנה ממשית למשתמשי הדרך ולשלומם ופגיעה בהגנה על הבריות במרחב הציבורי, אלא גם בביצוע העבירות תוך זלזול מופגן הן בחוק עצמו והן בבית המשפט אשר הורה על פסילת הרשיון (למשל: רע"פ 1891/14 ששון ברון נ' מדינת ישראל (25.3.14); רע"פ 3292/13 צחי יוסף נ' מדינת ישראל (8.5.13)). נפסק גם לא אחת כי נהג בלתי מורשה הנוטל רכב ונוהג בו, משול הדבר לשימוש בכלי רצח, והעושה זאת כמוהו כנוהג בכלי משחית והוא מקים סכנה של ממש לציבור (למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל (20.5.15); תת"ע (מרכז) 55230-06-23 אבו ג'אבר נ' מדינת ישראל (27.7.23)). מהעבירה נובע גם פוטנציאל סיכון כלכלי ממשי, שכן מי שנוהג ללא רשיון נהיגה הוא ממילא אינו מבוטח, ואף בכך הואשם הנאשם, כך שבמקרה של תאונה שבה ייגרמו נזקי גוף או רכוש לא יהיה כיסוי ביטוחי לפגיעות, ומשמעות הדבר היא כי הפיצוי יוטל על כתפי הציבור (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11); רע"פ 2666/12 עטאללה נ' מדינת ישראל (23.4.12)).

13. על כן נפסק כי על בתי המשפט להילחם מלחמת חורמה בנהגים בלתי מורשים (למשל: עפ"ת (מרכז) 31341-06-13 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (6.10.13); והודגש כי מי שנוהג פעם אחר פעם ללא רשיון נהיגה:"רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברישיון ואיננו מבוטח" (רע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל (18.12.13)).

14. הוטעם פעם אחר פעם כי נוכח החומרה הרבה שבעבירה והסכנה הרבה שבביצועה, ההלכה היא כי בעבירות של נהיגה בפסילה יש מקום להטיל עונשי מאסר לריצוי בפועל, בוודאי כאשר מדובר במי שלחובתו עבר תעבורתי מכביד ושביצע את העבירה כאשר היה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה שלא הרתיע אותו (רע"פ 5300/18 סלאמה נ' מדינת ישראל (12.7.18); רע"פ 155/23 נאור ברנס נ' מדינת ישראל (11.1.23); (רע"פ 7629/10 חאלד אלבחירי נ' מדינת ישראל (24.10.10)).

15. עם זאת, עיון בפסיקת בתי המשפט מלמדת כי במקרים רבים נגזרו על מי שהסיעו שוהים בלתי חוקיים עונשים אשר לא כללו רכיב של מאסר בפועל; וכך גם על נאשמים שנהגו ברכב כשהם תחת פסילה (למשל: רע"פ 861/22 אלכסנדר בניאמינסון נ' מדינת ישראל (6.2.22); עפ"ג (מרכז) 42224-05-14 סאלח סרסור נ' מדינת ישראל (3.8.15)).

16. אולם, הנאשם "שילב" בין העבירות. הוא הסיע את השוהה הבלתי חוקי תוך שהוא נוהג תחת פסילה ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע כבר לפני כ- 20 שנה, וכל זאת כאשר בעברו מספר הרשעות פליליות, לרבות 3 מקרים של הסעת שוהים בלתי חוקיים, כמו גם הרשעות של נהיגה תחת פסילה בגינן כבר ריצה מאסרים, והכל כאשר מעל ראשו מרחף בעת ביצוע העבירות מאסר על תנאי. דומני כי בדרך הדברים הרגילה, ובהיעדרן של נסיבות חריגות, בהחלט היה מקום להטיל על הנאשם ענישה שבה רכיב ממשי של מאסר בפועל. בשים לב לערכים החברתיים בהם פגע הנאשם - יצירת סיכון לפגיעה בחיי אדם, הן בשל הסעת השב"ח והן בשל הנהיגה תחת פסילה, ופגיעה בשלטון החוק מתוך הפגנת זלזול בפסילה שהטיל עליו בית משפט, ובשים לב לענישה הנוהגת, אני סבור כי מתחם הענישה הכולל לעבירות בהן הורשע הנאשם כולל מאסר בפועל שבין 7 חודשים ועד 26 חודשים וכן עונשים נלווים, שבהם פסילה בפועל ורכיבי ענישה נוספים. בהתחשב במאסר על תנאי שתלוי ועומד מעל הנאשם ובעברו הפלילי והתעבורתי, יש יסוד להניח כי היה מקום להעמיד את עונשו לכל הפחות בחלק אמצעי של מתחם העונש האמור.

