1

נוכחים:

עו"ד אברהם וייג

עו"ד עינת לב ארי

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה מאסר ראשון למשך 6 חודשים בגין הסעת שב"חים נושא ת"פ 1747/09 (בימ"ש השלום בירושלים) והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 24.4.14 שהחליטה לא לשחרר אותו על תנאי.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר התייחסה בחומרה לעבירה הנוספת שבה הורשע העותר זמן קצר לפני הדיון בפניה למרות שמדובר בעבירה שנעברה בשנת 2011 ומאז לא עבר העותר עבירות.

ב"כ העותר טוען כי התנהגות העותר במהלך מאסרו מצדיק, הוא אדם חולה, ולא קיבל הליך טיפולי במהלך מאסרו, כמו גם לא הוכנה עבורו תוכנית רש"א, בשל תקופת המאסר הקצרה.

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר וטוענת כי הוא לא נמצא בסבב חופשות ובפני העו"ס הוא הכחיש את נסיונו לתקוף את השוטר, מזער מחומרת מעשיו וצמצם אחריותו לביצועם.

העותר לא שולב בחינוך, תעסוקה, או בתוכנית שיקומית ואין תוכנית רש"א מוכנה לגביו עובר לשחרורו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי הוועדה אכן התייחסה להרשעתו האחרונה של העותר בהסעת שב"ח וגם אם מדובר בעבירה שנעברה בשנת 2011, הרי מדובר בעבירה שלישית מבין שלוש עבירות, שאחת מהן בנוסף לניסיון לתקוף שוטר היא נושא מאסרו הנוכחי.

2

הוועדה התייחסה, ובצדק, לדברי העותר בפני גורמי הטיפול כפי שהובאו לעיל ולדברים שאמר בכל הקשור להודאתו, דהיינו, שהודאה זו איננה הודאה כנה ואמיתית אלא באה רק בעקבות ייעוץ שקיבל מבא כוחו.

יש בדברים אלה, בנוסף להיעדר הליך טיפולי לפני השחרור המוקדם המבוקש ואחרי השחרור המוקדם, כדי להצדיק את החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר על תנאי.

אנו דוחים את העתירה.