ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא ירון מינטקביץ) מיום 26.3.2025 (הכרעת דין) ומיום 7.4.2025 (גזר דין) בת"פ 65090-05-24.

כללי

1.  המערער הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של החזקת נשק, תחמושת ואביזרי נשק. זאת, בשל כך שבתקופה שקדמה ליום 6.5.2024 החזיק בבית שבבעלותו בעיר חברון, ללא היתר: אקדח מסוג גלוק; שלושה רימוני יד מסוג 26; 28 מחסניות לאקדח גלוק ועשרות כדורים; שני נרתיקים לאקדח ונרתיק אחד למחסניות; ומחסנית לרובה M16.

2.  בתשובתו לאישום בבית משפט קמא לא חלק המערער על כך שנתפסו בביתו כלי הנשק והאביזרים דלעיל, אך הוא כפר בקשר שלו לנשק. לגרסתו, הבית אינו בבעלותו הבלעדית ולאנשים נוספים גישה למקום. עוד הלין המערער על כך שהחיפוש בבית נעשה ללא עדים, בניגוד לצו החיפוש, ולא נרשם פרוטוקול, וכן הלין על כך שהצילומים שהופקו ממצלמות האבטחה שהיו במקום היו משובשים. לטענתו, השיבוש נבע מכך שאנשי המשטרה חיבלו במזיד בכונן ה-DVR שנתפס על ידם.

הכרעת הדין

3.  לאחר שמיעת הראיות קבע בית משפט קמא שהבית שייך למערער, ככל הנראה בבעלות משותפת עם אחיו, ולא נשללה האפשרות שגם לבני משפחה אחרים של המערער הייתה גישה למקום, והמערער לא התגורר בבית באופן בלעדי אלא נהג לשהות בו לסירוגין. בית משפט קמא העיר שמתיעוד החיפוש עולה שהבית (או למצער החדר בו נתפס הנשק) אינו נראה כבית שמתגוררים בו אנשים (עמ' 8-7 להכרעת הדין).

4.  אשר לחוקיות החיפוש: בית משפט קמא קבע שלפי צו החיפוש שהוצא, החיפוש אמור היה להתבצע בנוכחות שני עדים. ואכן, בתחילת החיפוש הצטרפו לשוטרים צלאח טוויל (בן דודו של המערער) ואחר כך גם מוחמד טוויל. אולם, במהלך החיפוש - שבוצע בסיוע כלב - ביקשה הכלבנית להוציא את העד ואת השוטרים שכן נוכחותם מפריעה לכלב. המדינה לא חלקה על כך שמדובר בחיפוש שבוצע שלא על פי הצו אך טענה שאין לפסול את תוצרי החיפוש כראיה משום שעל פי תחיקת הביטחון החלה במקום ניתן לבצע חיפוש גם ללא צו, ללא עדים וללא פרוטוקול בכתב. בית משפט קמא דחה את טענת המדינה בכל הנוגע להסתמכות על תחיקת הביטחון, וקבע שמשעה שהמדינה בחרה לבקש צו חיפוש מבית המשפט עליה לפעול בהתאם להוראות הצו.

5.  עם זאת, בית משפט קמא קבע שהעובדה שהחיפוש בוצע ללא עדים אינה פוסלת בהכרח את תוצריו, נוכח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט בעניין, כקבוע בסעיף 56(א) לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א-1971. בית משפט קמא הוסיף וקבע, שהאיזון בין חומרת מעשיו של המערער לבין מידת הפגיעה בזכויותיו מוביל למסקנה לפיה דין תוצרי החיפוש להתקבל כראיה. בית משפט קמא עמד בהקשר זה על כמות הנשק, התחמושת והאביזרים אותם החזיק המערער, ומנגד על כך שהחיפוש כולו תועד בתיעוד חזותי וקולי, באופן המצמצם את הפגיעה שנגרמה בשל העדר העדים והפרוטוקול הכתוב. בית משפט קמא ציין כי השינוי בביצוע הצו נגרם בשל כך שהנוכחות הפריעה לעבודת הכלב, וגם אם ניתן היה לצפות זאת מראש אפשר לקבל שמדובר בהתפתחות שיכולה להצדיק חריגה מהוראות הצו (עמ' 10-8 להכרעת הדין).

