6. בעת קביעת עונשו של הנאשם, במסגרת מתחם העונש ההולם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין"), שומה על בית המשפט להתחשב בטיב הערכים המוגנים, במידת הפגיעה בהם, בענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. משהצדדים לא הגיעו להסדר עונשי, שומה על בית המשפט לערוך איזון ולהביא בחשבון את מכלול השיקולים שנקבעו בחוק ובפסיקה בעת קביעת מתחם העונש ההולם.

7. יש לציין כי, העיקרון שמנחה את בית המשפט בעת קביעת מתחם העונש (בהתאם להוראות סעיף 40ב לחוק העונשין) הינו הלימה בין חומרת מעשה העבירה בנסיבות אותו מקרה ומידת אשמתו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם.

8. במעשיו האמורים לעיל פגע הנאשם בערכים המוגנים של ריבונות המדינה לקבוע מי יבוא בשעריה ובהסדרת שוק העבודה. כמו כן, בכניסתו לישראל, שלא תחת עינם הפקוחה של גורמי הביטחון, יש כדי להביא לפגיעה בביטחונו של הציבור ואזרחי המדינה ולו ברמה הפוטנציאלית.

9. בהקשר לכך ראו דבריו של כבוד השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 3677/13 מוחמד אלהרוש נ' מדינת ישראל (9.12.14) (להלן: "אלהרוש"):

"מושכלות ראשונים הם כי הכניסה לישראל שלא כדין ומבלי היתר פרטני פוגעת בבטחון המדינה, בזכותה לקבוע את הבאים בשעריה ועלולה להגדיל את הסיכון לפשיעה מצד אלו ששוהים בה לא כדין [...] אין חולק כי עצם תופעת הכניסה שלא כדין מגדילה את הפוטנציאל לסיכון בטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את בטחון תושביה. "

10. אכן בהלכת אלהרוש קבע בית המשפט כי גדרי מתחם העונש ההולם משתנים, ונגזרים מנסיבות שונות כגון מצב ביטחוני. מדינת ישראל מצויה במלחמה קשה מיום 7.10.23, במלחמה אשר החלה כמתקפת טרור זוועתית, ולעובדות אלו השפעה ישירה על הצורך במתן בכורה לערכים המוגנים. זכותה של המדינה לקבוע מי יכנס לתחומה, והגנה על ביטחון המדינה ותושביה מקבלים בימים אלו משנה חשיבות ולפיכך יש גם לקבוע את מתחם העונש ההולם וגם את העונש במסגרת מתחם זה. הגם טענת ההגנה ביחס לרגיעה במצב הביטחוני, הרי שהמצב הביטחוני במדינה עודנו מתוח ועדים אנו לפיגועים המתרחשים בתדירות גבוה, זאת לצד פריסת כוחות הביטחון בשטח. אפנה לפיגוע שהתרחש אך לפני זמן לא רב בעמק בית שאן במהלכו נרצחו שני ישראלי על ידי שוהה בלתי חוקי.

11. בעפ"ג 31211-10-23 (מחוזי באר שבע) מדינת ישראל נ' אלנגאר (22.10.23) (להלן: "עניין אלנאגר") דן בית המשפט המחוזי בערעורי המדינה על קולת העונש שהוטלו על שמונה משיבים, אשר הורשעו בעבירות שונות על חוק הכניסה לישראל. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכך שהמשיבים הינם תושבי הרשות הפלסטינאית, אשר אותרו ונתפסו במחוז דרום, ובשים לכך למתקפה שאירעה במדינתנו והטבח הנוראי שבוצע, נקבע כי המצב הביטחוני הנוכחי מחייב בחינה מחודשת של מדיניות הענישה.

