6. עוד התברר כי עובר לנהיגה ברכב, צרך הנאשם סם מסוכן מסוג קנביס, כאשר בדגימת שתן שמסר נמצאו 26 ננוגרם של תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקנביס.

7. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת ראיות בפני מותב זה לנוכח פרישתה של כבוד השופטת הבכירה אטליא וישקין מכס השיפוט. ביום 22.9.2.24 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון במסגרתו יודה הנאשם בכתב אישום מתוקן. במסגרת ההסדר, כל צד רשאי לטעון באופן חופשי לעונש כאשר המאשימה הודיעה שעמדתה למאסר בפועל שלא ניתן לרצותו בעבודות שירות.

8. לאור עתירתה של המאשימה למאסר, בשים לב לגילו הצעיר של הנאשם במועד ביצוע העבירה (כבן 20 שנים), התבקש תסקיר מטעם שירות המבחן. בד בבד, לבקשת ב"כ הנאשם, הוריתי לממונה על עבודות השירות לבחון את התאמתו של הנאשם לביצוע עבודות שירות. בהחלטתי הדגשתי כי אין בשליחתו לממונה על עבודות השירות כדי ליצור צפייה אצל הנאשם באשר לעונש שייגזר בסופו של יום. הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם כשיר לביצוע עבודות שירות.

תסקירי שירות המבחן מיום 24.6.25 ו - 16.10.25

9. ביום 24.6.25 התקבל תסקיר ראשון מאת שירות המבחן. על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט של הנאשם, אפרט רק את עיקרי הדברים. תסקיר שירות המבחן מציין כי הנאשם, שכיום בן 22 שנים, רווק ומתגורר בבית הוריו. הנאשם סובל ממחלת רקע שפוגעת בבריאותו וניכרת גם במראהו החיצוני. מהתסקיר עולה כי ילדותו של הנאשם התאפיינה בקשיים מסוימים, לרבות חברתיים. הנאשם סיים את לימודיו עם תעודת בגרות מלאה, עבד מספר חודשים בחברת משקאות ולאחר מכן כמלקט מזון. שירות המבחן גם פגש את אביו של הנאשם אשר תיאר את השלכות המצב הבריאותי של הנאשם על מצבו הנפשי. בתסקיר נכתב כי הנאשם מתקשה נפשית מאז התאונה ואף מצוי בדיכאון. התסקיר גם מתייחס להרשעה של הנאשם שמופיעה בגיליון הפלילי מבית המשפט לנוער בגין עבירה חמורה. הנאשם מסר בדיקות שתן לאיתור שרידי סם בשירות המבחן והבדיקות נמצאות נקיות.

10. עוד התברר כי במועדים שונים היה הנאשם מעורב במספר תאונות דרכים, כאשר באחד מהם נהרגה רוכבת אופנוע שהתנגשה בנאשם. על פי התסקיר לא נמצא אשמה מצד הנאשם באירוע זה. בתאונת דרכים אחרת, רכב הנאשם על קורקינט, ורכב התנגש בו. הנאשם נזקק לטיפול רפואי הכולל תפרים.

11. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, מציינת קצינת המבחן כי הנאשם הסביר שעישן קנביס יום לפני התאונה, ולא הבין כי יש איסור לנהוג לאחר צריכת סם. הנאשם התקשה להסביר מדוע נהג ביום הכיפורים בחוסר זהירות ובאימפולסיביות, וטען כי לא הייתה לו כוונה לפגוע באדם אלא השתדל לנסוע בזהירות. הנאשם הסביר כי עזב את מקום התאונה מחשש שעוברי אורח ייפגעו בו בעקבות התאונה ביום הכיפורים וזאת גם בגלל מוצאו האתני.

12. שירות המבחן התרשם כי הנאשם אימפולסיבי ובעל קשיי ויסות עצמי. הנאשם הסכים להשתלב בטיפול פסיכולוגי בקופת החולים. על מנת לבנות תוכנית מסודרת לטיפול בנאשם, ביקש שירות המבחן דחייה של הדיון למשך 4 חודשים.

13. ביום 16.10.25 התקבל תסקיר משלים שבמסגרתו הציג הנאשם מסמכים אישיים. נערכו לנאשם בדיקות עדכניות שמעלות כי לא נמצאו שרידי סם. שירות המבחן החליט לשלב את הנאשם בקבוצת טיפול החל מחודש נובמבר השנה. כמו כן, המליץ שירות המבחן לאחר הערכת גורמי הסיכון השונים וסיכויו להשתקם, על הטלת עונש של עבודות שירות, ומאסר מותנה.

טיעוני המאשימה לעונש:

14. ב"כ המאשימה הגישה, במסגרת טיעוניה לעונש ובהסכמת ההגנה כחלק מהסדר הטיעון, את הסרטון המתעד את התאונה, גיליון רישום פלילי ותעבורתי, והצהרת אביו של הקטין שנפגע כתוצאה מהתאונה.

15. ב"כ המאשימה טענה כי לאור העובדה כי במועד התאונה חל יום הכיפורים, על הנאשם הייתה מוטלת חובת זהירות מוגברת. העיר רמלה היא עיר שבה חיה אוכלוסייה מעורבת, כאשר ביום הכיפורים ידוע כי ילדים יוצאים לרחובות עם אופניים להסתובב. הנאשם נהג ברכב מנועי, כאשר הוא שיכור לאחר שצרך סם מסוכן מסוג קנביס. ב"כ המאשימה הדגישה את הפסול המוסרי והאנושי שבמעשיו של הנאשם אשר בחר לעזוב את מקום התאונה לאחר שגרם לתאונה שבה נחבל הקטין. הנאשם גם לא דיווח לגורמים הרלוונטיים על מעורבותו בתאונה, ובדרך נס לא ארעה תוצאה קטלנית יותר כתוצאה מהפקרתו של הקטין. ב"כ המאשימה הפנתה לערכים שנפגעו והם: ביטחון הציבור ושלומו, סולידריות אנושית וחברתית, עזרה הדדית ושמירה על הסדר הציבורי. הנאשם הפר את הצו הבסיסי המורה כי "לא תעמוד על דם רעך" ומתן סיוע לנפגע בתאונת דרכים.