6.  לעניין הקשר בין המערער לנשק: בית משפט קמא קבע שהקשר בין המערער לנשק הוכח לא רק מעצם היותו בעלים של הבית (גם אם אינו בעלים יחיד ואחרים נכנסים גם הם למקום), אלא מראיות נוספות שהוצגו. ראיה מרכזית היא קבלה, שנמצאה יחד עם הנשק והאביזרים. מדובר בקבלה מחנות "ריקושט" על שם המערער, בה רשום מספר הטלפון שלו וחלק מפרטי כרטיס האשראי שלו. הקבלה היא מיום 21.4.2024 בגין רכישת נרתיק לאקדח מסוג "גלוק" ופונדה לשתי מחסניות תמורת 370 ₪. מהקבלה עלה שהמערער חבר מועדון לקוחות בחנות (ת/18).

7.  בית משפט קמא דחה בחוסר אמון הסברים שניסה המערער להעלות ביחס לקבלה. בית משפט קמא ציין שהמערער גרס שרכש את נרתיק האקדח עבור עובד שלו, המחזיק באקדח מסוג איירסופט, אולם הגרסה נטענה בעלמא, ללא כל ראיה תומכת, ומהודעת העובד במשטרה (שהוגשה על ידי המערער - נ/6) עלה שהעובד טען שאינו יודע דבר על כלי נשק ואביזרים שהחזיק המערער (עמ' 11 להכרעת הדין). מה גם שהנרתיק נועד לאקדח מסוג גלוק, כאקדח שנמצא בזירה, ולא לאקדח איירסופט. עוד ציין בית המשפט כי גרסת המערער בנוגע למקום שבו נמצאו כביכול הקבלה ונרתיק האקדח סתרה את דבריו בחקירתו במשטרה (ת/6), וכי בחקירתו נמנע מלספק הסברים בנוגע לקבלה. (עמ' 12-11 להכרעת הדין).

8.  ראיה נוספת שתמכה בקשר בין המערער לנשק הייתה תמונות רבות של כלי נשק שונים, שנמצאו במכשיר הטלפון הנייד של המערער (ת/41). בית משפט קמא ציין שהמערער לא הציג הסבר של ממש להימצאות תמונות כלי נשק במכשיר הטלפון שלו, מלבד אמירה כללית שמדובר בתמונות שניתן להוריד מהמרשתת ("אינטרנט") (עמ' 11 להכרעת הדין).

9.  עוד עמד בית משפט קמא על כך ששלל הטענות הקשות שהעלה המערער כלפי השוטרים (טענה ל"שתילת" ראיות; טענה לפגיעה במערכת ה- DVR), נטענו ללא כל תשתית ראייתית תומכת, ועל כן דינן להידחות.

10.  נוכח התשתית הראייתית שפורטה לעיל, הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות שפורטו בפתח הדברים. למען שלמות התמונה יצוין שהמערער זוכה מאישום נוסף שיוחס לו בכתב האישום.

גזר הדין

11.  בגזר הדין קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים ועד ארבע שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים. בקביעת המתחם, עמד בית משפט על הוראת המחוקק בדבר החמרה בענישה בגין עבירות נשק; ראו חוק העונשין (תיקון מס' 140 - הוראת שעה), התשפ"ב-2021 בה נקבעה ענישה מזערית שככלל לא תפחת מרבע העונש המרבי הקבוע בצד העבירה, ובענייננו: 21 חודשי מאסר (אם כי חלק מעונש זה יכול להינתן על תנאי).

12.  לעניין מיקומו של המערער במתחם: בית משפט קמא עמד על גילו של המערער (יליד 1986), על נסיבותיו האישיות ועל עברו הפלילי הכולל החזקת סכין (2005), החזקת נשק וסכין (2007), הכנת עבירה בחומרים מסוכנים והחזקת סכין (2009), ניסיון לסחר בנשק וקשר לפשע (2009); גניבה (2019). המערער ריצה בעבר מאסרים בפועל לתקופה של עד שנה. עוד עמד בית משפט קמא על כך שהמערער לא נטל אחריות למעשיו כך שהוא אינו זכאי להקלה הניתנת למי שמקבל על עצמו אחריות. מנגד בית המשפט שקל לטובת המערער את ניהול ההליך באופן ממוקד וענייני, וכן את הפגם שנפל בביצוע החיפוש ללא עדים. שקלולם של השיקולים האמורים הוביל את בית משפט קמא למסקנה שיש למקם את המערער במרכז המתחם שנקבע.

13.  בהתאם לכך, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: שלוש שנות מאסר בפועל מיום מעצרו (6.5.2024); ומאסרים מותנים.