12. בעניין אלנגאר, בית המשפט המחוזי ערך הבחנה בין סוגי העבירות שעל פי חוק הכניסה לישראל, לצורך קביעת מתחם העונש, וקבע כי ביחס לעבירה לפי סעיף 12(3ב) - הפרת תנאי ההיתר, נקבע מתחם הנע - בין חודש מאסר ועד ל-6 חודשים. ביחס לעבירה של כניסה ושהייה לישראל בניגוד לדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, נקבע בעניין מתחם העונש ההולם נע בין חודשיים לשבעה חודשי מאסר. בקשת רשות הערעור נדחתה.

13. משכך, מקיימות הנסיבות הנוכחיות את מלוא הנסיבות אליהן היתה התייחסות בהלכת אלהרוש, כמצוטט לעיל, כמסד להחמרת מתחם העונש ההולם.

14. בנוסף, בנוסף מצאתי להפנות להחלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם נקבע כי מתחם העונש הראוי, גם מקום בו מדובר בשהייה קצרה בשטחי המדינה בניגוד לדין, נע בין חודשיים לשבעה חודשים. בעפ"ג 68409-05-24 מיום 5.6.24, צוין "לאור זאת, אין אנו מוצאים כל מקום לקביעת מתחם עונש הולם שונה, בעת הזו, מזה אשר נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, הכולל מאסר בפועל בין חודשיים לשבעה חודשים". גם בעפ"ג 60575-05-24 29.5.24, נקבע "בימים רגילים ניתן לקבל זאת בהתחשב באינטרסים אחרים הפועלים בסוגיה זו, אולם בימים של מתח ביטחוני ובוודאי בעת מלחמה ממש יש לתת את הבכורה במובהק לאינטרס הציבורי ולצרכי הביטחון הנגזרים מהמצב. ביטחון המדינה ותושביה קודם לרווחת תושבי הרש"פ והאינטרס שלהם לשהות בישראל שלא כחוק. בנוסף, בעפ"ג 61758-05-24 אבו ערה נ' מדינת ישראל (נבו 16.6.24) ציין בית המשפט המחוזי: "בכל הנוגע למתחמי הענישה, אמרנו ואיננו חוזרים מדברינו - "תחתית מתחם העונש בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית בימים אלה חייבת לעמוד, במקרה האופייני על שלושה חודשים בפועל". נוכח צוק העיתים זו גם דעתנו כעת. הדבר מתבקש מההכרה בכך שמדינה חפצת - חיים חייבת להגן על אזרחיה מפני תופעת השוהים הבלתי - חוקיים גם באמצעות ענישה מרתיעה. מדינה ריבונית איננה יכולה להתייחס אל תופעה זו כעניין של מה בכך. עבירות אלו פוגעות בעצם ריבונותה ובסדר הציבורי וחותרות תחת שלומם וביטחונם של אזרחיה."

15. בית המשפט ער למחלוקת שבין הצדדים ביחס למתחם העונש ההולם, נוכח תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, אשר נכנס לתוקפו ביום 13.7.25. התיקון לחוק, מלמד אודות החמרת המחוקק בענישה, בעבירות של שהייה בישראל שלא כדין ו/או הפרת תנאים אשר נקבעו בהיתר, תוך שנקבע כי עונש המאסר המקסימלי, יעמוד על שנתיים מאסר חלף שנה (ראו סעיף 12א(4) סיפא), והקנס שיוטל לא יפחת מ-10,000 ₪ ולא יעלה על 40,000 ₪ (ראו סעיף 12(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל).

16. בעקבות תיקון 42 לחוק, הרי שניתן למצוא בפסיקה מקרים בהם בתי המשפט מצאו להחמיר במתחמי הענישה, וכן ניתן למצוא החלטות שונות של בתי המשפט המחוזיים, אשר נמנעו מקביעת מסמרות ביחס למתחם העונש ההולם בעקבות התיקון האמור, כפי שיבוא להלן:

