הנאשם הורשע בגרימת תאונת דרכים בעקבות הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש שתוצאותיה חבלה של ממש והתנהגות הגורמת נזק.

 

למקרא כתב האישום עולה כי ביום 20.3.23 סמוך לשעה 03:40 (בלילה), נהג הנאשם מונית בכביש 4 מצפון לדרום. תנאי מזג האוויר היו קשים - היה גשום. במהלך הנסיעה, עפו מגבי המונית והנאשם המשיך בנסיעה ברכב לא תקין, כאשר נהיגתו לקויה, סטה לעבר סופג אנרגיה והתנגש בו.

 

במונית שהו שתי נוסעות אשר נגרמו להן חבלות של ממש כתוצאה מהתאונה.

הגב' מלול פונתה לבית החולים כאשר היא מורדמת ומונשמת, נגרמו לה חבלת ראש, שברים מרובים, אושפזה למשך כחודש וחצי והועברה למוסד סיעודי.

לגב' סטטיה נגרם פצע ברגל שנסגר עם סיכות.

 

לנאשם עצמו נגרמו חבלות של ממש, עבר ניתוחים ואושפז לתקופה ממושכת.

 

 

בתשובה לאישום, כפר הנאשם בהשתלשלות האירועים המתוארת בסעיף 2 לכתב האישום. חלק מראיות התביעה נשמעו, לרבות הנוסעות שנחבלו. לבסוף, הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום והורשע.

 

ב"כ המאשימה טען לעונש. תיאר כי מדובר היה בלילה גשום, בו המשיך הנאשם - שהינו נהג מקצועי - בנסיעה, על אף שניתקו המגבים משמשת הרכב ותיאר את החבלות. לטעמה של המאשימה רף הרשלנות גבוה, מהטעם שהנאשם הינו נהג רכב ציבורי ומהטעם שהמשיך בנהיגה בלילה גשום לל אמגבים.

ב"כ המאשימה תיאר החבלות שנגרמו לגב' מלול.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה אשר נסיבותיה, אינן תואמות את אשר נסיבות התיק דנן ולמשכך, לטעמי, לא ניתן להקיש ממנה, כפי שיפורט להלן: רע"פ 1293/23 אסתר אברהם נ' מ"י, הנחבלת היתה בת 23, החבלה גרמה לה למצב קוגניטיבי ירוד, בהכרה מינימלית ללא אפיק שיקומי. כך שהתוצאות חמורות בהרבה מהתוצאות במקרה דנן. רע"פ 1583/14 יאיר שמיר נ' מ"י, הנחבל היה בחור על סף הקטינות- בן 18, שנזקק להחייאה והיה מחוסר הכרה חודשים רבים. רע"פ 3616/13 רמו רז נ' מ"י, הנחבל היה בן 18 שנגרמה לו נכות לצמיתות ומשכך לא גויס. הנאשם- ברח מן הארץ במהלך משפטו.

המאשימה עתרה למתחם ענישה שיכלול מאסר עד 9 חודשים, שיכול וירוצה בעבודות שירות ופסילה שתנוע בין 12 ל-36 חודשים.

בתוך המתחם ביקש ב"כ המאשימה למקם הנאשם ברף הגבוה ולא בקצה העליון ביחד למאסר ולהשית שבעה חודשי מאסר-שניתן שירוצה בעבודות שירות, בנוגע לפסילה יש למקמו בקצה העליון ולהטיל רכיבים נוספים.

 

ב"כ הנאשם טען לעונש. לשיטתו, רף הרשלנות אינו גבוה ואינו בינוני. הפנה לעדויות המעורבות שנשמעו בפני בית המשפט ולהשתשלות האירועים שקדמה לתאונה. לעובדה שמזג האוויר היה קשה ולמגבים שהתנתקו באמצע הנסיעה. לדבריו, הנאשם עצר את הנסיעה באופן מיידי, המתין וניסה לסדר את המגבים. רק לאחר שהפסיק הגשם, המשיך בנסיעה. כשהתחזק הגשם בשנית, ניסה לעצור בשנית ואז התרחשה התאונה.

