3. המערער טוען לחשש לעיוות דין בעניינו, היות שלא ניתנה לו ההזדמנות להישפט בגין הדו"ח, שלדבריו מעולם לא קיבל. עוד טוען המערער כי אישור המסירה חסר פרטים מהותיים. לטענת המערער, הדו"ח האמור ניתן בגין עבירה אותה הוא לא ביצע אלא עובד בחברה שבבעלותו.

4. עוד טוען המערער כי בעוד הדו"ח נשוא הערעור חזר בציון "לא נדרש", שני דוחות נוספים שהתגלו למערער באותה העת חזרו בציון "העתיק מקום מגוריו למען לא ידוע", מה שמלמד על כך שאישור המסירה בציון "לא נדרש" שבדו"ח נשוא הערעור איננו נכון.

5. לעניין התשלום טוען המערער כי את הדו"ח שילמה מנהלת משרדו והדבר לא הובא לידיעתו, ולו היה מקבל את הודעות תשלום הקנס המקוריות היה פועל להגשת בקשות הסבה במועד כנדרש.

טענות המשיבה

6. לטענת המשיבה, מרגע שקמה חזקת המסירה עובר נטל הראיה למערער להוכיח כי לא קיבל הודעה על הדו"ח. לעניין הטענה בדבר אישורי המסירה השונים, טוענת המשיבה כי כאשר הדו"ח מגיע אל סניף הדואר והנמען לא מגיע לקחתו, הדו"ח חוזר בנימוק "לא נדרש", ואילו כאשר הדו"ח מגיע בעזרת דוור אל כתובתו של הנמען וזה האחרון איננו נמצא, הדו"ח חוזר בציון "העתיק מקום מגוריו למען לא ידוע". בכל מקרה, לאחר 15 יום משליחת הדו"ח קמה חזקת המסירה, זולת אם הנמען מוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו, מה שלא הוכח בענייננו.

דיון והכרעה

7. חזקת המסירה יסודה בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974:

"בעבירות תעבורה... רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

8. בפסיקה נקבע זה מכבר כי ציון "לא נדרש" על דבר הדואר מקים את חזקת המסירה כדין [רע"פ 7862/13 ג'סאן אבו אלמפלפל נ' מדינת ישראל (נבו 20.11.2013)].

9. טענת המערער היא כי עצם העובדה ששלושה דוחות שונים חזרו כשהם נספחים לאישורי מסירה שונים, היא שסותרת את חזקת המסירה בדו"ח נשוא הערעור. אינני סבור כי עובדה זו סותרת את חזקת המסירה. לצורך סתירת חזקת המסירה נדרש הנמען להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. אין בעובדה כי דוחות אחרים חזרו בציון אישורי מסירה שונים, ("לא נדרש" ו"העתיק מקום מגוריו למען לא ידוע") כשלעצמה, הוכחה כי הנמען לא קיבל את ההודעה בדו"ח נשוא הערעור.

10. עוד טוען המערער לסתירת חזקת המסירה מכוחו של עיוות הדין, משום שלטענתו הוא נושא במחירה של עבירה שלא הוא ביצע. עם זאת, המערער לא טרח להביא סימוכין לטענה זו, ולא הרים את נטל הראיה להוכיח כי מדובר בעיוות דין המצדיק את ביטול פסק הדין.

11. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' שהם [רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (נבו 25.3.2018)]:

"טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו".

12. יתרה מזאת, עסקינן בדו"ח ששולם זה מכבר. תשלום הדוח מתקף את חזקת המסירה (שכן הוא מלמד כי הדו"ח הגיע ליעדו), והוא מלמד על הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש. לעניין זה, אין זה משנה כי את הדו"ח שילמה מנהלת המשרד.

13. לעניין טענות המערער אודות חוסרים בפרטים שונים באישור המסירה, עיון בתצלומו המצורף של אישור המסירה מראה כי התאריך הרשום הינו 11.5.2021, ואין בחוסרם של פרטיו המזהים של הדוור כדי לסתור את חזקת המסירה [ראה בעניין זה דבריו של כב' השופט י' אלרון: "אמנם ישנה חשיבות רבה לציון פרטים מלאים באישור המסירה, אך על הטוען כי לא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת, ולא להסתפק בטענה כללית". (רע"פ 5008/21 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל (נבו 30.8.2021))].

14. סוף דבר, דין כל טענותיו של המערער להדחות, ולפיכך דין הערעור להדחות.

הערעור נדחה אפוא.

ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ו, 08 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.