16. המאשימה טענה כי מהפסיקה וממדיניות בית המשפט העליון, הכלל הוא להשית עונש בדמות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, תוך מתן מעמד בכורה לעקרון ההרתעה. ב"כ המאשימה ציינה, בהגינותה הרבה, כי אכן יש מקום להתחשב בהודייתו של הנאשם ולקיחת אחריות תוך חסכון בזמן שיפוטי.

17. ב"כ המאשימה הפנתה לתסקירי שירות המבחן שניתנו בעניינו של הנאשם מהם עולה כי הנאשם התקשה להסביר את מעשיו. למרות שהנאשם כבר לא צורך סמים, נטען כי לנאשם דפוסים אימפולסיביים וקושי בוויסות עצמי כעולה מהתסקירים. על אף שהתהליך המשפטי נמשך מינואר 2023, בפועל הנאשם לא עבר כל טיפול אלא הביע רצון להתחיל טיפולרק בעת האחרונה.

18. ב"כ המאשימה הפנתה לגיליון התעבורתי של הנאשם ממנו עולה כי הוא אוחז ברישיון נהיגה משנת 2020 ולחובתו 6 הרשאות קודמות. כמו כן, לחובת הנאשם הרשעה אחת בהיותו נער שאינה קשורה לתעבורה אך העבירה שבה הורשע היא חמורה.

19. במסגרת ראיותיה לעונש, הגישה המאשימה בהסכמה תצהיר נפגע עבירה מאת אביו של הקטין שהיה במועד התאונה כבן 6 שנים. בתצהיר, כותב האב כי בנו פונה ממקום התאונה באמצעות אמבולנס, כאשר הוא סובל מפצע בראשו. בבית החולים החתך בראשו נתפר ונותרה לבנו צלקת עמוקה באזור הפגיעה. בעקבות התאונה, כך נכתב, בנו הקטין סובל מקשיים רגשיים ונפשיים ונמצא בטיפול רגשי.

20. המאשימה הפנתה לפסיקה שלדעתה תומכת בהשתת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח וכי לשיטתה המתחם נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל. אתייחס לפסיקה אותה צטטה ב"כ המאשימה בהרחבה בהמשך. המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש בן 14 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל למספר שנים, פסילה על תנאי ופיצוי לשיקול בית המשפט הנכבד לנפגע העבירה.

טיעוני ההגנה לעונש

21. ב"כ הנאשם טען כי הסדר הטיעון הוצג בחודש ספטמבר 2024 כאשר הנאשם החל בתהליך מול שירות המבחן אשר המליץ על טיפול רק במסגרת התסקיר הראשון בחודש יוני 2025. את התהליך השיקומי ניתן להתחיל רק לאחר שהנאשם לוקח אחריות על מעשיו והעומס בשירות המבחן הוא שהביא לעיכוב בתחילת הטיפול בנאשם.

22. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם צעיר, וישנם מסמכים המעידים רפואיים משנת 2016 המעידים כי הנאשם עבר שיקום בבית לוינשטיין לאחר שחלה במחלה קשה, וייתכן כי היו למחלה זו תופעות לוואי.

23. באשר לאירוע עצמו, נטען מהסרטון שהוגש ניתן ללמוד כי נאשם נהג בזהירות יחסית בשים לב לאופן בו הדליק את אורות המצוקה, האט לפני הצומת, ואף נכנס באור ירוק. נטען כי שאר משתמשי הדרך פינו את הצומת כאשר הבחינו בנאשם למעט הקטין שרכב על אופניו במהירות, ופתאום נכנס לצומת כאשר הנאשם כבר חצה את קו הצומת. לטענת ב"כ הנאשם, קיומה של מוסכמה חברתית של הימצאות ילדים בכביש אינה נסיבה שמצדיקה ענישה מחמירה.

24. באשר לעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, נטען כי הנאשם פחד מהתגובה החברתית שתגיע היה ויעצור במקום התאונה. זאת, במיוחד כאשר מדובר בעיר מעורבת שקיים בה מתח בין האוכלוסייה היהודית והערבית. הנאשם כך נטען, טען זאת כבר בחקירה הראשונה שלו וכך גם בשירות המבחן. הנאשם חזר מיד למקום התאונה, הודה ולקח אחריות. מאז התאונה, נטען כי הנאשם נמצא בדיכאון.

25. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שממנו עולה כי הנאשם נקי לחלוטין משימוש בסמים וכל הבדיקות שמסר נמצאו נקיות. נטען כי היה מקום להגיע לטיעונים לעונש לאחר שהנאשם ישולב בטיפול. עבירות התעבורה הקודמות שבהן הורשעה אינן חמורות, ולגבי ההרשעה בפלילים טען ב"כ הנאשם כי נחשף אליה לראשונה בעת הטיעונים לעונש.

