רקע כללי והליכים קודמים

1. על מנת לסבר את האוזן, אפתח ואתמצת את הסדר הכרונולוגי של הדברים.

2. המערער עמד לדין בתיק 13295-08-23 על כך שחרף צו פסילה מנהלי של משרד הרישוי שניתן נגדו, הוא נהג ברכב, ובאותו מעמד נהג ללא ביטוח.

3. במסגרת תיק זה התבקש וניתן ביום 25.12.23 נגדו צו לפסילתו עד לתום ההליכים למשך 6 חודשים [בפ"ת 14621-08-23].

4. בעוד התיק מתנהל, נתפס המערער ביום 25.1.2024 נוהג שוב בזמן פסילה כשהפעם נהג בפסילה בניגוד לצו הפסילה השיפוטי שנתן עליו בית המשפט בתיק הקודם. הוגש נגדו כתב האישום בתיק העיקרי [פ"ל 1604-02-24] שהוא מושא הערעור שבפנינו.

5. בהליך שהתקיים בבית המשפט קמא, הודה המערער בכל עובדות כתב האישום בכך שנהג ברכב ניגוד לצו הפסילה השיפוטי, צירף את התיק הקודם [13295-08-23] הודה בכך שנהג בפסילה בניגוד לצו פסילה של משרד הרישוי וללא ביטוח.

6. המערער הורשע איפוא בביצוע שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, וכן בעבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

7. בית המשפט קמא הורה על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער. הוגשו שלושה תסקירים.

8. בתסקיר הראשון שהוגש בעניינו של המערער התייצב האחרון לשתי בדיקות לגילוי סמים, האחת בחודש נובמבר 2024 שנמצאה נקייה מסמים, ואילו השנייה מחודש דצמבר 2024 בה נתגלו שרידי סם. צוין בתסקיר כי המערער התקשה להבין לעומק את הנסיבות שבעטיין נפסל מנהיגה, אך הביע חרטה על מעשיו. שירות המבחן התרשם כי מדובר בלקיחת אחריות פורמלית בלבד, תוך שהמערער מתקשה להבין את התנהלותו פורצת הגבולות שהביאה אותו לבצע את העבירה.

9. עוד סקר שירות המבחן את הרקע לשימוש בסמים מצידו של המערער. צוין כי מדובר במערער שעוד בהיותו נער השתמש בחומרים משכרים, ניסה בעבר לעבור ניסיונות גמילה אשר כשלו, הצליח לשמור על ניקיון מסמים כשנתיים, לאחר מכן שב להשתמש בסמים ואף העיד על עצמו שהוא עלול לאבד שליטה על התנהגותו בעת שימוש בסמים.

10. שירות המבחן הגיע למסקנה כי מדובר באדם אשר מנהל אורח חיים התמכרותי במשך שנים, עם זאת הצליח לשמור על יציבות תעסוקתית, הפגין מוטיבציה להשתלב בהליך גמילה. ההערכה היא כי במהלך השנים האחרונות, נוכח השפעת ההתמכרות על מצבו התודעתי של המערער, הופחתה יכולתו לשלוט על דחפיו ולכן נטה לחזרתיות בעבירות תעבורה. על כן הומלץ להפנותו לטיפול בתחום ההתמכרויות אשר יכול ויוביל להפחתת הסיכון להישנות עבירות דומות. בשל כך נדחה עניינו של המערער לקבלת תסקיר שני, על מנת לבחון את השתלבותו בהליך הטיפולי.

11. בתסקיר השני צוין, כי המערער ביצע בדיקות סמים שבועיות, מתוצאות הבדיקות עולה כי מפברואר 2024 ועד פברואר 2025 במרבית הבדיקות נמצאו שרידי סם, ורק מפברואר 2025 ועד להגשת התסקיר הבדיקות היו תקינות. שירות המבחן ציין גם כי המערער הגיע לפגישות, היה קשוב אם כי הפגין עדיין עמדות נוקשות. שירות המבחן ביקש דחייה נוספת.

