9. בפברואר 2025 חוזר העותר לעבודה; שוב נלקחים כמה ימי מחלה, וכך גם במרץ (15 ימי מחלה מתוך 20 ימי עבודה).

10. באפריל 2025 החלו היעדרויות העותר להיות תכופות יותר ויותר; 4 ימי היעדרות ללא אישור; במאי צומח המספר ל- 9 ימים ללא אישור מתוך 20 ימי עבודה; העותר אינו זמין טלפונית לבלש הממונה, ונעשה ניסיון איתורו באמצעות חברתו (רנטגן 13/5/25); למחרת היום נוצר קשר עם דוד העותר, וזה מודיע כי העותר החליט (שוב) לפנות להליך גמילה; בסוף מאי 2025 (רנטגן 27/5/25), מחליט הממונה לאשר בדיעבד יציאת העותר להליך גמילה (!!!), ומכיר בימים כהיעדרות באישור.

11. לעותר נערכת שיחת אזהרה ונאמר לו כי עליו להקפיד בקיום התנאים (שיחות מפקחים, סעיף 6, 3/7/25).

12. ביולי 2025 העותר אמור לשוב לעבודה; שוב העותר אינו מתייצב, אינו עונה לטלפונים (רנטגן 1/7/25); ניסיון נוסף להיעזר בחברת העותר עולה בתוהו (רנטגן 8/7/25); לאחר 14 ימים של היעדרות ללא אישור (!!!) ביולי 2025, מגיע העותר לעבודה, וזמן קצר לאחר מכן נצפה העותר יוצא ממקום העבודה ללא אישור יחד עם חברתו... (רנטגן 23/7/25). העותר מזומן לשימוע ליום 30/7/25.

13. במועד השימוע שוהה העותר במעצר (!!!); ביום 11/8/25 מזומן העותר לשימוע חדש ליום 3/9/25. העותר לא מתייצב לשימוע. עבודות השירות מופקעות.

14. כזכור, העותר טוען כי עיקר טעמי היעדרותו נעוצים בהליך גמילה שעבר. אלא שבעוד שהממונה, כך ניכר, עשה כל מאמץ להכיר בהליך הגמילה ולאפשר יציאת העותר לדרך חדשה, הפך העותר את הליך הגמילה לקרדום לחפור בו.

15. לתשומת הלב- עת נדון העותר בבית המשפט הדיוני, נשלח העותר לחוות דעת הממונה, כמקובל; בחוות הדעת מיום 30/5/24 הצהיר העותר כי עבר הליך גמילה, וכי הוא נקי כבר חצי שנה; כזכור- בעתירה נטען להליך גמילה עדכני (09/25); במהלך עבודות השירות- בוצע הליך גמילה כנטען; עובר לחוות הדעת- הצהיר העותר כי שהה בהליך גמילה; בטווח של שנה וחצי שהה העותר בשלושה הליכי גמילה וחזר להשתמש בסמים תוך כדי הריצוי, לטענתו!

16. איני רואה להרחיב; דין העתירה להידחות.

17. מדובר בעותר אשר הן בית המשפט והן הממונה, עשו כל הניתן להתחשב בו ובמצבו

18. העותר בחר לא להתייצב לעבודה, להתנתק מהשיחות מול המפקחים, ופעם אחר פעם שילב עצמו בהליך גמילה, תוך כדי עבודות שירות, ללא היתר מראש.

19. פעם אחר פעם צעד הממונה לקראת העותר עת ראה להכיר בדיעבד בהליך הגמילה כימי היעדרות באישור; פעם אחר פעם ניתנה לעותר הזדמנות לשוב לעבודה; גם בימים המעטים 'בין הליכי גמילה', בהם העותר אמור היה לעבוד, לא התנהל העותר כדבעי, נעלם וניתק קשר (8/7/25), עזב באמצע היום (23/7/25), וזאת לאחר אזהרה שניתנה לו.

20. ודוק- התנהלות העותר עצמו מלמדת כי שב להשתמש בסמים (שאחרת אין טעם בשלל הליכי הגמילה), וזאת לאחר תחילת ריצוי עבודות השירות; די בכך כדי להוות הפרה של התנאים; על כך יש להוסיף גם ההתנהלות, ניתוק הקשר, וזאת חרף שלל ההזדמנויות.

