ד) הוחלף סעיף 16 ("עונשין"), לרבות בהוספת סעיף 16(ב)(4) הרלוונטי לנאשם, אשר קובע "המחזיק או הנושא דמוי כלי ירייה שלא במועדון לדמויי כלי ירייה מורשה, בניגוד להוראות סעיף 7ט(ג), דינו - מאסר שלוש שנים".

ה) תוקן סעיף 25 ("תחילת תוקף"), כך שהסעיף המקורי הפך לסעיף 25(א) והוסף סעיף 25(ב), הקובע "צו לעניין דמוי כלי ירייה כאמור בהגדרה 'דמוי כלי ירייה', ייכנס לתוקפו שישה חודשים מיום פרסומו ברשומות".

עובדות מוסכמות ויריעת המחלוקת

3. אין חולק, כי בעקבות התקנת הצו עונה אקדח ההזנקה להגדרת "דמוי כלי ירייה" שבסעיף 1 ל-חוק כלי היריה - הגדרה שהוספה בתיקון 24. בסעיף 4 ל-צו, נקבע כי תחילתו של הצו 6 חודשים מיום פרסומו "כאמור בסעיף 25(ב)" ל-חוק כלי היריה, קרי ב-6.2.25.

4. לטענת ב"כ הנאשם על ה-צו חלה הוראת המעבר שבסעיף 22(א) ל-חוק כלי יריה, לפיה המחזיק לא יישא באחריות פלילית אם תוך 60 יום מהיכנס החוק לתוקף קיבל רישיון להחזקת כלי היריה או מסר אותו לתחנת המשטרה. משכך נטען, כי עמד לרשות הנאשם פרק זמן נוסף של כ-30 ימים, במהלכם יכול היה להפקיד את אקדח ההזנקה. זאת ועוד, ב-ה/1 - הודעת דוברות המשרד לביטחון לאומי מיום 29.1.25 - נרשם כי הצו יכנס לתוקפו ב-6.2.25 ונמסרה הודעה לציבור, שניתן לבצע "הפקדה מרוכזת במרלו"ג משטרת ישראל... החל מיום 24.3.25...".

5. לטענת ב"כ המאשימה, הוראת המעבר שסעיף 22(א) ל-חוק כלי היריה עוסקת בכניסתו לתוקף של החוק עצמו (ב-1.8.49) ולא מהווה הוראת מעבר ל-צו. לגישת ב"כ המאשימה, הוראת המעבר שנקבעה ב-צו היא בבחינת "נורמה מאוחרת" הגוברת על "נורמה מוקדמת". זאת ועוד, לציבור היו 6 חודשים מיום פרסום הצו להפקיד דמויי כלי היריה, כפי שאף נקבע בסעיף 25(ב) ל-חוק כלי היריה - הוראה שהוספה בתיקון 24. לעמדת ב"כ המאשימה, לא רק שמהבחינה המשפטית הוראת המעבר, אשר חוקקה בשנת 1949, כדי להסדיר כניסתו לתוקף של חוק כלי היריה, לא יכולה לחול על הצו שתוקנן בשנת 2024, אלא שגם "הגיונית זה לא מתכנס". זאת משום, שהמחוקק תיקן את סעיף 25 וקבע בסעיף קטן (א) שבו כי חוק כלי היריה נכנס לתוקפו ב-1.8.49 ואילו בסעיף קטן (ב) נקבע כי הצו יכנס לתוקפו 6 חודשים מיום פרסומו ברשומות. למעשה, לא רק שלא נותרה לקונה, אלא שנקבע במפורש מועד כניסתו לתוקף של הצו, הן ב-צו עצמו והן ב-חוק כלי היריה. באשר ל-ה/1 נטען, כי לא ההי כאן ניסיון להטעות את הציבור, כי אף ב-ה/1 פורסם מועד כניסתו לתוקף של הצו וכי ההודעה לציבור מתייחסת למתן אפשרות למי שמחזיק דמויי כלי ירייה באופן מרוכז ומשמעותי להפקידם במרלו"ג, שהוא המחסן של משטרת ישראל.

