1.  עתירה זו עוסקת בתנאי הכליאה בעת העברת העותר מבית הסוהר לבית המשפט ובחזרה, בשני היבטים. ראשית, לטענת העותר, בעת העברות אלו לא מסופק מזון בכמות שנקבעה ובכשרות מהדרין שלה הוא זכאי. שנית, לטענתו, בעת שהותו בתא מעבר המכונה 'הכּלוּב' מותירים אותו (ואסירים אחרים) בכבילת רגליים ללא צורך וללא סמכות.

2.  העותר הגיש את עתירתו בהיותו עצור, ובינתיים נשלם משפטו, הוא הורשע והוטל עליו עונש של 21 שנות מאסר ועונשים נלווים. לדבריו, הוא מצוי בהליכי ערעור על פסק הדין. בשל כך, העותר אינו צפוי ליציאות רבות לבית המשפט (שבעניינן העתירה).

3.  המשיב ביקש לראות בכך עתירה בנושאים נפרדים, ובשל כך למחוק אותה או לצמצמה. לא מצאתי להיעתר לכך, שכן שני הסעדים עוסקים בתנאי העברה לבית משפט ובחזרה, ומטעמי יעילות יש יתרון מובהק בשמיעתם יחד. עם זאת, ההכרעה תינתן ביחס לכל סעד בנפרד.

4.  במהלך העתירה התקיימו שני דיונים (31.12.2024, 25.3.2025) והוגשו עדכונים מטעם המשיב ותגובות של העותר. בדיון השני, נכח רב כלאי ואדים גנטמן, מפקד הפלגה, שהתייחס להיבטים עובדתיים שהצריכו הבהרה.

אספקת מזון כשר בעת ההעברה

5.  בעת העברתו של אסיר לבית המשפט וממנו הוא שוהה באגפי מעבר, שלגבי ניהולם חלה פקודת נציבות 04.67.00 "ניהול ותפעול אגפי מעבר" (עדכון אחרון מ-5.6.2025). שהות אסירים בגירים באגפי מעבר מוגבלת לארבעה לילות רצופים ונקבעו הוראות להחזקת אסירים ברמת השגחה או בסיווג התראה (סעיף 6 לפקודה), כן נקבעו מגבלות על נשיאת ציוד אישי בעת השהיה במעבר (סעיפים 5 ו-10 לפקודה). כן נקבעו הוראות אשר לכלל תנאי הכליאה. בסעיף 11 נקבע, כי "מזון ושתייה יסופקו בהתאם לנוהל 02-4015 "הסעדת אסירים וסגל".

6.  נוהל 02-4015 מסדיר את הספקת המזון לאסירים (ולסגל), ובכלל זה בהעברות לבית המשפט. בכל הקשור לכשרות בד"צ נקבע בסעיף 4.2.1, כי "שרות בתי הסוהר מאפשר לאסירים שומרי כשרות (למהדרין) העומדים בקריטריונים הקבועים בפקנ"צ 01.22.00 ובנוהל 30-1005 לקבל מזון בהכשר מהדרין." בסעיף 13 לפקודת נציבות 01.22.00 "שמירת הכשרות בשירות בתי הסוהר" (עדכון אחרון 28.3.2019), נקבע, כי אסירים יהודים שומרי מצוות, המנהלים אורח חיים תורני/דתי ועומדים בדרישות הקבועות בפקודה "יקבלו מזון בכשרות מהדרין (בד"צ)", וכי "שב"ס מספק מזון בכשרות מהדרין (בד"צ) שהינו מזון ברמת כשרות מיוחדת ומקובל על כלל הזרמים הדתיים, הצורכים מזון ברמת כשרות מיוחדת."