26. באשר למתחם העונש ההולם, ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה אליה אתייחס בהמשך, ממנה ניתן ללמוד על רף ענישה נמוך בהרבה מזה שעותרת המאשימה. בכלל זה הפנה ב"כ הנאשם ל בע"פ 847/23 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (30.8.23) ("עניין חאג' יחיא"). שם מדובר במי שהורשע בעבירה לפי סעיף 64(א)(ג), שזאת עבירה שהעונש בגינה הוא כפול מהעונש של הנאשם בתיק זה, ובית המשפט העליון העמיד את העונש על 9 חודשי מאסר בעבודות שירות חלף 14 חודשי מאסר בפועל שהושתו במחוזי. ב"כ הנאשם הפנה גם לרע"פ 835/21 סוילם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (9.2.2021) (להלן: "עניין סוילם"). שם, נקבע מתחם עונשי שנע בין 6 ל-30 חודשי מאסר ובית המשפט השית 10 חודשי מאסר כאשר הנאשם באותו מקרה היה נהג מונית עם עבר מכביד. לפסיקה זו אתייחס בהמשך.

27. באשר למתחם העונש ההולם, טען ב"כ הנאשם כי הוא נע בין מאסר לתקופה של 6 חודשים ועד שנתיים, לצד פסילה בפועל ועונשים נלווים.

28. נוכח הנסיבות האישיות, נוכח תסקירי והמלצת שירות המבחן, נטען כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, ופסילה ממושכת. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם פסול מיום התאונה ברצף עד היום.

דברי הנאשם לעונש:

29. הנאשם טען כי עשה טעויות והוא מודה ולוקח אחריות. הנאשם טען כי הפקיר את הקטין מתוך פחד וכי הלך לתחנת המשטרה לאחר שאביו התקשר אליו ואמר לו כי המשטרה מחפשת אותו. הנאשם טען כי ההליך המשפטי תלוי ועומד כבר זמן רב וכי הוא עומד להתארס בשבוע הבא.

המסגרת הנורמטיבית:

30. סעיף 40ב' לחוק העונשין, אשר נחקק במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, קובע כי העיקרון המנחה בענישה הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (להלן: "עיקרון ההלימה").

31. על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם במסגרת מבחן תלת-שלבי: בשלב ראשון, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם. במסגרת זו, בוחן בית המשפט את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; מידת הפגיעה בערך זה; מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בשלב שני, על בית המבחן לבחון קיומם של חריגים המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע זאת בהתאם לסעיף 40ג לחוק העונשין, קיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או צורך מיוחד בהגנה על הציבור. אולם, אם בית המשפט לא מצא לחרוג ממתחם העונש שקבע, אז יעבור לשלב השלישי בו יקבע העונש ההולם לנאשם, בתוך המתחם שנקבע. במסגרת זו, ייבחן בית המשפט נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בהן הפגיעה הצפויה בנאשם כתוצאה מהטלת העונש, נזקים שנגרמו לנאשם ומשפחתו כתוצאה מביצוע העבירה והרשעתו, נטילת אחריות, נסיבות אישיות ושיקולים נוספים שמנויים בסעיף 40יא' ו-40יב' לחוק העונשין (ראו גם: ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, (18.7.13)).

קביעת מתחם העונש ההולם לעבירות שבהן הורשע הנאשם:

32. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם, כאמור, שלוש עבירות חמורות: הפקרה אחרי פגיעה עבירה על סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה; נהיגה בחוסר זהירות וגרימת חבלה לאדם, עבירה על סעיף 21(ג) לתקנה התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; ונהיגת רכב בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

33. בהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק העונשין, אם הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, ייקבע מתחם עונש הולם לאירוע כולו, והעונש שייגזר יכלול את כל העבירות בשל אותו אירוע. ס"ק (ג) לסעיף זה קובע כי בגזירת העונש לאירוע אחד, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר - לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת.

34. לעניינו, המתחם שייקבע ייקח בחשבון את שלוש העבירות שבהן הורשע הנאשם והכול תוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים לבין העונש הכולל שייגזר.

הערכים המוגנים בעבירות שגרמו לתאונת דרכים ועבירת ההפקרה.

35. באשר לעבירה של נהיגה בחוסר זהירות שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם, הערכים המוגנים שנפגעו הם שלומם ובטיחותם של משתמשי הדרך והגנה על שלמות הגוף וקדושת החיים. בית המשפט העליון עמד לא אחת על הצורך בענישה הולמת ומרתיעה בעבירות שעניינן נהיגה רשלנית, המובילה לא אחת לפציעות קשות, ולעיתים לתוצאות קטלניות. נקבע, כי תאונות דרכים הן שכיחות, חלקן מאופיינות בפציעות קשות ואף קטלניות, וישנו קושי רב למגרן. לכן, על בתי המשפט להרים את תרומתם כחלק מהמאבק, בהטלת ענישה ראויה. ביצוען של עבירות אלה שכיח ביותר ובד"כ מבוצע ע"י אנשים נורמטיביים, מטעם זה יש להעדיף את שיקולי ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (18.6.12); ע"פ 2247/10 ימיני נגד מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (12.01.11); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (10.10.05); ע"פ 5787/04 שחאדה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (8.9.04))."

36. באשר לעבירת ההפקרה, הערכים המוגנים הם החובה המוסרית להושיט עזרה לאדם אחר שנמצא במצוקה ולפעול להצלת חייו ולמנוע החמרה במצבו. אין מדובר רק במצווה, אלא בחובה אנושית-מוסרית שאף מעוגנת כיום בחוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח-1998. עצירה במקום התאונה והזעקת גורמי סיוע בחירום בסמוך ככל שניתן לזמן התאונה, יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות, ויכולה לסייע במניעת התדרדרות מהירה במצבו של נפגע. מטרות נלוות נוספות הקשורות במניעת התחמקות מן הדין, ויכולתן של רשויות האכיפה לברר כיצד נגרמה התאונה. ראו לעניין זה דבריה של כבוד השופטת פורקצ'ה בע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל ((22.03.2009), פסקה 10):