14.  על הכרעת הדין ועל גזר הדין הוגש הערעור הנוכחי.

הערעור

15.  בערעור טען המערער, כי בית משפט קמא טעה כשנתן משקל מלא לחזקת הבעלות, בנסיבות המקרה; וכי בית משפט קמא טעה כשנתן משקל מלא לראיות שהתקבלו בחיפוש שנעשה בביתו של המערער נוכח חוסר חוקיותו של החיפוש. המערער הדגיש שלא נמצאו בזירה ממצאים פורנזיים, תיעוד חזותי או קולי, ואף לא עדי ראייה הקושרים את המערער לנשק. המערער גרס כי הכשרת הראיות שהושגו בחיפוש בלתי חוקי נעשתה, כך לטענתו, "כלאחר יד, ללא ניתוח מעמיק" (פסקה 47 להודעת הערעור), ועמד בהרחבה על החשיבות החוקתית בביצוע חיפושים כדין. בכל הנוגע לגזר הדין נטען, כי המתחם שקבע בית המשפט קמא מחמיר ומתבסס על פסיקה העוסקת בנסיבות חמורות יותר, ובנוסף כי לא היה מקום למקם את המערער באמצע המתחם אלא בתחתיתו בשים לב בין היתר לכך שניהל את המשפט בענייניות, בוודאי בהינתן החיפוש הלא-חוקי שבוצע, ולכך שניתן משקל שגוי לעברו הפלילי של המערער. בהקשר זה נטען, כי הרשעתו האחרונה של המערער בעבירת נשק היתה בשנת 2009 כך שלא ניתן להלום את הקביעה לפיה הענישה לא הביאה להרתעתו והמשקל שנתן בית המשפט קמא לעבר הפלילי היה שגוי.

16.  בדיון שהתקיים בפנינו ביום 27.11.25 שבה באת כוחו של המערער והדגישה, בין היתר, כי "חזקת המקום הופרכה" ודי בכך לזכות את המערער, כאשר לכך מצטרפת אי-החוקיות של החיפוש. בכל הנוגע לגזר הדין שבה ב"כ המערער והדגישה, כי אין מדובר באדם בעל פרופיל עברייני, עבירת הנשק בה הורשע בשנת 2009 התיישנה והעונש שהושת אינו מידתי.

דיון והכרעה

17.  לאחר שמיעת הצדדים - תגובת המשיבה התבקשה אך ביחס לערעור על גזר הדין - ועיון במכלול החומר, איננו סבורים שיש מקום להיעתר לערעור על שני חלקיו.

18.  ביסוד ההרשעה עומדת הקביעה העובדתית המייחסת את הנשק והאביזרים שנתפסו למערער. הערעור מבקש לחתור תחת קביעה זו, המבוססת גם על ההתרשמות הישירה מחקירת המערער, שהיה היחיד שהעיד מטעם ההגנה, "ואולם, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן. זאת לנוכח יתרונה של הערכאה הדיונית בהערכת מהימנות העדים, על בסיס התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית מהם ומאותות האמת בעדותם" (ע"פ 1682/22 סבג נ' מדינת ישראל (11.9.22)). איננו סבורים שהמקרה שלפנינו בא בגדרי מקרים נדירים אלה.

19.  המערער אמנם טוען, כי "הראייה היחידה והבלעדית" - הקושרת בינו לבין הנשק ומביאה להרשעתו - "היא ראיית הבעלות" (סעיף 17 להודעת הערעור) ואולם מדובר בתיאור חלקי בלבד של מארג הראיות העומד ביסוד פסק הדין קמא.

20.  כפי שתואר מעלה, מעבר לכך שגם המערער מודה שהנכס בו מדובר נמצא גם בבעלותו; ומעבר לכך שכשאבי המערער ,שמסר בחקירתו שהנכס שייך למערער ואחיו, נשאל "של מי הרכוש בבית?" הוא השיב "לנדים", היינו למערער (ראו נ/3) בית משפט קמא התייחס לקבלה מחנות "ריקושט" שנתפסה אשר נושאת את שמו של המערער ומתייחסת לנרתיק התואם את האקדח שנתפס, לרבות לגרסתו הלא מסתברת של המערער לגבי נסיבות רכישתה ומקום המצאה כמו גם סירובו לענות על שאלות בעניינה בחקירתו. בית משפט קמא התייחס, כאמור, גם לתמונות של כלי נשק שנמצאו במכשיר הטלפון של המערער ולהתרשמותו הלא-חיובית מהסבריו לגבי אלה. על סמך ראיות אלה, וראיות נוספות, קבע בית המשפט כי המערער "לא יצר בעדותו כל ספק בקשר בינו ובין הנשק והאבזרים - ומקל וחומר שלא סתר את החזקה שבדין". בית המשפט קמא אף הוסיף, כי איננו "רחוק מהסברה שגם לו היו התפוסים מתגלים במקום אחר, ואף ברשות הרבים, היה בכך כדי לבסס קשר של [המערער] לנשק והאבזרים".