17. בעפ"ג (מחוזי-ירושלים) 15300-05-25 מדינת ישראל נ' דינא אלקרעאן (נבו, 8.9.2025) בית המשפט המחוזי דן בהשפעת תיקון 42 על מתחם הענישה בעבירות של שהייה בלתי חוקית (אם כי באותו מקרה, דובר בעבירה אשר בוצעה טרם התיקון לחוק) בעניינן של תושבות האזור אשר הסתתרו בתוך נגרר שחובר לרכב ונכנסו לשטחי המדינה ללא היתר, ואשר נדונו ל-3 ימי מאסר בפועל. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש, אך בית המשפט המחוזי לא קבע מסרות באשר למתחם הענישה ההולם, אך קבע כי לא היה מקום להסתפק בעונש של מאסר מותנה או מאסר בן ימים ספורים. וראו הדברים שנקבעו: "יש לזכור כי מדינת ישראל עודנה מצויה במלחמה, שמעצם טיבה עשויה להביא לשינוי מהיר ובלתי צפוי במצב הביטחוני הקונקרטי ובעומס על כוחות הביטחון הנגזר ממנו (וראו רק כדוגמא את מבצע "עם כלביא" שהתרחש בתקופה שבין הגשת הערעורים לבין הדיון בהם)." בנוסף נקבע כי "כי לו לערעור שכאן הייתה השלכת רוחב משמעותית צופה פני עתיד, אפשר שהיה מקום לדון בפירוט בשאלת השלכת האמור בהנחיה הנזכרת על מתחם העונש ההולם שנקבע בפסיקה שלאחר פרוץ המלחמה. אלא שתיקון 42 לחוק מחייב ממילא בחינה מחודשת של מדיניות הענישה ומתחם העונש ההולם, כך ששאלת השלכת האמור בהנחיה מתוחמת ממילא לתקופה בת מספר חודשים בלבד. בנסיבות אלה, לא ראינו צורך לקבוע מסמרות בעניין זה."

18. עפ"ג 14742-09-25 מדינת ישראל נ' נוארה (נבו, 16.9.25) - הנאשם הורשע בעבירה של כניסה וישיבה בישראל שלא כחוק, עת נמצא ביום 9.8.25, בבית עסק בנצרת. בית משפט השלום קבע כי מתחם עונש הנע בין חודשיים ל-8 חודשי מאסר, ודן את הנאשם ל-75 ימי מאסר (הופעל מאסר על תנאי בן 4 חודשים בחופף), סה"כ נקבע כי הנאשם ירצה 4 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית וקנס בסך 1,000 ₪. המדינה ערערה על קולת העונש, והצדדים הגיעו להסכמות לפיהן חלף 4 חודשי מאסר ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר (כולל תקופת התנאי), והקנס הוחמר ל- 5,000 ₪, חלף 1,000 ₪. יודגש כי בית המשפט לא מצא לשנות את מתחם העונש, והשינויים ברכיבי הענישה נעשו בהתאם להסכמת הצדדים תוך שנקבע: "באשר לערעור המופנה כנגד מתחם העונש ההולם כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, הרי שמבלי שנעלם מעינינו תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, כמו גם בזיקה לפסיקה רחבה באשר למתחמי העונש ההולמים בעבירות של כניסה ושיבה לישראל שלא כחוק, ובכלל זה רע"פ 7908/23 אל נג'אר וכן עפ"ג 60659-02-25 חלוף נגד מדינת ישראל הרי שבשלב זה איננו סבורים כי יש לקבל את הערעור בהתייחס לשינוי מתחם העונש ההולם שנקבע בפסקי דין אלו ואשר אושרו על ידי בית המשפט העליון וזאת לעת הזו."