"תכליתה של נורמה פלילית זו היא להילחם בתופעה הקשה המתרחשת בכבישי ישראל של נהגים הפוגעים באדם במהלך תאונת דרכים ומפקירים הנפגע לנפשו ללאהושטת עזרה. במיוחד גדולה סכנת ההפקרה כאשר אין עדי ראיה לתאונה, עובדההמעודדת את הנהג להימלט על נפשו כדי למנוע את זיהויו כמי שהיה מעורבבתאונה הפוגענית ...מטרתה המרכזית של הנורמה הקבועה בסעיף 64א לפקודת התעבורה היא להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע בתאונה על ידי נהג שהיה מעורבבתאונה והיה במקום, ולהגן בכך על חייו ועל שלומו הגופני של הנפגע. בדבבד היא נועדה גם למנוע מנהג לחמוק מאחריות לתאונה ולהקל על רשויותאכיפת החוק לברר כיצד נגרמה התאונה ומי אחראי לה... הנורמה של איסור עלהפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועדה לעגן במשפט את החובה המוסרית ...לסייע לזולתו שנפגע,לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייבבמסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקהוערכים אנושיים. היא משקפת התפתחות בתפיסה בדבר החובה להושיט עזרה לאדםהמצוי בסכנה בכלל, ולנפגע בתאונה בפרט...".

37. דברים דומים נכתבו בע"פ 2706/13 קרני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (27.10.13): "...לא פעם נכתב על אופיו הכעור של מעשה הפקרה... הותרת אדם פגוע לאנחות היא בלתי מוסרית בכל קנה מידה אפשרי, שהשכל הישר והמצפון האנושי אינם יכולים להכיל. החובה להושיט עזרה לאדם שנפגע היא אושיית יסוד בחברה מתוקנת ואולם, לצערי, תאונת פגע וברח, בזויה ככל שהיא, היא אחד המעשים הפושים בחברה הישראלית". (ראו גם: ע"פ 8729/20 כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (06.12.21) (להלן: "עניין כהן"). לא בכדי, ראה המחוקק לקבוע בצידה של עבירה זו, עונש מקסימאלי של 7 שנות מאסר. וכך נכתב על-ידי כבוד השופטת ברון בעניין כהן הנ"ל: "עבירת ההפקרה היא עבירה התנהגותית. היא נועדה להטמיע מסר הרתעתי ולשרש תופעה מכוערת של פגיעה והפקרת הנפגע, תוך שימת דגש על ערך קדושת חיי האדם ושלמות גופו ... מדובר בחובה מוסרית מהמדרגה הראשונה ובהתאם הענישה המחמירה שלצד עבירת ההפקרה".

הערכים המוגנים בעבירה של נהיגה בשכרות

38. באשר לעבירה של נהיגה בשכרות, צריכת אלכוהול או סמים פוגעת באופן משמעותי במיומנויות הבסיסיות הדרושות לנהיגה, בהן: ערנות, פיצול קשב, דריכות, מעקב ויזואלי, זמן תגובה מהיר למידע אשר משתנה באופן תמידי, הערכת סיכונים ויכולת להגיב בהתאם לסכנות (להיבטים המדעיים באשר לצריכת אלכוהול ונהיגה ראו: ד"ר אחיקם סטולר וד"ר יורם פינקלשטיין "נהיגה בשיכרות ובפיכחון - היבטים נוירולוגיים קליניים והיבטים טוקיסקולוגיים מעבדתיים" רפואה ומשפט 29 (2003). לא בכדי אסר המחוקק על השילוב בין צריכת סמים או אלכוהול לפני אחיזה בהגה. הכישורים המפורטים לעיל הם קריטיים לצורך תפעול רכב מנועי, נהיגה בטוחה ושמירה על חוקי התנועה.

39. על חומרת העבירה, ועל הצורך לטפל בנהגים שיכורים ביד קשה, עמד בית-המשפט העליון במספר רב של מקרים שהונחו לפניו. כך לדוגמא ב- רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (16.05.04): "תאונות הדרכים הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה ומכיוון שנהיגה תחת השפעת אלכוהול הינה אחד הגורמים המרכזיים לתאונות אלו, מדיניות הענישה מחייבת בחירה באמת-מידה מחמירה."

40. המדובר בעבירה שתפישת החומרה שלה היא כה גדולה, עד שנהג שיכור זכה לכינוי "מכונת מוות נעה". ב- רע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (11.02.09),כתב כבוד השופט רובינשטיין כך: "השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על-כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי-המשפט מצווים לתת לכך יד."

41. ברע"פ 8719/14 בן טולילה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (14.1.15)‏‏ נקבע בקשר לנהיגה תחת השפעת סמים כי: "על ציבור הנהגים בארצנו לדעת, כי נהיגה בשכרות משמעה סיכון חיי אדם, והיא גוררת ענישה מחמירה."

42. המחוקק נתן ביטוי לחומרה המיוחדת של העבירה כאשר קבע עונש מאסר של שנתיים למי שמורשע בעבירה מכוח סעיף 62(3)לפקודה. בסעיף 39א' לפקודת התעבורה נקבע כי מי שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות צפוי לעונש פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים. מדובר בעונש חמור שמייחד אותה ומבדל את עבירת השכרות מיתר עבירות התעבורה שחלקן כוללות פסילות מינימום, אך הן נמוכות יותר לאין שיעור. בכך הביע המחוקק את דעתו כי יש לנהוג ביד קשה במי שנוהג שיכור בכביש. רק בנסיבות מיוחדות ביותר ניתן לסטות מעונש המינימום, כאשר ב- רע"פ 6443/12 לידסקי נ' מדינת ישראל, , פורסם באתר נבו (09.09.12) הובהר כי אורח חיים נורמטיבי, כשלעצמו, אינו בגדר "נסיבות מיוחדות אין משמען חיים נורמטיביים גרידא, דבר שמצופה מכל אדם, אלא מעבר לכך. כמובן ככל שהמדובר בעבריין שכרות או תעבורה בכלל השב על עבירותיו, ניתן אף, במקרים המתאימים, להוסיף על פסילת המינימום, שהמחוקק ראה כרף ה"רגיל" לענישה; אך מכל מקום בכל האהדה לאדם ללא עבר פלילי ולחייל, האהדה הגדולה יותר היא לציבור באי הכביש, נהגים והולכי רגל, שלא ייפגעו חלילה מנהיגתו של מי שאדי האלכוהול בגופו, ושיקול-דעתו עלול להיות פגום, ופסילת המינימום תחול."