ההסדר להספקת מזון בבתי המשפט נקבע בסעיף 4.3, ובכלל זה אסירים היוצאים לנסיעה מקבלים "שלוש ארוחות ביום". ארוחת הבוקר "ארוזה בשקית נילון ומכילה פריטים, כגון: גבינה אישית, ירקות, ממרח אישי ולחם ...". ארוחת צהריים לאסירים "בכריכים". אשר לארוחת ערב, מי שחוזר למתקן בזמן ארוחת הערב, יקבלה בתוך היחידה, ולמי שחוזר ליחידה לאחר ארוחת הערב "יסופקו כריכים".

7.  העותר העלה טענות שונות בעניין המזון המסופק בעת העברה לבית המשפט:

- ראשית טען, שאסור לאסירים לקחת עמם מזון בעת יציאתם לבית המשפט;

- ארוחת הבוקר מסופקת לפי הפקודה אך ללא מפיות וסכו"ם;

- ארוחת הצהריים מסופקת כנדרש (כריכים);

- ארוחת הערב אינה מסופקת לפי הנוהל, שכן לא מוגשים כריכים אלא שקית במתכונת ארוחת בוקר, ולעתים לא מסופק כל מזון. כאשר מגיעים ליחידה מארחת (קרי, לא לבית הסוהר שבו שוהה האסיר בדרך כלל), מסופקת ארוחה מהמטבח;

- בארוחות הבוקר והערב מסופקים מוצרים ללא חותמת כשרות בניגוד למסופק ל"עצירי ימים", כמו כן לא מסופקים כלי אוכל שנדרשים לארוחה זו;

- חלק מהמזון מסופק בהכשר "הרב מחפוד" ולא בהכשר "בד"צ העדה החרדית", כנדרש לפי הוראות המשיב. לטענתו, "הכשר נישתי זה אינו מספק מענה כשרותי לרבים מאוד מציבור המקפידים על 'מזון מהדרין' והח"מ [העותר] אחד מהם";

- התוצאה היא, שלעתים נותר העותר בעת העברות ללא מזון במשך שעות רבות (לעתים כ-20 שעות).

8.  המשיב הבהיר, שהספקת המזון מסורה לידי יחידת 'נחשון', כשהאחריות ליידע את היחידה בצרכי מזון מיוחדים ובהם כשרות מהדרין היא של בית הסוהר, שממנו יוצא האסיר. ארוחות הבוקר מוכנות בבית הסוהר בהתאם לצרכי האסיר. ארוחת הצהריים מסופקת לנחשון על ידי חברה חיצונית, ובמסגרתה כריכי סביח וטונה הם בכשרות בד"צ (קרי: מהדרין).

לאחר שהעותר הבהיר, שטענתו היא לכך שהכריכים הם "בחזקת כשרות בד"צ", אך לא "בכשרות בד"צ העדה החרדית", כפי שדרוש לו וכפי שהובטח לו, הוסיף המשיב והבהיר, שכריכים בשריים הם בכשרות בד"צ העדה החרדית, וכריכים שאינם בשריים (כולל טונה) הם "בכשרות בד"צ מהדרין כגון העדה החרדית, הרב מחפוד, בית יוסף".

9.  אשר לטענות, שלא מסופק מזון במקרים מסוימים, טען המשיב, שמדובר בתקלה שלא צריכה לקרות, ובמקרה כזה יש לפנות ליחידת נחשון כדי שיסופק מזון כנדרש.

