פסק דין

1. עתירה המכוונת כנגד החלטת המשיב להפסיק לעותר הטיפול בקנביס רפואי לו היה זכאי.

2. בקליפת האגוז- העותר טופל בעבר בקנביס, במרשם, ונהג לצרוך הקנביס עוד זמן רב עובר למאסרו, לטענתו.

3. אליבא העותר, עקב תלונה שהגיש, השתנה היחס כלפיו; כתוצאה מכך, במסגרת טיפול שהוא עבר בקנביס, נטען כנגדו כי הוא לא צרך הטיפול וחלף זאת רוקן את הקנביס מפיו בחדרו (בניגוד לנהלים ולחוזה הטיפולי). העותר נשפט בדין משמעתי וזכותו לשימוש בקנביס נשללה, לצמיתות לכל ימי מאסרו.

4. העותר טוען כי בכל הנוגע לדין המשמעתי- להד"מ, וממילא גם ככל ששגה, אין מקום לשלול זכאותו לטיפול לצמיתות.

5. ב"כ העותר הטעימה כי הוא מודעת לכך שרף הראיות המנהלי שונה אך היא חולקת על תוצאת ההליך המשמעתי; עוד טוענת ב"כ העותר כי התוצאה (גם אם בדין יסודה וגם אם לאו), אינה מידתית.

6. ב"כ המשיב מציין כי ההפסקה נעשתה כדין; מדובר במי שהפר את החוזה הטיפולי שלו, ועל פי הנהלים, משמעות הדבר שלילת הזכות לצרוך קנביס לכל ימי מאסרו.

7. ההכרעה בעתירה אינה מובהקת; אקדים ואבהיר- איני עוסק בשאלת הדין המשמעתי; נושא זה אינו יכול להיבחן מחדש, במסגרת עתירת אסיר, בלא מיצוי הליך, ובחלוף 45 ימים מהדיון המשמעתי.

8. הפסיקה קבעה במפורש כי עתירת אסיר אינה תחליף ל'ערכאת ערעור' על דיון משמעתי; ראשית, יש למצות ההליך המנהלי, ולפנות לייעוץ המשפטי של שב"ס, בהתאם לפקודה (סעיפים 7-8 לפקנ"צ 04.13.00); אי פניה כאמור מהווה אי מיצוי ההליך המהלי ולעצמה מביאה לדחיית עתירות המשיגות על הכרעה בדיון משמעתי (רע"ב 3149/20; עת"א (חי') 35431-06-24).

9. זאת ועוד- גם בבחינה לגופה של עתירה הנוגעת לדיון משמעתי, לא נבחנת 'נכונות' ההכרעה אלא תקינות ההליך שכן בית המשפט יושב כערכאה מנהלית ואינו מחליף שיקול דעת הערכאה המבררת. אזכיר כי בדיון המשמעתי די ברף ראיות שאינו פלילי (אלא דמוי מנהלי), ובמשקפיים אלו ברי כי אין עילה להתערבות בדיון המשמעתי שנערך לעותר.