ברע"פ 89668-01-26

1. לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.1.2026 (כב' השופט ר' סולקין) בעמ"ת 65988-01-26, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מהימים 19.1.2026 ו-22.1.2026 (כב' השופט י' קדר) במ"ת 10565-01-26 המורות על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני עד תום ההליכים נגדו. יחד עם הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא.

2. נגד המבקש יחד עם אחר הוגש כתב אישום המייחס להם, בצוותא, עבירות של התפרצות לדירת מגורים במטרה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; והחזקת כלי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין. לאחר מעצרו ועוד בטרם הוגש כתב האישום נגדו, החליט בית משפט השלום לשחרר את המבקש בתנאים של מעצר בית מלא. ערר שהגישה המדינה על החלטה זו נדחה.

בהמשך, ביום 5.1.2026 הוגש נגד המבקש כתב האישום ויחד עמו בקשה למעצרו עד תום ההליכים, כאשר המשיבה הסתפקה בחלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני. לאחר שהתקיים דיון בבקשה ביום 19.1.2026, הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים בתנאים של פיקוח אלקטרוני, והערר שהגיש המבקש על החלטה זו ועל ההחלטה הנלווית לה מיום 22.1.2026 לבית המשפט המחוזי - נדחה. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה הנוכחית.

בקליפת אגוז יובהר כי לטענת המבקש בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו האמורה ממספר טעמים עיקריים. ראשית, מאחר שבמהלך תקופת "מעצר הימים" קרי מעצרו של המבקש לפני הגשת כתב האישום, הוא שוחרר בתנאים של מעצר בית מלא, וכאמור - הערר שהגישה המדינה על החלטת השחרור - נדחה. לטענת המבקש, לא חל שינוי נסיבות המצדיק העברתו עתה משחרור בתנאים האמורים למעצר בפיקוח אלקטרוני. שנית - המבקש מציין את העובדה ששותפו לביצוע העבירות המיוחסות לשניהם שוחרר בתנאים של מעצר בית מלא, ולא היה מקום להפלות אותו לעומתו. עוד נטען כי העברתו של המבקש למעצר בפיקוח אלקטרוני תפגע בזכויותיו, שכן ייפסק הליך השיקום המתקיים בעניינו בבית משפט קהילתי במסגרת הליך פלילי אחר המתקיים בעניינו.

3. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר על נספחיה, אני סבורה כי יש לדחות אותה אף בלא לקבל את תגובת המשיבה.

4. כידוע, בקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי" נבחנת לפי אמת מידה מצמצמת, לפיה תינתן רשות לערור רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת; או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות וחריגות המצדיקות זאת, כגון פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של חשוד או נאשם או עיוות דין (ראו מיני רבים: בש"פ 2991/24 כראג'ה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (9.4.2024); ברע"פ 44947-09-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (25.9.2024); רע"פ 46974-01-25 חמזה אל סייד נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.1.2025)).

לטעמי נסיבות אלה אינן מתקיימות במקרה דנן.

המבקש טען כי מתעוררת במקרה דנן שאלה משפטית החורגת מעניינו - השאלה מה דינו של מי ששוחרר בתנאים של מעצר בית, והמדינה מבקשת להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בהקשר זה הוא מדגיש כי נפסק לא אחת כי בית המשפט לא יורה בנקל על מעצרו של מי שהיה משוחרר; וכי מעצר בפיקוח אלקטרוני דינו כמעצר ממש.

5. אינני סבורה כי מדובר בשאלה משפטית החורגת מעניינו של המבקש. יובהר כי אכן וכפי שטען המבקש - יש הבדל בין שחרור בתנאים לבין מעצר בפיקוח אלקטרוני, כאשר האחרון מחמיר עם המבקש יותר מאשר שחרור בתנאים של מעצר בית. הראיה - שמעצר בפיקוח אלקטרוני נחשב "מעצר" (וחלה עליו מגבלת זמן שלאחריה נדרשת החלטה של בית המשפט העליון לצורך הארכת התקופה - ראו סעיפים 61(א) ו-62(א)לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996); בעוד שמי שמשוחרר בתנאי מעצר בית מלא - איננו עצור אלא הוא בחזקת משוחרר בתנאים.

עוד יש להדגיש כי ישנו כמובן גם הבדל תהומי בין מעצר מאחורי סורג ובריח לבין מעצר בפיקוח אלקטרוני. אף שבשני המקרים מצוי הנאשם ב"מעצר" - רק באחד מהם הוא שוהה בבית מעצר, בעוד שבמקרה האחר הוא שוהה בביתו או במקום מגורים אחר, בתנאים שבעיקרם (למעט הכותרת המשפטית והאיזוק האלקטרוני) דומים מאוד לשחרור בתנאי מעצר בית.