19. לצד הפסיקה שהובאה לעיל, יצאו תחת ידם של הערכאות הדיוניות, לא מעט החלטות, ברוח תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, המלמדות על מגמת החמרה במתחמי הענישה, כך למשל:

20. בעפ"ג (מחוזי-חיפה) 58700-08-25 מדינת ישראל נ' אבו שחידם (ניתן ביום 26.8.2025), פסק הדין לא פורסם במאגרים) - בית המשפט המחוזי החמיר בעונשה של נאשמת, אשר הורשע בשהייה בלתי חוקית לצד עבירת התחזות ונהיגה ללא רישיון, תוך הפנייתו לתיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, בקובעו: "תיקון זה מהווה מה שמכונה 'נקודת מפנה' בכל הנוגע לרף הענישה והתיקון משקף מגמה פסיקתית בכל הנוגע לרף הענישה הנדרש בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל. ניתן להפנות בהקשר זה לרע"פ 49948-02-25 חמאמדה נ' מדינת ישראל (23/02/2025) אשר ניתן עוד לפני התיקון האמור בחוק ומחדד את החומרה של עבירת שהייה בלתי חוקית ועל הסיכון לביטחון ובמיוחד לאחרונה נוכח המצב הביטחוני, וזאת עוד טרם התיקון". בית המשפט ער לכך שמדובר במקרה חמור מהמקרה המונח לפניי נוכח שילוב העבירות המיוחסת לנאשמת, עם זאת, הרי שלא ניתן להתעלם מאמירות בית המשפט המחוזי באשר לחומרה של עבירת השהייה הבלתי חוקית, וזאת עוד טרם התיקון.

21. בת"פ (שלום באר שבע) 5032-10-25 מדינת ישראל נ' סמאחין (ניתן ביום 26.10.25, טרם פורסם במאגרים) ביחס לנאשם אשר שהה ביום 29.9.2025, ביישוב שגב שלום, בשטחי מדינת ישראל מבלי שהחזיק בהיתר, ובשים לב לתיקון 42 לחוק, נקבע מתחם הנע בין 3 ל-9 חודשי מאסר לצד מתחם קנס הנע בין 10,000 ₪ ועד 40,000 ₪ . הנאשם נעדר עבר, נדון ל-3.5 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה וקנס בסך 10,000 ₪. לא הוגש ערעור.

22. בת"פ (שלום-חיפה) 49087-08-25 מדינת ישרל נ' סמודי (15.10.25) הנאשם הורשע בביצוע עבירה של שהייה בישראל שלא כדין, עת נתפס ביום 16.8.25 בקניון בחיפה כשאין ברשותו היתר. בית המשפט העמיד את מתחם העונש בין 3 ל-10 חודשי מאסר, נוכח תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, ודן את הנאשם שהינו בעל עבר פלילי רלוונטי ל-4 חודשי מאסר, לצד הפעלת מאסר מותנה, וקנס בסך 5,000 ₪, לא הוגש ערעור.

23. בת"פ (שלום-באר שבע) 54249-07-25 מדינת ישראל נ' שעראוי ואח' (נבו, 21.8.25) - כב' השופטת חולתא, דנה בעניינם של 11 נאשמים אשר הורשעו בביצוע עבירה של שהייה בישראל שלא כדין, כאשר הדיון בעניינם התקיים ביום מורכז שנקבע לשמיעת תיקים אלו, כאשר מחצית מהתיקים עסקו בעבירות שנעברו לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל. בין הצדדים הייתה מחלוקת לעניין מתחם העונש ההולם. כב' השופטת חולתא קבעה כי המחוקק העביר מסר ברור לבתי המשפט עם תיקון 42 לחוק. לצד זאת הפנתה לפסיקה שונה, ולפערים שניתן למצוא בין מתחמי הענישה תוך שנקבע כי אין מקום להחמיר בתחתית מתחם הענישה אלא בתקרת המתחם בלבד, כך שביחס לחלק מהנאשמים נקבע מתחם הנע בין חודשיים ועד 10 חודשי מאסר, ולחלקם נקבע מתחם הנע מחודש וחצי ועד 9 חודשים. ביחס למתחם הקנס, דחתה את טענת ההגנה כי מצבם הכלכלי של הנאשמים מצדיק מתחם קנס מופחת או סטייה מהקנס המזערי, תוך שצוין כי טעם מיוחד לחריגה מהקנס המזערי הקבוע בחוק יכול להתקבל במקרים בהם נקבעה מידה פחותה של פגיעה בערכים, כדוגמת סטייה מהיתר קיים. (לא הוגש ערעור).

