1.        המערער הורשע על פי הודאתו (בתום שמיעת ראיות ולאחר הגשת סיכומים בכתב) בהחזקת סם מסוכן שלאלצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א)+7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, לאחר שנעצר כשהוא נוהג ברכב שבו נמצא סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 158.5088 גרם נטו, מחולק לארבע אריזות, וכן בנוסף החזיק המערער בדלת השמאלית הקדמית של הרכב בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 1.4912 גרם נטו מחולק לשלוש אריזות.

2.        בית המשפט גזר את דינו של המערער ל-4 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר ובלבד שלא יעבור עבירת סמים שהיא פשע, וקנס בסך 20,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו.

3.        הערעור נסב על חומרת העונש. נטען, בין היתר, כי בית המשפט החמיר בעונשו של המערער, לנוכח כמות הסם שנתפסה ברכב, בהשוואה למקרים אחרים בהם נתפסה כמות סם גדולה יותר.

           כן הצביע ב"כ המערער על נסיבותיו האישיות-משפחתיות של המערער.

4.        דין הערעור להידחות.

           כפי שנאמר פעמים רבות בפסיקה, הענישה היא אינדיבידואלית תוך התחשבות במעשה ובעושה, כך שאין מקום לחישוב אריתמטי של כמות הסם ביחס למספר החודשים או השנים שהושתו על הנאשם בכל תיק ותיק. למערער שלפנינו עבר פלילי מכביר ביותר (בעיקר בעבירות רכוש), בגינו ריצה עד היום כתשע שנות מאסר. עברו של המערער מעיד עליו כי הפשע הוא תורתו-אומנותו, ומכאן הצורך להרחיקו מהחברה אל מאחורי סורג ובריח לפרק זמן משמעותי.

           בהינתן עברו של המערער, הרי שהעונש שהוטל עליו אינו חורג כלל מרף הענישה הנוהג ובוודאי שאינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור.

5.        אשר לטענות המערער לגבי חישוב תקופת הניכוי מעונש המאסר בהתחשב בימי מעצרו ובהתחשב בימים בהם שהה במאסר בגין תיק אחר, הרי שפסק דינו של בית משפט קמא ברור, ואין מקום ל"הבהרה" נוספת של ערכאת הערעור.

           אשר על כן הערעור נדחה על כל חלקיו.

           ניתןהיום, ‏ט"זבאדרהתשפ"ג (‏9.3.2023).

_________________________

22068470_E01.docx  סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,