6. לטענת ההגנה בעת כניסתו לתוקף של חוק כלי היריה, ב-1.8.49, החזקת אקדח ההזנקה היתה חוקית. חוקיות זו שונתה עם התקנת הצו. לגישת ב"כ הנאשם, קיימת הרמוניה בדין - כפי שהוראת המעבר בסעיף 22 ל-חוק כלי היריה אפשרה למי שהחזיק כלי יריה, אשר החזקתו היתה אסורה אותה עת בהתאם לפקודה (שבוטלה בסעיף 23 ל-חוק כלי היריה) להפקיד את כלי היריה תוך 60 יום מועד כניסת חוק כלי היריה לתוקף - כך הוראת מעבר זו מאפשרת גם החזקת דמוי כלי ירייה ולהפקידו תוך 60 יום ממועד כניסת הצו לתוקף ואז מתקיימת גם הרמוניה בין הוראות הצו לבין הודעת דוברות המשרד לביטחון לאומי (ה/1). זאת ועוד, פרשנות זו אף תואמת הוראת סעיף 34כא ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977, לפיה אם קיימים מספר פירושים - יש להכריע בהתאם לפירוש המקל עם הנאשם.

7. במסגרת השלמת הטיעון הפנה ב"כ המאשימה להודעת דוברות המשרד לביטחון לאומי מיום 8.9.24, אשר אף היא התייחסה להוראות תיקון 24 ל-חוק כלי היריה ול-צו שתוקפו מ-6.2.25 ובה נרשם כי "במקרה של סתירה או אי התאמה בין המידע המופיע בדף המידע לבין הוראות הדין הרלוונטיות יגברו הוראות הדין". להודעה זו אף צורף עותק של הצו. לגישת ב"כ המאשימה, די בכך כדי לדחות טענות ההגנה כי ניתן ללמוד מ-ה/1 שלציבור ניתנו 60 ימים נוספים. בנוסף, נטען כי למחוקק סמכות לחוקק נורמה הסותרת נורמה קיימת וכי גם בהתאם לעיקרון לפיו הוראה ספציפית גוברת על הוראה כללית, יש להעדיף הוראת הצו לגבי מועד כניסתו לתוקף. בתמיכה לטענותיו, הפנה ב"כ המאשימה לקביעות בספרות ובפסיקה, אליהם אתייחס בהמשך.

8. בתגובתו לתשובת ב"כ המאשימה, ציין ב"כ הנאשם, כי ההגנה לא חלקה על סמכות המחוקק לחוקק נורמה ואת היפוכה ואף לא חלקה על הכלל לפיו נורמה ספציפית גוברת על נורמה כללית וכי חוק מאוחר עדיף על חוק מוקדם. לטענת ההגנה, הפיסקה שצוטטה לעיל מהודעת הדוברות מיום 8.9.24 רלוונטית רק להודעה זו והיא לא חלה על ההודעה מיום 29.1.25, אשר עודכנה ב-23.3.25, קרי לאחר מועד כניסת הצו לתוקפו. לגישת ההגנה, הוראת המעבר שבסעיף 22(א) ל-חוק כלי היריה לא קובעת דחיית תוקפו של הצו, אלא מעכבת מועד הפעלתו, כדי לאפשר הסדרת עניינם של אלו אשר החזיקו דמויי כלי יריה עובר לכניסת הצו לתוקפו. החלת סעיף 22(א), אשר נתן אורכה של חסד למחזיק כלי יריה על מי שהחזיק דמוי כלי יריה היא מבחינת קל וחומר. ב"כ הנאשם חזר על טענתו כי בהתאם ל-ה/1 ניתנה אפשרות לציבור להפקיד דמויי כלי יריה באופן מרוכז במהלך 60 הימים של הוראת המעבר. נטען כי "הנחיות לביצוע הפקדת דמויי כלי יריה אינן הזמנה למלכודת, האורבת למפקידים אחרי שנכנס החוק לתוקפו", כך שהלכה למעשה המשרד לביטחון לאומי דחה מועד תחילת אכיפת החוק ב-60 ימים. לבסוף נטען כי החוק פועל לטובת הנאשם במנותק מהשאלה אם אכן התכוון הנאשם להפקיד את אקדח ההזנקה שהיה ברשותו במהלך אותם 60 ימי הוראת המעבר.

דיון והכרעה

9. טענות ההגה אמנם שוות לב - אולם הדין הוא לצד המאשימה, זאת מהטעמים הבאים:

א) ראשית, לשון חוק כלי היריה ולשון הצו הן ברורות ולא משתמעות ל-2 פנים. הוראות אלו יוצרות הרמוניה ביניהן, כך שב-2 החיקוקים נקבע באופן ברור וחד-משמעי, כי הצו "ייכנס לתוקפו שישה חודשים מיום פרסומו ברשומות" - הן בסעיף 25(ב) ל-חוק כלי היריה והן בסעיף 4 לצו, אשר מפנה לסעיף 25(ב) הנ"ל.

