כפי שציין המשיב, אכן לפולחן הדתי מעמד מיוחד שעוגן בפקודת נציבות השב"ס 4.56.00; אלא שגם בפקודה זו הובהר ברחל בתך הקטנה, כי מקום בו מדובר באוכלוסייה מיוחדת, מקום בו קיימים שיקולי בטחון, נסוגה זכות הפולחן מפני שיקולי הביטחון.

ראה לעניין זה בש"פ 10697/05 אזברגה, בסוגייה זהה, הקובע-

"חופש הפולחן הוא מערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הנמנה על רשימת העקרונות שבהכרזת העצמאות ("מדינת ישראל תבטיח .... חופש דת ...") ראו לסקירת מעמדו בג"צ 1890/03 עיריית בית לחם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) סעיפים 16-12, מפי השופטת ביניש, והאסמכתאות המובאות שם, לרבות בעניין התנגשות זכויות, כמו בין חופש הפולחן וחופש התנועה; כן ראו בג"צ 10356/02 הס נ' מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית (השופטת פרוקצ'יה), פ"ד נ"ח(4) 443. יש הרואים את חופש הפולחן כמצוי גם בגדר כיבוד הזכויות על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (ראו ברק, פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית, 430) למותר לציין, כי זכות זו של חופש הפולחן עלולה להתנגש, ובמקרה של מעצר או מאסר היא מתנגשת, בהוראות החוק שעניינן מעצר או מאסר (וראו סעיף 5 לחוק היסוד). בכגון אלה נחוצים האיזונים המעוגנים בנסיבות הספציפיות, בשכל הישר ובניסיון החיים."

ראה גם בג"ץ 5555/05.

כאן- אין חולק כי מדובר באוכלוסייה ייחודית, אשר לכאורה מוחזקת ככזו שכוונתה לפגוע בבטחון המדינה; באוכלוסייה זו המוגדרת בטחונית, נדרשת זהירות מיוחדת, מניעת אפשרות פגיעה בגורמי סמכות ובציוד, ולא בכדי מוחזקת האוכלוסייה באגף נפרד.

אך טבעי כי מקום בו מדובר באוכלוסייה הנחשדת בעבירות בטחון, לא תבוא זו בקהל האוכלוסייה הכללית, פן תשפיע אידיאולוגית או תפגע בביטחון האוכלוסייה הכללית או תשבש הסדר והביטחון במתקן הכליאה.

במצב דברים זה, ברי כי הסעד של הוצאה מדי יום מהאגף המיוחד לבית הכנסת, תוך מתן אפשרות להתערות באוכלוסייה הכללית- אינו אפשרי; לא רק מבחינת המשאבים הדרושים לקיים זאת, אלא ובעיקר בשל הסיכון שייווצר כתוצאה מכך.

לא זו אף זו- זכות התפילה עצמה אינה נמנעת מהעותר וחבריו; כפי שהוברר ניתנה לעותר ולחבריו האפשרות להתפלל בתאים, ואין מניעה כי מנין מתפללים יעשו כן; להתרשמותי, התפילות בחגים התקיימו ברובן וללא הפרעה (לפחות לא כזו שחזיתי).

אשר לסוגיות ההלכתיות- ניתן מענה מפקד מתקן הכליאה, לפיו דאג לביקורי רב הכלא באופן תדיר באגף 21, סופקו ספרי דת, וניתן מענה לשאלות הלכתיות מצד האסירים.

די בכך ללמד כי הנושא נשקל כדבעי ע"י המשיב, וניתן מענה בהתחשב בסוגיות הבטחון ושמירת הסדר.

לא זו אף זו- השב"ס הודיע כי יעשה לשקול התאמת שעות החצר ביחס לאוכלוסייה מתפללת (שכן לא כל השוהים באגף 21 מתפללים), ואף לבחון נושא תפילת ערבית ביום ו' בערב, בהשגחה כזו או אחרת; הדברים כמובן כפופים לשיקולי בטחון ושמירת הסדר.

לא למותר לציין כי מעבר למענה הנקודתי שניתן ע"י השב"ס, יש רגליים של ממש לכך שלא קדמה לפניה פניה מנהלית סדורה (ראה רע"ב 5784/17 בסוגיה זהה) , ומדובר למעשה בעתירה שאינה עוסקת בעותר בלבד אלא רוחבית.

בהינתן עמדת השב"ס, איזון האינטרסים (צרכי הפולחן מול הביטחון ושמירת הסדר), ההתרשמות כי נעשים מאמצים לאפשר הפולחן, וההבנה כי לא ניתן להקים באגף בית כנסת משלו, ולחילופן לא ניתן לשלב העותר עם האוכלוסייה הכללית בבית הכנסת של מתקן הכליאה, סבורני כי האיזון שהושג ושהוצג, אגב ביקורים תדירים של רב המתקן, הנו סביר בנסיבות העניין ואינו מצדיק התערבות נוספת.

בכפוף אפוא להשתדלות כפי המוצהר ע"י שב"ס, איני סבור כי יש מקום להתערב; העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ו, 20 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.