1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

הערעור מופנה כנגד גזר דינו של בית משפט לתעבורה מחוז מרכז מיום 21.6.2015 בתיק התע"א 2220-06-14, במסגרתו הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות ונגזרו עליו העונשים הבאים:24 חודשי פסילה בפועל ו-3,000 ₪ קנס.

לציין כי מלכתחילה הופנה הערעור כנגד גזר הדין של בית משפט קמא שניתן בהעדרו של המערער. במהלך הדיון בפניי הודיע בא כוח המערער כי הוא מצמצם את הערעור לעניין גזר הדין בלבד.

2

בא כוח המערער טען כי עונש הפסילה שנגזר על המערער חמור מבלי שבית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, בהיותו בעלים של מוסך ומסיע את אמו הנכה הזקוקה להסעות. נטען כי פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 24 חודשים איננה מידתית בנסיבות המקרה ומחמירה עם המערער גם בהתחשב בעברו התעבורתי שלדעת בא כוח המערער איננו מחמיר.

באת כוח המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור וסמכה התנגדותה על מהותה של העבירה והחומרה היתרה העולה ממנה בהתחשב בכך שהנאשם נתפס כאשר בדמו כמות של 855 מקרו גרם של אלכוהול בדם, כאשר הרף העליון שנקבע בפקודה עומד על 290 מקרו גרם. בנוסף, הפנתה באת כוח המשיבה לעברו של המערער וטענה כי הרשעותיו הקודמות של המערער אינן עבירות טכניות. הוא הורשע בעבר בעבירות של נהיגה באור אדום, אי ציות לתמרור עצור, פניית פרסה בניגוד לחוק, הפרעה לתנועה ועבירה הקשורה אי חגירת חגורת בטיחות. לגופו של עניין, טענה באת כוח המשיבה כי עונש הפסילה שהטיל בית משפט קמא הוא עונש המינימום ובא כוח המערער לא הצביע נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מעונש פסילת המינימום.

לאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים ונתתי דעתי למהותה של העבירה וחומרתה וכמות האלכוהול הגבוהה שנמצאה בדמו של המערער, הגעתי למסקנה כי אין ממש בערעור. בית משפט קמא הסתפק בפסילת המינימום ובא כוח המערער לא הצביע על נסיבות אחרות המצדיקות סטיה מעונש המינימום.

המערער הורשע באחת העבירות החמורות שבפקודת התעבורה והענישה צריכה להיות בהתאם. המסר היוצא מפתחו של בית המשפט הוא שמי שנוהג בשכרות יפסל לפחות לתקופת המינימום. באשר לעברו של המערער, בעברו 9 הרשעות קודמות ולא ניתן לטעון כי הן עבירות טכניות.

באשר לקנס (3,000 ₪), הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.3.2016. לא ישולם תשלום במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מידי.

סיכומו של דבר, הערעור נדחה.