10.  סעיף 11ב(ג)(3) לפקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971 קובע, כי אסיר יהיה זכאי, בין שאר תנאי הכליאה ההולמים, לקבל: "מי שתייה וכן מזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותו". פקודות הנציבות האמורות והנהלים שהוצאו לביצוען מלמדים על הדרך שבה חב שירות בתי הסוהר לקיים את זכותו של האסיר, ועל כך אין כל מחלוקת. כן מוסכם, שהחובה לספק מזון כאמור חלה על כלל האסירים (דנ"א 5698/11‏ מדינת ישראל נ' דיראני (2015), פסקה 10 לחוות דעתו של כבוד השופט ניל הנדל). חובה זו אינה מתמעטת בעת העברה בין בתי סוהר, או אף במקרה של תקלה כזו או אחרת. חובה זו כוללת אף את התאמת המזון לאסירים בשל צרכים רפואיים, דתיים או מצפוניים ככל שעניין זה מוסדר בפקודות הנציבות. על הספקת מזון לפי הפקודות יש להקפיד ביתר שאת, כאשר חסומות בפני אסיר דרכים הנוהגות בכלא להשלמת מזון, ובהן נשיאת מזון האסורה בהעברה, או רכישת מוצרים בקנטינה אשר לא ניתן לקיימה בעת העברה לבית המשפט (השוו: עת"א 31985-02-2025 וייס נ' שב"ס (23.4.2025), פסקה 41).

11.  המשיב אינו חולק על האמור. אשר לארוחות בעת ההעברה, הבהיר, שככל שאירעו תקלות בעבר, עתירת אסיר אינה הדרך לבררן. אשר לעתיד, הפקודות הובהרו ואין כל כוונה לסטות מהן. בעניין הכשרות, הצביע המשיב, על כך שלעותר מסופקות ארוחות בכשרות מהדרין, אף אם לא כולן לפי כשרות בד"צ העדה החרדית.

12.  לפי טענות העותר, ככל הנראה נפלו תקלות בהספקת ארוחות לעותר בעת העברות, ובכלל זה בעת ששב לבית הסוהר לאחר שעת ארוחת הערב. העתירה בוחנת את תנאי הכליאה ולא תקלה כזו או אחרת שאירעה בעבר, אולם עניין זה מצדיק בחינה במבט צופה פני עתיד. ברי שיש להקפיד הקפדה מיוחדת על הספקת מזון לאסירים בהעברה (שיכולה להימשך שעות מרובות), ושבמהלכה אין בידיהם כל דרך להשלים את מזונם, ולעיתים אף אין להם בפני מי למחות על העדר מזון.

יש לפעול כדי למנוע הישנות תקלות מעין אלה, ואף להבטיח, שאם תתרחשנה, יהיה בידי הגורם האחראי על ההעברה פתרון זמין, כך שאסיר לא יוותר שעות ארוכות ללא מזון.

כמו כן יש לוודא שהעותר - ככל אסיר - מקבל סכו"ם חד פעמי כדי לאכול באופן הולם.

13.  בכל הנוגע לכשרות, הובהר שמסופקים כריכים בכשרות מהדרין, בשריים בכשרות בד"צ העדה החרדית ואחרים בכשרות מהדרין ובכלל זה בית מחפוד, אשר לפי עמדת רב שב"ס, "הינה כשרות למהדרין ברמה הגבוהה ביותר". אף שבתשובת רב היחידה נכתב "כשרות בד"צ העדה החרדית", אין בכך משום התניה על פקודת הנציבות הקובעת "כשרות מהדרין". קרי, הפקודה לא קבעה חובה להתאים לכל אסיר את אופייה של כשרות המהדרין המקובלת עליו, ובמלוא ההערכה להקפדה הדתית בה בחר העותר, אין בכך כדי לחייב את המשיב לספק בכל עת מזון בכלל כשרויות המהדרין בהתאמה לכל אחד מן האסירים.

ככל שטענתו של העותר מופנית כלפי פקודת הנציבות עצמה, הרי שעניין זה חורג מעתירת אסיר, ופתוחה בפניו הדרך לבררה בתקיפה ישירה.

כבילה בעת העברה

14.  כפי שהובהר במהלך העתירה, ואף בדבריו של מפקד הפלגה רב כלאי גנטמן, האסירים נכבלים בעת ההעברות, ואף בשהייתם באזורי מעבר, ובכלל זה ב'כלוב'. נטען ש"בדרך כלל פרק הזמן הינו קצר ואנו עולה על 30 דקות. עם זאת חשוב להדגיש, כי אין מקור חוקי המגביל את כוח הליווי לפרק זמן ספציפי לעניין כבילה בהמתנות..." עוד הבהיר המשיב, שהעברת אסירים היא תהליך דינמי ותלוי נסיבות, ולא תמיד ניתן לצפות את מועד היציאה והכניסה של רכב ההעברה (פּוֹסטה).