17. בטיעוניהם לעונש הצדדים לא הרחיבו את הדברים ולא עמדו על נימוקים מיוחדים ובעלי משקל בגינם הגיעו להסכמות העונשיות, לבד מהטענה כי מן התיק עלו קשיים.

משכך, ביקשתי מהם להשלים את הטיעון ולנמק באופן מפורט יותר מדוע עלי לכבד את ההסכמות העונשיות, שהן כאמור על הצד המקל מאוד. בטיעון משלים ציינה התובעת, כי בתיק היו קשיים ראייתיים והטעימה לעניין זה כי לא נגבתה עדות מוקדמת מהשוהה הבלתי חוקי. עוד היא ציינה את חלוף הזמן ואת העובדה שהנאשם ביצע את העבירות לפני פרוץ העימות המזוין האחרון.

18. בית המשפט יסטה מהסדר הטיעון שהציגו בפניו הצדדים רק במקרים נדירים, כאשר העונש עליו הוסכם חורג באופן משמעותי מטווח הענישה הסביר בנסיבות העניין (ראו: ע"פ 2859/18 מוחמד ח'ארוף נ' מדינת ישראל, בפסקה 4(11.11.18). במציאות המשפטית הקיימת יתרונותיו של מוסד הסדרי הטיעון הם רבים ויש לו תפקיד ראוי ובעל חשיבות ממשית בדין הפלילי (ע"פ 1421/10 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 18 (18.7.12). אך עם זאת, בית המשפט אינו כבול להסכמות בין הצדדים ועליו להחליט אם לתת להן תוקף; ולשם כך עליו לבחון אם מתקיים האיזון "... בין טובת ההנאה הצומחת לנאשם מהסדר טיעון לעניין העונש, לבין אינטרס הציבור כפי שהוא בא לידי ביטוי בעונש שבית-המשפט גוזר" (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 18 (25.12.02). במסגרת השיקולים שיש לבחון במסגרת "מבחן האיזון" האמור יש לתת משקל מרכזי לעצם קיומו של הסדר הטיעון וזאת נוכח חשיבותו לאינטרס הציבורי ובשל כך שהנאשם בחר להודות ובכך ויתר על זכותו לנהל את ההליך; וכן יש לקבוע אם מתקיים איזון ראוי בין אינטרס הציבור לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם, וזאת בדרך של בחינת העונש עליו הוסכם מול העונש שהנאשם היה צפוי לו אם לא היה מוצג הסדר, זאת גם בשים לב לקשיים הראייתיים ולסיכויים להרשעה לולא ההסדר (ע"פ 2021/17 יונה מצגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן (30.4.17).

19. חרף העובדה כי העונש עליו הסכימו הצדדים אינו כולל בחובו מאסר בפועל החלטתי בסופו של דבר ולא בלי התלבטות לקבל את הסדר הטיעון. הבאתי בחשבון לעניין זה את עצם הצגת הסדר הטיעון ואת חשיבות העניין מבחינת נכונות הנאשם להודות, דבר אשר מנע את ניהול ההליך; נתתי דעתי בהקשר זה גם לקשיים הראייתיים שעלו בתיק כפי שצוין בפניי, ולעובדה כי קושי כאמור היה מקשה בוודאי על ניהול ההליך ובוודאי פוגע בסיכויים להרשעה. בנוסף, העונש המוסכם אינו כולל אמנם מאסר בפועל, אך מאחר והצדדים הסכימו על הטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות וזאת למשך 9 חודשים - התקופה המקסימלית שהחוק מאפשר, לא ראיתי בכך סטייה כה חריפה לקולא עד שתצדיק שלא לקבל את ההסדר; מה גם שהקנס עליו הוסכם, שהוא גבוה למדי ומחמיר את משקל הענישה, יש במובן מסוים כדי לתרום לאיזון הדברים והעמדת מידת העונש המוסכם בכללותו בנקודה שבה אין הצדקה להתערב בו.