12. בתסקיר השלישי ציין שירות המבחן, כי לחובת המערער התווספה הרשעה בגין נהיגה תחת השפעת סמים, שבגינה הוא מרצה לפי גזר הדין 5 חודשי מאסר בעבודות שירות. גם כאן מציין שירות המבחן כי המערער ביצע בדיקות שבועיות לגילוי סמים ומאז חודש אפריל 2025 ועד למועד הגשת התסקיר הבדיקות תקינות. צוין כי המערער שולב במסגרת טיפולית והתמיד בהגעה לשיחות, ולדעת שירות המבחן חלה התפתחות חיובית ביכולת המערער ליצור קשר ואמון עם גורמי הטיפול, והוא מצליח להימנע משימוש בסמים.

13. על יסוד האמור המליץ שירות המבחן להעדיף את הפן השיקומי ולהטיל על המערער צו מבחן לשנה, על מנת שימשיך בטיפול והארכת המאסר המותנה.

החלטת בית המשפט קמא

14. בגזר דינה המפורט והמנומק של כב' השופטת קמא, סקרה כב' השופטת קמא את כלל השיקולים העונשיים הנדרשים, נסיבות ביצוע העבירה, וכמו כן את גישת הפסיקה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, את מדיניות הענישה הנוהגת, וקבעה מתחם שאינו במחלוקת, הנע בין מאסר על תנאי ועד לשנת מאסר בפועל.

15. בבוא בית המשפט לקבוע את העונש בתוך המתחם, לקחה כב' השופטת קמא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, היותו גרוש ואב לילד ולילדה, את המוטיבציה שגילה לשיקום, את התהליך שעבר עד כה, את נטילת האחריות מצידו, את הפגיעה של העונש במערער ובמשפחתו ואת עברו התעבורתי המחזיק 8 הרשעות קודמות, כאשר העבירה האחרונה בה הורשע הייתה של נהיגה תחת השפעת סמים משכרים בגינה נגזר דינו ביום 26.5.25 ל־5 חודשי מאסר בעבודות שירות.

16. עוד ציין בית המשפט כי שקל בכובד ראש את המלצות שירות המבחן נוכח ההליך השיקומי המשמעותי והארוך שעבר המערער, אך לאחר שעשה זאת הגיע למסקנה כי הסתפקות בצו מבחן לצד ענישה צופה פני עתיד מחטיאה את מטרות הענישה ואינה יכולה להלום את נסיבות המקרה. בית המשפט קמא הטעים כי המערער אכן עבר הליך שיקומי ארוך וניכר כי ברצונו לעלות על דרך המלך ולשקם עצמו, אולם הקלה זו לא יכולה לבוא לידי ביטוי במיקומו של העונש ברף התחתון אלא דרך מיקומו של העונש ברף בינוני-נמוך של המתחם, כאשר ענישה בדמות של מאסר מותנה תאזן את חומרת העבירות בהן הורשע המערער והטלת עבודות שירות אף היא תפעל לאיזון אל מול ההליך השיקומי אותו עובר המערער.

17. בית המשפט חזר והדגיש בשולי גזר הדין כי המלצות שירות המבחן מהווה המלצה לבית המשפט, ולעולם שיקול הדעת מה העונש הראוי לאחר עריכת מכלול השיקולים והאיזונים נתון לבית המשפט. לאור מסקנה זו גזר בית המשפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בכותרת פסק דין זה.

טענות המערער

18. בתמצית טוען ב"כ המערער המלומד כי נוכח ההליך השיקומי שעבר המערער, במסגרתו נגמל הלכה למעשה משימוש בסמים, יש להצדיק סטייה לקולא ממתחם העונש משיקולי שיקול בהתאם להוראות סעיף 40ד(א) לחוק העונשין או מקל וחומר משנקבע כי הרף התחתון של מתחם העונש הינו מאסר מותנה, היה על בית המשפט משיקולי שיקום למקם את העונש ברף התחתון של המתחם שנקבע, היינו להסתפק במאסר מותנה בלבד, וזאת מבלי לסטות ממתחם העונש ההולם.

19. עוד מלין הסנגור המלומד על כך שבית המשפט קמא לא נימק מדוע בחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן תוך הפנייה לפסקה 58 לגזר הדין, שם צוין כי לאור המתחם שנקבע מתייתרת שאלת הסטייה לקולא ממתחם העונש. הסנגור מציין כי בהמשך גזר הדין לא נימק בית המשפט קמא מדוע בחר שלא להסתפק ברף התחתון של המתחם שקבע משיקולי שיקום.

