3. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בטענה שנפל פגם בפסק הדין אשר לא כלל התייחסות לערעור על גזר דינה.

4. בית המשפט העליון (כ' השופט כבוב) ברע"פ 39817-02-25 קיבל את הבקשה לרשות ערעור והחזיר את התיק לשם השלמת החסר.

5. במצב דברים זה כעת אדון בערעור על גזר הדין.

טענת המערערת לעניין גזר הדין

6. בית משפט קמא שגה בכך שהטיל על המערערת עונש חמור במיוחד. וזאת על אף הנסיבות שלא נהגה ברכב למעט ישיבה בו עם דלת פתוחה כשהיא מעשנת סיגריה, ובעל הרכב נמצא ברכב.

טענת המשיבה לעניין גזר הדין

7. מדובר בפסילה ברף הענישה המינימלי לעבירה זו וכי למערערת הרשעה בעבירות דומות. בנוגע לנסיבות ביצוע העבירה, נקבע בפסיקה כי ישיבה ברכב מונע נחשבת, למעשה, כנהיגה בו.

דיון הכרעה

8. לאחר עיון חוזר בטענות לעניין גזר הדין, אני סבור כי דין הערעור להידחות.

9. המערערת טוענת כי העונש שהושת עליה הינו חמור יתר על המידה, ולא מתחשב די בנסיבות ביצוע העבירה, ובפרט לאור העובדה שהמערערת ישבה במושב הנהג בלבד. כפי שציינתי בפסק הדין מיום 7.10.2024 חרף העובדה שהמערערת ישבה ברכב, נקבע בפסיקה כי ישיבה ברכב מונע נחשבת "נהיגה".

10. כמו כן, בית משפט קמא בקובעו כי ישיבה ברכב מהווה "נהיגה" התבסס על מבחן "השליטה האפקטיבית" כפי שנקבע ברע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל (נבו 05/05/15) (להלן: עניין קרופצקי). שם נקבע כי השליטה מתגלמת ביכולת של אדם לשלוט במנגנוני התפעול של הרכב. דבר המתקיים כאשר אדם יושב במושב הנהג:

[בה מגולמת] יכולתו של אדם לשלוט במנגנוני התפעול, הבקרה והשליטה ברכב.

כאשר בשכרות עסקינן, וכפי שהובהר לעיל, הרי שמעבר לפגיעה ביכולת הנהיגה הפיזית של הנהג השיכור, מדובר גם, ואף ביתר שאת, בפגיעה משמעותית בשיקול הדעת שלו. לפיכך, הסיכון הגלום במצב שכרותו של הנהג מחייב התייחסות לאפשרות כי שיקול דעתו הלקוי עלול לגרום לו להעביר את הרכב ממצב סטטי למצב של תנועה.

...

חיבור בין קיומה של שליטה אפקטיבית ברכב לבין הימצאותו של נהג שיכור ברכב עצמו עשוי לשמש בסיס להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות.

...

הנסיבות שאותן ראוי לשקול הן, בין היתר, היותו של הרכב מונע; הימצאותו של הנאשם במושב הנהג; עמידתו של הרכב בנתיב נסיעה; ומידת ההפרעה לתנועה הגלומה במצב עמידתו של הרכב. לאחר שקלול כלל הנסיבות, יכריע בית המשפט בשאלה האם היתה במקרה הקונקרטי בידי הנאשם שליטה אפקטיבית על רכבו, וככל שמדובר באדם שיכור, ניתן יהא להרשיעו בנהיגה בשכרות (ראו עניין קרופצקי בפסקה 32 לפסק דינו של השופט שהם).

11. כאמור, ובהתאם לקביעתי הקודמת, בעניינו המערערת ישבה במושב הנהג בהיותו של הרכב מונע. לפיכך ניתן לקבוע כי היא הייתה בעלת "שליטה אפקטיבית" על הרכב.

12. גזר הדין שוקל את עברה התעברותי המכביד של המערערת, נסיבותיה האישיות, חומרת מעשיה, הפסיקה בעניין ואת מכלול השיקולים הרלוונטיים - וממקם נכונה את עונשה של המערערת בתוך מתחם הענישה. לפיכך כאמור, אין מקום להתערבות בגזר דינו של בית משפט קמא לטעמי גזר הדין מבוסס על אדנים איתנים. (ראו לעניין מדיניות הענישה הנהוגה: רע"פ 5355/22 נתנאל עמוס נ' מדינת ישראל (28.8.2022); רע"פ 3032/22 ולדימיר נוביק נ' מדינת ישראל (30.5.2022); רע"פ 6366/20 יחיאל טירם נ' מדינת ישראל (6.10.2020); רע"פ 1287/16 משה אבודרהם נ' מדינת ישראל (16.4.2018); רע"פ 7363/16 סטניסלב נ' מדינת ישראל (25.10.2016); רע"פ 782/14 אלמלח זקי נ' מדינת ישראל (30.1.2014); עפ"ת (מחוזי מרכז) 3990-02-23 יוגרך נ' מדינת ישראל (10.5.2023); עפ"ת (מחוזי מרכז) 55043-07-21 אלחרוטי ריאד נ' מדינת ישראל (26.10.2021); עפ"ת (מחוזי חיפה) 42316-12-20 ולאא אבו חמוד נ' מדינת ישראל (22.3.2021)),

13. סוף דבר, דין כל טענותיה של המערערת להידחות, ולפיכך גם דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה אפוא.

ניתן היום, ב' שבט תשפ"ו, 20 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.