20. החלטתי אפוא לקבל את הסדר הטיעון ואני מעמיד את עונשו של הנאשם על אלה:

א. מאסר של 9 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

ב. אני מפעיל את המאסר על תנאי בן 7 החודשים שהוטל על הנאשם בת"פ (חד') 244-10-18 מדינת ישראל נ' מגדלה. הפעלת המאסר על תנאי תהיה בחופף לעונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהטלתי על הנאשם, כך שהנאשם ירצה בסך הכל 9 חודשי מאסר בעבודות שירות.

ג. אני מטיל על הנאשם קנס של 20,000 ₪. אם הנאשם לא ישלם את הקנס או את חלקו הוא יישא במאסר של 90 יום. הקנס ישולם במלואו עד ליום 31.12.25

ד. מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור הנאשם כל עבירה שעניינה הסעה או הלנה או העסקה של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין על-פי חוק הכניסה לישראל.

ה. מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור הנאשם כל עבירה של נהיגה בפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה או כל עבירה של נהיגה ללא רשיון שפקע מעל לשנתיים בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

ו. מאסר על תנאי של חודשיים למשך שלוש שנים לבל יעבור הנאשם כל עבירה של נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970.

ז. המאסרים על תנאי לא יעמדו בתוקף בעת ביצוע עבודות השירות.

ח. אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה על כל רכב מנועי למשך 36 חודשים מהיום. פסילה זו תהיה מצטברת על כל פסילה שהנאשם נושא בה כעת.

ט. אני מורה על הפעלת הפסילה על תנאי בת 6 החודשים שהוטלה על הנאשם בת"פ (חד') 244-10-18 מדינת ישראל נ' מגדלה. הפסילה תופעל בחופף לפסילה בפועל שהטלתי עליו. כך שסה"כ ירצה הנאשם 36 חודשי פסילה בפועל מהיום.

21. הנאשם יפקיד את רשיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט, הגם כי הרשיון כבר פקע. אם אין בידיו את רישיון הנהיגה עליו להפקיד במזכירות תצהיר ערוך כדין. מניין ימי הפסילה יחל מיום הפקדת רשיון הנהיגה או התצהיר במזכירות בית המשפט.

22. הנאשם יתייצב ביום 4.2.25 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביחידת ברקאי - עבודות שירות, שלוחת צפון - בסמוך לבית סוהר מגידו, זאת לצורך קליטה והצבה ותחילת עבודות השירות.

23. הובהר לנאשם כי עליו להקפיד על התייצבות רצופה ודייקנית לעבודות השירות בהתאם להוראות שיקבל, וכי עליו לבצע את עבודות השירות על פי נהלי והנחיות הממונה על עבודות השירות, והוא מוזהר שאם לא יעשה כן, ניתן יהיה להפסיק את עבודות השירות - ואת יתרת העונש הוא ירצה במאסר מאחורי סורג ובריח.

24. הנאשם ישלם את מלוא הקנס עד ליום 31.12.25. על הנאשם להסדיר את תשלום הקנס באמצעות המרכז לגביית קנסות, ועליו לציין בפניהם את מספר התיק הפלילי.

הנאשם יוכל לשלם את הקנס ב- 10 תשלומים ובלבד שהוא יסיים לשלמם בתוך המועד שקבעתי, ועליו להסדיר את מועדי התשלומים מול המרכז לגביית קנסות.

את הקנס ניתן יהיה לשלם כעבור שלושה ימים ממתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגביה, באחת מהדרכים הבאות:

· בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגביה, www.eca.gov.il

· במוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גביה) - בטלפון 35592* או בטלפון ***-*******.

· במזומן - בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד.

25. ניתן בזה צו להשמדת כל מוצג ששימש לביצוע העבירה או שהחזקתו אסורה.

26. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ה, 08 דצמבר 2024, במעמד הצדדים.