ברע"פ 73433-12-25

בפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"י 54818-12-25 (השופט מ' בורשטין) מיום 22.12.2025. בית המשפט המחוזי דחה ערר על החלטות בית משפט לנוער בבית משפט השלום בירושלים מיום 9.12.2025 ומיום 15.12.2025 במי"ב 25041-12-25 (השופט ג' ארנברג והשופט א' יחזקאל בהתאמה).

1.  בתמצית רבה יצוין כי ביום 7.12.2025 המבקש, קטין בן 15, הובא לבית משפט השלום לאחר שעוכב בהר הבית שבחזקתו סכין, בבקשה לשחררו בתנאים, בטענה שהפר צו מניעת גישה מהר הבית שהוצא נגדו על ידי מפקד המחוז. בקשה זו נדחתה לאחר שנקבע, בין היתר, כי צו המניעה לא הומצא כדין למבקש ולכן לא התקיים חשד סביר להפרת הצו. מאז, פעלה המשטרה לזמן את המבקש לחקירה, ואולם חרף מאמציה המבקש לא התייצב לחקירה כאמור.

2.  בעקבות זאת, המשטרה פנתה לבית משפט השלום בבקשה להוצאת צו מעצר בעניינו, וביום 9.12.2025 נקבע כי ככל שהמבקש לא יתייצב לחקירה בתחנת דוד עד ליום 11.12.2025 הוא ייעצר (מי"ב 25041-12-25). לאחר שהמבקש לא התייצב לחקירה, המשטרה פנתה בבקשה נוספת למעצרו, וביום 12.12.2025 הוצא נגדו צו מעצר לאחר שנקבע, בין היתר, כי די בכך שלא התייצב לחקירה למרות הוראה פוזיטיבית של בית המשפט כדי להקים עילת מעצר של התחמקות מחקירה (מי"ב 35811-12-25). לאחר מכן, המבקש הגיש במסגרת מי"ב 25041-12-25 בקשה לעכב את ההליכים בתיק, ובעקבות זאת נקבע ביום 15.12.2025 כי עליו להתייצב לחקירה בתחנת דוד עד ליום 20.12.2025, ואם לא יעשה כן ניתן יהיה לבקש שיוצא נגדו צו מעצר.

3.  המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי על ההחלטות מיום 9.12.2025 ומיום 15.12.2025 במי"ב 25041-12-25. בית המשפט המחוזי קבע כי די בכך שהמבקש לא התייצב לדיון כדי להוביל לדחיית הערר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי יש לדחות את הערר אף בשים לב לכך שהמבקש מתחמק מהגעה לחקירה וכי קיימת הצדקה לחקור אותו דווקא בירושלים. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי ככל שהמבקש יתייצב לחקירה בתחנת דוד עד ליום 28.12.2025, לא יוצא נגדו צו מעצר.

4.  מכאן הערר שבפניי, שבו טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הייתה חובה על המבקש להתייצב לדיון בערר שהגיש, וכי די לעניין זה בהתייצבותו של בא-כוחו לדיון; כי החלטת המשטרה לחקור אותו דווקא בירושלים מהווה חריגה מסמכות; וכי בהתנהלות המשטרה בעניינו נפלו פגמים שונים.

5.  דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין או אי-צדק חמור (ראו, מני רבים: ברע"פ חג'אחג'ה נ' מדינת ישראל (1.12.2025); רע"פ 48203-05-25 פלוני נ' מדינת ישראל (19.5.2025); בש"פ 2554/24 אביטן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (28.3.2024); בש"פ 4810/23 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (23.6.2023)). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה נופך עקרוני, מצאתי כי זו נטועה כל כולה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, וכי היא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית או ציבורית. כמו כן, ולאחר שנתתי דעתי להחלטות הערכאות הקודמות, לא מצאתי כי קיים חשש לעיוות דין אשר יש בו להצדיק מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי". למעשה, ניתן לתהות על עצם הגשת הבקשה מלכתחילה, כאשר כל שנדרש בשלב זה מהמבקש הוא להתייצב לחקירה.

משכך, הבקשה נדחית.