11. חרף דרישות שעלו בשימוע, העותר לא הציג מסמכים רפואיים עדכניים (רנטגן 23/6/25); הרבה לפנים משורת הדין הותר לעותר להמשיך להתייצב לעבודות שירות. העותר התחייב כי יעשה כן. נקבע מועד שימוע חדש ליום 6/8/25 תוך שהובהר לעותר כי ככל ויתייצב כדבעי ללא בעיות משמעת, מועד זה יבוטל (תגובה, סעיף 15).

12. ביום 9/7/25 הודע לעותר כי עליו לשוב להתייצב בעבודה; העותר המשיך להיעדר תכופות (רנטגן- יולי 2025, היעדרות של 9 ימים ללא אישור, 3 ימים באישור 5 ימי מחלה, וריצוי 6 ימים); ביום 21/7/25 לאחר ריבוי היעדרויות, הועבר העותק למקום העסקה חדש; בלש שוחח עם העותר ועדכן אותו. כך לדוגמא במועד זה כשלא התייצב העותר טען העותר כי "קם מאוחר" (שימוע, 21/7/25).

13. העותר המשיך שלא להתייצב; ביום 29/7/25 לאחר שיחה נוספת שב העותר והתחייב להתייצב; רק כדי לסבר את האוזן- בחודש אוגוסט, חודש בו נערך לעותר שימוע (!!!) נעדר העותר 18 ימים ללא אישור.

14. ביום 6/8/25 נערך לעותר שימוע אליו לא התייצב העותר; המשיב סקר את כל השתלשלות העניינים והמליץ על הפסקה מנהלית (המלצה מיום 1/9/25); ביום 9/9/25 התקבלה ההמלצה ע"י ראש אגף האסיר ועבודות השירות הופקעו. יצוין כי ביום 11/9/25 עודכן העותר בשיחה על הפקעת ע"ש (וכמובן שהחלטת ראש אגף האסיר נשלחה לכתובת העותר).

15. אין מענה של ממש בפי העותר מדוע נהג כפי שנהג. מצבו הרפואי נבחן לפני ולפנים; ממילא אם אין ביכולת העותר לבצע עבודות שירות, האלטרנטיבה הנה מאסר.

16. איני רואה להרחיב; דין העתירה להידחות.

17. מדובר בעותר אשר הן בית המשפט והן הממונה, עשו כל הניתן להתחשב בו ובמצבו

18. בית המשפט ראה להזמין תסקיר טרם גזירת דינו של העותר; כל נסיבות חייו הלא פשוטות היו מונחות לפניו; חרף 58 ה"ק (!!) מאסר מותנה חב הפעלה , וצירוף תיק, ראה בית המשפט להתחשב בנכות העותר, במצוקת ילדיו ובחסרון הכיס שלו, והטיל עליו 2 חודשי מאסר בלבד (אליהם צורף התנאי חב ההפעלה).

19. כלומר גזר הדין הביא בחשבון את נסיבות חיי העותר וכלל הטענות המועלות כיום

20. הממונה הגדיל אף יותר מכך- חרף היעדרויות בכמות בלתי נתפסת, הסכים הממונה לקיים שימוע נוסף לעותר והשיבו לעבודה גם לאחר הפרות נרחבות; פעם אחר פעם חיפשו לעותר מקומות עבודה, התחשבו בקשייו וניתנו לו הזדמנויות, גם לפנים משורת הדין.

21. ודוק- גם לאחר שימוע ומתן הזדמנות יוצאת דופן, העותר ממשיך להיעדר ימים רבים ללא אישור (רנטגן), ואינו זמין לגורמי הממונה.

22. ואזכיר- "המרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח בעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, איננה זכות של הנאשם שנגזר עליו עונש מאסר בפועל. מדובר ב"פריבילגיה שיפוטית" שניתנת לאותם נאשמים שלגביהם בית המשפט סבור כי שיקולי שיקום מצדיקים את מאסרם שלא מאחורי סורג ובריח (רע"ב 4062/24 מסארוה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 [נבו] (26.5.2024) (להלן: עניין מסארוה); רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 23 [נבו] (17.5.2018) (להלן: עניין ניסימוב)). בהיותה פריבילגיה, היא "מקימה ציפייה להתנהלות רצינית וראויה, והיא ניתנת לביטול מקום בו עולה כי הנאשם איננו מקבל על עצמו את האחריות הנלווית למסלול עונשי זה" (רע"ב 4249/16 טהא נ' הממונה על עבודות השירות - מפקדת גוש צפון, פסקה 14 [נבו] (12.7.2016). ראו עוד: עניין מסארוה; רע"ב 9867/17 נאשף נ' מדינת ישראל, פסקה 6 [נבו] (28.12.2017); רע"ב 7212/16 חביב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [נבו] (14.10.2016))." (רע"ב 62336-08-24 מאזן קאק נ' מדינת ישראל, מיום 1/9/24).