20. הסנגור המלומד מפנה לפסיקת בית המשפט העליון ברע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18) [להלן: "ענין קרדנל"], שם דן בית המשפט העליון בהרחבה בשיקולים הנדרשים מצד בית המשפט בבואו לשקול חריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום. לעמדת הסנגור, המקרה הנדון עונה על דרישות אלה והיה על בית המשפט לאמץ את הנפסק בעניין קרנדל וליישמו על עניינו של המערער, וזאת ממספר נימוקים מצטברים. לגישת הסנגור מדובר במי שהפגין מוטיבציה להשתקם; הליך הגמילה מסמים שעבר המערער צלח, שירות המבחן חזר על הערכתו כי המשך השמירה על ניקיון מסמים יפחית את הסיכון להישנות עבירות דומות; השתלבות מוצלחת של המערער בהליכים טיפוליים שונים, המערער המשיך את השתתפותו בטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות והמשיך לשמור על ניקיון מסמים; קיימות אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגותו ובדרך חשיבתו של המערער.

21. עוד הפנה הסנגור המלומד לפסיקה בעבירות תעבורה במדרג גבוה במקרים דומים, בהם בתי משפט מצאו לחרוג ממתחם העונש ההולם מפאת שיקולי שיקום, תוך העדפת שיקול זה על פני ענישה גמולית.

22. לסיום טען הסנגור כי שגה בית המשפט קמא הנכבד בכך שלא נתן משקל לכך שמדובר בהרשעה ראשונה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, כשאין לחובתו של המערער הרשעות בעבירות דומות, אין לו עבר פלילי, הוא הודה וצירף תיק נוסף ובכך נטל אחריות וחסך זמן שיפוטי יקר בשני הליכים נפרדים, וכן לא ניתן משקל לנזק שעונש המאסר בעבודות שירות ובכלל זה אובדן מקום עבודתו של המערער בשנים האחרונות, תוך שימת הלב שמדובר בעולה חדש שאינו דובר את השפה העברית, ללא תמיכה, דבר העלול להביא להתמוטטותו הכלכלית.

טענות המשיבה

23. ב"כ המשיבה עמד על שיקולי ערכאת הערעור בבוחנה גזר דין שניתן בערכאה הדיונית, תוך שהדגיש את היות גזר הדין מנומק ומפורט כדבעי, את הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות בשני האירועים, מדובר במערער שנהג בזמן פסילה בשתי הזדמנויות שונות, החזרתיות על העבירה החמורה משקפת סיכון משמעותי לציבור, בפרט כאשר מדובר במי שבהרשעותיו נהיגה תחת השפעת סמים.

24. אשר לשיקולי השיקום, הדגיש ב"כ המשיבה את הפסיקה הנוהגת בעניין זה, לפיה השיקום אינו חזות הכול ועל בית המשפט לתת בכורה לשיקול ההלימה, ונוכח נסיבותיו של המערער, עברו התעבורתי, החזרתיות על העבירות והעדר מהפך של ממש בהליך השיקום, אין זה הולם וראוי להסתפק בצו מבחן בלבד ולהאריך את המאסר המותנה כפי שהמליץ שירות המבחן. עוד ציין, כי בית המשפט קמא נתן משקל להליך השיקומי בעצם קביעת העונש בעבודות שירות, ולא במעלה המתחם, על מנת לאפשר למערער להמשיך בהליך השיקומי אם אכן פניו לשם.

דיון והכרעה

25. בפתח הדברים אציין את ההלכה הפסוקה הקובעת כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שגזרה ערכאה דיונית אלא מקום בו זו סטתה ממדיניות הענישה הנוהגת באופן קיצוני או שקיימת טעות הגורמת לעיוות דין לנאשם בגזר הדין [ראו מיני רבים ע"פ 4475/24 יונגסטר נ' מדינת ישראל, פסקה 11(1.9.25); ע"פ 1024/24 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (21.7.25); ע"פ 901/23 אורטל בנימין נ' מדינת ישראל, פסקה 52 (6.7.25)].