קביעת המתחם המשוקלל:

43. בעת קביעת המתחם יש להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לעצם ביצוע המעשים ביום הכיפורים. לגישת המאשימה, יש לתת משקל לחומרה בקביעת המתחם גם בשים לב למועד שבו בוצעו העבירות. על-פי כתב האישום, זהו מועד שבו קיימת מוסכמה חברתית להימנע מנהיגה, וזאת בין השאר לאור הימצאות ילדים בכבישים ובצמתים. ב"כ הנאשם טען כי קיומה של מוסכמה חברתית כזו אינה בגדר חוק, והקודקס הפלילי אינו אוסר על נהיגה ביום זה. הימצאות ילדים בכביש אינה נסיבה שמצדיקה ענישה מחמירה.

44. מצאתי לנכון להעיר כי הטיעון של המאשימה לעונש אינו עולה בקנה אחד עם תיקונו של כתב האישום על-ידיה לקולא. סעיף האישום המקורי כלל נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2)לפקודת התעבורה, אך המאשימה בחרה לתקנו לנהיגה בחוסר זהירות בניגוד לסעיף 21(ג) לתקנות התעבורה במסגרת ההסדר. בעצם התיקון, ניכר כי המאשימה דווקא לא חשבה לייחס לנאשם חומרה יתרה באשר לנהיגה ברכב ביום הכיפורים.

45. דעתי היא כי למרות שהחוק אינו אוסר על נהיגה ברכב ביום הכיפורים, מכאן לא נובעת המסקנה כי אין לכך משמעות בעת קביעת רמת הרשלנות. נהיגה ברכב מנועי ביום זה, בעיבורה של עיר, כרוך בסיכון ממשי לשלום משתמשי הדרך, וכך גם לנאשם עצמו. אני סבור כי במדינת ישראל ישנה מוסכמה חברתית רחבה להימנע מנהיגה ביום זה, למעט רכבי ביטחון וחירום. לא ניתן להתעלם מכך שביום זה יוצא הציבור לרחובות ולצמתים, ובכלל זה קטינים אשר רכובים על אופניים וקורקינטים. הנאשם חי בעיר מעורבת, ויכול היה לצפות, כי קטינים יימצאו בכבישים, וכפועל יוצא לא יכבדו את חוקי התנועה, ביניהם אותות ברמזור או את זכות הקדימה שלו בצומת. הנסיעה שלא לצורך ביום זה יוצרת סכנה ממשית לגרימת תאונת דרכים ולפגיעה בגופם של עוברי דרך. הנאשם לא טען בשום שלב כי הנסיעה הייתה הכרחית. להיפך, מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם התקשה להסביר מדוע נהג ביום הכיפורים בחוסר זהירות ובאימפולסיביות. הנאשם אמנם הסביר כי לא הייתה לו כוונה לפגוע באדם אלא השתדל לנסוע בזהירות, אך ניכר כי גם הנאשם מבין שמדובר בטעות בשיקול הדעת.

46. באשר לעבירת ההפקרה, אין מחלוקת כי הנאשם היה מודע לפגיעה, ונסע מהמקום בנסיעה רציפה מבלי לעצור ובלי לעמוד על תוצאות התאונה. החשש שמא יעורר את זעמם של עוברי האורח הוא תרחיש תיאורטי בנסיבות העניין. אלא שגם אם חשש זה עמד לנגד עיניו של הנאשם, אין בכך משום הצדקה לעזיבת מקום תאונה תוך הפקרתו של קטין שבו פגע. יתרה מכך, הנאשם לא נסע לתחנת המשטרה באופן מיידי וגם לא התקשר לדווח בעצמו למשטרה מיד לאחר הפגיעה, אלא חזר למקום התאונה רק לאחר שנוצר קשר עמו.

47. לכל אלה מתווספת גם עבירה של נהיגה ברכב בשכרות. החוק קובע חזקה של שכרות היה ובגופו של הנאשם נמצאים תוצרים של חילוף חומרים של סם מסוכן. עבירה זו היא חמורה כשלעצמה, לא כל שכן כאשר היא מתווספת לעבירות אחרות כבעניינו.

48. עוד לקחתי בחשבון, בקביעת המתחם, את הפגיעה שנגרמה לקטין כתוצאה מהתאונה. למרבה המזל לא הסתיימה התאונה עם אבדות בנפש או בפגיעות קשות יותר. בתצהיר נפגע עבירה מאת אביו של הקטין, מדובר בחתך בקרקפת שנדרש עבורו תפרים, לצד חבלות נוספות. לדברי האב, נותרה לבנו צלקת באזור הפגיעה וכי בנו נזקק גם לטיפול רגשי. אציין כי במסגרת כתב האישום החליטה המאשימה להקל עם הנאשם ולא יוחסה לו גרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה אלא חבלות קלות בלבד. אלא שגם אם הייתי מסווג את החבלה בראשו של הקטין כחבלה של ממש, מדובר בחבלות שהן ברף התחתון.