21. ואזכיר- "המרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח בעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, איננה זכות של הנאשם שנגזר עליו עונש מאסר בפועל. מדובר ב"פריבילגיה שיפוטית" שניתנת לאותם נאשמים שלגביהם בית המשפט סבור כי שיקולי שיקום מצדיקים את מאסרם שלא מאחורי סורג ובריח (רע"ב 4062/24 מסארוה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 [נבו] (26.5.2024) (להלן: עניין מסארוה); רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 23 [נבו] (17.5.2018) (להלן: עניין ניסימוב)). בהיותה פריבילגיה, היא "מקימה ציפייה להתנהלות רצינית וראויה, והיא ניתנת לביטול מקום בו עולה כי הנאשם איננו מקבל על עצמו את האחריות הנלווית למסלול עונשי זה" (רע"ב 4249/16 טהא נ' הממונה על עבודות השירות - מפקדת גוש צפון, פסקה 14 [נבו] (12.7.2016). ראו עוד: עניין מסארוה; רע"ב 9867/17 נאשף נ' מדינת ישראל, פסקה 6 [נבו] (28.12.2017); רע"ב 7212/16 חביב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [נבו] (14.10.2016))." (רע"ב 62336-08-24 מאזן קאק נ' מדינת ישראל, מיום 1/9/24).

22. אפנה גם לקביעת כב' בית המשפט העליון ברע"ב 2409/23 באז נ' שירות בתי הסוהר-

"כפי שנקבע לא אחת, ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות הינו משום פריווילגיה לה זוכה המורשע בדין, בעיקר מטעמי שיקום, כאשר תנאי לכך הוא כי זה יעמוד בחובות המוטלות עליו במסגרת עבודות השירות. במקרים בהם עובד השירות מפר חובות אלה, ובתוך כך, למשל, נעדר באופן חוזר ונשנה ממקום העבודה ללא אישור כדין - תישלל ממנו הפריווילגיה האמורה, ויתרת עונשו תרוצה במאסר מאחורי סורג ובריח (ראו: רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי בנצרת, פסקה 9 [פורסם בנבו] (10.11.2013); רע"ב 7734/22 כהן נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דן, פסקה 10 [פורסם בנבו] (13.12.2022); רע"ב 849/20 אבו זבארגה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.2.2020); סעיף 51ט(א) לחוק העונשין;

בענייננו, כפי שעולה מהשתלשלות האירועים שפורטה לעיל, הפר המבקש את חובותיו במסגרת עבודות השירות פעם אחר פעם, וזאת חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו. כך, נעדר המבקש ללא אישור מימי עבודה רבים, בכל שלושת מקומות העבודה בהם ביצע עבודות שירות; בין לבין, ניתק המבקש קשר עם גורמי המשיב, לעיתים למשך חודשים ארוכים, תוך שהוא אינו עונה לכל ניסיונות ההתקשרות עמו; אינו מתייצב לשיחות בירור שנקבעו לו, וגם לא לשימוע שנערך בעניינו. אף במסגרת העתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי, לא טרח המבקש להמציא את האישורים הרפואיים שהתחייב להמציאם. בנסיבות אלה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב בהחלטה המנהלית בדבר הפסקת עבודות השירות של המבקש, ואיני מוצאת כל עילה להתערב בקביעה זו. "

23. מדובר במי שמתוך 343 ימי עבודה אפשריים עבד 52 ימים בלבד ונעדר 120 ימים ללא אישור; זאת, מעבר לימי המחלה וההיעדרויות באישור. מדובר במי שלכל אורך הדרך נהגו בו התחשבות עקב מצוקותיו הכירו בהליכי גמילה שעל דעת עצמו בחר להשתלב בהם, אף בדיעבד. ואדגיש במענה לעתירה- האישור שצירף העותר מתייחס לספטמבר, לאחר המועדים בהם נעדר ובגינם נערך השימוע.

24. זאת, בצד ניתוק קשר מול גורמי הממונה, עזיבה באמצע היום ומעצר; גם מצב רפואי אינו יכול להסביר ניתוק קשר, ודאי שלא יציאה באמצע היום.

25. בנסיבות אלו, כשמדובר במי שנהגו בו לפנים משורת הדין- ניתנו לו הזדמנויות גם לאחר היעדרויות לא מעטות, איני מוצא כי נפל פגם בהחלטת הממונה, ומשכך רואה אני לדחות העתירה.

העותר יתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר קישון בתאריך 11/1/26 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המשיב לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שב"ס.

המועד נקבע על מנת לאפשר לעותר לשקול צעדיו.

המזכירות תמציא פסק-דין זה לממונה על עבודות השירות ולשב"ס.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"ו, 22 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.