7. בינואר 2025 העותר נעצר לצרכי חקירה; לאחר שחרורו נערכת לעותר שיחת הבהרה; בחלוף חודש שב העותר ונעצר מחדש (רנטגן 16/2/25); העותר הופנה להליך שינוי גז"ד; במועד הדיון (מאי 2025) מסכימים הצדדים ליתן לעותר הזדמנות נוספת.

8. ניתן היה לצפות כי לאחר הליך גזירה מחדש, לאחר מעצר, יתקן העותר דרכיו; העותר לא מתייצב לקליטה מחדש (!!!); לטענת העותר, הוטעה ע"י בא כוחו (רנטגן 22/6/25 ו- 23/6/25); בתחילת יולי מצליחים ליצור קשר עם העותר; העותר מודיע כי השיבוץ החדש אינו לרוחו, מרוחק, ואין בכוונתו להתייצב (2/7/25). בשיחה נוספת חוזר העותר על הצהרותיו כי אין בכוונתו להתייצב.

9. ביולי 2025 נעדר העותר ללא אישור 13 ימים מתוך 23 ימים; העותר מזומן לשימוע.

10. טרם השימוע משנה הממונה את מקום העבודה (רנטגן 14/7/25); העותר מתחיל להתייצב לעבודה ומתייצב לשימוע; העותר מדגיש כי הוא מתייצב (בשלב זה) באופן סדיר.

11. בשימוע הומלץ על הפסקה מנהלית; הובהר לעותר כי עד חתימה יוכל לרצות ולהפחית מחובותיו; בספטמבר נמנע העותר להתייצב 17 ימים.

12. העותר טוען כי נסיבותיו האישיות קשות מנשוא; עוד מציין העותר כי לאחר האזהרה האחרונה עשה כל שביכולתו להשלים המכסה.

13. איני רואה להרחיב; דין העתירה להידחות.

14. לגופו- מדובר בעותר אשר המשיב עשה כל שלאל ידו על מנת לשלבו בעבודות שירות, לאפשר לו להשלימן, וזאת חרף מכשלות על מכשלות מצד העותר.

15. בעניין העותר נמצאו 6 מקומות עבודה שונים, בשני קצוות הארץ; לעותר נערכו שלוש שיחות בירור ושיחת אזהרה אחת; הליך הפקעה בוטל לפנים משורת הדין.

16. למעשה, די היה בכל אירוע של מעצר, ביצוע עבירה, גם ברמה הלכאורית, על מנת להצדיק הפקעה של עבודות השירות; די היה באי התייצבות, אי מענה, התחצפות או הצבת תנאים לחזרה לעבודה, על מנת להצדיק ההפקעה. יש לזכור כי ברף המנהלי אנו מצויים ואין זה מעלה או מוריד מה הוליד הליך המעצר.

17. כאן- מדובר בעותר אשר במקור החסיר ימים רבים, לא היה זמין, הציב תנאים לגורמי הממונה בנוגע למקום העסקתו, וביצע עבירה מהלך עבודות השירות (ואף נתן הדין בגינה).

18. פעם אחר פעם נהגו בעותר לפנים משורת הדין; פעם אחר פעם ניתנו לעותר הזדמנויות.

19. ואזכיר- "המרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח בעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, איננה זכות של הנאשם שנגזר עליו עונש מאסר בפועל. מדובר ב"פריבילגיה שיפוטית" שניתנת לאותם נאשמים שלגביהם בית המשפט סבור כי שיקולי שיקום מצדיקים את מאסרם שלא מאחורי סורג ובריח (רע"ב 4062/24 מסארוה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 [נבו] (26.5.2024) (להלן: עניין מסארוה); רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 23 [נבו] (17.5.2018) (להלן: עניין ניסימוב)). בהיותה פריבילגיה, היא "מקימה ציפייה להתנהלות רצינית וראויה, והיא ניתנת לביטול מקום בו עולה כי הנאשם איננו מקבל על עצמו את האחריות הנלווית למסלול עונשי זה" (רע"ב 4249/16 טהא נ' הממונה על עבודות השירות - מפקדת גוש צפון, פסקה 14 [נבו] (12.7.2016). ראו עוד: עניין מסארוה; רע"ב 9867/17 נאשף נ' מדינת ישראל, פסקה 6 [נבו] (28.12.2017); רע"ב 7212/16 חביב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [נבו] (14.10.2016))." (רע"ב 62336-08-24 מאזן קאק נ' מדינת ישראל, מיום 1/9/24).

