החלטה

בפני בקשה לביטול ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 24/2/25, אליה זומנו לבקשת הסנגורית 10 עדים, לאחר שזו כפרה בשם הנאשם ביום 27/1/25.

ביום 7/11/22 ארעה תאונת דרכים בה היה הנאשם מעורב.

ביום 19/7/23 הוגש כתב האישום.

ביום 30/5/24הצהירה הסנגורית על החלפת ייצוגו של הנאשם.

ביום 5/6/24 הגישה הסנגורית בקשת דחיה ובה טענה כי המסמכים שהועברו אליה חסרים או חלקיים.

עוד באותו יום קיבלתי את הבקשה ודחיתי את הדיון ליום 21/10/24.

בהחלטתי ציינתי כי נוכח הדחיה הארוכה (כמעט 5 חודשים), מצופה מהסנגורית, לסיים ההליכים המקדמיים ולהגיע לדיון כשהיא ערוכה לדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ.

ביום 21/10/24 הגישה הסנגורית בקשת דחיה נוספת, בשל הפחד שלה ושל הנאשם להתייצב לדיון, נוכח המצב הביטחוני.

בשל הנחיית הנשיא, כב' השופט ניר מישורי, נעתרתי אף לבקשה זו ודחיתי הדיון ליום 27/1/25 (כמעט שלושה חודשים נוספים), תוך שקבעתי כי מצופה מהסנגורית לקבוע פגישה במשרדי המאשימה לצורך קידום התיק.

בבקשה זו לא טענה הסנגורית דבר לגבי חומר הראיות.

בדיון יום 27/1/25 כפרה הסנגורית, בשם הנאשם בחלק מעובדות כתב האישום וגם אז, לא טענה דבר בקשר לאיכות חומר הראיות שהועבר לה.

למרות הערותיי, כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול, התעקשה הסנגורית לזמן את כל עדי התביעה כולל הרופאים (עשרה עדים).

עתה עותרת הסנגורית לביטול ישיבת ההוכחות, בטענה חדשה, שהחומר שהועבר לה איננו קריא.

לא ברור לי כיצד לא הבחינה הסנגורית בבעיה זו במשך 7 חודשים, וכיצד כפרה באישומים, כשבידיה חומר בלתי קריא, כנטען כעת.

נראה לי כי אין לנאשם הגנה של ממש וכי זו סיבת הבקשה.

המשיבה תדאג להתייצבות העדים, כפי שהורתי והנאשם וב"כ יתייצבו לדיון שאם לא כן יורשע הנאשם ויוטלו הוצאות.