הפנה לעובדה ששתי הנוסעות לא היו חגורות.

הסניגור ביקש לזקוף לזכותו של הנאשם את ההודיה, על אף שניתנה לאחר כפירה וטען כי ניהול ההוכחות לימד מידע חשוב שלא הופיע בכתב האישום.

הסניגור הפנה לחבלותת שנגרמו לנאשם עצמו - שברים שהצריכו ניתוח ואשפוז ל-10 ימים - הוגשו מסמכים. בעקבות החבלות נקבעה לנאשם נכות בגובה 30% לצמיתות.

בנוגע לנסיבותיו האישיות, טען כי הנאשם הינו כבן 72, אשר פסילת רישיון הנהיגה על מונית תביא לפגיעה במטה לחמו כמפרנס יחיד.

 

הסניגור הפנה לפסיקה, אשר חלקה אינה מתאימה לעניינינו: ת"ד 13341-02-20 מ"י נ' שמואל ישראל, רף הרשלנות הינו נהיגה בחוסר זהירות, כך שאין להקיש מעניין זה לענייננו. ת"ד 474-01-15 מ"י נ' נביל קרואני, עסקינן בנאשם שנהג רכב פרטי. חובת הזהירות אינה דומה לחובת הזהירות בעניינו של נהג רכב ציבורי.

עוד הפנה לעפ"ת 30028-12-15 גד ברכה נ' מ"י, בו בוטלו 5 חודשי עבודות שירות וקוצרה פסילה בת 4 שנים לפסילה בת 11 חודשים, לנהג ציבורי בשל נסיבות אישיות.

 

פסיקה נוספת שהגיש הסניגור מלמדת על מתחם ענישה שיכלול מספר חודשי עבודות שירות לצד פסילה בת 11 חודשים- 20 חודשים .

לבסוף טען הסניגור כי מתחם הענישה יחל במאסר מותנה ועד חודש עבודות שירות, פסילה בין שמונה ל-14 חודשים.

 

לבסוף, נשמע הנאשם. סיפר שעבד שנהג מונית שכיר עד שעות אחר הצהריים. הנוסעות היו חברות טובות שלו שביקשו שיסיע אותן לנמל התעופה. לדבריו, לא ידע שמזג האוויר יהיה סוער. החל בנסיעה ולדבריו: "בחיים לא ראיתי יום כזה סוער. גשם זלעפות". לדבריו, נסע לאט, הכביש היה חשוך, ועפו המגבים. הנאשם עצר לחפש אותם, ניקה את השמשה, עמד באמצע הכביש על הנתיב, ביקש למצוא מקום חנייה בטוח, נסע כ-50-60 מטרים ואז התנגש במעקה.

הנאשם הביע חרטה. סיפר שקיבל החלטה לא לנסוע יותר בלילה והביע צער על הנזק שנגרם לחברותיו.

דיון והכרעה

לא אכביר במילים על נגע תאונות הדרכים ומחירו הכבד. על חשיבות תרומתם של בתי המשפט בשמירה על ערך המוגן, ראו מדברי כבוד השופטת גילת שלו בעפ"ת 27985-02-20 מדינת ישראל נ' יעקובסון: "מאחר שנגע תאונות הדרכים הולך וגובר, ומדי יום אלו גובות קורבנות רבים בגוף ובנפש, נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, כי על בתי המשפט למלא את חלקם במלחמת החורמה בתופעה זו, בדרך של הטלת ענישה מחמירה ובלתי מתפשרת, לא רק במקרים של גרימת מוות בתאונת דרכים, אלא גם במקרים בהם נגרמים חבלות ופציעות חמורות, לעתים בלתי הפיכות, הפוגעות באופן קשה באיכות חייהם ובבריאות נפשם של נפגעי התאונות ובני משפחותיהם".

 

הערכים המוגנים

הערכים המוגנים בגדרי עבירות של גרימת תאונת דרכים, הם ההגנה על שלום הציבור ובפרט ציבור משתמשי הדרך, וההגנה על חיי אדם ושלמות גופו. 

 

בבואו של בית המשפט לגזור עונש בעבירה של גרימת תאונת דרכים עליו לעמוד על שני עניינים: מידת רשלנותו של הנהג ותוצאות התאונה.

