שמורה זכותה של העותרת למצות את ההליך המנהלי בנושא למול המשיב.

ככל שתפנה העותרת למשיב, יושלם ההליך בתוך 7 ימים לאחר קבלת פניית העותרת. חזקה על המשיב כי יתחשב בטענות העותרת.

שמורה זכותה של העותרת לשוב ולפנות לביהמ"ש בנושא זה במסגרת עתירה חדשה, שאם תוגש בקשה להקדמת מועד דיון, הדיון ייקבע מחוץ לתור הדיונים הרגיל. אציע לצדדים, מבלי לחייבם ומבלי לגבש את דעתי, לפעול לקראת בחינת שילוב העותרת באגף השיקום בתחילת שנת 2018 על מנת שתיוותר מסגרת התייחסות הולמת לוועדת שחרורים העתידה להתכנס במאי 2018. טווח הזמנים אף יאפשר למשיב לבחון את התנהלות העותרת בחופשות הקרובות. נחזה כי יש צורך לקבל החלטה מנהלית באשר לשיבה לשיקום עד לחודש ינואר 2018.

בשלב זה, העתירה נמחקת והדיון בה הסתיים.

החלטה

העותרת מרצה עונש מאסר בן 25 שנים בגין עבירת רצח. היא צפויה לרצות את מאסרה המלא ביום 15.9.26 והיא מסווגת תחת קטיגוריה ב1.

העותרת טוענת כי אין סבירות בהחלטת המשיב שלא לשנות את תנאי חופשתה על דרך הפחתת ערב צמוד אחד מבין שניים. העותרת מדגישה קושי לצאת לחופשות במסגרת התנאים הקיימת בהעדר מספר ערבים מספיק ותשלום מטעמה לאחד מהם בגין הפסד ימי עבודתו. לגישת העותרת, די בערבה אחת, יוצאת שב"ס, שתפקח עליה באופן הדוק.

המשיב, מצידו, נסמך על עמדת משטרת ישראל במסגרת וועדת קטיגוריות שהתקיימה ביום 16.10.17 ולפיה, לאור חומרת העבירות ויתרת המאסר הארוכה, אין להסיר ערב צמוד אחד מבין שניים, שכן יש לוודא פיקוח צמוד על העותרת.

לאחר עיון בטענות הצדדים התרשמתי כי החלטת המשיב הנסמכת על עמדת וועדת קטיגוריות היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה לעת זו.

וועדת קטגוריות לא התייחסה רק ליתרת המאסר הארוכה אלא גם לחומרת העבירה ולצורך בפיקוח הדוק על העותרת.

העותרת יצאה עד כה ל- 11 חופשות וטרם בשלה העת להגדיר בעניינה מידה כה גבוהה של אמון על מנת שניתן יהיה להסתפק בערב צמוד אחד. חזקה על וועדת קטיגוריות הקרובה שתתכנס בעוד 6 חודשים, כי תבחן את מכלול הנסיבות ובכלל זה את מידת האמון שיש לייחס לעוררת ואת שילובה הצפוי באגף השיקום.

ככל שלא תתקבל עמדת העותרת בוועדת הקטיגוריות הבאה, שמורה זכותה לפנות לביהמ"ש בעתירה חדשה.

העתירה נדחית.

החלטה

עניינה של עתירה זו שילובה של העותרת באגף השיקום.

נשמרות זכויות העותרת כפי שנקבע בעתירה 14609-08-17, סבורני כי האיזון המוצע בה, בכל הקשור לציפיה להחזרת העותרת לאגף השיקום בתחילת שנת 2018, ראוי גם לעתירה זו.

בשתי העתירות מתיחסת העותרת לשלילת פריבילגיות בגין דין משמעתי הקשור בכניסתה לבית המאסר עם בגדים לא מורשים. לגישתה, לא היו דברים מעולם ושלילת הפריבילגיות מנעה אותה מהמשך השתלבות באגף השיקום.

המשיב, מצידו, מפנה לטופסי ההליך המנהלי שם נחזה כי כל שטענה העותרת היה "אין לי מה להגיד".

העותרת מכחישה את עצם המעשה והמשיב טוען כי קיים קושי לסמוך עליה באופן מוחלט וכי אמון הוא תנאי נדרש לשילוב באגף השיקום. בניגוד לאסמכתא אליה הפנתה ב"כ העותרת (עת"א 20312-05-16), שם הושב עותר בנסיבות דומות לאגף השיקום, העותר קיבל אחריות על מעשיו מושא הדיון המשמעתי בניגוד לעותרת כאן. יכול שהתנהלות זו מקשה על המשיב לגבש את מידת האמון בעותרת.

המשיב טוען כי יש צורך להתרשם מארבע חופשות אליהן תצא העותרת טרם שייערך דיון לעניין השבתה לאגף השיקום. ככל שלא תתקבל ההצעה מושא החלטה בעתירה האחרת, שמורה זכות העותרת לשוב ולפנות לבית המשפט.

בנסיבות אלו, הדיון בעתירה הסתיים.

ניתנה והודעה היום ה' חשוון תשע"ח, 25/10/2017 במעמד הנוכחים.