מצאתי לזקוף לזכותו גם את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות ראשונה.

כפי שציין כב' השופט המר מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניינו של קלגסבלד: (קלגסבלד נ. מ"י ע"פ 31933/06):

"הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות... המערער לא ניסה לדחות את הקץ הוא הודה ותרם לניהול מהיר ויעיל של משפטו, על בתי המשפט לעודד התנהלות כזאת של נאשמים ובסופו של יום, עליה לקבל ביטוי גם בתוצאה העונשית".

החבלות הקשות שנגרמו לנאשם עצמו כתוצאה ישירה מביצוע העבירות הן בבחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה עצמה, אשר משפיעות על קביעת העונש ההולם.

במאזן השיקולים ובהתחשב במחיר שהנאשם שילם ועדיין משלם בבריאותו ובגופו על העבירות אותן ביצע, אני סבורה כי ניתן לחרוג מפסילת המינימום וליתן ענישה ברף התחתון של המתחם.

התרשמתי שמדובר באדם נורמטיבי, אשר הבין את חומרת העבירה בה הורשע ואשר נענש בידי שמיים מעצם פציעתו בתאונה, הנזקים הכספיים שחווה והכאב וסבל שנגרמו לו בעקבות התאונה.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. קנס בסך 1000 ₪ שישולם עד ולא יאוחר מיום 20/2/18.

2. פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים.

מתקופת פסילה זו ינוכו 60 ימי הפסילה המנהלית. למען הסר ספק, אין יתרת פסילה לריצוי ואין צורך בהפקדה נוספת. לקחתי בחשבון גם את העובדה כי הנאשם החלים מפציעתו תקופת מה בטרם שב למעגל העבודה ולנהיגה.

3. פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.

המזכירות תשלח לצדדים העתק גז"ד ושובר תשלום.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ח, 20 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.