10 פברואר 2025

ב"כ המערער עו"ד עבד אבו סבית

ב"כ המשיבה עו"ד אור רבי, עו''ד גלי לוי

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (הנשיא צבי פרנקל; ת''פ 34004-02-23) שבו הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות לפי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש''ל-1970; תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ''ח-1988; וחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי''ד-1954. על המערער הושת קנס בסך 30,000 ש"ח וכן חויב לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה.

2. הערעור לפנינו סב על דחיית בקשת המערער שלא להרשיעו. את דחיית הבקשה, חרף המלצת שירות המבחן, נימק בית הדין האזורי כדלקמן:

''הטענה המרכזית שטען הנאשם היא שהרשעה יכולה לפגוע בעבודתו כרופא והפנה לסעיף 56 לפקודת הרופאים, אולם פקודת הרופאים לא קובעת הוראה פוזיטיבית שמחייבת שלילת רישיונו של רופא שהורשע. הנאשם לא הציג על ראיה ממשית וקונקרטית שכך ייקרה. סעיף 56 (א) קובע שיש להודיע על ההרשעה למנכ"ל משרד הבריאות אולם לא כתוב שהמנכ"ל ישלול את רישיונו של הרופא שהורשע. באתר המרשתת של משרד הבריאות https://www.gov.il/he/departments/general/licensing-medical-postponements יש אוגדן החלטות ועדות דין משמעתי בנוגע לעובדים במקצועות הרפואה והבריאות ואמצעי המשמעת שהוחלט עליהם מדובר בידיעה שיפוטית. .... מעיון בהחלטות באתר עולה שיש רופאים שהורשעו בעבירות פליליות ולא נשלל רישיונם. הנאשם הוסיף שבכוונתו להתמודד על תפקיד מנהל מרפאה בלהבים ותפקיד מנהל המגזר הבדואי בקופת חולים מכבי אך לא הציג ראיות שהרשעה לא תאפשר לו זאת.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, מכתב האישום בו הודה הנאשם עולה שלמרות צו הבטיחות מיום 3.8.2020 שהורה על הפסקת העבודה עד לסילוק הליקויים, הנאשם הפר את הוראות הצו כעולה משבע ביקורות שונות שנערכו בתאריכים 16.9.2020, 24.9.2020, 30.9.2020, 29.11.2020, 27.12.2020, 30.12.2020, 6.1.2021 כך שמדובר שהנאשם המשיך לבצע פעולות בניה באתר לפני ביטול הצו כדין תוך סיכוי ממשי של חיי העובדים. אין מדובר באירוע חד פעמי אלא בעבירה שנעברה למעלה מחמישה חודשים מאז הביקורת כך שגם בתנאי השני של הלכת כתב הנאשם לא עומד. אין מדובר בסוג עבירה שמאפשר לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה. כך שאינני מקבל את המלצת שירות המבחן לביטול ההרשעה, הנאשם לא הצביעה על פגיעה קונקרטית וכן כאמור אין אפשרות לוותר על ההרשעה'".

בית הדין אף קבע כי:

"תסקיר המבחן לא קבע שהרשעת הנאשם תיפגע פגיעה חמורה בשיקומו אלא קצינת המבחן כתבה שההשלכות האפשריות של ההרשעה עלולה להתבטא בפגיעה בעבודתו ובפרנסתו כרופא וכמנהל מרפאה אך אין קביעה פוזיטיבית שהרשעה תפגע בו."

3. במסגרת הערעור שב המערער על טענותיו לפיהן הרשעתו תגרום לו לפגיעה, לרבות בעתיד ובהיבטים כאלה ואחרים; בית הדין התייחס לפקודת הרופאים אולם הפגיעה במערער עלולה להיות גם בהתמודדותו במכרזים במקום עבודתו; המערער ביצע את העבירה רק מאחר והסתמך על אחיו, אולם מאז למד את הלקח.

4. לאחר שבחנו את כלל נסיבות העניין ואת טענות המערער לפנינו בכתב ובעל פה, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות.

5. בית הדין האזורי סקר נכונה את ההלכה בעניין ביטול הרשעה (ראו סעיף 10 לגזר הדין) וכך קבע:

''הכלל הוא שמי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו (...). הפסיקה קבעה שביטול הרשעה או הימנעות מהרשעה של נאשם שביצע את העבירה יהווה חריג, חריג שיופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד. הפסיקה קבעה שני תנאים שמצטברים שבהתקיימותם ניתן יהיה לשקול ביטול או הימנעות מהרשעה: כאשר הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם וכאשר סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (...). ..."

6. גם אם נניח כי מבחינת סוג העבירה ניתן לשקול אי הרשעה, לא מצאנו מקום להתערב בקביעה של בית הדין האזורי כי לא עלה בידי המערער להוכיח את היסדוד השני הנדרש - פגיעה חמורה בשיקומו. המערער לא הוכיח כי הרשעתו עלולה להוביל לשלילת רשיונו כמו גם לפגוע באפשרותו להתמודד במכרזים במקום העבודה.

זאת ועוד, מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי מנגד יש לשקול את העובדה כי בנסיבות העניין עסקינן בעבירות בתחום הבטיחות בעבודה שנועדו לשמור על חיי אדם וחומרה יתרה יש ליתן לריבוי העבירות ולכך שהמערער לא פעל ליישום צו הפסקת הבנייה ולתיקון ההפרה תקופה ארוכה.

7. סוף דבר - הערעור נדחה.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט העליון תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ב שבט תשפ"ה (10 פברואר 2025), בהעדר הצדדים ועל פי הסכמתם ישלח אליהם.