15.  נקודת המוצא לדיון היא, כי כבילתו של אדם כרוכה בפגיעה משמעותית בו. פגיעה זו חורגת משלילת החירות, שהיא תכליתו של המאסר. כבילה כוללת הפעלת כוח על גופו של הנכבל, פוגעת בחופש התנועה באופן הראשוני והיסודי ביותר (בעצם הקושי להזיז את אברי הגוף כרצונו), פוגעת בהגנה על הגוף בכך שהיא עלולה לגרום לכאב פיזי, ומעצם טיבה פוגעת בכבוד האדם." (עת"א (מרכז) 2075-05-22 קידר נ' שב"ס (2023), פסקאות 24-22 והאסמכתאות שם). בשל כך שמדובר בפגיעה בזכויות יסוד, נדרשת הסמכה מפורשת כדי להורות על כבילת אסירים, (רע"א 2558/16 ‏פלונית נ' קצין התגמולים משרד הביטחון (2017), פסקה 38 לחוות דעתה של כבוד השופטת דפנה ברק-ארז). משקיימת הסמכה כזו, יש להפעילה באופן מידתי ואך לשם קיום התכלית שלשמה הוקנתה הסמכות.

16.  בענייננו, המשיב מצביע על כך שהסמכות לכבילת אסיר בעת העברתו מעוגנת בתקנה 23 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978, אשר זה לשונה:

"23.  האחראי להעברת אסירים רשאי לכבול בכבלים את ידיו ורגליו של אסיר פלילי אם ראה צורך בכך ורשאי הוא לחבר בכבלים אסיר פלילי אל אסיר פלילי אחר או למלווהו. מותר לכבול כאמור גם אסיר אזרחי המנסה להימלט."

17.  ברי, שתקנה זו עוסקת בהעברת אסירים מבית הסוהר למתקן שמחוץ לבית הסוהר, ובצורך שראה האחראי על העברת  האסירים לשם ההעברה, ואין בה משום הסמכה כללית לכבילה בתוך בתי הסוהר. מהביטוי 'ראה צורך בכך' יש ללמוד, שלפני העברתו של אסיר, האחראי על העברת האסירים נדרש לערוך הערכת מצב קונקרטית ולהחליט מהם סידורי הביטחון, ובכללם הצורך בכבילה, הדרושים בנסיבות המקרה (עניין קידר, פסקה 35, והאסמכתאות שם). עם זאת, אין לשלול, שבהעברה בדרך של שגרה ננקטים אמצעי זהירות לפי הנחיות כלליות הנקבעות מראש, אשר על האחראי לבחון אם יש מקום להחמיר או להקל בהן לפי הנסיבות (שם, פסקה 37).

18.  לאור האמור - והדברים מתיישבים היטב עם תכליתו העיקרית של המאסר כאמצעי לשלילת חירות, ועל כן עם החובה הנגזרת מכך למנוע סיכוני בריחה - בעת העברה, מסורה למשיב סמכות לכבול את אסיר ובכלל זה את העותר. לעניין אופן הכבילה, הרי שזו צריכה להיעשות על פי הוראת התקנות, באופן מידתי ובהתחשב במידת הסיכון העולה מנסיבותיו האישיות ומהמקום שבו הוא מצוי.

