החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין.

גזר הדין ניתן בהעדר הנאשם ביום 14/01/25

הנאשם הורשע בנוכחות באת כוחו, בעבירות מיום 16.11.22 של נהיגה בקלות ראש, סיכון הולך רגל (קטין) במעבר חציה, חציית קו הפרדה רצוף, גרימת תאונה והזזת רכב ללא היתר.

טרם מתן גזר הדין, באת כוח הנאשם שוחררה מייצוגו בשל ניתוק הקשר עימה.

במסגרת גזר הדין הוטלו על הנאשם העונשים הבאים: 12 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

הנאשם הפקיד רישיונו ביום 21/08/25 והגיש בקשה זו ביום 28/11/25.

לטענת הנאשם עקב נסיבות אישיות לא התייצב לדיון - הנאשם לא העלה טעם מוצדק לאי התייצבותו לאף לא אחד מ- 5 הדיונים שהתקיימו ולמעשה לניתוק הקשר עם באת כוחו.

לא עלה בידי הנאשם לשכנע בדבר קיומו של חשש לעיוות דין. נסיבות אישיות, קשות ככל שתהיינה, אינן מצביעות על חשש לעיוות דין.

לא מצאתי כי יש בטענות הנאשם כדי להביא לשינוי תוצאות פסק הדין - לא לעניין עצם ההרשעה ולא לעניין העונש (הוא מתון והולם בנסיבות העניין לאור עבר תעבורתי מכביד של הנאשם - וותק משנת 22, 15 הרשעות קודמות).

בקשה זו הוגשה בחלוף למעלה מ-30 יום מיום מתן גזר הדין ו-4 חודשים לאחר שהפקיד רישיונו.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו לביטול פסק דין כדבר בשגרה ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07).

לאור האמור הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ו, 03 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.