ברע"פ 71681-04-25

לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט אריאל חזק) מיום 29.4.2025 בעמ"ת 47323-04-25, במסגרתה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, מיום 20.4.2025 במ"ת 8119-02-25 (כב' השופט ערן צברי), בה נדחתה בקשתו של המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 11.3.2025, לעצור את המבקש עד תום ההליכים בעניינו (להלן: ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ו-החלטת המעצר, בהתאמה). למען שלמות התמונה יצוין, כי אף החלטת המעצר עמדה ביסוד ערר לבית המשפט קמא, שנדחה ביום 25.3.2025, ובהתאם לאחר מכן - ביסוד בקשת רשות ערר, שנדחתה אף היא על ידי בית משפט זה (השופטת רות רונן) בהחלטה מיום 1.4.2025 (רע"פ 73884-03-25).

כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, ורק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019)), וכן כאשר מדובר במקרים נדירים ביותר, בהם שיקולי הצדק מורים על מתן רשות ערעור (רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (20.11.2012); רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.10.2012)). המקרה שלפניי איננו נופל לגדר החריגים הללו.

עם כל ההבנה לרצונו של בא-כוח העורר לשנות את רוע הגזירה שהוטלה על מרשו, ההחלטה בבקשה לעיון חוזר מנומקת כדבעי, הן בזמן הקצר שחלף מאז החלטת המעצר (כך, שלא חל שינוי נסיבות), והן באי התאמת החלופה שהוצעה לאיון מסוכנות המבקש, כפי שהיא עולה מהתסקיר שניתן בעניינו (כך, שלא נמצא טעם בתסקיר משלים). לפיכך, פשיטא כי היא אינה מסוג העניינים המצדיקים מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, הרושם המתקבל למקרא הבקשה דנן הוא שאין היא אלא ניסיון נוסף להעלות בפני בית משפט זה את צדקת החלטת המעצר - זאת למרות שבקשת רשות הערר לגביה נדחתה על ידי השופטת רונן בהחלטה שניתנה לפני כחודש. לכך בוודאי לא ניתן להסכים. לפיכך הבקשה למתן רשות ערר נדחית.

ניתנה היום, ז' אייר תשפ"ה (05 מאי 2025).