19.  גדר המחלוקת הוא, אם בעת שנמצא העותר בתא המכונה 'כלוב', יש להמשיך בכבילתו. בעניין זה, מקובלת עלי עמדת המשיב, שבעת שהייתו של העותר - ככל אסיר - בתא המצוי במתקן שאינו בין חומות בית הסוהר (ואף לא בבית המשפט), אין מקום להתערב בשיקול דעתו של האחראי בדבר המשכה של כבילה, שכן שהיה זו היא חלק מאותה 'העברה'. אולם, כפי שהבהיר המשיב בדיון, 'הכלוב' מצוי בין חומות בית הסוהר, ועל כן אינו שונה במהותו מתא אחר שבו שוהה אסיר. משכך שהייתו בתא זה יותר מזמן המתנה קצר, יוצאת מגדרי 'העברה' ונכנסת לגדרי 'שהיה'.

הותרתו של אסיר כבול בתא מאסר, המצוי בין חומות בית הסוהר ללא טעם מיוחד (קרי, אך בשל היותו בהעברה), אינה שונה מהחזקתו כבול בתאו שלו, ועל כן מעבר לזמן קצר בין כניסה ליציאה לתא, ובהעדר עילה אחרת לכבילה, כמו צורך באמצעי ריסון (ראו עניין קידר לעיל, פסקאות 26-22), כבילה מעין זו חורגת מסמכות המשיב ופגיעתה באסיר רבה מהדרוש.

20.  משכו של 'זמן קצר' הוא תלוי נסיבות. המשיב העריך שבדרך כלל לא נדרשת המתנה של יותר מ-30 דקות, ואפשר לראות בכך מדד למשך הזמן הדרוש. קרי, ככל שבעת העברה נדרש להחזיק את העותר לשהיה זמנית בתא המצוי בין חומות בית הסוהר (ובכלל זה בתא המכונה 'הכלוב') עד 30 דקות, ניתן לראות בכך חלק מהעברתו, ועל כן המשך כבילתו בהיותו בתא מצויה בגדרי הסמכות המוקנה בתקנה 23. אולם ככל שהשהות מתמשכת מעבר לכך, הרי שאין לראותה כחלק מגדר של 'העברה', וכאמור, אין בסיס להמשך הכבילה בעת שהוא נמצא בתא.

21.  בחיי המעשה, איש מהסוהרים אינו יושב עם שעון עֵֶצֶר לבחינת משכי החזקתם של אסירים שונים במהלך העברתם, ומקובלת עלי עמדת המשיב, שלא תמיד ניתן לצפות את הנסיבות הכוללות. הדבר תלוי גם במספר האסירים שיש להעביר בעת נתונה ובנסיבות נוספות, שאין צורך לפרטן. על כן, חריגת-מה ממשך של 30 דקות אינה בבחינת בל-יעבור. אולם כהנחית עבודה שוטפת, בהעדר טעמים אחרים לכבילה, בחלוף 30 דקות מהכניסה לתא שהיה זמני המצוי בין חומות בית הסוהר, אין להמשיך ולכבול את העותר עד ליציאתו מהתא.

22.  עד שהושלם פסק הדין, הסתיים משפטו של העותר בערכאה הראשונה, ונותר אך ערעור לבית המשפט העליון. אפשר שבהעברה לבית המשפט העליון חלים הסדרים שונים, אולם עקרונות אלו יחולו בהתאמה גם על העברה במסגרת הליך הערעור.

סוף דבר

23.  במהלך הדיון הלין העותר על הניקיון בתא הנדון. המשיב הבהיר שהתא מנוקה לפי הצורך. עניין זה לא עלה בעתירה ואין מקום להידרש לו בגדרה, וחזקה שהמשיב ייבחן את הטענה לגופה.

24.  בכפוף להערות בדבר הקפדה לעתיד על הארוחות בעת העברה וקביעת הסדר לטיפול בתקלות, העתירה בעניין כמות המזון וכשרותו נדחית.

אשר להעברות, העתירה מתקבלת בחלקה, במובן זה שבעת ההעברה, ובהעדר טעמים נוספים, משך הכבילה בתא שהיה זמני ('הכלוב') יוגבל לכ-30 דקות.

ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"ה, 16 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.