 

הגב' מלול, המעורבת שנחבלה חבלה קשה העידה במהלך שמיעת הראיות בנוגע לחבלות שנגרמו לה: "מאז התאונה היה לי שבר בגולגולת, דימום מוחי, אני לא רואה בעין שמאל מאז, יש לי תעודת עיוור, ניתוח מהצוואר לגב, כאבים 24/7, אני תלותית, העצמאות שלי נלקחה ממני, לקחו לי את הרישיון...לא יכולה לצאת לבד מהבית, רק עם עזרה... הייתי חצי שנה בלוינשטיין, חודשיים בלוינסון, הייתי חודש מורדמת, מונשמת, הרופאים לא נתנו בכלל סיכוי, שראו אותי שהתעוררתי היו בהלם, אמרו לי את פשוט נס רפואי. אני לא יציבה, זהו".

 

- בעניין זה יש לקחת בחשבון את העובדה שהנוסעות לא היו חגורות ויכול כי היו נגרמות חבלות קשות פחות לו היו חגורות.

 

מצאתי כי החבלה שנגרמה למעורבת הינה ברף גבוה.

 

רף הרשלנות שנקט הנאשם

הנוסעת הגב' סטטיה תיארה את מזג האוויר כקשה במיוחד: "נפתחו ארובות השמיים, ירד גשם זלעפות, אני זוכרת טוב, שלא ניתן לראות את הכביש, די היינו מתוחות, הסתכלנו איתו ביחד...". לכתחילה, תיארה כי הנאשם עצר פעמיים שלוש, לאחר התנתקות המגב ואז המשיך בנסיעה: "באמצע הדרך שמעתי רעש, שאלתי מה זה, אמר לי שהוישר אחד עף, טוב עם וישר אחד אפשר לנסוע, היה גשם באמת חזק מאוד, ביקשנו שיעצור, עצר פעמיים שלוש, לא זוכרת כמה, עצרנו בצד, אחר כך אי אפשר היה לראות, הוישר לא עבד, אמרתי אולי תשים סמרטוט שנראה את הדרך, אחרי זה המשכנו לנסוע, ושוב התחיל גשם, אני זוכרת רק שקיבלתי חבטה בראש והרגשתי בום והמונית עצרה". (כל זאת, בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 24.6.24). בהמשך ציינה כי: "אני לא זוכרת אם עצרנו פעם או פעמיים, לומר את האמת". (עמ' 5 לפרוטוקול).

מעדויות המעורבת והנאשם, לא ברור האם שני המגבים התנתקו יחד, או שמא התנתק מגב אחד קודם לשני.

ואולם, מקום בו אין מחלוקת כי מזג האוויר והגשם שירד היו חריגים (אף הנאשם העיד בטיעונים לעונש כי: "בחיים לא ראיתי יום כזה סוער. גשם זלעפות".), הרי שלא היה מקום להמשיך ולנהוג כלל ללא מגבים.

 

לעניין הרשלנות יש לקחת בחשבון את העובדה כי הנאשם הינו נהג רכב ציבורי ומשכך חב בחובת זהירות מוגברת. בעניין זה ר' גמ"ר 3131-05-18 מדינת ישראל נ' יצחק בטיטו‏‏ ו רע"פ 8839/05 עמוס ראובן נ' מ"י.

 

הנאשם נטל סיכון בלתי סביר עת המשיך לנהוג ללא מגבים בגשם אשר תואר על ידו כ'גשם זלעפות' ומשכך, הרשלנות בה נקט הינה גבוהה.

 

 

נסיבות אלה, כפי שמתוארות בכתב האישום, מתארות נהיגה בקלות ראש וברשלנות ברף גבוה.

 

 

מדינית הענישה הנוהגת

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלו הינה רחבה.

 

המחוקק קבע בסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, פסילת מינימום בת 3 חודשים למי שחבל בנהיגתו חבלה של ממש באחר. רף הרשלנות, חומרת החבלות והשפעתן על הנפגעים יקבעו את משך הפסילה ההולמת בנסיבות העניין, לצד רכיבי ענישה נוספים.