24. בת"פ (שלום באר-שבע) 74893-07-25 מדינת ישראל נ' נור הוארין (נבו 25.8.2025) - ביחס לנאשם אשר הורשע בעבירה של שהייה שלא כדין בשטחי המדינה, בכך שביום 22.7.25 נעצר בתל-שבע, מבלי שהחזיק היתר, ובעקבות תיקון 42 לחוק, נקבע מתחם הנע בין שלושה חודשי מאסר ועד 10 חודשים, וקנס שלא יפחת מ-10,000 ₪. הנאשם נעדר עבר פלילי, צעיר, ביקש להיכנס לצורך פרנסה, נדון ל-95 ימי מאסר לצד קנס כספי בסך 10,000 ₪ (לא הוגש ערעור).

25. בעפ"ג (מחוזי באר-שבע) 42647-12-25 מדינת ישראל נ' אלאתמין (נבו, 24.12.25) - התקבל ערעור המדינה התקבל, תוך שנקבע כי לא היה מקום לסטות ממתחם הענישה, ועונשם של הנאשמים אשר הורשעו בעבירה של כניסה לישראל והפרעה לשוטר, הוחמר ל 3.5 חודשי מאסר (חלף 90 ימי מאסר) וקנס בסך 10,000 ₪ (חלף קנס 5,000 ₪ ו-7,000 ₪). נקבע כי ככל יש לקבוע קנס שלא יפחת מ-10,000 ₪ בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין. יצוין כי בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתי כי "מצב כלכלי קשה של הנאשם או מצב בריאותי קשה של הנאשם או של בני משפחתו ככלל לא יהוו "טעמים מיוחדים" שיצדיקו חריגה מגובה הקנס המזערי שקבע המחוקק", וכן ככלל לא יצדיקו חריגה ממתחם הענישה.

26. בעפ"ג (מחוזי באר-שבע) 6425-01-26 מדינת ישראל נ' סיף (ניתן ביום 7.1.26) - מדובר בנאשם אשר הורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין לצד הפרעה לשוטר, עת נעצר ביום 25.11.25 באתר בנייה בסמוך לקיבוץ ברור חיל, יחד עם נאשם נוסף, כאשר השניים הבחינו בשוטרים החלו בבריחה. בבחינת הנסיבות, עולה כי הנאשם נכנס לשטח מדינת ישראל מהאזור כשלושה ימים עובר למעצרו בכך שטיפס באמצעות חבל מעל גדר המערכת. בית המשפט השלום קבע מתחם הנע בין 3 ל-9 חודשי מאסר לאור שילוב העבירות, ומתחם קנס הנע בין 5,000 ₪ ועד 20,000 ₪ נוכח כך שהנאשם נעדר תמכיה. בית המשפט קיבל את ערעור המדינה והעמיד את המתחם בין 4 ל-12 חודשי מאסר, ומתחם קנס הנע בין 10,000 ₪ ועד 20,000 ₪, תוך שעונשו של הנאשם הוחמר ל-4 חודשי לצד קנס בסך של 10,000 ₪.

27. בעפ"ג 6482-01-26 מדינת ישראל נ' אלעמארין (ניתן ביום 7.1.26) - נקבע כי ביחס לעבירה של כניסה לישראל, בנסיבות אותו מקרה, ללא ביצע עבירות נלוות וללא נסיבות מחמירות, על מתחם העונש לנוע בין 3 ל- 9 חודשי מאסר, וקנס שתחתיתו 10,000 ₪. יצוין כי נוכח נסיבות חריגות הקשורות בבנו של הנאשם 2 בית המשפט לא התערב בעונש שהושת (חודשיים מאסר), אך החמיר עם הנאשם 1 והשית 3 חודשי מאסר חלף חודשיים.