23. אפנה גם לקביעת כב' בית המשפט העליון ברע"ב 2409/23 באז נ' שירות בתי הסוהר-

"כפי שנקבע לא אחת, ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות הינו משום פריווילגיה לה זוכה המורשע בדין, בעיקר מטעמי שיקום, כאשר תנאי לכך הוא כי זה יעמוד בחובות המוטלות עליו במסגרת עבודות השירות. במקרים בהם עובד השירות מפר חובות אלה, ובתוך כך, למשל, נעדר באופן חוזר ונשנה ממקום העבודה ללא אישור כדין - תישלל ממנו הפריווילגיה האמורה, ויתרת עונשו תרוצה במאסר מאחורי סורג ובריח (ראו: רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי בנצרת, פסקה 9 [פורסם בנבו] (10.11.2013); רע"ב 7734/22 כהן נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דן, פסקה 10 [פורסם בנבו] (13.12.2022); רע"ב 849/20 אבו זבארגה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.2.2020); סעיף 51ט(א) לחוק העונשין;

בענייננו, כפי שעולה מהשתלשלות האירועים שפורטה לעיל, הפר המבקש את חובותיו במסגרת עבודות השירות פעם אחר פעם, וזאת חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו. כך, נעדר המבקש ללא אישור מימי עבודה רבים, בכל שלושת מקומות העבודה בהם ביצע עבודות שירות; בין לבין, ניתק המבקש קשר עם גורמי המשיב, לעיתים למשך חודשים ארוכים, תוך שהוא אינו עונה לכל ניסיונות ההתקשרות עמו; אינו מתייצב לשיחות בירור שנקבעו לו, וגם לא לשימוע שנערך בעניינו. אף במסגרת העתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי, לא טרח המבקש להמציא את האישורים הרפואיים שהתחייב להמציאם. בנסיבות אלה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב בהחלטה המנהלית בדבר הפסקת עבודות השירות של המבקש, ואיני מוצאת כל עילה להתערב בקביעה זו. "

24. מדובר במי שמתוך 173 ימי עבודה אפשריים עבד 14 ימים בלבד ונעדר 92 ימים ללא אישור; זאת, מעבר לימי המחלה וההיעדרויות באישור. מדובר במי שלכל אורך הדרך נהגו בו התחשבות עקב מצוקותיו ובעיותיו האישיות וכן בעיותיו הרפואיות; העותר, כזכור הועלה לוועדה רפואית טרם השימוע הראשון, ניתנה לו אפשרות לשוב לעבודה חרף היעדרויות מרובות, אך העותר לא השכיל לתקן דרכיו. ואזכיר- בית המשפט התחשב במצבו הרפואי והאישי של העותר בגזירת דינו; לעותר ניתן שימוע נוסף בהסכמה, עקב מצוקותיו ומצבו האישי; ניתנה לו הזדמנות לחזור לעבודה עקב מצבו האישי. פעם אחר פעם נהגו בעותר לפנים משורת הדין.

25. זאת, בצד ניתוק קשר מול גורמי הממונה, גם לאחר השימוע; גם מצב רפואי אינו יכול להסביר ניתוק קשר.

26. לא למותר לציין כי מדובר בעתירה שהוגשה באיחור (שהרי הודע לעותר ביום 11/9/25 על ההפסקה והעתירה הוגשה בחלוף חודשיים!!!); העתירה גם לא נתמכה בתצהיר כך שגם האיחור וגם היעדר תמיכה בתצהיר היו מצדיקים ממילא דחייתה של העתירה.

27. בנסיבות אלו, כשמדובר במי שזכה להשבה לעבודה לאחר שימוע- ובמי שנהגו בו לפנים משורת הדין- איני מוצא כי נפל פגם בהחלטת הממונה, ומשכך רואה אני לדחות העתירה.

העותר מצוי במעצר ועל כן איני נדרש לשאלת ההתייצבות.

המזכירות תמציא פסק-דין זה לממונה על עבודות השירות ולשב"ס.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ו, 25 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.