ב) מקובלת עלי גם עמדת ב"כ המאשימה, כי גם מבחינת כלל היסוד, לפיו הוראה ספציפית גוברת על הוראה כללית (כלל עליו לא חלק ב"כ הנאשם) - יש להעדיף את ההוראה ב-צו, התואמת את סעיף 25(ב) ל-חוק כלי יריה [ראו והשוו פסקה ה' לפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין בבש"פ 9639/11 דניס נ' מדינת ישראל (5.3.12); סעיפים 8-9 לפסק דינו של כב' הש' לוי בע"פ 964/04 מדינת ישראל נ' עובד ואח' (11.8.04) וסעיף 61 לפסק דינו של כב' הש' קרא בע"א 7793/19 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח עקל ז"ל (8.5.22) - אליהם הפנה ב"כ המאשימה].

ג) קביעות אלו אף מתיישבות עם תכלית הצו ותכלית תיקון 24 ל-חוק כלי יריה, שמטרתם להיאבק בהחזקת דמויי כלי יריה, במסגרת המאבק שמנהל המשרד לביטחון לאומי למיגור האלימות הפושה במדינת ישראל ולמנוע אירועי פח"ע, כפי שעולה אף מהכותרת של ההודעה שב-ה/1 "המשרד לביטחון לאומי מוסיף כלי משמעותי במלחמה בגורמי הפשיעה והפח"ע". כך נרשם גם בכותרת המשנה של ההודעה שב-ה/1 "החוק נועד למנוע הסבתם לכלי נשק קטלניים ולחזק את הביטחון האישי". דברים אלו נרשמו במפורש גם בגוף ההודעה, הן תחת הכותבת "רקע לצו" והן תחת הכותרת "מטרות החוק".

ד) מעבר לכך שהוראות הצו והוראות חוק כלי יריה הן הוליסטיות, מתכתבות זו עם זו ומגשימות יחד את התכליות שפורטו לעיל ובהודעה, לרבות לצורך "מאבק בתופעת הפשיעה והאלימות בכלל ובפרט בחברה הערבית"; "הקטנה משמעותית של מספר כלי הנשק המוחזקים באופן בלתי חוקי" ו-"חיזוק הפיקוח על אמצעים מסוכנים, במטרה למנוע שימוש לרעה בהם" (כמפורט ב-ה/1) - לציבור ניתנו 6 חודשים להפקדת דמויי כלי יריה - זמן מספיק לכל הדעות, כך שלא ניתן לטעון כי שינוי המצב החוקי בהחזקת אקדח ההזנקה נעשה באבחת חרב.

ה) לכל אלו יש להוסיף, כי הוראת המעבר שבסעיף 22 ל-חוק כלי יריה חלה רק על "כלי יריה" ולא בכדי. קריאה של חוק כלי יריה במלואו ושל תיקון 24 מלמדת כי המחוקק ידע להבחין היטב בין הוראות המתייחסות ל-"כלי יריה" לבין אלו המתייחסות ל-"דמוי כלי יריה" ואף שינה הוראות סעיפים על מנת שיתאימו לכלים השונים, לרבות החלפת סעיפים 7 ו-16 והוספת סעיף 7ט ל-חוק כלי היריה. כך, גם מבחינה זו ברי כי סעיף 22 ל-חוק כלי היריה לא חל על "דמוי כלי יריה" וכי המחוקק לא התכוון להחילו על כלי זה.

ו) בהינתן כי חוקקו הוראות ספציפיות לגבי "מועדון לדמויי כלי ירייה" אין להוציא מכלל אפשרות שמתן אפשרות "לבצע הפקדה מרוכזת במרלו"ג משטרת ישראל" נועדה למועדונים אלו, אשר נדרש להם רישיון לצורך הפעלתם ואשר לא עלה בידיהם לקבלו.

סוף דבר

10. עולה מהמקובץ כי יש לדחות פרשנות ההגנה לגבי הוראות הצו ו-חוק כלי יריה. אשר על כן במועד המיוחס לנאשם לביצוע העבירה הצו ותיקון 24 ל-חוק כלי יריה היו בתוקף ומשכך מצאתי לדחות עתירת ההגנה להורות על ביטול כתב האישום.

ניתנה והודעה היום, כ"א חשוון תשפ"ו, 12 נובמבר 2025, במעמד הצדדים.