מתחם העונש ההולם

28. בנסיבות המקרה דנא, מיוחסת לנאשם, עבירה של כניסה לישראל בניגוד לדין, על פי סעיף 12א(1)+12א(4) לחוק הכניסה לישראל, כאשר עיון בכתב האישום מעלה כי מדובר בתושב הרשות הפלסטינאית, אשר שהה ביום 16.12.2025, ביישוב להבים בסמוך לאתר בניה, בשטח מדינת ישראל, מבלי שהחזיק באישור כניסה או שהייה כדין.

29. כמו כן, ולחומרה, יש ליתן הדעת שמדובר בשהייה בשטח המדינה בתקופה ביטחונית מתוחה ורגישה.

30. בנסיבות אלו, ובהתאם לפסיקה המגוונת שהובאה לעיל, ונוכח המסר הברור של המחוקק כפי שבא לידי ביטוי בתיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, מצאתי לקבוע כי על מתחם העונש ההולם לנוע בין שלושה חודשים ועד 10 חודשי מאסר, וקנס הנע בין 10,000 ₪ ועד 40,000 ₪, לצד ענישה נלווית.

31. ביחס לרכיב הקנס אפנה לעפ"ג (מחוזי באר-שבע) 34805-12-25 מדינת ישראל נ' בדחה (נבו, 21.12.25) במסגרתו ציין בית המשפט המחוזי כי 'בהעדר טעמים מיוחדים' יש "...לפעול בהתאם למצוות החוק ולהטיל את הקנס לפחות לפי שיעורו המינימלי, בסך של 10,000 ₪.

32. לא מצאתי כי יש לחרוג ממתחם העונש הכספי על אף המסמך הרפואי, הן בשל אופן הצגתו והן בשל כך שלנאשם יש יכולות השתכרות אחרות מלבד ביצוע העבירות, מה גם שלדברי הנאשם, יש לו אחים ואחיות בוגרים- נתון המעיד וסותר את דברי באת כוחו כי הוא האדם היחיד המפרנס משפחתו המורחבת.

קביעת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש

33. בקביעת עונשו של הנאשם ולקולא תילקח בחשבון הודאתו, נתון המעיד על לקיחת אחריות.

34. כמו כן, הוענק משקל לגילו של הנאשם, להיותו נעדר עבר פלילי, ולנסיבותיו האישיות והמשפחתיות כעולה מדברי בא כוחו.

35. ניתן משקל למצבה הרפואי של ביתו.

36. הוענק משקל לצורך בהרתעת היחיד והרתעת הרבים.

37. לאור האמור לעיל, בשים לב לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לצד היותו נעדר עבר פלילי, ובשים לב לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, מצאתי למקם את הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה, אך לא בתחתיו.

38. ביחס לעתירת הסנגור לסטות מעונש של 10,000 ₪ בשל מצבו הכלכלי, אפנה לעפ"ג 34805-12-25, לאור כך שלא הוצגו טעמים מיוחדים, כדרישת החוק, לא מצאתי לסטות מהקנס הקבוע בחוק.

סוף דבר,

39. לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. 4 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס.

ב. 5 חודשי מאסר, וזאת על תנאי, שלא יעבור במשך שלוש מיום שחרורו, כל עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

ג. קנס בסך 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו (ראו את שנקבע בעפ"ג 1680-11-23; עפ"ג 6746-10-23 לעניין הטלת קנס בעבירות על חוק הכניסה לישראל, בשים לב להוראת סעיף 12(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל). הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים רצופים החל מיום 1.3.25 ובכל הראשון לחודש שלאחריו. מובהרות לנאשם הוראות החוק ביחס לאפשרות החיוב בתוספת הפיגורים כמו גם הפעלת המאסר חלף הקנס.

ד. הצהרה בהתאם לתקנות העונשין (התחייבות להימנע מעבירה), התש"ף - 2019, על התחייבות כספית שלא לעבור בניגוד לחוק הכניסה לישראל. ההתחייבות תהא לתקופה של שנתיים מיום שחרורו ובסך של 5,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' שבט תשפ"ו, 22 ינואר 2026, במעמד הצדדים.