 

ברף העליון מצויים גזרי דין בהם הושתו עונשי פסילה לתקופה משמעותית, לצד עונשי מאסר בעבודות שירות או ריצוי צו של"צ, מקום בו רשלנות הנהג גבוהה או תוצאות התאונה היו קשות והנפגעים נזקקו לניתוחים, הליכי שיקום ממושכים או נותרו עם נכויות קשות בשיעורים גבוהים. מנגד, ברף התחתון מצויים גזרי דין, בהם נגזרו עונשי פסילה של מספר חודשים, מקום בו רשלנות הנהג לא הייתה גבוהה או כאשר תוצאות התאונה, באשר לחבלות, מוקמו ברף התחתון בשל עם פגיעות קלות או הגבלות מינוריות.

 

אסופת הפסיקה אשר הניחו בפניי הצדדים לתמיכה בעמדתם, הוצגה לעיל, אף כי, מטבע הדברים, קיים שוני בין נסיבות העבירות השונות, נסיבות ביצוען, עברם של הנאשמים וכיו"ב.

 

לעניין מדיניות הענישה, מצאתי להפנות לפסיקה כדלקמן:

רע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מ"י, נתנה רשות ערעור בשל העובדה שבפני ערכאת המחוזי הוצגו נתונים מחמירים שלא נכללו במסגרת הסדר הטיעון. בנסיבות אלו הפחית בית המשפט העליון את עונש המאסר מ-6 חודשים ל-3 שירוצו בפועל. לצד זאת, קבע בית המשפט העליון כי: "אם כטענת בא כוח המערער במקרים כאלה לא מוטלים כלל עונשי מאסר בבתי המשפט לתעבורה - ראוי לשנות את מידרג הענישה, וצדק בית המשפט המחוזי כשעשה כן." בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של נאשם, שהינו נהג אוטובוס שחצה באור אדום וגרם לחבלות קשות ביותר ובהן דימום בראש, שברים מרובים, כולל שבר באגן, ניתוח, אשפוז של כ-50 ימים וטיפול שיקומי. לבתה הקטינה בת 4 נגרמו חבלות קשות לרבות דימום בגזע המוח, חולשה ביד שמאל ובכף רגל שמאל, הליכה בצורה לא יציבה, וכן בעיות בדיבור, אושפזה למשך כ-50 ימים גם היא וזקוקה להשגחת מבוגר בכל שעות היממה בהן היא ערה. בית המשפט הטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל במקום עבודות שירות, ופסילה בת 40 חודשים. יתר העונשים שהטיל בית המשפט לתעבורה נותרו על כנם.

בעפ"ת 9298-02-15 קטנוב נ' מדינת ישראל, נדון ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש בשל אי שמירה על מרחק סביר ונהיגה בקלות ראש, כאשר דובר בנאשם שהינו נהג אוטובוס ציבורי, אשר הסיט לרגע את מבטו ופגע בכלי רכב שנסעו לפניו. כתוצאה מן התאונה נפגעו 4 אנשים כאשר לאחת מהן נגרמו שברים בצלעות, כשל נשימתי, פגיעת ראש, כשמצבה לא שב להיות תקין. בית המשפט השית על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 5 שנים וענישה נוספת. בית משפט המחוזי קבע כי אין מדובר ברשלנות רבתי אלא ברף הבינוני ועל כן המיר את עונש המאסר לעבודות שירות.

ת"ד 188-11-14 מדינת ישראל נ' אסעד, הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש ובגרימת חבלה של ממש, המדובר בנהג הסעות אשר הסיע ילדים וכתוצאה מן התאונה נחבלו מספר ילדים וילד אחד נחבל בחבלת ראש קשה אשר גרמה לפגיעה קשה בראייה וחייבה הליך שיקום אינטנסיבי והשגחה סיעודית צמודה. על הנאשם הושתו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, פסילה למשך 3 שנים, פיצוי ורכיבי ענישה נוספים.