26. בנדוננו, אין מחלוקת על מתחם העונש ולא נטען שבית המשפט סטה סטייה קיצונית מהעונש. המחלוקת נוגעת להעדפת בית המשפט קמא שיקולי גמול על פני שיקולי שיקום חלף המלצת שירות המבחן.

27. ההלכה הפסוקה קבעה כי המלצותיו של שירות המבחן כבודן במקומן, אך הן המלצות בלבד, ומהוות שיקול אחד במכלול השיקולים שמפעיל בית המשפט בבואו לגזור את דינו של העומד בפניו:

"המלצותיו של שירות המבחן, כשמן כן הן - המלצות. בית-המשפט אינו כבול לאמור בהן והוא אינו מחויב לפעול על פיהן. עמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם - לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין לנסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו, תוך מתן משקל ראוי להמלצות שירות המבחן" [רע"פ 7257/12 סנדרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (18.10.2012)].

28. עוד נפסק כי שיקולי שיקום, עם כל חשיבותם אין הם חזות כל, ועל בית המשפט לאזנם מול שיקולי הענישה עליהם הוא מופקד בראשם שיקולי הלימה, גמול והרתעה [רע"פ 26/23 יז'כין נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (31.01.2023)]. יתרה מזאת, גם כאשר שיקולי השיקום מצדיקים חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם, בבואו של בית המשפט לקבוע את מידת החריגה ממתחם העונש ההולם, עליו לבצע איזון כאמור בין מכלול שיקולי הענישה לשיקום [רע"פ 636/21 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.02.2021)].

29. גזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד מפורט והקיף את כל העובדות והשיקולים הצריכים לעניין תוך שלא התעלם מהתהליך הארוך שעבר המערער לצורכי שיקום. בית המשפט הדגיש בגזר דינו כי השאלה שלפניו אם יש להעדיף את התהליך שעבר המערער על פני ענישה הולמת והגיע בסופו של דיון למסקנה כי באיזון הראוי יש להסתפק במאסר בעבודות שירות חלף מאסר ממשי, תוך מיקום העונש באמצע המתחם שקבע.

30. אשר להכרעת בית המשפט קמא ואי־קבלת המלצות שירות המבחן. בצדק נקבע כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה בין העבירות החמורות המצויות בפקודת התעבורה, עובדה הנלמדת ממגמת הענישה שקבע המחוקק, הלא היא 3 שנות מאסר על אירוע של נהיגה בזמן פסילה. מדובר בעבירה שמסכנת את יתר משתמשי הדרך ומלמדת על זלזול מוחלט ברשויות החוק, ועל פי הפסיקה מתחייבת בנסיבות של ביצוע עבירות חמורות כאלה הטלת מאסר בפועל ממשי [רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (26.5.05); רע"פ 8253/10 גיא נ' מדינת ישראל (9.1.11); רע"פ 2221/11 הראל נ' מדינת ישראל (24.3.11)].

31. המדובר במערער שצבר 8 הרשעות תעבורתיות קודמות. העבירה האחרונה בה הורשע היא עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים משכרים, בגינה גזר עליו בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בתיק 13417-08-24 עונש של 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, הטיל עליו בנוסף מאסר על תנאי של 8 חודשים, והפעיל מאסר מותנה קודם של 4 חודשים שהוטל על המערער בבית משפט השלום לתעבורה בעכו בתיק 12190-06-21, גם שם נהג המערער תחת השפעת סמים משכרים, גרם לתאונה שגרמה נזק, נהג בקלות ראש תוך שנסע אחורנית ללא זהירות. בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה גילה התחשבות רבה במערער, הפעיל את עונש המאסר המותנה של 4 חודשים בחופף למאסר בפועל שגזר עליו בן 5 חודשים ושלח אותו לריצוי עבודות שירות. גזר הדין ניתן ביום 26.5.25 בנוכחות המערער, בגין עבירה שבוצעה ב־24.8.24. התיק הנוכחי הוא בגין עבירה שבוצעה קודם לכן, ב־25.1.24, במסגרתו נהג המערער בזמן פסילה, לאחר שנפסל עד תום ההליכים המשפטיים נגדו במסגרת תיק 13295-08-23. למרות ההליכים המשפטיים נגדו ולמרות הפסילה עד תום ההליכים, שב והסתבך המערער בתיק הנ"ל בו נשפט בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, כשהוא נוהג ברכב חרף צו פסילה שניתן בנוכחותו על ידי בית משפט.

