עפ"ת (מרכז) 31317-09-25 – אביתר לביא נ' מדינת ישראל
|
עפ"ת (מרכז) 31317-09-25 - אביתר לביא נ' מדינת ישראלמחוזי מרכז עפ"ת (מרכז) 31317-09-25 אביתר לביא נ ג ד מדינת ישראל ע"י פמ"מ עו"ד לוליטה קסוטו ועו"ד יצחק פרדמן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד [22.12.2025] כבוד השופט עמית אחיקם סטולר ע"י ב"כ עוה"ד עידן כהן פסק דין
לפני ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום לתעבורה בפתח-תקוה המ"ש 8475-07-25 מיום 12.8.2025 (כב' השופט עמית בר), במסגרתה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד השיפוט בגין דו"ח מספר 90519835939 (מהירות).
רקע כללי 1. כנגד המערער הוגש דו"ח על כך שביום 12.11.2020 בשעה 00:27 ברחוב דרך השלום פינת טשרניחובסקי בכפר סבא נהג ברכב מ.ר 5701873 ועבר עבירה של נהיגה במהירות 72 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת בכביש הינה 50 קמ"ש. הדוח תועד באמצעות מצלמות א-3. המועד האחרון להישפט בגין הדו"ח היה בתאריך 11.4.2021. 2. הדו"ח שולם בתאריך 7.12.2020, בתוך מסגרת הזמן הקבועה בחוק. 3. בתאריך 22.7.2025, לאחר כארבע וחצי שנים, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להישפט, שכן לדבריו, אחותו נהגה ברכב ומי ששילם אותו היה אביו, שעשה זאת לא על דעתו ומבלי לעדכן אותו. 4. בית משפט קמא נסמך בפסק דינו על סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, לפיו יחשב תשלום של דו"ח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש. 5. ביחס לטענות המערער, עמד בית משפט קמא על כך שבפסיקה נקבע כי בית המשפט אינו אמור לתור אחר נסיבות תשלום הדו"ח. כמו כן, ציין בית משפט קמא כי השיהוי הניכר בהגשת הבקשה (יותר מארבע שנים לאחר המועד האחרון) מצריך נימוקים מיוחדים ונסיבות חריגות, אותן לא ציין המערער בדבריו. 6. משכך, דחה בית משפט קמא את הבקשה להארכת מועד השיפוט. מכאן הערעור.
|
|
|
טענות המערער 7. לטענת המערער, נודע לו על הדו"ח רק בעקבות תאונת דרכים שעבר, לאחריה ביקש מחברת הביטוח את כספי הביטוח. חברת הביטוח השיבה כי הוא איננו מבוטח משום שרישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף במועד התאונה. בניסיון לברר את הדבר, פנה המערער לאביו, וזה אמר לו כי שילם בעבורו את הדו"ח על מנת לסייע לו בהוצאות, מבלי ליידע אותו. 8. לטענת המערער, לו היה יודע על קבלת הדו"ח, היה מגיש בקשה להישפט אודותיו במועד האמור בחוק, שכן מי שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה היה לא הוא אלא אחותו. במועד העבירה שהה המערער במקום עבודתו. המערער צירף תצהירים ואסמכתאות התומכים באמור בבקשתו. 9. לעניין הידיעה אודות הדו"ח, טוען המערער כי פסק הדין עליו נסמך בית משפט קמא עוסק בדו"ח שהתקבל בשטח משוטר, מה שאין כן בענייננו שכן הדו"ח התקבל בעקבות צילום אוטומטי של מצלמה, ללא ידיעתו של המערער כלל. 10. עוד טוען המערער כי שגה בית משפט קמא באומרו כי המערער לא התייחס לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה, שכן הוא אכן התייחס לכך ונימק את השיהוי בכך שקבלת הדו"ח נודעה לו רק בעקבות תאונת הדרכים שעבר. 11. עוד טוען המערער, כי במקביל לבקשה נשוא הערעור הגיש בקשה דומה לבית המשפט לתעבורה בבת-ים (כב' השופטת מיכל דואני בהירי). בית המשפט בבת-ים החליט לקבל את בקשתו של המערער, נוכח הנסיבות החריגות שצוינו לעיל. משכך, טוען המערער, מתעורר ספק סביר לעניין חפותו אף ביחס לדו"ח נשוא הערעור, ויש לקבל את בקשתו להישפט אודותיו.