 

 

מתחם העונש ההולם:

מתחם הענישה, המתאים לעבירות בהן הורשע הנאשם, בהתחשב בחבלות המצויות ברף הגבוה וברשלנות ברף הגבוה, נע בין 10 חודשי פסילה ועד 36 חודשים, ובין מאסר קצר בעבודות שירות ועד 6 חודשי מאסר שירוצו מאחורי סורג ובריח.

 

נסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה:

כפירתו של הנאשם היתה חלקית. כבר במועד הכפירה הסביר הסניגור כי כתב האישום אינו מתאר את השתלשלות האירועים נכונה.

אכן, כתב האישום אינו מפורט דיו, אינו מפרט את העובדה כי בתחילת הנסיעה היו המגבים תקינים, אינו מפרט את העובדה כי לכתחילה, עצר הנאשם את הנסיעה ורק כשנעצר הגשם המשיך, אינו מתאר את העובדה שהמעורבות לא היו חגורות וכמו כן, אינו מתאר את החבלות החמורות שנגרמו לנאשם עצמו. משנשמעו העדים לעניין זה, הודה הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו. בנסיבות אלו, ניהול ההוכחות היה נחוץ. מקום בו היה הניהול ענייני, לא אזקוף הכפירה לחובתו ויש לקחת את ההודאה לזכותו.

לקחתי בחשבון את תוצאות התאונה ואופי החבלות, כפי שפורט לעיל.

 

הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 1975. לחובתו, 29 הרשעות. ואולם, לנאשם אירועים קודמים של גרימת תאונת דרכים מהשנים 2021, 2014 ו-2011.

לקחתי בחשבון את החבלה שנגרמה לנאשם בעקבות התאונה- נקבעו לו 30% נכות לצמיתות, את גילו ואת העובדה שנהיגה הינה פרנסתו. השלכת ענישה בדמות של פסילה תביא לגדיעת מטה לחמו ויש לקחת זאת בחשבון.

יוער כי מגיליון ההרשעות של הנאשם עולה כי יכול ועומדות לחובתו שתי פסילות מותנות. יחד עם זאת, פסקי הדין לא הוגשו ולא ניתן לבחון סוגיה זו ולהפעילן.

 

הנאשם התייצב בפני הממונה על עבודות השירות ונמצא מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

בנוגע לרכיב הפסילה מצאתי מקום להבחין בין רישיון הנהיגה על מונית לבין רישיון הנהיגה הכללי של הנאשם ולאזן בין הפסילות השונות.

 

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.  פיצוי למעורבת, הגב' מלול בסך 3,000 ₪.

הפיצוי ישולם ב- 2 תשלומים, שווים ורציפים, כאשר הראשון לא יאוחר מיום 28.10.25 במזכירות בית המשפט.

המאשימה תעביר פרטי המעורבת למזכירות, לצורך העברת הפיצוי בתוך 3 ימים.

 

2.  11 חודשי פסילה בפועל מלנהוג בכל כלי רכב. הפסילה בפועל תחל לא יאוחר מיום 28.12.25 שעה 12:00. על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה שברשותו במזכירות בית המשפט זה , גם אם אבד או פקע.מובהר לנאשם כי תקופת הפסילה תחל להימנות מרגע ביצוע ההפקדה בלבד. לא יופקד הרישיון, יחשב הנאשם כפסול מלנהוג, ואולם, הפסילה לא תימנה.

 

3.  פסילה לצמיתות מלנהוג על מונית או כל רכב ציבורי. הפסילה תחל היום.

 

4.  9 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גרימת תאונת דרכים או נהיגה בפסילה.

 

5.  6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלה של ממש או נהיגה בזמן פסילה.

 

6.  חודשיים ושבועיים מאסר בדרך של ביצוע עבודות שירות.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי ביום 28.10.25 ביחידת ברקאי- עבודות שירות- שלוחת מרכז- רמלה בשעה 08:00.

הנאשם מוזהר כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים המצריכים התייצבות רציפה וכל חריגה מכללים והנחיות החוק והממונה עשויה להביא להפסקת ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות ונשיאת היתרה במאסר בפועל.

המזכירות תעביר העתק הפרוטוקול לממונה על עבודות השירות.

 

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ו, 28 ספטמבר 2025, במעמד הנוכחים.