20. אפנה גם לקביעת כב' בית המשפט העליון ברע"ב 2409/23 באז נ' שירות בתי הסוהר-

"כפי שנקבע לא אחת, ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות הינו משום פריווילגיה לה זוכה המורשע בדין, בעיקר מטעמי שיקום, כאשר תנאי לכך הוא כי זה יעמוד בחובות המוטלות עליו במסגרת עבודות השירות. במקרים בהם עובד השירות מפר חובות אלה, ובתוך כך, למשל, נעדר באופן חוזר ונשנה ממקום העבודה ללא אישור כדין - תישלל ממנו הפריווילגיה האמורה, ויתרת עונשו תרוצה במאסר מאחורי סורג ובריח (ראו: רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי בנצרת, פסקה 9 [פורסם בנבו] (10.11.2013); רע"ב 7734/22 כהן נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דן, פסקה 10 [פורסם בנבו] (13.12.2022); רע"ב 849/20 אבו זבארגה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.2.2020); סעיף 51ט(א) לחוק העונשין;

בענייננו, כפי שעולה מהשתלשלות האירועים שפורטה לעיל, הפר המבקש את חובותיו במסגרת עבודות השירות פעם אחר פעם, וזאת חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו. כך, נעדר המבקש ללא אישור מימי עבודה רבים, בכל שלושת מקומות העבודה בהם ביצע עבודות שירות; בין לבין, ניתק המבקש קשר עם גורמי המשיב, לעיתים למשך חודשים ארוכים, תוך שהוא אינו עונה לכל ניסיונות ההתקשרות עמו; אינו מתייצב לשיחות בירור שנקבעו לו, וגם לא לשימוע שנערך בעניינו. אף במסגרת העתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי, לא טרח המבקש להמציא את האישורים הרפואיים שהתחייב להמציאם. בנסיבות אלה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב בהחלטה המנהלית בדבר הפסקת עבודות השירות של המבקש, ואיני מוצאת כל עילה להתערב בקביעה זו. "

21. מדובר במי שבחלוף שנה וארבעה חודשים, מתוך 297 ימי עבודה אפשריים, ביצע עבודות בהיקף 117 ימים, ונעדר ללא אישור 128 ימים, יותר מהימים שריצה.

22. זאת, בצד ניתוק קשר מול גורמי הממונה, לאחר שיחת בירור ושיחות אזהרה בהן ניתנה לעותר הזדמנות מלאה לשוב לעבודה, לאחר הליך הפסקה, ולאחר מציאת מקומות עבודה חוזרים ונשנים.

23. ודוק- ככל שנסיבות החיים אינן מאפשרות ביצוע עבודות שירות, עם כל הצער בדבר, האלטרנטיבה הנה ריצוי מאסר. ממה נפשך- אם אין ביכולתו של העותר לבצע עבודות השירות (מטעמים של קושי לוגיסטי), אין מנוס אלא עליו לרצות מאסר; ואם יש ביכולתו לרצות והוא בחר שלא לעשות כן- בוודאי שראוי להפסיק מנהלית ועליו לרצות מאסר.

אכן, בתום הדיון, שקלתי אם לנהוג בעותר לפנים משורת הדין ברם הגעתי למסקנה כי המשיב כבר נתן הזדמנויות לעותר, ואי ההתייצבות הכה גורף מכריע הכף.

24. בנסיבות אלו, בוודאי משניתנה הזדמנות לעותר לתקן דרכיו איני מוצא כי נפל פגם בהחלטת הממונה, ומשכך רואה אני לדחות העתירה.

העותר יתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר קישון בתאריך 29/12/25 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על העותר לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שב"ס.

המועד נקבע על מנת לאפשר לעותר לשקול צעדיו.

המזכירות תמציא פסק-דין זה לממונה על עבודות השירות ולשב"ס.

ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"ו, 05 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.