טענות המשיבה 12. המשיבה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. לדבריה, די בשיהוי הניכר בהגשת הבקשה - ארבע וחצי שנים - כדי לדחותה. 13. לעניין התצהירים אותם צרף המערער, טוענת המשיבה כי בפסיקה נקבע שאין בתצהיר לבדו כדי להצביע על עיוות דין, המצריך מסד ראייתי משמעותי יותר. לטענתה, נוכח הזמן הרב שחלף מאז קבלת הדו"ח, יש לקחת בעירבון מוגבל את יכולתם של המצהירים לזכור כהלכה את שהתרחש ביום קבלת הדו"ח, וממילא אין לתת לדבריהם משקל משמעותי. 14. לעניין פסיקת בית המשפט בבת-ים, מדגישה המשיבה כי מדובר בבית משפט שלום, שוודאי שאין בפסיקתו כדי לחייב את ערכאת הערעור, מה גם שבפסק הדין שם צוין מפורשות כי קבלת הבקשה הינה לפנים משורת הדין ומהווה אירוע חריג. 15. המשיבה מפנה למספר פסקי דין המתקפים את טענותיה. 16. עוד הוסיפה המשיבה כי לחובתו של המערער עומדות 8 הרשעות קודמות, ביניהן גם הרשעה אחת בגין נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים.
|
|
|
תגובת המערער לטיעוני המשיבה 17. לעניין השיהוי טוען המערער כי אמנם חלף זמן מעת ביצוע העבירה, אך מיד כשנודע לו על הדו"ח פנה המערער לטפל בדבר ללא שיהוי. 18. לעניין סתמיות התצהירים, חולק המערער על המשיבה מכל וכל. מדובר בארבעה תצהירים של ארבעה אנשים שונים, כאשר האמור בהם מגובה במסמכים הרלוונטיים, ומשכך הם אינם סתמיים כלל ועיקר. 19. לעניין דברי המשיבה על פסק הדין של בית המשפט בבת-ים, טוען המערער כי היא הנותנת - עצם ציון פסק הדין כחריג וככזה שניתן לפנים משורת הדין מוכיח כי אכן מדובר בבקשה בעלת נסיבות חריגות, המצדיקות את קבלתה.
דיון והכרעה 20. לא ראיתי מקום להתערב בפסיקתו של בית משפט קמא. פסק הדין מבוסס על אדנים איתנים, מתייחס בהרחבה ובפירוט למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית וקובע נכונה כי אין מקום לקבל את בקשת המערער. 21. אשר על כן, נראה כי יש להתייחס רק לטענתו של המערער אודות החשש לעיוות הדין הנובע מקבלת בקשתו בבית המשפט בבת-ים, ודחיית בקשתו בבית המשפט בפתח-תקווה (בית משפט קמא). 22. סוגיית קיומו של עיוות דין בעקבות פסיקות סותרות נידונה ברע"פ 6946/14 רחמים אהרון נ' מדינת ישראל (נבו 29.10.2014). עובדות המקרה דשם דומות למדי לעובדות המקרה שלפנינו - שתי בקשות הארכת מועד להישפט שהוגשו בשיהוי, כאשר האחת התקבלה והשנייה נדחתה (טענת המערער דשם הייתה כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס). הוגש ערעור על דחיית הבקשה לבית המשפט המחוזי מרכז והערעור נדחה. על החלטת המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שגם הוא נדחה. 23. בפסק דינו, התייחס כב' השופט מלצר לטענה כי קם עיוות דין בעקבות הסתירה בפסיקה:
"אין בידי לקבל טענה זו. השאלה האם המבקש הצליח לסתור את "חזקת המסירה" נעוצה בנסיבות המקרה הפרטניות, ונתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר בפניו מונחת הסוגיה. לא מן הנמנע כי בסוגיות מעין אלו, בית משפט פלוני יכריע באופן אחד, בעוד בית משפט אלמוני יכריע באופן אחר, והכל על בסיס תשתית עובדתית דומה. משכך, אין בעובדה שבית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע כי יש לקבל את הבקשה, כדי להוביל למסקנה שבהכרעתו של בית המשפט המחוזי מרכז יש משום עיוות דין." |
|
|
24. נראה כי הדברים יפים לענייננו. הכרעות סותרות אינן מהוות, כשלעצמן, עיוות הדין. קבלת בקשת הארכת מועד שיפוט או דחייתה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בה נוכח נסיבותיה הפרטניות. אין זה מן הנמנע כי בית משפט אחד יכריע באופן מסוים, ואילו בית משפט שני יכריע אחרת. אשר על כן, אינני מקבל את טענת המערער אודות עיוות הדין שנגרם לו.
25. הנה כי כן, דין כל טענותיו של המערער להידחות, ולכן גם דין הערעור להידחות. הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, ב' טבת תשפ"ו, 22 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.
|