32. בנסיבותיו של המערער לא מצאתי כי שגה בית המשפט בגזירת דינו של המערער כאשר העדיף את העקרון ההלימה על פני חריגה ממנו. לא נעלמו מעיניי בית המשפט קמא רצונו המילולי של המערער והמוטיבציה שהפגין להתנקות מסמים ולעלות על דרך הישר. בית המשפט קמא עמד על כך בהרחבה. אך אין הצדקה בנסיבות הקונקרטיות לחרוג מעקרון ההלימה העונשי המנחה בענישה ולהעדיפו על פני שיקום. אנמק בקצרה.

33. ראש וראשון אציין כי העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה [סעיף 40ב לחוק העונשין] וסטיה ממנו לטובת שיקום הוא החריג. בכל הנוגע לשיקום, אין המדובר בהליך טיפולי מקיף שעבר המערער המלמד על שינוי תפיסתי או מהפך עמוק שעשה המערער בחייו, כפי שנקבע בהלכת קרנדל. מעיון בתסקירים והרשעותיו של המערער עולה, כי המערער מפגין דפוס התנהלות חזרתי, המקים סיכון למשתמשי הדרך, בין אם בנהיגה תחת השפעת חומרים משכרים ובין אם נהיגה בזמן פסילה, ועונשים המוטלים עליו לא מרתיעים אותו.

34. אשר לתהליך הטיפולי, יש לברך עליו, אך הוא עדיין בוסרי ולא אחיד. המערער נתן לעיתים דגימות שתן שלימדו על שימוש בסמים, ולעיתים נתן דגימות נקיות. המערער נמצא עדיין בתהליך טיפולי, שהוא כידוע תובעני ארוך וממושך. ולכן אין לומר שחל כאן שינוי או מהפך תפישתי. לא ניתן להגיע למסקנות ולממצאים מוחלטים אשר יצדיקו סטיה מכללי הענישה. לא ניתן לשלול שכל ההצהרות של המערער ושיתוף הפעולה נובעים מאימת הדין, שהרי בחלק ניכר מהפעמים, נמצא כי הוא עדיין משתמש בסמים.

35. ודוק, אין להתעלם מכברת הדרך השיקומית שעושה המערער. בית המשפט קמא לא התעלם מכך, ולעמדתי איזן נכונה בין השיקול השיקומי לבין עקרון ההלימה, תוך שקבע עונש מאסר בעבודות שירות מתון לצד ההליך השיקומי, כך שהמערער לא נתון מאחורי סורג ובריח, ועדיין יכול להשתלב בשיחות פרטניות ובטיפול אצל שירות המבחן, אם פניו אכן לשיקום ולתיקון דרכיו [ראו רע"פ 636/21 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.02.2021)].

36. לפיכך, בהעדר תשתית שיקומית מספקת המלמדת על מהפך של ממש באורחות חייו ותפישותיו של המערער, סבורני כי ידו של עקרון ההלימה גוברת, ומחייבת ענישה ראויה והרחקת נהגים שמסכנים מדעת את הציבור על הכבישים, קל וחומר בנדוננו בהינתן עברו התעבורתי של המערער, הרשעתו בשתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה המעידות על מסוכנותו כשברקע מדובר במי שהינו מכור לסמים.

37. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, יש לברך את המערער על כברת הדרך שעשה לקראת שיקומו מנגע הסמים, ובית המשפט תקווה כי יתמיד בדרך מבורכת זו שתביא מזור לו ולסביבתו.

38. סוף דבר - אני דוחה את הערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע לו הממונה. עיכוב הביצוע מבוטל.

העתק פסק הדין יישלח לממונה על עבודות השירות.

ניתן היום, י' שבט תשפ"ו, 28 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.