49. לקחתי בחשבון במסגרת קביעת המתחם גם את גילו הצעיר של הנאשם, ואת יכולתו להבין את משמעות מעשיו. מובהר כי הנאשם בגיר אך מדובר במי שהיה בן 20 במועד התאונה. שיקול זה יש לציין, ניתן להביאו בחשבון הן בקביעת המתחם (לפי סעיף 40ט(6) לחוק העונשין) והן במסגרת העונש (סעיף 40יא(1) לחוק העונשין) (ראו: ע"פ 6961/17 אלקיעאן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (7.3.2018))

50. לצורך קביעת המתחם אסקור מקרים דומים למקרה שלפניי. יובהר מעתה כי אין מקרה שיהיה זהה לחלוטין למקרה אחר. סקירת הפסיקה שלהלן נועדה לאתר את מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם, להבדיל מהעונש שצריך לגזור על הנאשם בנסיבות העניין. אין חולק כי ענישה היא לעולם אינדיבידואלית ומותאמת לנאשם הספציפי (ע"פ 6873/16 עטיה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו (27.08.17)). המתחם מושפע גם מנסיבות ביצוע העבירה וממידת האשם של הנאשם, ולכן ייתכן כי לאותה עבירה בדיוק יהיו מספר מתחמים שונים (ראו והשוו: רע"פ 5479/21 פוגל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (11.8.21))

51. כאן גם המקום לציין כי לא מצאתי לנכון להפריד באופן מלאכותי בין העבירות השונות שביצע הנאשם ולפרט עבור כל עבירה את המתחם הייחודי שלה ורק אז לגזור את מתחם העונש הכולל.

52. ברע"פ 4749/18 גירון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (10.07.2018), המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של אי ציות לרמזור, נהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש, נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים והפקרה לאחר פגיעה (סעיף 64א(ב)). המבקש נהג ברכב כשהוא שיכור, חצה צומת בניגוד לאור אדום ופגע ברוכב אופנוע שעף לשול, המבקש המשיך בנסיעה מבלי שעמד על תוצאות התאונה או הזעיק כוחות הצלה. לאחר שפגש בעוברת אורח שאמרה למבקש כי צילמה אותו, חייג למשטרה וחזר למקום התאונה כשהוא מדיף ריח אלכוהול. בית משפט לתעבורה קבע מתחם הענישה נע בין 18 ל - 40 חודשי מאסר בפועל, ופסילה הנעה בין 4 ל- 15 שנות פסילה. בית המשפט גזר על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילת רישיון לצד רכיבי ענישה נוספים, ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה (עפ"ת (מרכז) 51493-06-17), ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה גם היא.

53. בע"פ 6171/11 שחורי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (16.2.2012) המערערת הורשעה על סמך הודאתה בהסדר טיעון בעבירות של הפקרה לפי סעיפים 64א(א) לפקודת התעבורה, נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיף 39א (שתי עבירות); נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 62(2) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וכן אי לציות לרמזור אדום, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. באותו מקרה, נהגה הנאשמת ברכב מנועי לאחר שצרכה סם מסוכן מסוג קנביס. המערערת עקפה מימין רכב שנסע לפניה ולא הבחינה במשאית לפינוי אשפה ופגעה בה. כתוצאה מהתאונה נהג המשאית הועף באוויר ונחת על הכביש ונגרמו לו חבלות בראשו ובידיו. המערערת נסעה ממקום התאונה עד שנעצרה על-ידי עדי ראיה. בית המשפט המחוזי גזר את דינה של הנאשמת לאחר שתסקיר שירות המבחן שהתקבל העיד כי לקחה אחריות וביצעה שינוי ממשי והביעה חרטה וזעזוע מהמקרה ונגמלה לחלוטין מסמים. נגזרו על הנאשמת 12 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 5 שנות פסילה (תוך הפעלת פסילה מותנית של 4 חודשים בחופף), פסילה על תנאי, פיצוי בסך 50 אלף ₪ לנפגע.

54. בעפ"ת (מחוזי-מר') 10002-11-13 חטיב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (30.9.14), המערער הורשע בנהיגת רכב כשהוא שיכור ובדמו תוצרי חילוף סם קנביס ובהפקרה לאחר פגיעה (סעיף 64א(ב)). באותו הולך רגל התפרץ לכביש והמערער פגע בו. המערער ביודעו כי פגע באדם, לא עצר והפקירו במקום מבלי להזעיק עזרה. במקרה זה המערער לא הועמד לדין בגין אחריותו לגרימת התאונה אלא רק להפקרה. בבית משפט לתעבורה נקבע מתחם עונש הנע בין 9 ל- 24 חודשי מאסר בפועל, ודינו של הנאשם נגזר ל-16 חודשי מאסר בפועל, 3 שנות פסילת רישיון, ועונשים נלווים. בית-המשפט המחוזי התערב בעונש המאסר והפחיתו ל-13 חודשי מאסר בפועל לאור נסיבות ביצוע העבירה ושיקולי שיקום.

55. בת"פ (שלום-ראשל"צ) 45327-08-18 מדינת ישראל נ' פלונית, פורסם באתר נבו (19.10.20), הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירות של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש והפקרה לאחר פגיעה (סעיף 64א(ב) לפקודה(. הנאשמת זוכתה מחמת הספק מביצוע עבירה של שיבוש הליכי משפט. הנאשמת נהגה ברכב ופגעה בילד שישב על אופניו בנתיב הימני בסמוך למדרכה. לנפגע נגרם שבר באף ופצעי שפשוף בגופו, הוא פונה לבית החולים שם נותח בהרדמה כללית. הנאשמת המשיכה בנסיעה, לא עצרה במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה ולהזעיק עזרה. לאחר מספר שעות דיווחה למשטרה אודות התאונה מבלי למסור פרטי הנפגע באופן שיאפשר לקשור בין הדיווח לפגיעה. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה נע בין 12ל- 24 חודשי מאסר 3 עד 6 שנות פסילה לצד ענישה נלווית. הנאשמת ללא עבר פלילי ועבר תעבורתי מזערי. בית המשפט גזר על הנאשמת 14חודשי מאסר ופסילה בת 3 וחצי שנים לצד עונשים נוספים.