6. כך או אחרת, החלטתו של בית משפט קמא להמיר את החלטת השחרור של המבקש בהחלטה להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני לא נעשתה ב"חלל הריק" אלא בנקודת זמן משמעותית בהליך, לאחר הגשת כתב אישום נגד המבקש. נקודת הזמן של הגשת כתב אישום מהווה "שינוי נסיבות" לעומת המצב שהיה קודם לכן, כאשר הנאשם דאז היה רק חשוד. להגשת כתב אישום יש משמעות בבחינת עוצמת הראיות המיוחסת למבקש ובסיכוי להרשעתו. כידוע, עוצמת הראיות היא אחד השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בעת בחינת השאלה האם יש מקום לעצור את הנאשם עד תום ההליכים (ראו והשוו: בש"פ 5624/22 בן חמו נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (30.8.2022); עמ"ת 12648-07-25 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.7.2025)); ומשום כך שינוי בעוצמת הראיות עשוי להשליך על ההחלטה האם לעצור את הנאשם או לשחררו.

לכן, ומבלי לחוות דעה ביחס לנסיבות המקרה הקונקרטי, בית המשפט נדרש לחזור ולהעריך, עם הגשת כתב אישום, את האפשרות לשחרר את מי שהוא עתה "נאשם". בית המשפט נדרש לבחון האם ניתן לשחרר אותו: אם כן, באילו תנאים; ואם לא - האם יש לעצור אותו מאחורי סורג ובריח או שניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני. בהקשר זה נדרש בית המשפט לבחון - כמו בכל החלטה הנוגעת למעצר עד תום ההליכים, בין היתר את עוצמת הראיות המיוחסת לנאשם (כאשר כאמור עוצמה זו אינה בהכרח זהה לעוצמת הראיות שעמדו לחובת הנאשם בשלבים השונים של מעצרו ובטרם הגשת כתב האישום נגדו).

אם כן, בית המשפט המחוזי היה סבור כי בשקילת מכלול הנסיבות - עוצמת הראיות נגד המבקש כפי שהייתה במועד שלאחר הגשת כתב האישום; חומרת העבירות שיוחסו לו; עילת המעצר; והאפשרות לבחור בחלופה שפגיעתה בחירות המבקש היא חמורה פחות מאשר מעצר מאחורי סורג ובריח - הדרך הנכונה היא להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. הכרעה זו בין השיקולים השונים מסורה לשיקול דעתו של בית משפט קמא; ומדובר בהכרעה שאינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינו של המבקש, ואינני סבורה כי יש להתערב בה.

7. אינני סבורה גם כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק את קבלת בקשתו. כך, כפי שהובהר לעיל, המבקש לא הוחזר למעצר מאחורי סורג ובריח, אלא בית המשפט הורה כי חלף שחרור בתנאי מעצר בית מלא, הוא ייעצר בפיקוח אלקטרוני. הגם שמדובר בהחמרה לעומת מצבו ערב הגשת כתב האישום, אין מדובר בהחמרה הזהה להשבתו של המבקש לבית האסורים. לעניין זה יש משקל בבחינת השאלה האם נגרם לו עיוות דין במידה המצדיקה ערר בגלגול שלישי. עוד יוער כי אם בסופו של דבר לא תוכל לצאת לפועל האפשרות למעצרו של המבקש בתנאים של פיקוח אלקטרוני - המבקש יוכל לפעול ביחס לכך כפי שימצא לנכון, וזכויותיו בהקשר זה שמורות לו.

יודגש בהקשר זה כי ממילא החלטה ביחס למעצר עד תום ההליכים היא החלטה שהמבקש יהיה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר לגביה - אם יתקיימו תנאים המצדיקים זאת. אינני מחווה כל דעה ביחס לדינה של בקשה כזו - אם וכאשר תוגש, והיא תיבחן על ידי הערכאה הדיונית לפי נסיבותיה. אולם העובדה שמדובר בהחלטה שהיא בת שינוי אפשרי בעתיד, משליכה על טענות המבקש לגבי עיוות הדין שנגרם לו.

8. טענות המבקש ביחס להשלכה של המעצר בפיקוח על ההליך המתנהל בבית המשפט הקהילתי, אינן מצדיקות אף הן מתן רשות לערור. המבקש יוכל להעלות את טענותיו בבית המשפט הקהילתי, אשר יבחן אותן לפי שיקול דעתו. חזקה עליו כי יביא בחשבון בעיקר את השאלה האם המבקש ראוי להמשיך בהליך השיקום אם לאו לאור מכלול הנסיבות הרלוונטיות. על כל פנים, אין מקום לחוות דעה גם בהקשר זה במסגרת ההליך הנוכחי.

9. באשר לטענת ההפליה בין המבקש לבין האחר שמיוחסות לו עבירות דומות - בית המשפט המחוזי היה ער לטענה זו ודן בה בפירוט. הוא קבע כי יש מקום להבחין בין שני הנאשמים לאור עברו הפלילי של המבקש שהוא חמור יותר: המבקש ריצה עונש מאסר בפועל ממנו הוא השתחרר בשנת 2023; הוא מצוי בהליך שיקום בבית משפט קהילתי - וחרף כל אלה ביצע לכאורה את העבירות שיוחסו לו. מבלי לחוות דעה ביחס להכרעתו של בית המשפט המחוזי לגופה גם בהקשר זה - אין מדובר בהכרעה המצדיקה התערבות של בית משפט זה בגלגול שלישי.

10. לכן, מכל הטעמים שלעיל, בקשת רשות הערר שהגיש המבקש - נדחית.

  משבקשת רשות הערר נדחתה, התייתרה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשפ"ו (02 פברואר 2026).