לפניי "בקשה מיוחדת דחופה מניעה משבת בדין" אשר ניתן לראותה כבקשת הנאשם לפסילת שופט.

רקע

כתב האישום כנגד הנאשם הוגש ביום 23.6.2025.

בדיון אשר התקיים ביום 19.10.2025, כפר הנאשם כפירה כללית והתיק נותב לטיפולי תוך שנקבע מועד לדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ ומסירת מענה מפורט ליום 31.12.2025, וזאת בנוכחות הנאשם.

בין מועד הדיון מיום 19.10.2025 ועד להגשת בקשת הפסלות המונחת לפניי, הגיש הנאשם מספר בקשות שכולן נושאת כותרת "דחופה ביותר", כשלעיתים מוגשות מספר בקשות באותו יום, וביניהן ניתן למצוא בקשה דחופה ביותר למתן צו לקבלת חומרי חקירה (גילוי מסמכים), בקשה דחופה ביותר להזמת עדים, בקשה דחופה ביותר למתן החלטה בהעדר תגובת המשיבה, בקשה דחופה ביותר למתן צו לגילוי מסמכים מיו"ר לשכת עורכי הדין והלשכה - אשר הוגשה מספר פעמים בתצורות שונות, בקשה דחופה ביותר להזמנת עדים, בקשה דחופה ביותר לקבלת פרטים ועוד.

נוכח תגובת המשיבה לבקשת חומרי חקירה, הורתי לנאשם לפנות ולהגיש בקשה בהתאם להוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 וזאת ככל ויעלו טענות בדבר חומר חקירה, כמו כן, ונוכח כך שהנאשם אינו מיוצג, הורתי למזכירות בית המשפט לוודא קבלת החלטתי בידי הנאשם.

לאור תגובת הנאשם אשר כללה בקשה לקבלת חומרי חקירה, הוריתי על פתיחת תיק בע"ח וניתוב התיק על פי תכנית העבודה לשופט אשר ידון בבקשה לגופה.

תיאור הבקשה בתמצית

לאחר שעיינתי בטענותיו של הנאשם, הגעתי למסקנה שיש לדחות הבקשה וזאת בלא צורך בקבלת תגובת המאשימה.

טענותיו של הנאשם הן טענות כנגד החלטות דיוניות של מותב זה וכן טענות כנגד סדרי ונהלי העבודה בין שופטים בהיכל בית המשפט בבאר שבע, וזאת בין היתר נוכח החלטתי להעביר ולנתב בקשתו של הנאשם לקבלת חומרי חקירה לדיון בפני שופט שאינו דן בתיק העיקרי, בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ, וכן נוכח קביעת מועד לדיון מענה מפורט ודיון לפי סעיף 144 לחסד"פ אשר לדעת הנאשם, הוא מועד רחוק ויש בו להוסיף, לדעת הנאשם, לעומס בבתי המשפט, כשלבקשת הנאשם יש להחיש את הדיון בעניינו.

דיון

בהתאם להוראות סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן : "חוק בתי המשפט"):

"שופט לא ישב בדין אם מצא מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

ההלכה בסוגית פסלות שופט סוכמה בע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), לפיה "..לא רגישותו הסוביקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה, אלא השאלה היא, אם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית של משוא פנים בניהול המשפט".

המבחן אשר נקבע בפסיקה הוא מבחן "אפשרות ממשית" למשוא פנים, מבחינה אובייקטיבית, כלומר בעיני המשקיף הסביר מהצד. נקבע, כי המשקיף האובייקטיבי הזה מיוצג על ידי בית המשפט, הרואה את הדברים ללא מעורבות אישית.

המבחן לקיומה של עילת פסלות שופט היושב בדין כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט הוא בחינת התקיימותן של נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בניהול ההליך (ראו ע"פ 7973/23 אמר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), וכפי שנקבע לא אחת בעבר, רק במקרים חריגים ייקבע כי הפעילות השיפוטית כשלעצמה תבסס חשש ממשי למשוא פנים שיהא בו להצדיק פסילת המותב (ראו ע"פ 1609/19 שוראקי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים).

הפסיקה קבעה כי אין אנו עוסקים בחשש שרושם זה או אחר יווצר בעיניו של הציבור או בעיניו של המתדיין עצמו, אלא בבחינה מעשית של יכולתו של בית המשפט היושב לדין, לשפוט בתיק שבפניו.

רק במידה ומתהווה בסיס ליצירת דעה קדומה אצל השופט הדן בתיק, עד כדי פגיעה באפשרות של קיום משפט צודק והוגן, יפסול עצמו השופט מלדון בתיק.

"הלכה היא כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, לא כאשר מדובר בהחלטה יחידה ולא כאשר מדובר במספר רב של החלטות. זאת, שכן קבלת החלטות דיוניות במסגרת ההליך אינה יוצרת כשלעצה חשש למשוא פנים" (ראו ע"פ 7316/16 יפת נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) ע"פ 4196/23 פרנקל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים)).

לאחר שבחנתי את טענותיו של הנאשם ולאחר בחינת ההחלטות שנתקבלו על ידי כמותב הדן בתיק העיקרי, מותב אשר טרם קיים דיון נוכח כפירת הנאשם בפני 'שופט מוקד', מצאתי לדחות הבקשה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ו, 30 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.