21.  בקבלה ובתמונות שנתפסו, ובגרסאות שנמסרו לגביהן מצא בית המשפט קמא מענה מספק למורכבות הנובעת מכך שהנכס ככל הנראה אינו בבעלות בלעדית של המערער וקיימת אפשרות שגם לבני משפחה אחרים גישה לנכס. תמיכה לכך ניתן למצוא כאמור בדברי אבי המערער עצמו בנוגע לזהות הבעלים של תכולת הבית. ההרשעה איננה מבוססת אפוא רק על כך שהנשק והאביזרים נתפסו בנכס בבעלות המערער, אלא על שורה של אינדיקציות נוספות - לרבות התרשמות ישירה מהמערער וגרסתו - ובנסיבות לא הוצגה עילה להתערבות ערכאת הערעור בהכרעה זו.

22.  אשר לפגם שנפל בהליך החיפוש: בהקשר זה העדיף בית המשפט קמא את טענת ההגנה ואכן קבע כי החיפוש בוצע בניגוד לצו, ואולם בצדק קבע - בשים לב גם לנסיבות שבגינן נערך חלק זה של החיפוש ללא עדים, גם לתיעוד החזותי שכן נערך "בזמן אמת" וגם למהות העבירות וחומרתן - כי הדבר לא היה צריך להביא לפסילת הראיות. הדברים זכו להתייחסות סדורה ומשכנעת, שאיננו רואים מקום להתערב בה.

23.  אף בגזר דינו של בית המשפט קמא לא מצאנו עילה להתערב. המערער החזיק באקדח, בשלושה רימוני יד, ב-28 מחסניות לאקדח ובעשרות כדורים וכן באביזרי נשק נוספים. בית משפט קמא אף סבר כי היקף המחסניות והתחמושת "מקשה לקבל את ההנחה כי מדובר בהחזקה 'לשימוש עצמי בלבד'".

בית המשפט העליון "שב ועמד על חומרתן הרבה של עבירות הנשק, שהפכו זה מכבר ל'מכת מדינה'..." והדגיש "פעם אחר פעם כי על בית המשפט לנקוט מדיניות ענישה מחמירה, ממשית ומשמעותית - על מנת להגן על הערכים שביסוד הרשעה בעבירות הנשק... לשם כך, יש ליתן ביטוי ממשי להרתעת הרבים ולהרתעת היחיד, כשיקולי ענישה מעשיים למיגור עבריינות הנשק מן המרחב הציבורי" (עפ"ג 20712-11-24 מדינת ישראל נ' פלוני (21.4.25)).

24.  על רקע האמור איננו סבורים אפוא שנפל פגם בעונש שהטיל בית משפט קמא על המערער במידה המצדיקה התערבות.

25.  המערער מפנה למספר פסקי דין המתייחסים בעיקרם להחזקת אקדח אחד או שניים ואביזרים נלוווים וקובעים מתחם שאינו עולה על 40-36 חודשים (סעיף 96 להודעת הערעור). ואולם בענייננו, כאמור, מעבר לאקדח נתפסו שלושה רימונים, 28 מחסניות תואמות (מעבר למחסנית נוספת לרובה M16), ואביזרים נוספים.

26.  יש לזכור כי המערער כבר ריצה בעבר שנת מאסר בעבירת ניסיון לסחר בנשק, הרשעתו האחרונה היא משנת 2019 (אז נדון למאסר מותנה), והוא הורשע בתום ניהול הוכחות. בית המשפט אף שקל לטובת המערער את הניהול היעיל של ההליך, וכן את הפגם שנפל בחיפוש. אפשר שהיה מקום לשקול גם את זיכויו של המערער מהאישום הנוסף שיוחס לו, אך במכלול העונש שהוטל אינו מצדיק התערבות.

27.  סוף דבר דין הערעור על שני חלקיו להידחות.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ו, 30 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.