56. עיינתי גם בת"פ (מחוזי ת"א) 60379-07-18 מדינת ישראל נ' חראצ'קו, פורסם באתר נבו (1.8.2019) שאותו אזכרה ב"כ המאשימה בטיעוניה. כפי שיובהר להלן, המתחם שנקבע בו ישים לענייננו, אך קשה להקיש ממנו באשר לעונש ההולם, לאור נסיבות שונות. עסקינן בשני נאשמים באותו כתב אישום. הנאשם הראשון הורשע על פי הודאתו בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה בניגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה; ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש. הנאשם השני הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרת חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה. שני הנאשמים יצאו לבילוי משותף שכלל שתיית אלכוהול. בתום הבילוי נכנסו לרכב כאשר הנאשם הראשון נהג ברכב. במהלך הנסיעה הנאשם הראשון נהג בניגוד לכיוון התנועה ופגע ברוכב אופניים שנחבל חבלות של ממש (שברים בשבע צלעות, שבר בסטרנום ושברים בשוק רגל שמאל. הרוכב עבר ניתוח לקיבוע העצמות). הנאשמים עזבו את המקום מבלי להזעיק עזרה ולעמוד על תוצאות התאונה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה בעבירת ההפקרה בה הורשע הנאשם הראשון נע בין 10 חודשי מאסר בפועל ל- 30 חודשי מאסר בפועל. נאשם 1 נעדר עבר פלילי. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של הנאשם הראשון לעונש מאסר בן 24 חודשים ופסילה בת 3 שנים לצד רכיבי ענישה נוספים.דא עקא, העונש שהושת במקרה זה הולם את נסיבות המקרה, כאשר בית המשפט המחוזי מדגיש כי העונש שהושת מתייחס גם לחבלות הקשות מאוד שנגרמו לרוכב האופניים. כמו כן, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון כי בעובדות כתב האישום שבו הורשע הנאשם הראשון, נכתב כי נהג ברכב ללא רשות בעליו, ללא ביטוח וללא רישיון ישראלי תקף.

57. באשר למתחם העונש ההולם אותו הציע ב"כ הנאשם, איני סבור כי המתחם מתחיל בעבודות שירות. עיינתי בפסיקה אותה הציג ב"כ הנאשם והיא אינה דומה לעניינו. בעניין חאג' יחיא שאוזכר לעיל על-ידי ב"כ הנאשם בטיעוניו, הנאשם לא נמצא אחראי גם לקרות התאונה ובנסיבות המקרה לא היה מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות. כמו כן, בעניינו של חאג' יחיא, נלקח בחשבון כי המנוח היה קרוב משפחה של המערער והוגשו מסמכים רפואיים שמעידים על מצבו הנפשי של הנאשם לרבות פוסט טראומה.

58. הוא הדין גם בקשר לעניין סווילם ולמתחם שנקבע שם. באותו מקרה המערער הורשע בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בחוסר זהירות והתנהגות הגורמת נזק ונהיגה ללא ביטוח. בית המשפט אמנם השית 10 חודשי מאסר בפועל, אלא שהעונש במקרה דנן והמתחם שנקבע לא כללו נהיגת רכב בשכרות.

59. כאן המקום להדגיש כי מתחם העונש ההולם חייב לכלול את שילוב העבירות בהן הורשע הנאשם, לרבות הנהיגה בשכרות. לא ניתן להקיש ממקרים אחרים שבהם עבירת ההפקרה עמדה לבדה או אפילו למקרה שבו לצד ההפקרה גם יוחסה אחריות לתאונה, אך ללא נהיגה בשכרות. עבירה של נהיגה בשכרות אינה עבירה זניחה שנבלעת לתוך העבירות האחרות, ושהשפעתה על המתחם בטל בשישים. מדובר בעבירה חמורה, שמשפיעה בהחלט גם על המתחם.

60. מתחם העונש ההולם נע על פני מניפה רחבה. בחנתי את נסיבות ביצוע העבירות ובכלל זה, תוצאותיה של התאונה והנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם, גילו של הנאשם ויכולתו להבין את הפסול שבמעשה. בשים לב לפסיקה שנסקרה לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשי מאסר ל - 36 לחודשי מאסר, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שבין 3 שנים ל- 8 שנים, לצד רכיבי ענישה נוספים, ביניהם: קנס, פיצוי לנפגע, פסילה מותנית ומאסר על תנאי.

מיקום הנאשם בתוך המתחם שנקבע:

61. בעת מיקומו של הנאשם בתוך המתחם לקחתי בחשבון את נטילת האחריות והחיסכון בזמן שיפוטי. אמנם הנאשם כפר בביצוע העבירות, אך בפתח הליך ההוכחות בחר לקחת אחריות והצדדים הגיעו להסדר הטיעון.

62. נתתי משקל לעובדה כי חלפו שלוש שנים ממועד התאונה, כאשר העיכוב בבירור האשמה, לא רובץ כולו לפתחו של הנאשם.

63. לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם. תסקיר שירות המבחן מצביע על קשיים מסוימים שעימם מתמודד עם הנאשם. אין מדובר בנסיבות חיים קשות כאמור בסעיף 40יא(8) לחוק העונשין, אך לקחתי בחשבון כי אלו היו בעלי השפעה בעיצוב אישיותו ויש בהם כדי להוות הסבר, ולו חלקי, להתנהגות האימפולסיבית של הנאשם, ולהבנת הרקע לביצוע העבירות במקרה דנן. לקחתי בחשבון כי הנאשם היה מעורב בתאונות דרכים קודמות, לרבות כנפגע עבירה. עוד לקחתי בחשבון כי הנאשם הפסיק לצרוך סמים בהתאם לתוצאות בדיקות הסם שמסר, וניתן לקוות כי אכן ישמור על אורח חיים נקי בהמשך.

64. יצוין כי ב"כ הנאשם הגיש לעיוני מסמכים רפואיים. שניים מתוכם מתייחסים למצב רפואי מהשנים 2008 ו- 2016. בנוסף הוגש מסמך אחד מחודש אפריל 2022 שממנו עולה כי הנאשם אכן מתמודד עם קשיי קשב וריכוז ומספר הפרעות נוספות. ניכר כי הנאשם לא פנה לקבלת טיפול סדיר ממועד התאונה ועד היום.

65. נתתי דעתי לגילו של הנאשם בזמן ביצוע העבירה. הנאשם ביצע את העבירות כשהיה בגיל "בגיר צעיר". בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (25.6.2013), נקבע כי בגזירת עונש של נאשם "בגיר צעיר", יש ליתן משקל ולהתחשב במאפייניה הייחודיים של קבוצה זו. אין מדובר בשיקולים זהים לאלו של קטינים וגם לא בקטגוריה נפרדת של שיקולים, אלא שיקול אחד מתוך מכלול השיקולים. במסגרת זאת, בית המשפט צריך לשקול את קרבתו של הנאשם לגיל 18, ואת ההשפעה האפשרית של מאסר בפועל על שיקומו, מצבו הנפשי, ובגרותו. הכול כעולה מתסקיר המבחן שיוגש בפניו בטרם גזירת העונש (שם, פסקה 58). ראו גם: ע"פ 5832/13 רובין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (8.4.2014)

66. באשר לתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו של הנאשם, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן לפיו העונש ההולם במקרה דנן הוא מאסר בדרך של עבודות שירות. הדבר חורג לטעמי ממתחם העונש ההולם, ואינו עולה בקנה אחד עם חומרת העבירות שמיוחסות לנאשם. את התסקיר יש לקרוא בכללותו ולא רק את ההמלצות הסופיות. לנאשם קיים קושי בוויסות עצמי ועולה ממנו כי הנאשם מטיל חלק מהאחריות למעשיו על גורמים חיצוניים. לקחתי בחשבון כי יש סיכוי של ממש כי הנאשם יצליח להשתקם וכי על פי התסקירים עולה כי קיימת נכונות מצידו של הנאשם להשתתף בתוכנית שיקומית טיפולית שנרקמה עבורו החל מחודש נובמבר 2025.

67. באשר לעברו התעבורתי והפלילי, לקחתי בחשבון כי הנאשם נוהג משנת 2020 ולחובתו 6 הרשעות הקודמות. רובן מסוג ברירות משפט אמנם, אך בעלות אופי בטיחותי. מדובר בוותק נהיגה קצר ביותר, שבמהלכו בוצעו העבירות החמורות נשוא כתב האישום. לחובת הנאשם הרשעה אחת בגיליון הפלילי שבוצעה בהיותו נער. גם שם, עסקינן בעבירה חמורה אך שאינה קשורה לענייני תעבורה.

68. יחד עם זאת, ועם כל ההבנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולגילו הצעיר, יש לזכור כי האירוע בכללותו הוא אירוע חמור ביותר. העבירות שבהן הורשע הנאשם הפכו ממזמן למכת מדינה ואני שותף לגישה לפיה יש לנקוט בנהגים שעוברים עבירות אלו ביד קשה. בעוד שתאונות דרכים עשויות לקרות בשל חוסר תשומת לב או רשלנות מצד הנהג, לא כך הדבר באשר לעבירת ההפקרה. לא בכדי המחוקק יצר מדרג בעבירות ההפקרה, כאשר במקרה זה הנאשם הורשע בחלופה שקבועה בסעיף 64א(ב) לפקודה שהעונש המקסימאלי בגינה הוא שבע שנים. חלופה זו דורשת קיומה של מודעות וזו התקיימה בנסיבותיו של מקרה זה. אם לא די בכך, הנאשם כאמור גם הוסיף חטא על פשע בכך שנהג ברכב בהיותו שיכור כאשר בגופו סם מסוכן, עבירה חמורה כשלעצמה.

69. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנוגעים לעניין, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל:

אני דן את הנאשם לתקופה של 13 חודשים אשר ירוצו מאחורי סורג ובריח.

מאסר על תנאי:

אני דן את הנאשם ל- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של נהיגת רכב בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים.

פסילה בפועל

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים בניכוי פסילה מנהלית ושיפוטית שרוצתה בתיק זה. מובהר כי התקופה שבה ירצה הנאשם מאסר בשל העבירות בהן הורשע בתיק זה לא תבוא במניין ימי הפסילה.

פסילה על תנאי:

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה או שנייה לפקודת התעבורה.

פיצוי

הנאשם ישלם פיצוי לנפגע העבירה בסך 3,500 ₪, וזאת על-פי פרטים שיימסרו על-ידי המאשימה למזכירות בתוך 7 ימים מהיום. הפיצוי ישולם תוך 120 ימים מהיום.

היה והחוב או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי בצירוף ריבית פיגורים. החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועד ואופן התשלום שנקבע על ידי. את תשלום הפיצוי ניתן לשלם בכל אחד מהדרכים שצוינו לעיל לגבי הקנס.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ו, 30 נובמבר 2025, בנוכחות הנאשם והצדדים.